האזינו: סיכום 2015 של "אור בזויות" עם מיטב השירים השקטים של השנה

השירים השקטים, המרגשים וקורעי הלב של 2015. תוכנית שלישית מתוך ארבע תוכניות סיכום שנה של מדור המוזיקה "אור בזויות"

21 בדצמבר 2015

חיכיתי לתוכנית הזאת, שפחות מתמקדת בז'אנר מסויים אלא יותר בהלך רוח. אלו השירים השקטים, היותר mellow, שהכי ריגשו אותי השנה. וכמובן שכמו ביתר תוכניות הסיכום שלי, גם בזאת יש חריגות מבורכות. בשבוע הבא חג הסיכומים של אור בזויות יגיע לקיצו עם תוכנית סיכום הגראז', פסיכדליה ואינדי-רוק שיהווה את הפינלה. אל תפספסו את שני הסיכומים הקודמים של ההיפ הופ והסול ואת סיכום האינדיפופ משבוע שעבר.

אור בזויות משודרת ברדיו הבינתחומי. לאור בזויות בפייסבוק

[tmwdfpad]

Other Lives – "English Summer"

השיר הכי יפה באלבום השלישי של הרכב האינדי-רוק הסינמטי מאוקלוהומה נשמע כמו פסקול לקיץ נטול אור שמש. אומרים שהלהקה מזכירה את פליט פוקסס ואלט-ג'יי. לשמחתי אני לא שומע את הקשר אל השתיים. עם זאת, החיבור עם רדיוהד, שאותם חיממו בסיבוב ההופעות של האלבום "The King of Limbs", דווקא די ברור. באמת יש במלנכוליה שלהם משהו מאוד בריטי.

Other Lives
Other Lives

Dorthia Cottrell – "Gold"

הרכב הסטונר-מטאל המצוין Windhand הוציא השנה את "Grief's Infernal Flower"  – אלבום ענק לטעמי שקולע לטעמו של קהל רחב בהרבה מזה של הז'אנר. בצדק הוא זוכה למקום נכבד בסיכומי המטאל של השנה (במקום ראשון במצעד של סטריאוגאם, למשל), עם זאת פחות אנשים נחשפו לאלבום הסולו של הסולנית שלו, דורת'יה קוטרל, שגם יצא השנה. נשמע כמו הצד המשלים והשקט לאלבום הרועם של להקתה, עם אמריקנה מאובקת ואפלה וקול ענק שעלול לגרום לכם לבכות. נראה לי שהתאהבתי.

אלבום הבכורה של Dorthia Cottrell
אלבום הבכורה של Dorthia Cottrell

Sharon Van Etten – "Remembering Mountains"

הסינגר-סונגרייטרית הנהדרת קארן דלתון, מעולם לא הפכה לכוכבת פולק-בלוז כמו חבריה, בוב דילן ופרד ניל, אבל היא לגמרי הייתה ראויה לכך. השנה יצא פרויקט מחווה יפהפה של זמרות שרות שירים שלה, שלא ראו אור, וביניהן ג'וליה הולטר, מריסה נדלר, איזובל קמפבל ושרון ואן אטן – ששרה את שיר הנושא המושלם מתוכו.

אלבום המחווה לקארן דלתון
אלבום המחווה לקארן דלתון

Julia Holter – "Sea Calls Me Home"

למרות שלא ערכתי (עדיין) רשימה ממוספרת של אלבומי השנה שלי, סביר מאוד להניח ש"Have You In My Wilderness" של ג'וליה הולטר ייכנס בטופ 3. יש בו חיבור שמיימי בין עיבודים נסיוניים אך עדיין פופיים-משהו, כתיבה אישית ונהדרת ונגיעות של מוזיקה קלאסית. ורוחה החיה של קייט בוש מעופפת מעל כל זה ומשרה אווירה מוזרה. שימו לב לקראת סוף השיר לסולו הסקסופון הקצרצר והמחורע שמערבל ת'מוח בתוך כל העדינות הזאת.

Majical Cloudz – "Downtown"

אני סאקר של רומנטיקה אובדנית. וכמה יופי יש בהגשה האינטימית כל כך של דבון וולש:

"There's one thing I'll do \ If it ever goes wrong \ I'll write you into all of my songs \ And if suddenly I die \ I hope they will say \ That he was obsessed and it was okay"

Majical Cloudz
Majical Cloudz

Chromatics – "Just Like You"

איפה האלבום שלהם, איפה? אני עדיין מחכה ל-"Dear Tommy" שכבר היה אמור לצאת השנה. בינתיים, החבר'ה מהלייבל הנהדר Italians Do It Better הספיקו להוציא לא פחות משבע גרסאות כיסוי ל-"Girls Just Want to Have Fun", אבל אלבום לא אופק. לטעמי "Just Like You" הוא עדיין השיר הכי יפה, מרגש (ועצוב) שלהם מהזמן האחרון, עם ביט אלקטרוני וקול מלחשש שמתאים ללילה לבד מול קיר.

"Chromatics – "Just Like You
"Chromatics – "Just Like You

Jaakk Eino Kalevi – "Deeper Shadows"

הבטחתי קצת חריגות והנה מגיעה אחת: ז'אקו אינו קאלבי הוא אמן אלקטרוניקה פיני שיוצר קטעי איטלו-דיסקו נגועים בסופט-רוק הזייתי. זה צ'יזי בדיוק במידה המודעת לעצמה כדי להפוך את החומרים שלו לפנינות פופ מוזרות.

