הסדרות שלה חורכות את מצעדי הסטרימינג, הסרטים שלה שוברים את טקסי הפרסים, ובתוך פחות מ-15 שנה הפכה A24 לאחד הגופים המרכזיים והחשובים בתעשייה. לירון רודיק מסביר איך שילוב של תעוזה, מקוריות, עומק והימורים חכמים על יוצרים ושחקנים הצילו לנו את המסכים
סטודיו A24 הפך בעשור האחרון לאחד מהבתים החשובים ביותר לקולנוע ולטלוויזיה בעולם. הסרטים שבוקעים ממנו נראים אחרת, עושים רעש, זוכים בפרסים, מתעטרים בביקורות טובות ולעתים גם בהצלחה כלכלית. סדרות הטלוויזיה שמופקות בו מזנקות בקביעות לפסגות מצעדי הסטרימינג, עם אותו וייב אחר, שקשה להגדיר אבל קל לסמן כנועז, מקורי ובועט יותר.
>> מציאות חדשה: ישראל שהעריצה את "האח הגדול" מתה בשבעה באוקטובר
>> אפל TV עשתה את זה שוב. הסדרה הזאת היא ממתק לאוהבי הז'אנר
>> נטפליקס, דונלד טראמפ וה-WWE מציגים: שקרים כמעט אמיתיים
הסיפור של A24 מתחיל בשנת 2012, כששלושה מומחים לקולנוע בשם דניאל כץ (כן, הוא משלנו), ג'ון הודג'ס ודייוויד פנקל נוסעים להנאתם בכביש מהיר באיטליה ותוך כדי נסיעה מחליטים להקים חברת הפקה. זהו כביש A24 שמחבר בין רומא לטראמו. לא ידוע אם במהלך אותה נסיעה הם הבינו כמה רחוק יגיעו, אבל הנה הם כאן, עומדים בראש חברת ההפקה המובילה בעולם. זה הזמן לשאול מה סוד הקסם ואולי אפילו לענות.
1. מה שיותר עמוק // אקס מכינה (2014)
אחד הסרטים הגדולים הראשונים של אולפני A24 היה סרט מדע בדיוני קטן בכיכובם של דונל גליסון, אליסיה ויקנדר ואוסקר אייזק. הסרט עקב אחר קיילב, עובד בחברה של מנוע חיפוש פיקטיבי, שזכה בביקור באחוזתו של מנכ"ל החברה, ניית'ן, במסגרת הגרלה שנערכה במקום עבודתו. במהלך שהותו שם הוא מכיר את אווה, אנדרואידית המופעלת על ידי בינה מלאכותית והמטרה האמיתית של הביקור נחשפת: ניית'ן רוצה שקיילב יערוך שיחות עם אווה לצורך בקרת איכות.
מותחן המד"ב הזה היה הסרט שהציב את הרף עבור A24. הסרט שחזה את השימוש התאגידי בבינה מלאכותית, זכה בפרס האוסקר של אותה שנה לאפקטים והוא אחת מיצירות המד"ב הבולטות ביותר של שני העשורים האחרונים. מה שכבש כאן את הצופים הוא התחכום העלילתי והעומק של הדילמות הפילוסופיות שעומדות מאחוריו. זה היה גם סרטו הראשון כבמאי של תסריטאי מוכשר בשם אלכס גארלנד, שהפך מאז לאחד הבמאים הגדולים בעולם. ככה זה כשמעיזים.
2. ניסויים שאפתניים // ספרינג ברייקרס (2013)
אחד הניסויים המעניינים יותר של A24 הגיעו שנה לפני "אקס מכינה" עם "ספרינג ברייקרס" (עם ג'יימס פרנקו כבמאי וסלינה גומז בתפקיד שניפץ את תדמית הילדה הטובה שלה) שמספר את סיפורן של ארבע תלמידות קולג' שיוצאות לחופשת קיץ בפלורידה וצוללות לעולם של סמים, פשע ואלימות. לא מדובר בהצלחה ביקורתית מטורפת, אבל גם מי שלא אהב את הסרט (כמו עבדכם הנאמן) לא יכול היה להתכחש לכך שמדובר בניסוי קולנועי מרתק.
בניגוד ל"אקס מכינה" מה שהפך את "ספרינג ברייקרס" למעניין זה לא מורכבות עלילתית ועומק הגותי, אלא הניסיון לייצר אטמוספרה ושפה קולנועית שמדברת דרך האמצעים הקולנועיים. בעיני רבים הניסוי הזה לא צלח, אך היו מספיק כאלה שחשבו שכן כדי שיכריזו על סרט המשך. וגם אם הוא לא צלח – זה היה שווה את זה בשביל להגיע ליצירה הבאה של A24. לפחות בשתי העונות הראשונות.
לחטט בפצע הפתוח // אופוריה (2019-הווה)
במובנים רבים, "ספרינג ברייקרס" פתחה את הדלת עבור "אופוריה", המבוססת על הסדרה הישראלית באותו השם. גם כאן המנוע העלילתי הוא נוער שמתדרדר לסמים, פשע ואלימות, והתוצאה היא שתי עונות כמעט מושלמות (עזבו את הריקבון שההצלחה יצרה בעונה השלישית).
