זן נדיר: 10 בקבוקי יין "אחרים" שיעשו לכם את החג

כמיטב המסורת, לקראת פסח בוחרים היקבים להשיק יינות חדשים , וגם השנה הושקו כאן לא מעט זנים ניסיוניים וסדרות חדשות. בחרנו 10 יינות "אחרים" שכדאי לכם לטעום 

פותחים את הראש ליין חדש
פותחים את הראש ליין חדש
30 במרץ 2017

פסח הוא חג החירות, חג האביב, חג המצות, ולא פחות מכך: חג היין. ההערכות מדברות על כך שלפחות שליש מכמות היין הכללית שנמכרת בארץ, נמכרת לפני פסח. לא בכדי זהו הזמן שבו היקבים בוחרים להשיק מגוון מיינותיהם. השנה נתקלנו, לשמחתי, בלא מעט יינות "אחרים"; זנים חדשים שהיקבים מתנסים בהם, מיתוגים חדשים וסדרות חדשות. אז הפעם, במקום לריב למי הקברנה הכי גדול, קבלו המלצות ליינות קצת אחרים שיצאו השנה לשוק.

ירושלים, כתום 2016:

העובדה שיקב מסחרי דוגמת יקב ירושלים פוזל אל עבר מחוזות מרתקים וקיצוניים דוגמת יינות כתומים, יש בה כדי ללמד על התהליכים המבורכים שעוברים על התעשייה המקומית. ענבי אמרלד ריזלינג ופרנץ' קולומבארד, שעברו השריה על הקליפות (למיצוי הצבע הכתמתם), הפיקו יין עשיר וחנפן, מעין כרטיס כניסה קליל לעולם האזוטרי של קטגוריית הכתומים.
שורה תחתונה: יין לבן שיתחבב על מי שבדרך כלל נוהג לשתות רק אדום (59 ש"ח).

כתום 2016, ירושלים. צילום: אנני סלבי סטודיו
כתום 2016, ירושלים. צילום: אנני סלבי סטודיו

תבור, טנאט 2013:

הופעת בכורה לזן הטנאט בארץ. הזן, שמקורו באזור מדירן בצרפת, נדד לאורוגוואי במאה ה־19, ושם הוא נחשב לזן הלאומי. הטנאט של תבור הוא יין עשיר, שופע, טאני, אך רך ומלטף.
שורה תחתונה: יין שכדאי לתת לו לנשום קצת, וללכת איתו לליווי העיקריות הכבדות (120 ש"ח).

הופעת בכורה לטנאט, יקב תבור. צילום: איה בן עזרי
הופעת בכורה לטנאט, יקב תבור. צילום: איה בן עזרי

רמת הגולן, ירדן כרם בראון 2013:

כרם בראון הוא גאוותם החדשה של אנשי היקב, שכל כך אהבו את התוצאות עד כי שלושה יינות סינגל ויניארד מכרם בראון יצאו השנה. המוצלח ביותר לטעמי (וגם היקר ביותר, אולי יקר מדי) הוא הבלנד הזה – פעם ראשונה שרמת הגולן מוציאים יין שאינו זני בסדרת הסינגל ויניארד – של קברנה סוביניון, פטיט ורדו וסירה. פרי שמצליח לשמור על רעננות לצד עץ מאוד דומיננטי, ומבנה מרשים וארוך.
שורה תחתונה: יין שיהיה מצוין גם בליל הסדר עוד עשור ואף מעבר. בינתיים כדאי לאוור אותו קצת, ולשים לידו איזה נתח בשר משובח (285 ש"ח).

כרמל, הסדרה האזורית, רוזה 2016:

הסדרה האזורית – סדרת הביניים של כרמל – קצת נעלמה לנו בשנים האחרונות, וכיף לראות שהיא חזרה עם מיתוג חדש (עדיין סביב חיות, אבל נראה הרבה יותר טוב) וגם עם רוזה שמופיע לראשונה. ענבי גרנאש וטמפרניו הפיקו רוזה ארומטי אך יבש.
שורה תחתונה: יין אביבי נהדר, שהכי כיף יהיה לשתות אותו בבראנץ' על טוהרת השאריות מארוחת החג (50 ש"ח).

