יותר סוס מאדם: האתגר בתרגום ספריו של דוקטור סוס

לפְנֵי 25 שָׁנִים מֵת ד"ר סוּס/ סוֹפֵר שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָפַך לְמָאוּס/ שֶׁעָמוּס חָרוּזִים וְאהוּב עַל רַבִּים/ (גַם עַל יְלָדִים וְגַם עַל מְבֻגָּרִים) - אז לָמָּה הוּא גֵהִנּוֹם לִמְתַרְגֵּמִים?

לא הדוקטור. מתוך איוריו של ד"ר סוס
לא הדוקטור. מתוך איוריו של ד"ר סוס
22 בספטמבר 2016

ב־1960 בנט קרף, אחד המו"לים הכי חשובים בהיסטוריה של ארצות הברית, הציע לחברו תיאודור גייזל זויס, הידוע יותר כד"ר סוס (השיבוש במקור), 50 דולר אם ינצח בהתערבות ויצליח לכתוב ספר ילדים שלם המורכב מלא יותר מ־50 מילה. התוצאה של ההתערבות הזאת הייתה הספר "Green Eggs and Ham" ("ביצים ירוקות ונקניק"), שנחשב עד היום לקלאסיקת ילדים ומכיל, בדיוק כמעט אספרגרי, 49 מילים בנות הברה אחת ועוד מילה אחת בת שלוש הברות – "anywhere".

השבוע, עם ציון 25 שנה למותו של הדוקטור (ב־24.9), הספרים שלו עדיין נמכרים יפה, אבל לא הפכו לפרנצ'ייז שבעלי הזכויות עליהם יכלו לחלום עליו. היכולת של ד"ר סוס לקחת אתגרים ספרותיים כמעט בלתי אפשריים ולהתייחס אליהם כמו אל משחק ילדים אולי נשמעים מדהימים וכיפיים, אבל גם הפכו את הספרים שלו לגיהינום בשביל מתרגמים, במאים ומחזאים שגילו כמה קשה להפוך את העולם הספרותי המושלם שלו למושלם גם מחוץ למדיום.

"זה קשה מאוד, מאוד. נוסף על מה שציינת, יש גם פער תרבויות ויש דברים שפשוט לא עוברים בטקסט, בזמן שהאיור נשאר אותו איור", מודה לאה נאור, שתרגמה 30 מתוך 36 הספרים של ד"ר סוס, שחלקם, כמו "חתול תעלול" ו"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים", נחשבים עד היום למופת של תרגום עברי. "לפעמים היו 20 נוסחים אפשריים שהיה קשה לבחור מהם. תמיד יש נטייה להוסיף או להאריך כדי לפרש משהו לא מובן, ואני ניסיתי לא להוסיף כלום. לא לקשט אותו, פשוט למצוא את אותה מילה שבלעדיה אי אפשר להסתדר. ההורה והילד שקוראים את סוס נהנים ממנו באותה מידה, אז התרגום לא יכול לפנות רק לאחד מהם. תמיד חשבתי מה ייצא הכי טוב בעברית בלי להתרחק מהמקור. ניסיתי לא לוותר על כל דבר ובכל זאת ב'חתול תעלול' ויתרתי על הכובע (במקור: "The Cat in the Hat"), מה שהיה ויתור קשה. אבל זו החלטה שקיבלתי כי ניסיתי לחשוב מה הייתה ההחלטה שהוא היה עושה. היה חשוב לשמור על הזרימה, הקסם, ההומור".