נקודת החוזק של העונה הראשונה היא הצילום והסינמטוגרפיה המטורפת של יוצר הסדרה סם לווינסון. הוא יצר אימג'ים שלא ראינו כמותם בטלוויזיה ובאמצעות סיפור שנבנה היטב, נבר ללא רחמים בפצעים הפתוחים של הנוער, ודרכם בעצם בתרבות העכשווית כולה שנעה בין ניתוק רגשי מוחלט ובין להרגיש יותר מדי. לווינסון לקח את המוטיבים שבהם עסקו יוצרי הסדרה הישראלית, רון לשם, דפנה לוין וטמירה ירדני, ועשה להם אמריקניזציה מצוינת. הוא שדרג את לב הסדרה והפך אותה ליצירה שאינה קלה לצפייה, אך גם כזאת שלא ניתן להתעלם ממנה. שיתוף הפעולה המוצלח מאוד הזה עם HBO, ובעיקר היכולת המוכחת להגיע לקהל צעיר, הפכו את A24 ליצרנית מבוקשת בקרב ענקיות הסטרימינג.
לשחק עם כולם // עצבים (2022-הווה)
סדרת האנתולוגיה שעוסקת בסכסוכים קשים וממושכים שמתלקחים כך לפתע ומידרדרים באסקלציה מהירה למלחמה של ממש, הייתה הסדרה שבישרה את תום עידן הזבל בנטפליקס. טוב, עדיין יש זבל בכמויות בנטפליקס, אבל עכשיו הם מנסים קצת יותר. זה היה שיתוף פעולה מוצלח במיוחד של A24 עם שירות הסטרימינג המושמץ מכולם באותה תקופה, וזה עוד אחרי שיתופי פעולה רבים עם שואוטיים, HBO וגם הולו/דיסני.
זה אכן הציב איזה רף איכות חדש בנטפליקס, ונדמה שסדרות רבות שהגיעו אחר כך ניסו לעמוד בסטנדרט, מה שבעצם הציל את התדמית של נטפליקס שהחלה להתקבע כיצרנית סדרות אלגוריתם בינוניות. למעמד של A24 בתעשיה זה כמובן עשה רק טוב: אם היא הצליחה לעשות סדרה טובה אפילו בנטפליקס, כנראה שהיא יכולה לעשות את זה בכל מקום (ובכל זמן, בבת אחת, כמו שהסרט זוכה האוסקרים של A24 הבטיח).
להמר על שמות חדשים // המכשפה (2015)
חלק לא קטן מתעשיית הקולנוע מבוסס על הימורים – צריך להמר על השם הנכון והתסריט הנכון והשחקנ.ית הנכונ.ה בזמן הנכון. עם הסרט הזה הם הימרו על השם הנכון, גם אם הסרט לא נחשב לשובר קופות היסטרי. כעת רוברט אגרס הוא אולי השם הכי חם בז'אנר סרטי האימה, אבל לפני קצת יותר מעשר שנים אף אחד לא ידע מי זה. הסרט הראשון שלו, "המכשפה", היה הימור שהשתלם בטווח הרחוק. הקופות לא נשברו, אבל בזכות הסרט הזה הם עכשיו "הסטודיו שגילה את אגרס" והוא נחשב לטאלנט "שלהם". זאת הייתה גם הופעת הבכורה של אניה טיילור ג'וי בקולנוע, כיום אחת הכוכבות הלוהטות בעולם.
לא לפחד להיכשל // איידול (2023)
אין ל-A24 המון כישלונות קטסטרופלים ברזומה – ככה זה כשעובדים קטן וחכם בתוך ז'אנרים נישתיים – בטח שלא כמו הסדרה הזאת שעשתה המון רעש, עלתה המון כסף, ובוטלה בבושת פנים מיד אחרי העונה הראשונה. על הנייר היה לה הכל: קאסט מוצלח, סם לווינסון בתפקיד היוצר ומוזיקה של דה וויקנד, מכוכבי הפופ הגדולים של הרגע, שגם כיכב בה בתפקד הראשי. בפועל – התרסקות מפוארת.
זה התחיל בביקורות שקטלו, המשיך בגל שנאה של הצופים ותלונות על סביבת עבודה רעילה מינית, ונגמר בביטול משפיל. A24 הימרו כאן על סדרה פרובוקטיבית ושוברת מוסכמות, ההימור הזה לא הצליח והסדרה הזאת תיזכר לדיראון עולם כפורנו רך לאינסלים מיזוגנים.זה המחיר האפשרי של הימור נועז בתחומי הקולנוע והטלוויזיה, אבל זה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. מאחורי ההפקה של כמעט כל סרט או סדרה של A24 יש סיכון מסוים; עלילה פרובוקטיבית, רעיונות שיכולים להיתפס כמורכבים מדי או שמות לא מוכרים. היא הזכירה להוליווד את מה שזו שכחה: מי שמעיז מנצח.
רשמו לפניכם: העתיד שייך לנועזים
את סטודיו A24 מנהלים שלושה חבר'ה שמבינים קולנוע, אבל הידע הוא לא מספיק. כדי להצליח בתעשייה המפלצתית שנקראת הוליווד צריך גם אומץ לקחת סיכונים ויש מספיק הוכחות לכך, אבל זה נכון לכל יצירה אמנותית. אפשר לראות את זה גם בזירה הקולנועית המקומית. מצב הקולנוע בארץ על הפנים, בלשון המעטה. אנחנו כלואים במעין לופ של סרטי בורקס מודרניים ודרמות משפחתיות, ואין הרבה חברות הפקה שלוקחות סיכונים, בעוד שתקציבי הסרטים הנמוכים גם ככה תלויים בקרנות המסתמכות על תקציבים ממשרד התרבות. אם גם כאן ינהגו כמו אנשי סטודיו A24, אולי יהיה לקולנוע בארץ סיכוי, וחברה קטנה שהתחילה מנסיעה בכביש 40 תהפוך לאחד הגופים המרכזיים, היצירתיים והחשובים בהוליווד. צריך רק רישיון לחלום.