טוב שחזרת, הסדרה אזורית של כרמל. צילום: יח"צ
טוב שחזרת, הסדרה אזורית של כרמל. צילום: יח"צ

רקנאטי, יונתן לבן 2016:

יונתן הוא השם החדש לסדרת יסמין הוותיקה, יין הבסיס של רקנאטי, ועל הדרך זכו הצמד האדום והלבן גם למיתוג חדש. היין הלבן מיוצר מענבי שרדונה וקולומבארד, יין פשוט במובן הכי טוב של המילה. אפשר לדבר על הפירותיות הנעימה והרעננות המשמחת, אבל אין באמת צורך.
שורה תחתונה: לא מדובר ביין מורכב אלא ביין טעים, במחיר נהדר, שיעלה חיוך על פני כל מי שישתה אותו, לבדו או לצד מנות קלילות (39 ש"ח).

רקנאטי, יונתן לבן 2016. צילום: עומרי מירון
רקנאטי, יונתן לבן 2016. צילום: עומרי מירון

קובננט, C, ויונייה 2016:

קובננט, היקב (הכשר) המפורסם מקליפורניה, פתח שלוחה בארץ הקודש והחל לייצר יין גם כאן. הוויונייה שלהם הוא אחד המוצלחים שיצא לי לטעום; 12% אלכוהול בלבד (לא עניין של מה כך כשמתעסקים עם ויונייה, בעל הנטייה להבשיל בן לילה ולטפס לאחוזי כוהל גבוהים), עם פרי מאופק, פרחוני, משמשים ואפרסקים באף.
שורה תחתונה: יין מדויק ונעים שיהיה מצוין עם סלטי הפתיחה (109 ש"ח).

קובנט בלו סי, ויש גם שלוחה אצלנו. צילום: אילנית תורגמן
קובנט בלו סי, ויש גם שלוחה אצלנו. צילום: אילנית תורגמן

טפרברג, Famitage 2016:

כבר כתבנו כאן בעבר על העניין ההולך וגובר בזנים העתיקים הייחודיים לישראל, והנה גם טפרברג מצטרפים עם ממסך שברובו דבוקי (זן לבן עתיק ופרחוני הגדל פרא בכרמים ללא השקיה), לצד גוורצטרמינר אשר משלים את הצד הפרחוני והפירותי וסוביניון בלאן שתורם חמיצות מרעננת.
שורה תחתונה: לבן יבש אך ארומטי למכביר, שמצליח להתחנף לחך ובה בעת לתת טוויסט של ריחות וטעמים קצת אחרים. נסו אותו עם מנות פתיחה פיקנטיות (70 ש"ח).

מרגלית, פראדיגמה 2015:

לאחר יותר מ־25 בצירים, יקב הבוטיק הוותיק בארץ מתחדש עם ניבה ראשונה לכרם שניטע בזכרון יעקב, ופעם ראשונה (אם לא סופרים הבלחה חד פעמית של קריניאן ב־1999) שהיקב חורג מגבולות זני בורדו הקלאסיים אל עבר זנים ים תיכוניים.
שורה תחתונה: ממסך ים תיכוני קלאסי של סירה, גרנאש ומורבדרה (150 ש"ח).

מרגלית, פראדיגמה 2015. צילום: איל קרן
מרגלית, פראדיגמה 2015. צילום: איל קרן

כרמיזן, בלאדי 2014:

המלצנו בעבר על היינות הלבנים של מנזר כרמיזן, השוכן בבית לחם ומתמחה בייצור יין מזנים עתיקים מקומיים. הבלאדי (זן אדום) הוא בדיוק כזה, ובבציר 2014 יצא יין דק, רזה ורענן, עם פרי מאופק וחמיצות גבוהה.
שורה תחתונה: יין שכדאי לצנן מעט לפני השתייה ולהתמסר לטעמים פחות מוכרים, אבל ממכרים, ובמחיר המעניק תמורה מצוינת (55 ש"ח).

מיה לוצ'ה, סירה ושזרות 2015:

קובי ארביב, ביומיום יינן ביקב רקנאטי, מייצר מהצד יין ביקב הקטן שלו השוכן באור עקיבא כבר לא מעט שנים, אולם בציר 2015 הוא זה שהביא חשיפה גדולה והרבה באזז, ובצדק. האיכות השתפרה משנה לשנה, ובציר 2015 יצא פשוט מצוין, עם ענבי הסירה שתססו (כשני שליש מהם) על שזרותיהם, עוד אופנה שהולכת וצוברת תאוצה אצלנו, מה שעזר להעניק ליין ממד קריר, מעין רזון מרענן.
שורה תחתונה: הפרי הסירתי, אדום ועסיסי, מתובל ובשרני, נוכח כאן ועטוף היטב בירקרקות מרנינה ובמסגרת עץ דקה שלא משתלטת. מטובי יינות הסירה המקומיים (159 ש"ח).

מיה לוצ'ה, סירה ושזרות 2015
מיה לוצ'ה, סירה ושזרות 2015