קרולינה אולי מבועתת מהגיל שלה, אבל הדרייב שלה רק ממשיך

מלכת הגרוב של המזרח התיכון עדיין מהרהרת בתועלת שהיא יכולה להביא לעולם המוזיקלי. קרולינה מוכשרת, יש לה רזומה ענקי, אבל היא עדיין צנועה, אנושית, לא מסנוורת מעצמה או מהעולם. "אני צריכה תמיד להשקות את הביטחון העצמי, הוא תמיד נופל לי", היא אומרת. "וגם הפכתי להיות מבועתת מהגיל שלי, 46".

אבל קרולינה היא לא אחת שיתתן לפחד לעצור אותה. היא הביאה שני ילדים לעולם (ללא נישואים), הוציאה לא מזמן אלבום שלישי בעברית ("שלוש" המעולה), התחילה לאחרונה לשדר תוכנית מוזיקה בעריכתה בגלגלצ. בשבוע הבא היא תתארח בהופעה של רבע לאפריקה במסגרת פסטיבל I Love TLV של המכבייה, עיריית תל אביב־יפו ו־Time Out תל אביב.
"בסופו של דבר גם אני וגם רבע לאפריקה מושפעים מאותם מחוזות", היא מסבירה את שיתוף הפעולה. "הם יותר קרובים למה שעשיתי בתחילת הדרך וזו קצת חזרה לתקופת ה־MC שלי. אני בתקופה של סקרנות אז בא לי לנגן עם הרבה הרכבים צעירים. יכול להיות שאני מרגישה שהזמן הולך נגדי אז אני פשוט רצה, אבל כל הסצנה המדהימה שיש היום בתל אביב, בתדר ובכל המועדונים החדשים, ממשיכה את התקופה שהייתה לנו במועדונים כמו הג'ה־פאן".

למה בעצם שמטת מהשם שלך את התואר MC?

"בתקופה ההיא באמת הייתי MC: הייתי מתקלטת, שמה ביטים ועל זה נותנת ראפ. זו הייתה תקופה מגניבה, אבל עם הזמן נהיו הלהקות: Funset (האלבום הראשון של קרולינה – א"ס) ואז הבנות נחמה. זה אפילו הרגיש לי קצת פתטי להישאר עם התואר הזה, אבל אני תמיד אהיה קצת MC".

את שרה "אל תאחר", אבל את הקריירה התחלת בגיל יחסית מאוחר – 35.

"ניסיתי להתחיל מוקדם, אבל זה פשוט לא הלך לי. אני נלחמת, עד עכשיו זה לא קל. הלכתי לרימון ולא התקבלתי שם לאף להקה. גם ללהקה צבאית לא לקחו אותי. כל הדלתות היו נראות לי סגורות, אבל זה נתן לי המון דרייב לייצר משהו עצמאי. בעצם הייתי מחלוצי האינדי. ב־Funset עשיתי הכל לבד, אבל לא הבנתי אז מה זה המונח הזה, אינדי. זה היה נראה לי מאוד לא שייך לעולם שלי".

ואז לקח לך עוד חמש שנים להגיע לעברית.

"היום אני כבר לא מבינה את הפחד הזה, אבל התבגרתי אל תוך מה שהכתיבו לי החיים. פחדתי שלא יקבלו את האלבום הזה, שלא יחבקו אותו ויאהבו אותו – את הילד הזה. השקעתי שם כל כך הרבה ועל כל מילה חשבתי המון, אם זה מה שאני רוצה לשדר אל העולם. אמרתי לעצמי – 'יש לי בכלל משהו להציע?'. אחרי שאת נהפכת לאימא זה מערער את כל הדברים האחרים בחיים. זה כל כך עוצמתי שלא ברור אם את צריכה לעשות עוד דברים בחיים או שלא צריך מעבר, כי אין כבר דרייב. מה שעזר בסופו של דבר כן ליצור אלבום הוא דווקא הרצון שהילד שלי יום אחד יגדל ויבין שהוא נתן לי השראה ולא ההפך. לא רציתי שהוא יגדל עם התחושה שהוא נולד ושמאז הכל הפסיק, זה לא מגניב".

ומה עם הבנות נחמה?

"הפעם האחרונה שהופענו, אם אני לא טועה, הייתה לפני שנה. אנחנו מופיעות פעם בשנתיים בממוצע. בדיוק היום כתבתי להן בקבוצת ווטסאפ שלנו: 'יאללה, בואו נרים איזו הופעה, התגעגעתי'. יעל (דקלבאום) מובילה עכשיו איזו תנועה מדהימה של "נשים עושות שלום" אז היא עסוקה מאוד, דנה (עדיני) ילדה תאומים אז בואו נשכח ממנה לפחות לחודשים הקרובים", היא צוחקת. "אני משוגעת על שתיהן, פשוט אוהבת אותן אבל יש פה גם איזה קונפליקט והמון שאלות. מצד אחד, משהו בבנות נחמה זה סוג של הצלחה על בטוח. לכל מה שעשינו היה מג'יק כזה. מצד שני אנחנו בחרנו לעצור את זה. אני מאמינה שכל אחת עוד תשבע מהדרך שלה ואז אנחנו פתאום נורא נורא נרצה לעשות את זה שוב. אף אחת מאיתנו לא התעשרה ולא יושבת הכי טוב בעולם, ואפילו הכסף יכול לפתות אותנו לייצר את זה. בכל אופן, יש לנו אלבום גנוז. כשהייתי בחודש השביעי, ממש לפני ארבע שנים, הייתה לי איזו פנטזיה שהאלבום של הבנות יצא לפני האלבום שלי והיינו נפגשות אצלי לחזרות והקלטנו סקיצות לאלבום שלם. אבל זה נפל, התרסק, לא קרה".

אחד הדברים המרכזיים שהרימו לקרולינה את מצב הרוח והאנרגיות היצירתיות בשנה האחרונה היו שיתופי הפעולה שלה עם מוזיקאים מוכרים מהצד השני של העולם. לאחרונה עבדה עם עלי שאהיד מוחמד (טרייב קולד קווסט). זה הרגיש לה כמו חלום, בייחוד ברגע שקיבלה SMS: "קנדריק ממש אוהב את הקול שלך". כן, הקנדריק ההוא. "אז אני מסתכלת על ההודעה וחושבת, מה אני עושה עם זה עכשיו? ביקשתי שימסרו לו תודה, שאני אוהבת אותו, אבל גם חשבתי – מה כבר אני אגיד לו? הרי צריך להגיד לו שהוא אלוהים ושהוא משנה לנו את המוח. יש כל כך הרבה מה להגיד על קנדריק".

פסטיבל I Love TLV יתקיים ברחבי יפו העתיקה, חמישי (13.7) 19:00 (קרולינה ורבע לאפריקה יופיעו בבמה המרכזית בגן הפסגה ב־22:00)