שר התרבות, זה בדיוק הזמן להציל את הקולנוע הישראלי

תעשיית הסרטים הישראלית זוכה לתהילה עולמית ובמאים, שחקנים, צלמים, כותבים ויוצרים אחרים זוכים בפרסים בפסטיבלים היוקרתיים ביותר בעולם. ההישגים אינם מובנים מאליהם לאור התחרות החריפה עם מגוון הכשרונות הקולנועיים הצומחים במדינות רבות והתמיכה הרבה לה הם זוכים מממשלות ומגופים ציבוריים. ההישגים של היוצרים והיוצרות הישראליים מרשימים במיוחד על רקע עוניה של תעשיית הסרטים הישראלית והתמיכה המזערית שהיא זוכה לה מהמדינה. היוצרים הישראלים הם לא רק ברוכי כשרונות אלא גם חדורי שליחות אמנותית שמוכנים לסבול ולהקריב כדי להמשיך ליצור.

גורלה של תעשיית הקולנוע ועתידה נמצאים כעת על שולחנו של שר התרבות והספורט החדש/ישן חילי טרופר. שנת הקורונה הלמה קשות בתעשייה שברירית זו, שממילא ישנו איום תמידי על קיומה. הפקות רבות נעצרו או בוטלו. בספטמבר 2020 הקציב משרד התרבות והספורט, יחד עם מפעל הפיס, 16 מיליון ש"ח למימון כ-30 הפקות קולנוע שאמורים לכסות רק את התייקרות ההפקות עקב הקורונה. המימון אפשר לחדש הפקות חשובות ולהשיב אלפי עובדים לעבודה, אך הוא בבחינת טיפה בים בהשוואה לתקציבים הנדרשים כדי לפתח את התעשייה ולאפשר את צמיחתה.

בשביל כבוד צריך לעבוד (ולהשקיע כסף). פסטיבל הקולנוע ירושלים (צילום: דור קדמי)

קשה לדמיין את הישראליות עצמה ללא סרטים שבנו את האבטיפוס הישראלי, דמויות ועלילות שעוררו הזדהות או מחלוקת ולעתים סערה ציבורית של ממש. גבעת חלפון, מציצים, אסקימו לימון, השוטר אזולאי, אבא גנוב ומאות סרטים אחרים הולידו הווי ישראלי מיוחד, שפה עדכנית ועוררו חיבה והזדהות. רבים מהסרטים הציגו את הישראליות החדשה בפני קהילות יהודיות ברחבי העולם וכן בפני ציבורים רחבים שכלל לא מכירים את ישראל אלא בהקשרים חדשותיים. סרטים בנושאים פוליטיים עוררו לא פעם מחלוקת וביקורת אך שימשו אמצעי חשוב לליבון בעיות יסוד של החיים בישראל.

על רקע העושר התרבותי הנובע מתעשיית הסרטים הישראלית והתפקיד החברתי והתדמיתי שהיא ממלאת, לא סביר שקיומה תלוי על כרעי תרנגולת ויוצרים ויוצרות נאבקים על קיומם ועל מימון ההפקות. הקמת הממשלה החדשה היא הזדמנות לשידוד מערכות גם בנושא חשוב זה ולשינוי סדרי עדיפויות.

תעשיית הסרטים הישראלית לעולם לא תוכל להתחרות בחברות ההפקה ובאולפנים הגדולים שמסוגלים להשקיע מאות מיליוני דולרים בהפקות יוקרתיות ועתירות כוכבים. גם אין צורך בכך, שהרי סרטים רזים ואיכותיים יכולים לעורר תהודה עולמית ולזכות את ישראל ואת היוצרים הישראלים בתהילה עולמית, כפי שקרה לא אחת בשנים האחרונות.

מעורר מחלוקת? כן, אבל גם תהודה, שיח מעמיק וכבוד עולמי. "ואלס עם באשיר"

בימים אלה כשבפני ישראל ניצבים אתגרים תדמיתיים, הפצת הישראליות באמצעות סרטים היא השקעה כדאית ביותר. להערכתי, תוספת תקציב של עשרות מיליוני ש"ח בלבד לשנה, סכומים זניחים ברמה מאקרו-כלכלית, יכולים להצעיד את התעשיה קדימה, לאפשר את צמיחתה והתבססותה ככוח עולמי ולספק עבודה לאלפי בעלי מקצוע מוכשרים. טוב יעשה שר התרבות והספורט חילי טרופר אם ישקול זאת במסגרת סדר היום החדש שהממשלה מתכננת למדינה.

זו גם העת לפנות לבעלי הון בישראל ולהציע להם להצטרף לתעשיה כמממנים של הפקות. סרט הוא כמו סטארט-אפ קטן שעשוי לכבוש את העולם וגם אם לא מתעשרים ממנו, הסיפוק הנובע מטיפוח כשרונות אמנותיים הוא אדיר. טוב יעשו בעלי הון נוספים אם יצטרפו לתעשיה, לא כניצבים אלא כמשקיעים שיראו פירות מהשקעתם. הגיע הזמן לשנות את העלילה של תעשיית הסרטים הישראלית, לממן ביד נדיבה יותר הפקות ולאפשר את שגשוגה והצגת הישראליות בפני מיליונים ברחבי העולם.

מיליונרים, למה שלא תצטרפו אליו כמשקיעים בקולנוע? דורון הלפרן (צילום: רמי זרנגר)

דורון הלפרן הוא יבואן פלדה ותיק שמלווה את צמיחתה של התעשיה הישראלית הכבדה מאז שנות השישים של המאה הקודמת. לצד פעילות זו, השתתף במהלך השנים במימון ההפקה של עשרות סרטים ישראלים וליווה רבים מהם להצלחה אמנותית ומסחרית בארץ ובעולם. לאחרונה השתתף במימון ובהפקה של הסרט 'בגידה' בבימויו של דורון ערן ובכיכובם של אקי אבני, אן קונופני ואימרי ביטון שהקרנת הבכורה שלו התקיימה בסינמטק לפני ימים אחדים (הפקה: פניליין פרודקשנהאוס וטרנספקס).