קבעו פגישה ללא בושה. ד"ר תיאודור גייזל זויס (ד"ר סוס)
קבעו פגישה ללא בושה. ד"ר תיאודור גייזל זויס (ד"ר סוס)

ויש עניין החריזה והמשקלים. הטקסטים של ד"ר סוס נכתבו במשקלים מסוימים שבהם השתמשו גם משוררים קלאסיים כמו לורד ביירון, ונתן אלתרמן בישראל – לא בדיוק משהו שמאפיין ספרות ילדים. הרעיון היה ליצור מקצב מסוים לטקסט, מה שהופך את ההקראה שלו לחוויה שירית. מיותר לציין שמדובר בקושי מטורף במיוחד עבור מתרגמים לשפה העברית, העשירה הרבה יותר בהברות מהשפה האנגלית. "יש המון המון מילים בנות הברה אחת והרבה פחות תנועות במילה וכדי לשמור על זה בעברית צריך לוותר על משהו", אומרת נאור.

אבל זה חלק מהאתגר, לא? הוא לקח את "לא רעב ולא אוהב" כאתגר חינוכי כדי להעביר אוצר מילים בנות הברה אחת, את מפסידה את האלמנט החינוכי.

"ולכן לא התייחסתי לזה, פשוט צריך לוותר על משהו והתייחסתי לאוכל בתור 'זה', גם כי מדובר במאכל לא מוכר ויש הבדלי תרבויות, וגם כי מדובר בחזיר וזה לא היה עובד בארץ. אבל לא הייתי צריכה לעשות את החישוב של אוצר מילים כי הקו המנחה היה פשוט: אין מליצה, אם יש אפשרות לתרגם פשוט אני אתרגם פשוט, זו הבחירה בכל הזדמנות, גם בכתיבה שלי וגם בתרגום. המילים המקובלות באנגלית הן אותן המילים המקובלות בעברית".

אז הטקסטים של ד"ר סוס היו גיהינום למתרגמים, אבל מה לגבי האיורים? חלק חשוב מאוד ביצירה שלו היה ההאחדה בין הממד הטקסטואלי לוויזואלי, שגרם לבעיות גדולות לכל מי שרוצה לעשות הפרדה ביניהם, בייחוד מפני שהאיורים הם אוניברסליים אבל הטקסט משתנה ממדינה למדינה. רוני פינקוביץ, שהעלה ממש לאחרונה הצגה המבוססת על "חתול תעלול", מכיר את הבעיה ולכן בחר בדרך פשוטה: "יש את התרגום המיתולוגי של נאור והוא עדכני גם היום. חוץ מזה הבנו שאי אפשר לעשות שום דבר מהספר הזה יותר מאשר להביא אותו כמו שהוא, מה גם שכל העיבוד מבוסס על המחזה האנגלי שבו נעשתה עבודה מדהימה. כל העיבוד הוא מחו"ל והשתדלנו לא לגעת בשפה הגרפית שלו יותר מדי. אפילו התפאורה היא העתקה מדיוקת של האיורים מהספר".

האיורים שלו מורכבים מאוד, לא? על מה מוותרים?

"זו עבודה מטורפת (של רוני וגנר וירון בראלי), להעתיק את האיורים מהספר. בתיאטרון רגילים לעבודה של המרת שפה לשפה. מה שמוצא חן בעיניי ומה שמצאתי זה דווקא לא לנסות לגעת אלא להתבסס על התרגום, לצד השאיפה לממש את הספר על הבמה ולהשתדל לא לגעת בו בכלל". חרדת קודש של ממש.

אבל כמה זמן ספר יכול להישאר כמו שהוא? קלאסיקות יוצאות כל הזמן בתרגומים חדשים ואלו שלא נראות מיושנות. עד כמה אפשר להסתמך על תרגום בן כמעט 40 שנה?

נאור: "יש תרגומים שקשה מאוד לעשות או לחדש. 'העורב' של ז'בוטינסקי נניח, כל מי שניסה לגעת בו נכשל. בספרות ילדים זה קשה פי כמה וכמה, כי לכאורה התקופה משתנה אבל הילדות נשארת. זה מתאים לילדים בכל העולם ובכל תקופה – הם מתחלפים אבל המוטיב נשאר אותו דבר. דווקא בגלל זה זה קשה יותר. החוויה של הילדים זהה לחוויה של ההורים למרות ההבדלים. ילדות היא ילדות".