מלמעלה: ספייק לי מעורר מחשבה בסרט על דילמה רלוונטית מדי

ספייק לי תמיד ידע ליצור קולנוע מעניין. אתם יכולים לשנוא אותו, אתם בהחלט יכולים לא להבין אותו – אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שהוא לא מייצר סתם סרטים. תמיד יש לו אג'נדה מסוימת, ובתשעים אחוז מהמקרים, האמירה שלו תהיה מורכבת יותר מרוב הסרטים ההוליוודיים (עשרת האחוזים הנותרים הם פשוט קמפיינים שביים וקריין במשחקי NBA2K). זה די מובן למה אנשים לא תמיד מצליחים להתחבר לבמאי שמוכר בעיקר כאחד ממבקריה הגדולים של החברה האמריקנית. בין היתר כי העדשה שדרכה הוא מביט היא כמעט תמיד זו של החוויה האפרו-אמריקנית.
>> מחוסלים: קשת 12 ורשת 13 חגגו את החיסול בקטאר – רק בלי החיסול

גם בסרטו החדש "Highest 2 Lowest" (שהגיע לפני כמה ימים לאפל TV, ולא זכה לשם בעברית) – עיבוד לסרט "למטה ולמעלה" של יוצר הקולנוע היפני האגדי אקירה קורוסאווה – לי מנסה לגשת לחוויה האפרו-אמריקנית. והפעם מנקודת מבט תרבותית. דנזל וושינגטון נכנס לדמותו של דייוויד קינג – איל מוזיקה ו"האוזן הכי טובה בתחום". בהתאם, הוא חיי את החיים – יש לו ילד מוצלח שלא חסר לו דבר, אישה יפהפיה ובית עצום. כביכול, רחוק מאוד מאותה חוויה אפרו-אמריקאית שהזכרתי מקום.

במקום קלישאות על חיי שכונה, עושה רושם שמדובר באיש עסקים לגיטימי (לא, זה לא קריצה לדידי) שמכין את עצמו לפרישה, אבל רגע אחרי שחזר בו מההחלטה למכור את החברה שלו, הוא מקבל הודעה מטלטלת שבנו המוצלח נחטף, וקינג ממהר להבהיר שהוא מוכן לשלם כל סכום שיידרש על מנת להציל את בנו. רק שבירור נוסף מגלה שלא בנו הוא שנחטף, אלא הבן של איש סודו, הנהג שלו פול כריסטופר (ג'פרי רייט) – ולפתע שאלת הכופר משתנה מקצה לקצהץ

בואו נתייחס לפיל שבחר – זה סרט על חטיפה, ועל המחיר שמוכנים או לא לשלם. אולי זו סתם תשומת הלב היתרה שלנו לנושא, אבל יש הרגשה שהיו המון סיפורי חטיפה לאחרונה גם בטלוויזיה העולמית, וקשה שלא לחשוב מיד על החטופים שעודם בשבי החמאס בעזה. וכשרואים אדם כמו קינג מהסס לשלם 17.5 מיליון דולר לשחרורו של קייל בן הנהג, רגע אחרי שהיה מוכן להיפטר מהסכום הזה בדיוק עבור בנו, מיד קופצת אותה שאלה ברורה מאליו – מה היה עושה נתניהו אם יאיר, או הבן המוצלח יותר, היו חטופים בעזה? כי ממש כמו קינג, כשמדובר בילד של מישהו אחר, זה פחות מעניין אותו.

מעבר לפן הפוליטי והמדכא של המציאות שלנו, יש בסרט מבט מעניין על אפרו-אמריקאים שהתעשרו מול תרבות הגנגסטרים. פעם נוספת, ספייק לי בוחר אמירה לא פופולרית מטבעה, כאילו אומר "גם אם הקהל ממש רוצה שנגלם את תפקיד הגנגסטר פרום דה הוד, אנחנו לא חייבים להיכנס למשבצת הזו – אנחנו מכתיבים לעצמנו את מי שאנחנו רוצים להיות". וכך, מהרגע הראשון, דיוויד קינג עסוק במי הוא רוצה להיות – האם הוא מיצה את המוזיקה? האם הוא רוצה לשמור על מעמדו כמלך התעשייה? האם הוא יכול לוותר על כספו בשביל ילד שלא שייך לו?

רק קינג יכול להחליט איזה גרסה של עצמו הוא רוצה להיות, בכל רגע נתון, ומכיוון שהבחירה הזו תמיד מרחפת באוויר – מתחילתו ועד סופו – תמיד יש תחושה שהוא עלול לבצע פנייה לא נכונה מבחינה מוסרית. בניגוד למה שאולי אפשר היה להסיק, אין פה ביקורת לתרבות הראפ – אלא למה שנוצר סביבה. והאמירה על מה קורה כשאדם בוחר להישאר בתדמית שהחברה הדביקה לו, לעומת מה יכול לקרות אם הוא יבחר בגרסה הכי טובה של עצמו, מהדהדת הרבה מעבר לתחומי התרבות האפרו-אמריקאית. זה לא סיפור שעוסק באופן בלעדי בתעשיית המוזיקה, אלא אמירה מורכבת על הסיפור המוכר של אינדיבידואל אל מול החברה.

"מלמטה למעלה" הוא סרט מצוין ומעורר מחשבה, עם אמירה חזקה ומתפקד כטוויסט מעניין לעבודתו של קורוסאווה. הקאסט העוצמתי שלו, והאמירה הלא שגרתית, מוכיחה כי דעות לא פופולריות הן דווקא הדעות שכדאי וחשוב לשמוע. בין אם אתם אוהבים את ספייק לי ובין אם לא, כדאי לכם לראות את הסרט ולשמוע את מה שיש לו להגיד, כי כנראה לא תשמעו את זה באף מקום אחר.
"Highest 2 Lowest", עכשיו באפל TV