ת"א מתאוששת: 3 מקומות שנפגעו מהטיל האיראני וכבר חזרו לפעילות

רגע, לא הבנו. אנחנו אמורים סתם ככה לחזור לשגרה? כאילו חתיכות ברזל עצומות לא התפוצצו לנו מהשמיים? כאילו לא בילינו 12 ימים של חרדה בין מקלטים? כאילו אין 50 מאחינו שעוד חטופים בעזה? איזה הזיה. ומילא אנחנו, אבל מה עם כמות האנשים שנשארו בלי בית? והעסקים הרבים שנהרסו במידות שונות מנזקי הטיל? להם אין כזו ברירה אלא לחזור מהר, כי כמו שכל מסעדן למד בימי הקורונה – אי אפשר לסמוך על אף אחד שיפצו. כנראה שזו הסיבה שכמה מהעסקים שנפגעו מיהרו לחזור עד כמה שיכלו, וחוץ מלהתרשם, אנחנו יכולים גם לתמוך בהם בדרך האהובה עלינו: לאכול ולשתות. היום אנחנו ממליצים על 3 עסקים שנפגעו מהטילים האיראנים אבל כבר הספיקו לחזור לפעילות. לא מתאים לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> איך לאכול שף: מהקריקטורה של דיסני ועד האמן המיוסר של "הדוב"

בוב

למה כדאי: האשליה האירופאית של בר היין הפשוט של מושיקו גמליאלי (בר 51) עדיין מתחזקת היטב, גם אחרי שנופצה (יחד עם החלונות) על ידי הטילים האיראנים. רק תבואו לשבת, לאכול איזה כריך איטלקי מפואר, ללגום אפרטיפו קליל ולנסות שלא לתת לאשליה להתנצפץ שוב עם יותר מדי מחשוב על כך שכל זה קורה בישראל.
מה טעים: כריך פוקאצ'ה, מורטדלה וסטרצ'טלה, אחלה דרך לעזור להדחקה להרגיש יותר טבעית.
אווירה: דרינק של אחרי מלחמה.
>> בוב, טרומפלדור 17 תל אביב

סילי קיד

למה כדאי: "אנחנו בסדר, בריאים, שלמים וכבר מוציאים משלוחים" פרסמו בסילי קיד, יום אחרי שצילמו את המקום עטוף בזכוכיות מנופצות. חיש מהר המקום נוקה, והקראנץ' חזר ללחייים עבור המזללה המצוינת הזו, שעושה לעוף המטוגן מה התקיפה האמריקאית עשתה לכור באיראן. סתם, אין לנו מושג מה קרה שם, אבל בעוף מטוגן אנחנו מבינים, וסילי קיד יודעים בדיוק מה עושים שם.
מה טעים: כאילו, תמיד אפשר ללכת על העוך המטוגן, זה קלאסי. אבל בהגעה למקום תוכלו למצוא סרייה של נקניקיות מטוגנות בבלילה (!) בשם סילי דוג, שיפציצו יותר מ.. טוב חלאס, מיצינו.
אווירה: מאנץ' סליזי שמגיע לכולנו אחרי המפגש עם הטילים.
>> סילי קיד, יונה הנביא 48 תל אביב

מורן גיל קייקרי

למה כדאי: בבוקר שאחרי נפילת הטיל במרחק יריקה מפינת העוגות הנפלאה מורן גיל פתח את האינסטגרם שלו, ומהיר לצלם סרטון מהשטח. "המדינה אמרה שהיא לא משתתפת באובדן עבודה, אז אין ברירה – חוזרים לעבוד עם מה שיש. אספנו שברים, הקמנו חלונות, הרמנו דלתות. צריך איכשהו לשלם על זה, אז אתם מוזמנים לבוא". מאז המקום ממשיך לפעול ולהתאושש, ואנחנו לא רק שאוהבים את הקריאה לפעולה, אלא ממש מתים על זה שהפעולה היא לבוא ולאכול עוגה.
מה טעים: עוגות הטארט המחולקות שהקנו לגיל תהילה בימי הקורונה עדיין מרגישות כמו הניצחון המוחלט של הפה שלנו.
אווירה: שרדתם מלחמה עם איראן, מגיע לכם מתוק.
>> מורן גיל, אלנבי 31 תל אביב