אכלתי בסניף הראשון של KFC בתל אביב, והבנתי שאנחנו צריכים להיפרד
מבקר אוכל הרחוב שלנו חיכה המון שנים לרגע בו רשת קנטקי פרייד צ'יקן תנחת בעירנו, אבל ארוחה בסניף הראשון בתל אביב הבהירה לו סופית שגם אם אפשר למצוא את הקראנץ' שחיפש, זה פשוט לא שווה את המאמץ. פרידה שוברת לב מעוף מטוגן
ובכן, חבר ותיק, אנחנו סוף סוף נפגשים כאן. רדפתי אחריך המון, אתם מבין? כי אני ואתה זה סיפור לסרטים. לא אויבים, לא מאהבים, פשוט עוף מטוגן והגבר שרוצה לאכול אותו, זה הכל. בדרך כלל מערכת היחסים הזו פשוטה, אבל איתך? איתך הכל חייב להיות מורכב. אתה אפילו לא מוכן לגלות לי מה הם 11 התבלינים שלך. אף פעם אי אפשר לדעת מה אקבל איתך. כשהגעת לראשונה לפתח התקווה לפני כשנה, באתי לבקר אותך, אבל מצאתי רק את הגרסה הכי גרועה שלך. אתה פגעת בי, עוף. כמה חודשים אחרי כן החלטתי לתת לך עוד הזדמנות, וביקרתי אותך שוב באם המושבות. הרגשתי שהתאפסת, שמצאת את המקום שלך. שגם אם אתה לא הטוב בתחומך, אתה בהחלט היחיד שהוא אתה. עכשיו אתה מגיע לעיר שלי, ואנחנו סוף סוף נפגשים כאן. תמיד ידענו שזה יקרה בסוף.
KFC ואני זה סיפור. בעצם, כל KFC וישראלים זה סיפור. זכרונות השמן מהניינטיז השאירו לנו חסך לאומי בעוף מטוגן וכל מה שהיה לנו להסתפק בו זה שניצל. ושניצל זה נחמד, שלא תבינו אותי לא נכון – אבל זה לא KFC. אמהות רבות נאלצו ללמוד להכין עוף בסגנון KFC בשל זעטוטים שרק חלמו על הקראנץ', ואינספור ישראלים מצאו את עצמם עם כאב בטן ברחבי אירופה וארה"ב, בעודם מנסים לסיים באקט לבד, כי אין כזה בארץ. ומאז שחזרה הרשת לפני כמה שנים, המתנו לרגע הזה של פתיחת סניף הקנטקי פרייד צ'יקן הראשון של הקולונל בתל אביב. ועם כל ההיסטוריה האישית והלאומית שלי עם הרשת, נותר רק דבר אחד – להבין אם ההמתנה היתה שווה את זה.
סניף ה-KFC הראשון בתל אביב נפתח לפני בדיוק שבועיים בבניין האופרה, ממש על המרכז הרוחני של הטיילת. זו נקודה מושלמת לפתיחה, כי למרות שלא מדובר במתחם מזון רציני בזמננו (בחייאת, הדבר הכי סבבה שם זה אבולעפיה), הוא מייצג באופן מושלם את תהילת הניינטיז של הרשת. ולהגיע לשם באמת מרגיש כמו לבקר בסניף מעידן אחר, חרף כל החסימות על אלנבי והקורקינטים הממונעים בסביבה. נו, לפחות יש לנו כיום מסכי מגע. הסניף שלנו קטן יותר מהסניפים האחרים שהייתי בהם, אבל הקומפקטיות עובדת לטובתו. יש חלל אכילה פנימי סביר, למרות שברור שבשעות הערב הוא ישפך גם לבחוץ. הגעתי בשעות אחה"צ המאוחרות, והסניף היה נקי מאוד, כלומר ברמת היו לפחות 3 עובדים שדאגו לניקיון. ברשת מזון מהיר, זה סימן ראשון טוב.
הזמנתי מהמסכים הדיגיטלים הנוחים מגוון רחב של מנות, כי היה חשוב לי לטעום כמה שיותר עוף מטוגן, אבל בתכלס חיכיתי לדבר אחד מרכזי – לאכול עוף מדלי. אין לי מושג למה אקט האכילה מתוך דלי מפעיל אותי רגשית כל כך, אבל אי אפשר להתווכח עם הלב, וגם לא עם הקרדיולוג. לכן לקחתי את הבאקט הקטן ביותר – ארוחת אולסטאר באקט גדולה (63 ש"ח עבור 4 חתיכות סטריפס, 6 חתיכות בייטס, צ'יפס ושתיה גדולים) – אבל כשקיבלתי את מגש האוכל במהירות מסחררת (תוך פחות מ-4 דקות), לא מצאתי את הבאקט. תהיתי לרגע אם פספסו את ההזמנה שלי, כי באקט הוא דבר די בולט, ולא יכול להיות שפספסתי. רק כשהתחלתי לפתוח את קופסאות הקרטון שישבו על המגש, הבנתי שפשוט קיבלתי את תוכן הבאקט בתוך קופסת קרטון פשוטה.
נשבר לי הלב. אני יודע שזו התקטננות ילדותית, אבל אתם ליטרלי הרשת של הבאקטים. איך אין לכם באקט להגיש בו את מנת הבאקט שלכם? למזלכם, אני לא ילד, כי זו סיבה מוצדקת לטנטרום על הרצפה הנקייה הזו. שפכתי את תוכלת הקופסה-שהיא-לא-באקט על המגש, והופתעתי לגלות שקיבלתי יותר ממה שביקשתי. אני מודה שהיה קצת קשה להבדיל בין סטריפס (רצועות עוף מטוגנות) לבייטס (חתוכות קטנות מטוגנות), אבל בבירור היה יותר עוף משאמור להיות במנה. לא יודע, אולי הם מודדים לפי משקל, או שסתם רצו לפצות אותי על היעדר הבאקט. השמחה על השפע שנפל בחלקי החלה לדעוך כשהתחלתי לאכול – נגסתי בחתיכת סטריפ שאמנם היתה עסיסית, אבל הפריכות של הציפוי לא נמצאה. נגסתי בחתיכת בייטיס שאמנם היתה פריכה, אבל העוף היה מטוגן יתר על המידה, ואיבד את כל העסיסיות שלו. מה קורה פה?
