"13 סיבות" יורה ברגל של המחאה הכי חשובה בעידן הזה

"13 סיבות" היא אחת הסדרות הכי שנויות במחלוקת בספרייה של נטפליקס. היא מנסה להיות עבור המילניאלז ודור ה־Z מה שהיה "אני, כריסטיאנה פ." לדור שגדל באייטיז: מעין מדריך למשתמש שחושף את הזוועות של התאבדות ויוצר סביבה רומנטיזציה מסוכנת. הביקורות היו חריפות כל כך עד שלפני כמה שבועות נטפליקס ערכה מחדש את סצינת ההתאבדות הגראפית להחריד של האנה בייקר (קת'רין לנגפורד), בה היא חותכת את פרקי ידיה באמצעות סכין גילוח ומדממת באמבטיה. על אף הסערה שעוררה הסדרה, בשבוע שעבר היא חזרה לעונה שלישית. אלא שהפעם נטפליקס עושה טעות אחרת לגמרי.

בעונה השלישית מקבלת "13 סיבות" מספרת חדשה שהיא גם הדמות הכי פוליטיקלי קורקט שאפשר לדמיין: אני אצ'ולה, מהגרת בריטית שחורה בגילומה של גרייס סייף המצוינת. בקצה השני ניצב ברייס, הנער הלבן הזחוח והעשיר שחמק מעונש על כך שאנס שלוש בנות, אחת מהן התאבדה.

מישהו צריך להראות לתסריטאים ולמפיקים של הסדרה כמה פרקים של "אופוריה", כדי שיבינו איך עושים סדרת נוער היום

ברייס, בגילומו האפקטיבי של ג'סטין פרנטיס, מנסה להיות נחמד לאמא שלו ואולי לעורר אמפתיה אצל הצופים. באחת הסצנות הוא עוזר לה לצבוע חדר. הם צוחקים, נהנים, היא כנראה חושבת שאולי היא שפטה אותו בחומרה מדי. ברייס פוצח במונולוגים על זה שאף אחת לא רוצה אותו מאז שגילו שהוא אנס, וכי כולם מתנכלים לו בבית הספר. כל זאת בזמן שהוא יושב בבית המפואר שלו במקום בתא כלא.

זו יכולה הייתה להיות הכנת קרקע נהדרת לתגובת הנגד, קולה של מחאת Metoo#, אלא שזו מיוצגת באופן אומלל ומעורר אנטגוניזם על ידי דמות סטריאוטיפית להחריד. התלמידה קייסי (בקס טיילור קלאוס, "החץ") היא ההתגלמות של כל מה שחבורת תסריטאים עייפים ומשועממים מדמיינים כשהם חושבים על פמיניסטית: קצוצת שיער, ממושקפת, לסבית, בוצ'ה, חסרת חוש הומור, לא מבינה מורכבויות, חד מימדית, נקמנית וקיצונית. היא מסתערת לפני שהיא רותמת את הסוסים, היא מחפשת פרובוקציות, היא עושה רעש, היא כל מה שהמערכת לא אוהבת. גם הסדרה, בתורה, מפנה לה עורף, מתייגת אותה כרועשת למען הרעש ולא למען שינוי. כשמשפטים נכונים נאמרים על ידי דמויות שהן קלישאה, אין לנו סיבה להאמין להם.

רוב העונה לא מצליחה להתרומם, פרט לסצינות בהובלתה של אלייזה שואו כג'סיקה דייויס. המשחק שלה מדויק מתמיד כטינאייג'רית שמגלה את המיניות שלה בפעם הראשונה ודורשת שליטה מחדש על הגוף שלה לאחר שנאנסה. אבל יש מעט מאד חדווה של גילוי עצמי בעונה החדשה של "13 סיבות", שרובה משתדלת מאד להיות אפלה וקשוחה, מלאה בתחקורים משטרתיים ובמבטים מודאגים של דמויות סמכותיות, ונצמדת בעקשות לסיפורי מתח דלוחים שלא היו מחזיקים אפילו חצי פרק של "שקרניות קטנות".

דבר טוב שקורה בעונה המשמימה הזאת הוא ההתפתחות המרגשת שעוברת דמותו של טיילר, שלא אפרט כאן כדי לא לספיילר. קו העלילה שקשור אליו חשוב, אבל מתפתח ומתגלה רק בפרקים האחרונים ורוב הצופים עלולים להתייאש הרבה לפני.

העריכה המוזיקלית נשארה מצוינת, עם מחוות יפות לדארק אייטיז דוגמת באוהאוס והקיור, אבל התעלומה כבר לא מעניינת והביקורת מזויפת. מישהו צריך להראות לתסריטאים ולמפיקים של הסדרה כמה פרקים של "אופוריה", כדי שיבינו איך עושים סדרת נוער היום.