יד שנייה: פרספקטיבה מצולמת לחברון תחת כיבוש
35 שנה עשו למרכז חברון מהפך של 180 מעלות. מרכז העיר הסואן והשוקק, שבו יהודים ופלסטינים מכרו וקנו מכל הבא ליד, נטוש לחלוטין, לפלסטינים אסור להסתובב בו, והדמויות העיקריות הן חיילי צה"ל
Read this article in English|لقراءة المقال بالعربيه
נובמבר 1972.במשך שנים הייתה חברון עיר מעורבת שבה חיו יחדיו מוסלמים ויהודים. בשנת 1929, כשפרצו מאורעות תרפ"ט שבהם נרצחו 67 יהודים בחברון, נאלצו היהודים להתפנות. לאחר ניסיונות חוזרים של מתנחלים קיצוניים הם עלו חזרה אל העיר, משכו אליהם עסקים ישראליים גדולים כמו תנובה, וב־1970 הם בנו התנחלות צמודה לעיר בשם קריית ארבע והעבירו אליה את המתנחלים שהגיעו לחברון. כך ב־1972 הייתה שוב חברון ריקה מיהודים. היא הייתה לעיר הפלסטינית הגדולה בגדה המערבית ולמרכז מסחר ענקי. לבד מהקרמיקה וזכוכיות חברון המפורסמות שניתן היה למצוא בעיר, פעלו בה במקביל כמה שווקים גדולים – שוק פירות וירקות, שוק בשר, שוק תרנגולים, שוק התבלינים ושוק הזהב. כולם היו ממוקמים על רחובה הראשי של חברון, רחוב השואהדה, שהיה הומה אדם מדי יום, ולמרות הכיבוש והאווירה העוינת – אפילו המתנחלים מקריית ארבע היו באים לערוך בו את קניותיהם.
אוקטובר 2017.ב־1979 התגנבו באישון לילה תחת אפם של חיילי צה"ל קבוצת מתנחלים, נשים וילדים בעיקרם, ופלשו לבית הדסה בחברון. הממשלה החליטה לא לפנותם, וכך חודשה ההתנחלות היהודית בעיר. עם היווסדות הכיבוש והאינתיפאדה הראשונה גברה המתיחות בין היהודים לערבים בעיר, והיא הגיעה לשיא ב־1994, כשברוך גולדשטיין, רופא תושב קריית ארבע, הגיע למערת המכפלה בעיר וטבח ב־29 מתפללים מוסלמים. ישראל והרשות הפלסטינית הגיעו להסכמות שהפרידו בין היישוב היהודי לעיר, והגבילו את התנועה ליהודים ולמוסלמים בחלקי העיר. על 850 המתנחלים בחברון שומרים מדי יום כ־650 חיילים ושוטרי מג"ב, שמטילים גם הגבלות תנועה חמורות על 200 אלף הפלסטינים כך שהם אינם יכולים לנוע ברחוב השוהדא. המציאות הביטחונית הפכה את מרכז העיר השוקק לעיר רפאים. כמעט 2,000 חנויות ובתי עסק נסגרו, הבאסטות מעלות אבק, ואלפי בני אדם נותרו ללא מקור פרנסה. הפלסטינים שנותרו בבתים שפונים לרחוב נכלאו בבתיהם כשכלובי מתכת סגרו את מרפסותיהם ודלתות הכניסה רותכו כך שאין כניסה ויציאה לרחוב. היום תמצאו ברחוב בעיקר חיילים מפטרלים, מתנחלים שקוראים להם קריאות עידוד וסיורים של ארגונים שונים, למשל שוברים שתיקה, שמבקשים לספר על המציאות היומיומית של הכיבוש בעיר ובשטחים בכלל ועל המחיר המוסרי שמשלמת חברה ששולחת את צעיריה לאכוף את המציאות הזו.
צילום מקור: משה מילנר