ככל שעשיתי את דרכי בין חתיכות העוף, הבנתי מה קרה פה. ראשית, נראה שזורקים כמות פסיכית של עוף לסל הטיגון, כי בחלקיו הוא נדבק ומאבד ציפוי. שנית, כנראה שהם זורקים חתיכות גדולות וקטנות ביחד, מה שמצריך זמני טיגון שונים שלא מתקבלים. שלישית, היה ברור שהעוף המטוגן הזה – מנה שאמורה להיות מוגשת יחסית טריה – הוכן הרבה לפני ההזמנה וישב קצת זמן בחוץ, מה שגם מסביר איך קיבלתי אותו תוך 3 דקות. התוצאה היא שק מעורב (אבל לא באקט, סעמק) של תוצאות. לבסוף, אחרי כמה חתיכות כמעט בלתי לעיסות, הצלחתי למצוא כמה חתיכות שקלעו למטרה – הסטריפ מצא קצת קראנץ' והבייטס מצאו קצת נפח. אבל אלו היו מעט מדי (בטח ביחס לכמות הנאה של העוף), ובסוף השארתי יותר מחצי באקט על המגש. על הצ'יפס, כמו בכל ביקור KFC חדש שלי, פשוט לא ראוי לדבר מרוב שהוא סתמי.
לא על הבאקט לבדו יקום או יפול KFC, כי יש עוד מגוון מנות מעניינות – ובראשון, מנת עוף על העצם (הזמנתי 3 ב-37 ש"ח) ומנת כנפיים חריפות (הזמנתי 3 ב-14 ש"ח). שתי המנות הצליחו לנצח את הבאקט בכמה אפיקים – ראשית, הן היו חמות וטריות בהרבה מהעוף שבדלי (וזהלמרות שאכלתי אותן אחרי), ובהתאם גם הכיסוי הקראנצ'י ש-KFC הפכו נודעים בגינו היה פריך בדיוק במידת החיספוס הנכונה. וזה לא שלא היו בעיות – בשוקיים הציפוי התפרק מהעוף די מהר, וחתיכות הירך היו קטנות עם יותר עצמות מבשר. אבל היי, לפחות סיימתי את המנה. הכנפיים החריפות, לעומת זאת, היו סוף סוף מנה ששווה לעצור בשבילה את הבילוי הימי – הציפוי קיבל עוד כמה דרגות חיספוס, החריפות היתה מושלמת, וגם אם הבשר לא הרגיש עשוי לגמרי במידה, שלושת הכנפיים נטרפו ברגע. הן אמנם קטנטנות, אבל כל ביס שווה.
חבל שאני לא יכול להגיד את זה על אצבעות המוצרלה (28 ש"ח לכ-5 חתיכות), שהיו עייפות מאוד, עם ציפוי כמעט רך ומתיחת גבינה חמודה שלא תורמת לכלום. מנה פשוט מיותרת. מה שכן, שמחתי להיות מופתע לטובה בסיום עם כריך הדאבל טאוור זינגר בורגר (41 ש"ח עם פרוסת גבינה), שהגיע עם כמות מספקת של עוף פריך (יחסית, במיוחד בחלקים שלא נגעו בקטשופ) ומנעד טעמים לא רע. הלחמנייה עדיין מצ'וקמקת כמו בכל ביקור בפתח תקווה (בחייאת, תחליפו ספק), אבל זה כן הרגיש כמו כריך פאסט פוד קלאסי, והיה מספק למדי. על המגש נשארו חצאי מנות ויותר מדי צ'יפס בינוני, והיה אפשר לראות איך לפחות חצי מהארוחה לא עשתה לי שום חשק לאכול עוד עוף מטוגן. וזה פאקינג עוף מטוגן. אחסוך מכם את התמונה, אבל יכול לומר שמגש שאריות זה מראה די עצוב.
וזו בעצם גם הבעיה איתך, KFC ישראל – אני אף פעם לא יודע מה אקבל ממך. לפעמים אתה אש, לפעמים אתה מים. יש שוני משמעותי באיכות הארוחה בין סניפים שונים, ימים שונים, מנות שונות ואפילו חתיכות שונות באותה המנה. זו בעיה בכל מקום, אבל על אחת כמה וכמה ברשת מזון מהיר שכמותך, כי אתה אמור לייצר חוויה יציבה. אבל לאהוב אותך זה כמו לשחק ברולטה קנטאקית, והאמת היא שאחרי שלוש מפגשים איתך בביקור הנוכחי בארץ, אני מרגיש שאני צריך להפסיק להמר. אני ויתרתי עליך, אבל אתה עוד תהיה בסביבה לכמה זמן, תזכיר לי שתמיד תהיה הבאקט שהתפספס. האמת העצובה היא שאחרי כל כך הרבה שנים, אני פשוט לא צריך אותך יותר. כי יש עוד הרבה עוף מטוגן בים. כלומר, ברחבי תל אביב. אבל אל תהיה עצוב KFC. תמיד תהיה לנו את ארה"ב.
הסניף הראשון של KFC בתל אביב, אלנבי 1, א'-ש' 11:00-00:00