סדרת משחקי "פולאאוט" הפכה לפני שנתיים לנחלת הכלל, כשהגיעה לאמזון פריים וסומנה כמעט מיד בתור היורשת העתידית של "הבנים". הפורמט הטלוויזיוני אילץ את עולם המשחק הפתוח והאהוב להצטמצם לעלילה קוהרנטית, וכך נוצרה לה סדרה עם סיפור כתוב היטב שיכול ללמד את הצופים דבר או שניים על טוב ורע, על ההשלכות מלחמה והמניעים שלה. כעת "פולאאוט" חוזרת לעונה שנייה, אחרי קליף האנגר די רציני מסוף העונה הקודמת, ובפורמט ישן-חדש: שחרור פרקים על בסיס שבועי. זה עדיין ממכר, ועדיין מרגיש שבא לנו עוד – לטוב ולרע.
>>50 גוונים של אפור: ממש לא היינו צריכים עוד סרט של "אווטאר"

העונה החדשה ממשיכה את העלילה מאותו המקום בו עצרה,ומחזירה אותנו ישר לשממה, שם השד (וולטון גוגינס) ולוסי (אלה פרנל) ממשיכים בברית הרעועה שלהם, ומנסים לשרוד בדרכם לאיחוד משפחתי – כל אחד והאיחוד שלו. לוסי במסע בעקבות אביה, האנק מקליין, שהתגלה כעובד מסור של "וולט-טק", והשד בעקבות משפחתו, שאבדו אי אז אל הלא נודע בפיצוץ האטומי. במקביל נורם, אחיה של לוסי, צריך לקבל החלטה אם למות או להקפיא את עצמו. טיטוס, שזכה בתואר האבירות, נעדר מהפרק הראשון (וזה מורגש), אבל יש לנו עוד עונה שלמה – ומצפה לנו חתיכת עונה.

כיאה לתוכן של אמזון פריים (ולפולאאוט עצמה), גם העונה הזאת מלאה באלימות קיצונית בעולם שמזמן יצא משליטה. איברים מתפוצצים, מעידים נשפכים, מוחות באוויר – הכל שם. ומול האלימות הקיצונית הזאת, עומדת לוסי שעדיין שבוי באמונה דיכוטומית שקיים טוב וקיים רע. היא לא רוצה להרוג אף אחד, אז במקום לירות לאיומים מידיים בראש, היא יורה להם בתחת וברגליים כדי לפצוע אותם. נשמע מוכר? ובכן, פולאאוט זאת סדרה על מלחמה, ואת הטירוף שהיא מציגה אנחנו מכירים היטב, כי מלחמה זה מצב מטורף. אז קל יותר לזהות דפוסים ודילמות שקיימות אצלנו, במיוחד בסדרה הזאת שהמנגנון העלילתי הכי חזק שלה הוא דילמות.

זה עוד מגיע מהמשחקים, ובעונה הראשונה בהחלט היה מורגש, אך עכשיו אפילו עוד יותר – כי בשלב מסוים לוסי תצטרך להבין שבעולם שבו היא חיה, היא לא יכולה להביא מישהו לצדק, פשוט כי צדק לא קיים, בדיוק כמו בעולמנו. רק תסתכלו סביבכם ותראו מה קורה. צדק אין פה, וזה גם מה שכל כך שאב אותי על פתיחת העונה. אפשר להגיד שלוסי אולי תמימה מדי כדמות, אבל אני מאמין שכמו שזה היה הקסם שלה בעונה הקודמת, עכשיו זה יהיה המכשול הכי גדול שלה.

כן, בסוף לוסי כנראה תצטרך לרצוח את אביה,שכבר ממשיך את עבודתו בוולט-טק. בלי ספוילרים, זה היה הרגע הכי מעניין בכל הפרק, שעסק בדי הרבה דברים, למען האמת – מגילוי עריות ועד מזון מדברי כמו מרק פשפשים. למרות הפורמט השבועי החדש לסדרה, אמזון דאגה שלא נרגיש חוסר (חוץ מטיטוס), והעמיסה באהבה המון קווי עלילה מצוינים מבלי שהם מתרגלים יותר מדי. היתרון השני הוא שלצופים ולמעריצים יש סוף כל סוף יותר זמן לדבר על הסדרה. זה פועל לטובת אמזון, מן הסתם, שרוצה להשאיר אותה כמה שיותר בשיח הציבורי, אבל גם עכשיו יהיה יותר מקום לשמוע מה הצופים חושבים, וכמובן שהיא משאירה את הדלת פתוחה לתאוריות מעריצים.

העונה השנייה של "פולאאוט" לא מתביישת להפיל עליכם הרבה מידע, ולא מפחדת לדבר על נושאים רגישים עם חיוך על הפנים. שני המנגנונים שעובדים הכי חזק כאן הן הדילמות, שמקבלות עכשיו משמעות יותר מורכבת, והאופן שבו הכתיבה מזהה דפוסים מוכרים של עולם במלחמה. אבל אם זה לא מספיק לכם, באמזון וביוטוב יש גם ספיישל חג מולד שנקרא "יומן השד", בו נשמעים שירי כריסמס משנות החמישים (כיאה לפסקול המצטיין של הפרנצ'ייז), שמתנגנים במשך שעה וחצי מול יד כרותה שבוערת באח.נשבע לכם. חג שמח.
פולאאוט, עונה 2, פרק 1, עכשיו באמזון פריים

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• אמזון פריים