האם באמת צריך עוד סרטי מלחמה? סלון הווידיאו של זומו מוכיח שכן

האם אנחנו באמת צריכים עוד סרטי מלחמה? האם אנחנו באמת צריכים עוד אמנות מלחמה? אלה הן השאלות הראשונות ששאלתי את עצמי בסקפטיות כששמעתי לראשונה על הפרויקט החדש של זומו – המוזיאון שבדרך. וכמו בכל אחת מהפעמים הקודמות שבהן שאלתי את עצמי את אותן שאלות ספקניות בדיוק, שמחתי לגלות שהתשובה היא כן. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים.

>> יאללה בלאגן: 19 תערוכות שיגרמו לכם לזכור וגם לשכוח

למה? כי יצירות אמנות הן שונות בתכלית אחת מהשנייה, וכל אחת גורמת לנו להתחבר בצורה אחרת וממקום אחר. משהו שאי אפשר להגיד על מהדורות חדשות או ציוצים בטוויטר. כשהמציאות עוברת עיבוד, היא זוכה למשמעויות נוספות. זה מה שהופך אותה לאמנות וזה מה שגורם לה לעורר בנו רגשות כל כך שונים בכל פעם.

73'-23' – סלון וידיאו בין שתי מלחמות הוא הפרויקט הנוכחי מבית זומו, המוזיאון שבדרך. על זומו, למי שטרם יצא להכיר, נספר שמדובר במיזם עצמאי שבראשו עומדת האוצרת מילנה גיצין-אדירם, בדמות מוזיאון נייד מבוסס קהילות שנודד ברחבי הארץ מאז שנת 2017. בשנים שעברו מאז הוא הספיק לבקר בירוחם, ערד, חצור הגלילית, נהריה, עכו, יפו ועוד; ולארח בו מאות אמנים ואמניות שהציגו פרויקטים מיוחדים – חלק ניכר מהם נוצרו בשיתוף הקהילה המקומית.

אחרי פרוץ המלחמה נאלץ הצוות של זומו לחשב מסלול מחדש, וכבר במהלך אוקטובר 23 החלו להפעיל את סלונ/נע – מערך נודד של חמישה סלונים ביתיים, שכל אחד מהם היווה תחנה אמנותית־תרבותית אחרת. עכשיו, כמעט שנה אחר כך, הם משיקים את הפרויקט החדש שצמח מתוך אותו סלון – הפעם כזה שמוקדש לעבודות וידיאו.

סלון הווידיאו של זומו כולל 50 עבודות וידיאו שנוצרו בין השנים 1973 ל-2023 – 50 השנים שחלפו בין שתי נקודות השבר הכי גדולות שידעה המדינה. האם מדובר בסדרה של עבודות מלחמה, שכול ודיכאון? אז זהו, שלא. יש ביניהן גם עבודות מצחיקות, ביקורתיות וציניות, שגם הן אינן מנותקות מהתמה הכללית (כי בפעם המי יודע כמה, אמנות איננה אסקפיזם). וגם, כמו שאמר לי מישהו השבוע, "אנשים שוכחים שהיה פה קשה גם קודם". וזה נכון. היה פה קשה גם קודם. והיה גם מצחיק ומעצבן ומרגש. וגם עכשיו, הם חיים יחד כל הרגשות והתחושות האלה. כי אין ברירה.

את האנתולוגיה של 50 העבודות בחרו ואצרו מילנה גיצין-אדירם, מעין שלף ושחר בן-נון, והן כוללות כאלה של אמנים ואמניות ותיקים כמו מיכה אולמן, מיכל נאמן ודב אור־נר; לצד כאלה של אמנים.ות בני ובנות הדור הצעיר של האמנות המקומית כמו פאינה פייגין ונגה אור-ים, משי קופלביץ ולילה עבד אלראזק. גם הז'אנרים מגוונים – מעבודות נרטיביות דמויות סרטים קצרים, דרך עבודות אנימציה וכלה בתיעודים של פרפורמנס. אפילו מערכון אחד של החמישייה הקאמרית נכנס לרשימה. 50 העבודות חולקו גם בתוכן לפי נושאים, כמו למשל "מלחמה/החלמה" או "אנטי גיבורות". כל אסופה כזו כוללת 5-7 עבודות שמוקרנות אחת אחרי השנייה.

אבל מה שהכי מיוחד בדבר הזה הוא אפשרויות הצפייה המגוונות שיש בו. נכון, אתם תצטרכו לצאת מהבית כדי לעשות את זה (הטכנולוגיה קיימת, זוכרות?), אבל תוכלו להגיע לאחד מתוך כמה לוקיישנים שבהם יפעל הסלון, בכל אחד במתכונת קצת שונה: במוזיאון תל אביב נבנה סלון של ממש בתוך אחת מהגלריות הגדולות, ובו תוכלו להתרווח על אחת הספות כשבכל יום בשבוע תוקרן אסופה אחת בלופ. במקביל הוא מתארח גם במוזיאון הנגב בחיפה ובמהלך השבועות הקרובים יפעל תוך כדי ברחבי הארץ: בחיפה יתארח הסלון בחממה לאמנות מקום שצמוד למוזיאון חיפה לאמנות, ומחודש נובמבר יבקר גם במוזיאון לאמנות באום אל פחם.

לצד הסלונים הנייחים שהוקמו בחלק מהלוקיישנים, מוצב בכל אחד מהם גם וידיאומאט. זה הרגע שבו נבקש מכל הקוראיםות שנולדו אחרי שנת 2000 לפתוח טאב נוסף, לגגל את המונח ולחזור. בווידאומאטים שעיצב עבור הפרויקט אלון שריד תוכלו לשבת ולצפות בעבודות על פי בחירתכם, ממש כמו אותן קלטות שעמדתם עבורם בתור בשבוע שלפני יום כיפור (טוב נו, אני עמדתי). בהמשך עתידים להתפרש הווידיאומאטים ללוקיישנים נוספים ומה שבאמת טוב בהם זה שגם אם היו מאה איש לפני בתור – אף אחד לא יגנוב לכם את כל הסרטים השווים. אולי תצליחו להוציא אפילו אחד עם עטיפה מהודרת של קלטת (סתם, אתם לא תצליחו. אבל לא יזיק לנסות).

אבל רגע, זה לא הכל: החל מיום שישי הקרוב ולמשך שבוע יפעל ברחוב אילת 25 בית הפרוייקט, חלל מיוחד שיקרין את כל 50 העבודות, ולצידן יקיים שיחות ומפגשים חינמיים עם יוצרי.ות העבודות, האוצרות ואורחים נוספים. וגם פופקורן חופשי. מה עוד נותר לנו לבקש? אה כן. שיחזירו את החטופים. שהמפונים ישובו לבתיהם. שיפסיקו את המלחמות ושלא נצטרך בעוד 50 שנה לאגד עוד אסופות כאלה, כמה טובות ומרגשות שלא יהיו.
73-23 – סלון וידיאו בין שתי מלחמות. כל הפרטים כאן