"10% ילדה שלי": סרט לא שלם, אך בכל זאת חינני

ארבע שנים חלפו מאז החלו צילומי "10% ילדה שלי" עד שהגיע למסכים בארץ. ככה זה כשעושים סרט עצמאי עם תקציב נמוך שגויס, בין השאר, באמצעות פנייה לציבור הרחב באתר מימון ההמונים Jumpstarter. לזכותו ייאמר שתלאות הדרך אינן ניכרות בו. סרטו הראשון של אורי בר־און הוא מעין קומדיה רומנטית עם טוויסט על היחסים בין קולנוען כושל לבתה בת ה־7 של המאהבת שלו. פראני (יהלי פרידמן בהחלט יכולה להיות מוגדרת כתגלית) מגלה במיטת אמה נועה את המאהב הצעיר שלה ניקו (אודי פרסי), שממהר לברוח מהחלון. כשאביה (העשיר) ואמה נפרדים, פראני נאלצת להתרגל לנוכחותו של ניקו, שאוסף אותה מבית הספר.

חייו של ניקו די תקועים. הפרויקטים שהוא מציע לקרנות ולערוצי טלוויזיה נדחים ובינתיים הוא מתפרנס כברמן (גור בנטביץ' מוצלח בתפקיד בעל הבר שנוהג להציג דברים כהווייתם). פראני, לעומת זאת, מתגלה כבוגרת לגילה (אבל לא בוגרת מדי, כמו כל מיני ילדות קולנועיות אחרות), והיא עוזרת לניקו להתבגר קצת ולקבל אחריות על חייו. במהלך כשנה וחצי אנחנו עוקבים אחר התפתחות "הרומן שלו עם פראני", עת השניים מטיילים יחדיו ברחובות תל אביב, שנראית יפה במצלמותיהם של דניאל קדם וקובי צאיג.

כמו ב"מצב רוח לאהבה" של וונג קר וואי, אמה ואביה של פראני תמיד נותרים מחוץ לפריים, גם אם הם נמצאים בסצנה, וחלק מהקונפליקטים המרכזיים נשמעים רק בפסקול. הגימיק הצורני הזה מבוצע היטב, והסרט הוא בעיקרו דואט לשתי דמויות. עקב כך, מעבר להתרשמות שניקו נמשך לנשים בוגרות ומצליחות, לא ברור מה הוא מוצא בנועה הבלתי נראית, אבל בהחלט ברור מדוע הוא מתאהב בבת שלה.

נקודת מבטו של הגיבור הקולנוען משמשת תירוץ לגימיק סגנוני נוסף – הסרט מנוקד בקריצות לז'אנרים זרים. המפגש עם שומר בית הספר, למשל, מדומיין כעימות סטייל מערבון ספגטי. זאת נטייה מוכרת מדי בסרטים ראשונים/עצמאיים, אבל גם היא עשויה היטב. הרעיון החזותי והמבני השלישי פחות משכנע ויש בו מידה של התפנקות – ניקו ופראני עושים סרט תיעודי על יחסיהם, וכמה סצנות נראות כפי שהן נקלטות במצלמתו של ניקו. הבעיה היא שמעבר לתיעוד אוהב של פראני בנוסח סרטים משפחתיים, לא מתקבל רושם שלניקו יש משהו מעניין ובעל תוקף לומר באמצעות דיוקנה של ילדה מבית בורגני הרוס.

בסך הכל זה סרט קטן וחינני, וחוויית הצפייה בו נעימה. הדמויות כובשות, הדיאלוגים חביבים, והמפגשים האקראיים (עם שחקנים מוכרים בהופעות אורח) סימפטיים. עם זאת, ככל שהסרט מתקדם מתקבל הרושם שהוא קצת דורך במקום, ואף שהקצב והמבנה האפיזודי מתאימים לגיבור התקוע, כשהעלילה מסתובבת סביב עצמה יש לה נטייה להתפוגג.

השורה התחתונה: קומדיה רומנטית עם טוויסט, חיננית ולא מהותית