הטרדות מיניות, פערי שכר וייצוג חסר: אפקט ויינסטין מגיע לאמנות

אפקט הארווי וויינסטין הפך בשבועות האחרונים למפלצת טורפת ועכשיו הוא שולח זרועות ארוכות (תרתי משמע) למקום הכי פחות צפוי – עולם האמנות. ביום ראשון שעבר נייט לנדסמן בן ה־67, המוציא לאור של "ארטפורום", ממגזיני האמנות היוקרתיים והמשפיעים ביותר בעולם, התפטר אחרי שתשע נשים, ובראשן האוצרת אמנדה שמיט, התלוננו שהטריד אותן מינית. שמיט טענה שבעת שעבדה במערכת המגזין בשנת 2009 והיא בת 21 בלבד – וגם שנים לאחר מכן – לנדסמן הרעיף עליה תשומת לב מינית לא ראויה. היא הגישה תביעה משפטית ופרצה עוד סכר אחד מיני רבים שחושף את ערוותו של גבר בעמדת מפתח, שניצל את כוחו הרב בתעשייה והבטיח לקדם אוצרות, אמניות ועיתונאיות צעירות.

כששמיט הגישה את התביעה לפני שבועיים, צוות "ארטפורום" תמך מיד בלנדסמן ויצא בהצהרה שלפיה הם מכבדים את טענותיה של שמיט אבל הן "לא מבוססות". לנדסמן לעומת זאת לא חיכה לגזר הדין, וכמו רבים מהנאשמים לאחרונה בהטרדות מיניות התפטר אחרי כמעט 30 שנים בתפקיד.

https://www.instagram.com/p/Ba4cJPhhxAn

ברוח סערת וויינסטין, עולם האמנות עמד על רגליו האחוריות ובמכתב שהתפרסם ב"גרדיאן" שעליו חתמו כאלפיים אמניות, גלריסטיות, יוצרות ואוצרות, יצאה כל הכביסה המלוכלכת שהסגירה את אחורי הקלעים הפחות זוהרים של עולם האמנות, שמתהדר בהילה של פמיניזם, שוויון וליברליות. המכתב היה סוג של שיר הלל לעבודה של ג'ני הולצר משנות ה־70, "Abuse of Power Comes as No Surprise". מהר מאוד הציטוט הקליט הפך להאשטג שרץ בפייסבוק ובטוויטר ופתח תיבת פנדורה בנושא מעמדן של נשים בעולם האמנות. "אנחנו לא מופתעות מאוצרים ומגלריסטים שמציעים טובת הנאה תמורות קיום תערוכות לאמניות. אנחנו לא מופתעות שמפגש עם אספן או עם פטרון אמנות הופך להצעה מגונה, ואנחנו לא מופתעות כשנוקמים בנו כאשר אנחנו לא מצייתות. ניצול של כוח איננו מפתיע", כך לשון המכתב.

הסיפור של לנדסמן והמכתב שצבר תאוצה והפך עד מהרה לאתר אינטרנט חשף את האמת המכוערת – עולם האמנות אינו אידיליה ליברלית וגם הוא נשלט בסופו של דבר על ידי לא מעט גברים שיכורי כוח, וכן, גם שונאי נשים. אולי בהוליווד אלו לא חדשות מרעישות במיוחד, אבל בשדה האמנות, שאחד ההישגים המשמעותיים שלו ב־100 השנים האחרונות הוא האמנות הפמיניסטית, שעשתה מהפכה בדרך שבה נשים מיוצגות בתחום החזותי, מדובר במכה קשה שמעניין לראות איך הוא יתאושש ממנה. לכאורה העסקים כרגיל ונשים ממשיכות להנהיג את עולם האמנות כפי שנדמה כבר כמה עשורים. אחת הדוגמאות האחרונות היא בחירתה של האמנית והתיאורטיקנית הגרמנייה היטו שטיירל למקום הראשון ברשימת 100 המשפיעים היוקרתית של מגזין "Art Review" שפורסמה בסוף השבוע שעבר. זאת פעם ראשונה שאמנית נמצאת בראש הרשימה. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהנורמות הסקסיסטיות ואי השוויון בעולם האמנות עדיין חוגגים.

בדוח שפרסמה אגודת מנהלי המוזיאונים לפני חצי שנה נמצא כי אמנם 48 אחוז ממשרות הניהול במוזיאונים לאמנות ברחבי ארצות הברית מאוישות על ידי נשים, אך מספרן יורד בצורה דרמטית ככל שתקציב המוזיאון גדל. רק שלוש נשים בארצות הברית מנהלות מוזיאונים עם תקציבים שנתיים של יותר מ־15 מיליון דולר, ולפי הדוח הן מרוויחות 75 סנט בממוצע עבור כל דולר שמרוויחים הגברים באותה משרה.

גם בכל הנוגע לייצוג נשים בתערוכות במוזיאונים יש עדיין פער מקומם ובלתי נתפס – ב־2016 רק שליש מתערוכות היחיד במוזיאונים הגדולים בארצות הברית היו של אמניות (אותם נתונים תקפים גם לישראל: מתוך 15 תערוכות היחיד שהוצגו בשנה האחרונה במוזיאון תל אביב למשל, רק ארבע היו של אמניות ומתוכן רק אחת של אמנית שפועלת בישראל – פאטמה שנאן).

https://www.instagram.com/p/Ba6Grfini5h

ב־1971 הטילה חוקרת האמנות לינדה נוכלין פצצה במגזין "Art News" ובמאמרה "למה לא היו אמניות גדולות?" היא שרטטה מערך של כוחות ומוסכמות פטריארכליים מדכאים בעולם האמנות מאז ימי הרנסנס והציבה את המסקנה שבעולם האמנות הגברי "נשים אינן מסוגלות להגיע לגדולה". המאמר של נוכלין היה שריקת הפתיחה לגל האמנות הפמיניסטית החתרנית של שנות ה־70 והיא הייתה מחוקרות האמנות הבודדות שהצליחו לעשות שינוי אמיתי לא רק באמנות אלא גם במציאות. מקרה לנדסמן מוכיח שהמאמר המכונן של נוכלין רלוונטי מאי פעם – גם היום ישנם כוחות ממסדיים שמדירים נשים באופן עקבי מעולם האמנות. נוכלין מתה בגיל 86 לאחר מאבק במחלת הסרטן ביום ראשון שעבר, בתזמון שלא היה יכול להיות עצוב יותר לעתידן של הנשים באמנות.