סבא, אבא, דוקו: שוב שלושה דורות של פרלוב בסרט תיעודי אחד

שנים רבות לפני שעלה בדעתה לתעד את ההיריון שלה בסרטון אישי, אלמה בן זאב היתה חלק מסרט תיעודי אישי של סבא שלה דוד פרלוב, שהניח את היסודות לביטוי קולנועי מסוג זה ב"יומן". אלמה היא אחת משלושת הנכדים שהקולנוען הנערץ כיוון אליהם את מצלמתו בסרט ההמשך "יומן מעודכן" שיצא לפני כעשור. 

את דרכה בעולם המסך בן זאב התחילה דווקא מהצד השני של המצלמה – במשך שלוש עונות היא גילמה את מור בעלת כשרון הציור שמאוהבת בתומר בסדרת הנוער "ראש גדול". ב-2004, כשהסדרה עלתה למסכים, היא היתה בת 14 וסבה כבר לא היה בין החיים.

אלמה בן זאב ויעל פרלוב בחדר העריכה

בשבת הקרובה יוקרן בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים (20-26 ביוני) סרטה "תשעה ירחים", המתאר בשילוב אנימציה את סיוטי הלילה שחוותה במהלך ההיריון הראשון שלה. הוא עבר בשלום ולבתה בת השנה וחצי קוראים נינה. את הסרט הקצר והיפה ערכה אמה, יעל פרלוב, עורכת סרטים ומורה בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

"כשהייתי בהריון היו לי סיוטים חוזרים בלילות", מספרת בן זאב. "התחלתי לצלם בפלאפון כדי להעביר את הזמן עד הבוקר. פחדתי לחזור לישון. התחלתי לחקור את הנושא והבנתי שזו תופעה רחבה ולא מדוברת מספיק, כמו הרבה תופעות שקורות לנשים. החלטתי לעשות סרט בנושא במסגרת הפרויקט התיעודי חברתי של האוניברסיטה, שהוקדש השנה לנושא מגדר". מדובר בפרויקט מתמשך של סרטים קצרים של סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב, שמשודרים ב-HOT8 לצד הקרנתם בפסטיבל. הסדרה, אותה יזם ראש החוג לשעבר ראובן הקר לפני כעשור, מוקדשת עוד מימיה הראשונים (כלומר, שנים לפני שאלמה הגיעה לחוג) לדוד פרלוב – "אמן, קולנוען ומורה נערץ".

אלמה בן זאב (צילום: יחסי ציבור)

"לא התכוונתי שהצילומים שצילמתי בלילה יהיו חלק מהסרט. זה היה כמו תחקיר לסרט שהתכוונתי לעשות מאוחר יותר עם צלם ואיש סאונד. עשיתי פיצ'ינג ותכננתי לשוחח עם רופאים על התופעה. אבל אחרי שילדתי הרגשתי שאני לא רוצה לעשות את הסרט הזה כי אני כבר לא שם. אמרתי באוניברסיטה שאני לא זוכרת מה זה הריון, ושזה קשה ומלחיץ ואני לא אספיק. אבל אז הגיעה הקורונה ופסטיבל סרטי הסטודנטים נדחה. רכז ההפקות אמיר טאוזינגר אמר לי 'הנה נוצר לך מרווח זמן, את בטוחה שאת לא רוצה?'. בהתחלה לא האמנתי שאפשר לעשות סרט מכלום, אבל הראיתי את המחברות שלי ואת החומרים שצילמתי לאמא שלי, ויחד הבנו שזה יכול להפוך לסרט. החלטה ללכת על דלות אמצעים היא בהשראת הסרטים של סבא שלי – ההבנה שהפרספקטיבה שלך יכולה להיות מעניינת. את התחושה של הסיוט והטלטלה שעברתי כל לילה ניסיתי להעביר באנימציה".

האנימציה של לינה חולופוב מאוד יפה. איך עבדתן עליה?
"היה לנו מעט זמן אז החלטנו ללכת על רוטוסקופינג (ציור על בסיס צילום) כי זה מאפשר לקצר תהליכים. הבסיס לציור של הבטן מתחת לשמיכה הוא צילום של קערת סלט של איקאה, ואת הכניסה לתוך הבטן צילמנו עם כדור של פילאטיס". 

האנימציה היפהפיה של לינה חולופוב. "תשעה ירחים"

ואיך היה שיתוף הפעולה עם אמא בעבודה על חומרים כל כך אישיים?
"אלמה אמרה 'בואי נעשה סרט' ואמרתי לה 'תביאי חומרים'", מתערבת פרלוב. "הדיסציפלינה של לעבוד עם המשפחה מוכרת לי – את שמה על עצמך מסיכה ומתנתקת. זאת טכניקה שפיתחתי עם אבא שלי. למדתי לשמוע את הקריינות והסיוטים שלה ולחשוב שזה המסך ולא היא. אמנות היא לא החיים ומה שעל המסך לא משקף את המציאות אחד לאחד".

השתיים כבר התנסו ביחסים של מורה ותלמידה כשהבת למדה אצל אמה בקורס עריכה באוניברסיטה. "התייחסנו לזה בהומור", מספרת בן זאב. "בשיעור הראשון בשנה ב' כל אחד מספר על עצמו. כשהגיע תורי הסתכלנו אחת על השנייה ואמרתי 'אני אלמה ויש לי אחלה הורים'. זה מאוד מרגש ומעניין להכיר את הצד המקצועי של אמא שלי ולעבוד ביחד".

"עכשיו אני עובדת על שני פרויקטים מקבילים במסגרת הלימודים – סרט תיעודי על סבתא שלי מירה פרלוב, וסרט גמר עלילתי על המקלחת הראשונה של אישה אחרי לידה, שחייבת להיעזר באחות ערבייה, ודווקא מתחת למים כל הדעות הקדומות נשברות. גם זה מבוסס על החוויה האישית שלי שהיתה מסעירה – המפגש עם האחות הערביה בנעלי האולסטאר האדומות".

את תשחקי בסרט?
"אני חושבת שכן. תמיד הייתי מאוד בתוך התיאטרון. הרגשתי שאני מוצאת המקום שלי במשחק. אני לא רוצה לברוח מזה, זה חלק ממני. באתי ללימודי קולנוע עם ראש פתוח להכיר צד חדש לעומק".

מתוך "תשעה ירחים". אנימציה: לינה חולופוב

התאוששת מהיותך כוכבת ילדים ונוער בגיל 14?
"שיחקתי בסדרה שלוש עונות וזכיתי בפרס האקדמיה לטלוויזיה, אבל לא הרגשתי כוכבת כי זו היה תקופה אחרת. עוד לא היה אינסטגרם עם כל הפולשנות שלו, והייתי מדברת עם אנשים שראו את הסדרה בפורום תפוז. בגלל שהיא נוצרה בתקופת טרום פלאפונים, היו בה תמימות ומשהו מאוד משפחתי. היא משודרת עד היום בשידורים חוזרים ומשפחות צופות בה ביחד. האחות בחדר הלידה זיהתה אותי מהסדרה, למרות הכותונת שלבשתי".

מה הסדרה נתנה לך?
"למדתי המון מהעבודה עליה – מקצועיות ואחריות בגיל צעיר. כל חופש גדול 55 ימי צילום, וצריך ללמוד 40 עמודי טקסט. מאוד אהבתי את אנשי הצוות שמאחורי המצלמות ומשום שהיינו ילדים דאגו לנו. אחר כך המשכתי לתיאטרון צה"ל וללימודי משחק בסטודיו ניסן נתיב. במהלך הלימודים גילמתי את יוקסטה ב'אדיפוס' ושיחקתי במחזות של שייקספיר. בגלל זה הרגשתי שכבר שיחקתי את הדמויות הכי גדולות ושמעניין אותי צד אחר, וגם להתקרב לשורשים באיזשהו מובן, ונרשמתי ללימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב". 

גם בן זוגה של אלמה, לב ברודינסקי, למד בניסן נתיב והמשיך משם ללימודי קולנוע באוניברסיטה. "עכשיו שלושתנו עובדים על סרט באורך מלא שהוא כותב בהשראת החוויה שלו כעולה חדש מרוסיה בשנות התשעים שגר באתר קרוונים. הוא קיבל תקציב מקרן קולנוע גליל אז עברנו להתגורר בכפר קיש למרגלות הר תבור. אחרי שלושים שנה בתל אביב, עכשיו אני רואה פרות מהחלון".

הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים, סינמטק תל אביב, נפתח אתמול ויימשך עד ה-26 ביוני