הסטנדאפיסטית ששונאת נשים – ועוד תופעות לוואי של MeToo

זינוק המודעות הגלובלית להטרדות מיניות בשנה האחרונה – הודות למה שאנחנו אוהבות לקרוא לו, ככינוי אקסטרה מעצים, "מהפכת אוקטובר" – הביא לתופעת לוואי מבורכת. מכל עבר צצים סדרות, סרטים, הצגות ואירועים שעוסקים לא רק בנושא הבוער, אלא גם בנשיות, מגדר ופמיניזם. חלקם עושים את זה באופן מעמיק, מעצים ומעורר מחשבה, אך יש גם לא מעט שהשיגו את התוצאה ההפוכה לגמרי. זה קורה לעתים קרובות כשרוכבים בקלות דעת על טרנד שהוא בעצם בעיה חברתית עמוקה וכואבת. ובמילים אחרות: כשאתם מדברים על נשים, רצוי שתבינו מה אתם אומרים.

בפרסומות

בירה, ארוחת בשרים ועוד דברים שכביכול שייכים לגברים – עכשיו גם לנשים. חברות הפרסום לא השכילו להבין שצרכנו את אותם מוצרים גם קודם על אף המיתוג הסופר־גברי שלהם, ושכל הדיון המגדרי על אוכל, שנועד להגדיל את המכירות, פשוט מיותר. בירה היא לא מגבירת טסטוסטרון ובשר לא יצמיח לכן ביצים – כולנו יודעות את זה, ולכן צרכנו את המוצרים הללו תוך התעלמות מהפרסום הגרוע. אנחנו לא צריכות בירה ורודה או "ארוחה ברברית לנשים" כמו זו שהשיקה עכשיו ברצינות מוחלטת מסעדת NG. אנחנו אוהבות לשתות את הבירה שלנו כמו שהיא ולאכול את הסטייק כרגיל, רק בלי כל השיט המיזוגני מסביב. בגרעפס שאנחנו תוקעות בסוף אין שום דבר ורוד.

ז'אנר אחר של פמיניזם מסחרי מעיק הוא של מוצרים שמיועדים לנשים, כגון טמפונים, תחבושות ומוצרי טיפוח. אם פעם אמרו לנו: "שימי את זה כדי שלא יטפטף לך דם למכנסיים", היום זה "שימי את זה כדי לנצח באולימפיאדה". אממה, כשדוחקים בך לרוץ מרתון בזמן שאת נקרעת מכאבים – זה מחליש למדי. בכלל, כשצועקים עלייך שאת חזקה, לרוב יתחשק לך לבכות.

מרתון אדוויל (צילום: shutterstock)

עוד כתבות מעניינות:
למה אין מרכז נורמלי לטיפול בנפגעות תקיפה מינית בתל אביב?
בחני את עצמך: מה את יודעת על הפות?
פות קוטור: מה מזכיר לכם הסוודר החדש של פנדי?

בתיאטרון

בשנה האחרונה ראתה כותבת המדור שלוש הצגות פרינג' שעוסקות ביחסי הכוחות בין גברים ונשים, שבכולן אישה חושפת את החזה שלה ללא הצדקה. מעבר לכך שזה נראה מוזר, חשיפה של איבר מסקרן מינית מושכת את תשומת הלב ומייתרת את כל מה שקורה על הבמה באותו הרגע. זה לא משפט מחפיץ – הוא מחובר לבסיס המיניות בתרבות המערבית. גם זין שנחשף על הבמה הוא לרוב מיותר, מנתק את הקהל מהחוויה וממקד את העיניים על הפרט היחיד על הבמה ש(למרבה הצער) לא קורה איתו כלום. כמו כן, אין צורך למחות יותר על כך שהחברה מכריחה אתכן ללכת מתוקתקות, מאופרות ובעקבים – זה לא נכון מאז הסיקסטיז.

בסטנדאפ

אלייזה שלזינגר היא דוגמה מעולה לפמיניזם הפוך בעולם הסטנדאפ. הרבה נשים אוהבות אותה מבלי להבין שהיא שונאת אותן, והיא עובדת קשה כדי להסתיר את זה. למעשה, בספיישל המפורסם שלה "בת מילניום מבוגרת", אחרי כל סט בדיחות על האובססיה המופרזת של נשים לגברים היא משחררת אמירה זריזה ומכסתחת בסגנון "רק שיהיה ברור שאם אתן כאלה זה בסדר גמור, וגם אם לא, וכולכן טובות". לא ניתמם: נשים רבות אכן מוטרדות מאוד מיחסיהן עם גברים. אלא שדיבור מתמיד אך ורק על הנושא הזה, כאילו אין לנו מחשבות אחרות, מצמצם את עולמן של נשים לגודל של חוד עיפרון לגבות – ובעיקר ממצה את עצמו אחרי 20 דקות. נראה שבארץ סטנדאפיסטיות רבות מושפעות ממנה וחבל, כי אם אזרתן אומץ לעלות על הבמה, להגחיך את עצמכן, לחשוף את הכיעור שבכן ולהתפלש בביצות הנפש – סביר להניח שיש לכן שאיפות גדולות יותר מהשגת דייטים.

בטלוויזיה ובקולנוע

הוליווד, הרעה החולה שמתוכה התעורר MeToo, ממש רוצה לשקם את התדמית שלה, אבל עוד לא לגמרי הבינה איך לעשות את זה. מה שגורם לנזק הכי גדול נמצא דווקא באזור הבנאליה, היכן שרובצות הקלישאות הכי שחוקות. המסך אמנם מצליח לשאת יותר נשים פר פריים מבלי להעלות עשן, אבל רובן עדיין יפות ומצליחות או מכוערות וחכמות, מתעוררות מתוקתקות, לא מאפילות על הגבר שלצדן (חוץ מהביצ'יות, כמובן), ואם התסריט ממש גרוע – הן גם מדקלמות מדף המסרים של גילדת הנשים המאוחדת (אנחנו נשים חזקות! אנחנו לא חייבות לשים עקבים ולעשות כושר!). לחלופין, תמיד ישנם הרימייקים הנשיים כדי להוכיח שגם אנחנו יכולות לפוצץ דברים, ממש כמו הבנים (מינוס ההצלחה בקופות). התוצאה – שנה אחרי הפיצוץ, אפילו לנו נמאס לשמוע את צמד המילים "העצמה נשית".

"אושן 8"

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד