קרן או חוזרת באלבום סולו ומזכירה לנו למה התאהבנו ברוקנרול שלה
בדיוק בזמן לחגיגות ה־15 לאלבום הבכורה המפעים של היה יה יז, הסולנית קרן או מוציאה אלבום סולו וממציאה מחדש את הביטוי "לתת בראש"
קיץ 2003 היה חם ולח במיוחד. כאילו זה לא היה מספיק מעצבן, בערוץ היחיד הראוי בטלוויזיה דאז, MTV2, חלה השתלטות עוינת של בחורה קצוצת שיער שצורחת למיקרופון, מבצעת תנועות מגונות מול המצלמה ויורקת על הבמה כאילו אין חוקים בעולם. הווידיאו לסינגל הבכורה של היה יה יז, "Date with the Night", נטחן בכל שעה עגולה לפחות, ואחרי ויתור על בריחה לערוץ אחר התאהבתי. זה לקח זמן. בעיני הטינאייג'רית הכועסת שהייתי, קרן או הייתה מעצבנת בחופש המוחלט שלה. היא אף פעם לא תצטרך להתגייס לצבא או לעשות בגרויות. מי היא בכלל חושבת שהיא? מהר מאוד הוחלף המרמור בהערצה יוקדת.
"Fever to Tell", אלבום הבכורה של היה יה יז שיצא באפריל 2003, היה אחד מהחשובים בריבייבל של הגאראז', הז'אנר החזק של תחילת שנות האלפיים. אולם בניגוד ללהקות המובילות של הסוגה – הסטרוקס, ההייבז והוויינז – האנרגיה של "Fever to Tell" הייתה קורנת, זוהרת, מלאה בחיוניות ואהבת חיים. הסולנים שעמדו בחזית הלהקות ההן היו גברים שהרגישו קשוחים כי הם לבשו ז'קטים מעור והאמינו ודאי שהם גואלים את הרוקנ'רול, אבל לאף אחד מהם לא היה את מה שהיה ליה יה יז – השילוב המושלם בין המינימליזם האסתטי של הגיטריסט ניק זינר שלא רצה רק לאונן ריפים אלא לדייק אותם, התיפוף המורכב, הצפוף והבוער של בריאן צ'ייס והנוכחות העוצמתית והמאוד פמיניסטית של קרן או. בזמן שג'וליאן קזבלנקס מהסטרוקס לא זז אוקטבה גם אם הוא עלה באש, או צרחה כאילו החיים שלה תלויים בזה, כי כך הם היו. כמו שניל יאנג אמר – עדיף להישרף מאשר לדעוך. קרן או יודעת את זה עד היום וממשיכה לבעור.
עוד כתבות מעניינות:
מלחמתו הסכיזופרנית של דני בן ישראל
הגיטרה של סטלה דונלי משתקת לרגע את הסקסיזם
ההימורים לאירוויזיון: ישראל מחוץ לעשירייה הפותחת
ההערצה לאו ולחבורתה הפכה למעין תו תקן של קוליות כשהם הגיעו בכבודם ובעצמם לסיבוב בריף ראף שלא יישכח לעולם על ידי ותיקי העיר. הביקור התרחש במסגרת חימום של דפש מוד, שזכור עד היום כמבוזבז ביותר בתולדות רוק האצטדיונים המקומי. מעט מדי דמעות הוזלו ב־"Maps" המיתולוגי, שהיה ונשאר אחד משירי האהבה היפים בעולם, מול קהל חסר סבלנות ועניין שלא יכול לחכות שההופעה תסתיים. אבל זה היה אז והיום זה היום, ובסוף השבוע הקרוב קרן או הולכת להוציא אלבום סולו שני וחדש בשם "Lux Prima", עם המוזיקאי דיינג'ר מאוס.
באלבום החדש גברת או מוכיחה שאנרגיות הרוקנ'רול שלה לא הלכו לשום מקום. "אני אישה – מה שאתה רואה!", היא מצליפה בקולה האינטרגלקטי ב"Woman" הלהיטי, שנמשך קצת פחות משלוש דקות. לעומתו "Lux Prima", שיר הנושא מתוך האלבום, נמשך תשע דקות. מדובר ביצירה שנפתחת ומתגלה באטיות אבל מתגמלת בשיאים הרגשיים שלה. בעוד שבאלבום הסולו הקודם שלה מ־2014, "Crush Songs", ליוותה או את עצמה בגיטרה אקוסטית ונמנעה מתזמורים עמוסים, כאן היא מוקפת בעולמות סאונד מגוונים, כמו דיסקו נוצץ וג'אז מלודי ונעים, שמחמיאים מאד לפרסונה החזקה שלה ומרככים אותה מבלי לעמעם אותה.
אם כל הטוב הזה לא מספיק, בימים אלו ממש חוגג האלבום השני של היה יה יז, "It's Blitz!" יום הולדת עשירי ועגול, שמאפשר להיזכר בכמה מהרגעים העוצמתיים ביותר שלהם כלהקה. "Heads Will Roll" נשמע עוצמתי וגורם לפרץ ריקודים, בדיוק כמו לפני עשור (ואף מילה על המחווה למייקל ג'קסון). "ZERO" הוא שיר העצמה לא קלישאתי שממשיך לתת בוסט אנרגטי, וגם שירים שלא היו סינגלים כמו "Dull Life" נשארים הרבה יותר מפילרים.
בזמן שעבר מאז האלבום האחרון של היה יה יז, "מוסקיטו" (2013), פנה כל אחד מהשלישייה לדרך משלו, ומדי פעם הם מפציעים להופעה משותפת. או נשאבה לעולם הפסקולים – לאחרונה שחררה שני סינגלים מתוך סדרת הטלוויזיה "Hanna", עיבוד חדש של נטפליקס לסרט המתח מ־2011. הקאבר של או לשיר של הסמאשינג פמפקינז, "Bullet with Butterfly Wings", עושה בדיוק מה שקאבר טוב חייב לעשות וממציא את השיר מחדש. או מוותרת על הזעם הטינאייג'רי הקדוש של בילי קורגן ומוסיפה לפרפר הממוכן מהמנון הניינטיז מנגנון השהייה מלודי, שמעכב את התפרצות המתח עד לרגע האחרון.
זה רק עוד פרק בסיפור האהבה של או עם עולם הקולנוע. ההמנון אוהב האדם "All Is Love" שכתבה עם ניק זינר לפסקול "ארץ יצורי הפרא" של ספייק ג'ונז, היה מועמד לגראמי ב־2009, ובהמשך היא הייתה מועמדת גם לאוסקר יחד עם ג'ונס על השיר "The Moon Song" שנכתב לסרט "Her". כרגע, נראה שהעבודה הבלתי פוסקת שלה עושה לה רק טוב.