לא צריך להיות פמיניסטית כדי להצטמרר מהסרט הזה

בילדותי אהבתי לקרוא את המיתוס הרומנטי על הנסיכה היפה פסיכה שהפכה למושא אהבתו של האל קופידון. הלז חטף אותה בשנתה, נשאה לארמונו המבודד, והיה בא למשכבה בלילות כדי שלא תגלה את זהותו. פסיכה התאהבה בגבר הבלתי נראה, וחייתה בבדידות מזהרת ומאושרת בארמון המוזהב, עד שאחיותיה הקנאיות קפצו לביקור וסיבכו את העניינים. לאחרונה אחייניתי בת התשע החלה לפתח עניין במיתולוגיה היוונית, וכשניסיתי לספר לה על פסיכה וקופידון תפסתי שזה בכלל סיפור על אונס ונעשה לי לא נעים.

"365 ימים", סרט ארוטי שעלה בתחילת השבוע בנטפליקס, אחרי שכבר זכה למיליוני צפיות פיראטיות ועורר שיח ער ברשת מכאן ועד טימבוקטו, משתמש באותה תבנית עלילתית. מאסימו, מאפיונר איטלקי, מפתח אובססיה ללאורה הפולניה, חוטף אותה לטירתו המבודדת ואומר לה באנגלית שייתן לה 365 ימים להתאהב בו. בהתחלה היא אמנם משמיעה כמה טרוניות פמיניסטיות בסיסיות ("אני לא אהיה הצעצוע שלך", "אני לא שק תפוחי אדמה" וכאלה), אבל כעבור זמן מה היא נעתרת לו ברצון. היא נעתרת לו ביאכטה, ועל הסיפון, ובמיטה, ובחדר האמבטיה וכיו"ב.

מאוחר יותר לאורה תסביר לחברה שלה: "דמייני לעצמך זכר אלפא חזק, שתמיד יודע מה הוא רוצה. הוא מטפל בך ומגונן עליך. כשאת איתו, את מרגישה כמו ילדה קטנה. הוא מממש את כל הפנטזיות המיניות שלך. בנוסף הוא בגובה מטר תשעים, אין לו גרם של שומן בגוף והוא פוסל על ידי אלוהים". מה שנשמע ונראה כמו ריאקציה קיצונית לעידן מי טו, נתפס כפנטזיה ארוטית לנשים דווקא, אולי בגלל שברגע מסוים זכר האלפא אומר לחטופה: "למדי אותי להיות עדין". הוא אומר את זה אחרי ששב והטיח באלימות את גופה אל הקיר.

"365 ימים" הוא אולי תופעה גלובלית, אבל קשה לקרוא לו סרט, גם אם פה ושם הוא מעמיד פנים שהוא כזה. זאת הפקה פולנית שמבוססת על רב מכר פולני מאת בלנקה ליפינסקה, ושבוימה על ידי צוות של גבר ואישה. הדבר היחיד שאפשר לומר לזכות הדבר הזה הוא שהשחקנים מיקלה מורונה ואנה מריה סיקלוקה מעוטי הניסיון והכישרון נראים טוב ביחד. אבל כשהם עושים סקס בכאילו – זה בכל זאת פורנו רך, שבו מדברים על נפלאות הזין, אבל לא חושפים אותו למצלמה – הבעות העונג שלהם מעושות כמו כל השאר.

כשלאורה מתעוררת בטירה המפוארת של מאסימו, הוא מתחייב: "לא אעשה שום דבר בלי רשותך", אלא שהוא אומר את זה תוך כדי שהוא משכיב אותה בכוח על הכורסה וממשש את שדיה בלי רשותה. "אעשה הכל כדי שתוכלי להתאהב בי", הוא ממשיך ומבטיח. ואז הוא קונה לה הרבה בגדים יקרים, וקושר אותה למיטה, כי אלה הרעיונות הכי הטובים שעולים בדעתו איך לגרום לה להתאהב בו. הוא מתייחס אליה אך ורק כאל אובייקט מיני, אבל כשהיא בוחרת ללבוש שמלת כסף קצרה הוא קורא לה "זונה". כל זה אכן גורם לה להתאהב בו ולרצות להתחתן איתו, ובמשך כמה דקות "365 ימים" מעמיד פנים שמעבר לסקס זה כאילו סיפור על אהבה והריון וחברות, כמו בסרט אמיתי. לא צריך להיות פמיניסטית כדי להצטמרר.

אבל איך הסקס? הרי בשביל זה באנו. השעה הראשונה היא משחק מקדים מתמשך, שבמהלכו (וגם אחר כך) לאורה נראית שכובה על מיני משטחים, כמו מזמינה את זה. בתום הפרק של המסרים הכפולים, כשהיא נענית לחיזוריו האלימים של מאסימו, אנחנו מקבלים רצף של מונטאז'ים של חלקי גוף עירומים מלווים בשירי פופ גרועים. ובהמשך עוד מונטאז'ים של מיני בילויים, מלווים גם הם בשירי פופ גרועים. קשה אפילו להגיד שמדובר כאן בארוטיקה מנקודת מבט נשית, כי כששניהם עומדים עירומים במקלחת, המצלמה נמצאת בצד של מאסימו, מביטה יחד איתו בלאורה המתבוננת בו.

טוב, נו, סצנת הסקס הראשונה, לפני פרוץ המונטאז'ים, עשויה לא רע. אבל סצנות סקס ארוטיות, חושניות ומחרמנות יותר יש אפילו בסדרת הטראש במחלצות "זרה", שלא לדבר על סרטים כמו "הפסנתר" ו"דרך אדומה", שבוימו על ידי במאיות אמיתיות. חשבתי להעלות לדיון גם את "קשור אותי, אהוב אותי" הסקסי של פדרו אלמודובר, שמספר על בחור מעורער נפשית שחוטף כוכבת פורנו במטרה לשכנע אותה להינשא לו, אבל באמת שיש גבול עד כמה אפשר לגרור סרטים אמיתיים בזבל הזה.