12 שנה לרצח בברנוער

"אני לא יושבת ומחכה שיפענחו את הרצח": ראיון עם אמו של ניר כ"ץ ז"ל

עצרת בעקבות הרצח בברנוער. צילום: JACK GUEZ/AFP via Getty Images
עצרת בעקבות הרצח בברנוער. צילום: JACK GUEZ/AFP via Getty Images

אילה כ"ץ עברה לתל אביב שבנה המנוח כל כך אהב ומתמקדת בחיובי - למרות שהרוצח עדיין לא נתפס. "הרוצח נטל מספיק חיים - הוא לא ייקח גם את שלי", היא אומרת לנו ומביעה שמחה על ההתקדמות ביחס לקהילה

2 באוגוסט 2021

"יורים עלינו, בואו" – כך שתפו אתמול חברים וחברות שונים בקהילה הגאה זיכרונות מהערב התל אביבי הנורא ההוא במוצאי שבת, אוגוסט 2009, כשהצופרים התגלגלו בעיר לכיוון הברנוער בבית האגודה הגאה ברחוב נחמני.

12 שנים חלפו מאז הלילה בו נכנס רעול פנים לברנוער ופתח בירי ממנו נהרגו ניר כ״ץ שהיה מדריך במקום וליז טרובישי, בת 16, ונפצעו 11 אחרים. בין הפצועים היה גם חן לנגר שביוני 2020 נפשו לא עמדה בו יותר והוא נטל את חייו. האישום נגד החשוד שנעצר בוטל לאחר שהתברר שעד המדינה הפליל אותו. הרצח בברנוער לא פוענח מעולם.

12 שנים מאז הרצח, שש שנים לרצח שירה בנקי, בכנסת יושבים נבחרי ציבור כמו איתמר בן גביר, אבי מעוז, בצלאל סמוטריץ ואחרים מטעם הציונות הדתית והמגזר החרדי הממשיכים לירות באופן גלוי את מה שלנגר הגדיר בראיון לידיעות כ"כדורים של שנאה" לקהילה. ב-12 השנים שחלפו מאז יש לפעמים תחושה שכלום לא השתנה. שהקהילה עדיין מחכה בכל רגע לקבל הודעת איוב חדשה על רצח שנאה ולפעמים התחושה היא הפוכה, שההתקדמות בלתי נתפסת.

"אני לא יושבת ומחכה שיפענחו את הרצח״, אומרת אילה כ״ץ, אמו של ניר ז״ל. ״יכול להיות שעשה את זה בן אדם בודד שלא אמר כלום לאף אחד והוא כבר מזמן לא בארץ ואז לעולם לא נדע, יכול להיות שזה היה על רקע אידיאולוגי כזה או אחר ויש קשר של שתיקה סביב הרצח וגם אז לעולם לא נדע. אמנם כבר היו מקרים שפוענחו אחרי עשרות שנים, יכול להיות שזה יקרה גם כאן, אבל אני לא יושבת ומחכה לזה. הרוצח נטל מספיק חיים. הוא לא ייקח גם את שלי".

אילה עם אחד הנכדים (צילום מהאלבום המשפחתי)
אילה עם אחד הנכדים (צילום מהאלבום המשפחתי)

אפשר להגיד שהרוצח נטל גם את חייו של חן לנגר
"זה נכון. רק בגלל חן אני פה. החיבוק שלו היה הדבר הכי קרוב לחיבוק של ניר שהיה לי. חן גם היה זה ששכנע אותי לעבור לתל אביב. בן זוגי בא עם הרעיון, ואני אמרתי 'מי צריך את הרעש והצלצולים של תל אביב?', אבל חן אמר 'בואי כדאי לך, יש פה ווייב טוב, נכבוש ביחד את העיר׳. עד שעברנו הוא כבר לא היה".

12 שנים ולא קרה כלום, הרוצח לא נתפס, ההסתה ממשיכה. את רואה התקדמות או שאת פסימית?
"לפני שנתיים, כשציינו עשור לברנוער, באירועי פתיחת חודש הגאווה, היה רגע שהסתכלתי סביבי וקלטתי שאנחנו בכיכר ביאליק ההיסטורית בה היה בית העירייה הישן, שראש העיר פה וחברי מועצה. מי בכלל היה יכול לדמיין דבר כזה לפני 12 שנים? גם הרגישות של המשטרה עלתה, הם מבינים את הצורך באבטחה, בהגנה, אנחנו מגיעים להפגין וזה לא כמו שהפגנו פעם עשרות בודדות של אנשים בצנטרום של רוטשילד פינת נחמני, עומדים על ארגזי תנובה. עכשיו יש לנו במה, הגברה, אבטחה, המשטרה מגיעה בכמויות שמזכירות גולאג רוסי", היא צוחקת. "זאת גם התקדמות. יש מודעות. אפילו העלייה בכמות הפניות למרכז הדיווח של האגודה על אירועי שנאה זאת התקדמות, כי אנשים פתאום מבינים שזה לא בסדר, שיש לגיטימציה להתלונן".

הדלקת נרות מחוץ לזירת הרצח, ב-2009. צילום: JONATHAN NACKSTRAND/AFP via Getty Images
הדלקת נרות מחוץ לזירת הרצח, ב-2009. צילום: JONATHAN NACKSTRAND/AFP via Getty Images

12 שנים אחרי הרצח נדמה שניר כ״ץ וליז טריבושי הפכו לחלק מהדי-אנ-איי של תל אביב, להיסטוריה שלה ובהחלט למנוע משמעותי בהתקדמות שתל אביב מובילה במאבק למען הקהילה. "אני חושבת שהוא אהב את העיר, אהב את האפשרויות שהעיר הציעה, לקהילה ובכלל", אילה מוסיפה, "הרי מה הוא עשה בברנוער? היה עם אנשים והקשיב לסיפורים שלהם, סיפר את שלו. בשבעה היו לא מעט נערים ומדריכים מהברנוער שבאו ואמרו לי: 'זה היה המקום היחיד שיכולתי להיות בו אני, מכל הבחינות. לא רק הנטייה המינית – לא להציג הצגות, לא להיות במקום הזה של תלמיד או סטודנט, אלא פשוט אני'.

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)
(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

"זה נפלא בעיני", היא מסכמת, לא סתם הברנוער היה בתל אביב, זו תל אביב המאפשרת. בן זוגי ואני מסתובבים בעיר, יש בה ווייב צעיר שלא נגמר, כל פעם אנחנו מגלים עוד רחוב ועוד חוויה שלא הכרנו, דברים שהיינו טסים לחו"ל ונוהגים שעתיים כדי לקחת בהם חלק והם פשוט פה מתחת לבית – הכל קרוב, חמש דקות להבימה, לקאמרי, להכל".

השיחה עם אילה מתאפיינת באופטימיות. 12 שנה והרוצח לא נתפס – אבל ישנה התקדמות. "תראי כמה דברים הקהילה עושה, כמה דברים קורים", היא אומרת, "זה לא היה קורה בלי הרצח והייתי מוותרת על הכל כדי שזה לא יקרה, אבל אף אחד לא שאל אותי אז לפחות אפשר לשמוח מההתקדמות".