Low – "Into You"

לואו היא אחת הלהקות האהובות עלי, אבל אני מוכרח לומר שהאלבום החדש שלה, שלראשונה "חוטא" באלקטרוניקה, לא הפיל אותי מהרגליים. יש בו כמה קטעים יפים מאוד, כמו זה, אבל הוא לא בין האלבומים הגדולים שלה. בהזדמנות זו אפנה אתכם לריאיון שעשיתי מוקדם יותר השנה עם סולן הלהקה, שהיה אחד הראיונות המיוחדים שיצא לעשות אי פעם. קרה שם משהו בשיחה ההיא.

Low. מימין: סטיב גארינגטון, אלן ספרהוק ומימי פרקר. צילום: יח"צ
Low. מימין: סטיב גארינגטון, אלן ספרהוק ומימי פרקר. צילום: יח"צ

Sufjan Stevens – "Should Have Known Better"

השנה חזר סופיאן סטיבנס למקורות הפולקיים שלו, רק שהפעם הוא לא מתאר מקומות באמריקה, כפי שעשה באלבומיו מהעשור שעבר, אלא את חייו שלו, והתוצאה היא הדבר הכי אינטימי שאי פעם יצר. בשיר זה הוא מתאר את האבל על הקשר האבוד עם אמו האלכוהוליסטית הדכאונית שנטשה אותו ואת אחיו כשהיו קטנים ואת החרטה על אי יצירת הקשר עמה אחרי מותה. בראיון מהשנה סיפר כי הוא לא מעוניין לגדל ילדים בעקבות הילדות שחווה. כואב.

Jim O'Rourke – "Hotel Blue"

רשימת האמנים שאורורק עבד איתם כמפיק ארוכה להחריד (סוניק יות', ג'ואנה ניוסום, ווילקו. וזה רק על קצה המזלג). בעצמו הוא גם הוציא אינספור אלבומים, רבים מהם מגיעים לאוונגארד ואימפורביזציה, אך השנה הוציא את "Simple Songs" – שכשמו כן הוא. טוב, לא בדיוק, אבל אלו שירים הרבה יותר פשוטים ממה שהוא הרגיל אותנו לצפות. השיר הזה, שהוא האהוב עלי באלבום, מתחיל בגיטרה קטנטנה ומסתיים באורקסטרה ענקית. שיר נהדר עבור מי שמרגיש שלא נשאר לו מקום.

Jim O'Rourke – Simple songs
Jim O'Rourke – Simple songs

My Morning Jacket – "Big Decisions"

אנומליה מספר #2 בסיכום הזה. אי אפשר לומר על השיר שהוא שקט או בלדה כלשהי, אבל האפקט שלו עלי הוא לגמרי של שיר נוגה למרות הרוקיסטיות שלו. ג'ים ג'יימס, הסולן, שר כאן, תוך הפגנת אהבה גדולה, על מישהו או מישהי שהוא כבר לא מסוגל לעזור לו/ה, לא מסוגל להחליט הכל עבורו/ה. ויש פה גם אחלה של פזמון סינג-אלונג. מיי מורנינג ג'אקט הוציאו השנה את האלבום הטוב ביותר שלהם מזה שנים.

My Morning Jacket – The Waterfall
My Morning Jacket – The Waterfall

Father John Misty – "I Love You, Honeybear"

רומנטיקה חסרת תקנה שכוללת סכיזופרניה, דיכאון, את בנו של השטן, ספינה טובעת ומצעים עם כתמי רורשאך של מסקרה, אפר, שפיך ודם. מה עוד אפשר לבקש? מתוך האלבום השני שהוציא השנה פאד'ר ג'ון מיסטי, שהתגלה גם כחיית במה נרקיסיסטית לא נורמלית. אם לא ראיתם אותו עדיין בהופעה (אני פספסתי אותו השנה בפולין), תתנחמו לפחות ביוטיובים.

פאדר ג'ון מיסטי
פאדר ג'ון מיסטי

John Grant – "No More Tangles"

עוד נרקיסיסט מודע שהוציא אלבום נהדר השנה הוא ג'ון גרנט (שרבים מתבלבלים בינו לבין פאד'ר ג'ון מיסטי, בגלל גוון קול דומה). "Grey Tickles, Black Pressure" הוא אלבום מורכב מאוד, וגם הכי מגוון מוזיקלית של גרנט עד כה.

ג'ון גרנט
ג'ון גרנט

Kurt Vile – "Pretty Pimpin"

בשיר הפותח את "…b'lieve i'm goin' down", האלבום שקורט וייל הוציא השנה, הוא נשמע כמו מישהו שנמצא במשבר אישיות חמור, מי שלא מזהה את ההשתקפות שלו במראה. אבל גם כשוייל שר על הילד-איש שהוא ועל המרחק בינו ובין מי שהוא מדמיין שהוא רוצה להיות – הוא נשמע תמיד כל כך נינוח, כזה laid back.

Alex G. – "Brite Boy"

ההחתמה הטריה של לייבל האינדי הנהדר דומינו רקורדס היא אלכס ג'י, בחורצ'יק בן 22 מפילדלפיה. האלבום החדש שלו, "Beach House", מציג לו-פיי אינדי פופ צבעוני מחדר השינה, עם השראה מגדולים וטובים כמו להקת Built To Spill ואליוט סמית זצ"ל.

Alex G – Beach Music
Alex G – Beach Music

Nicole Dollanganger – "You're So Cool"

תודה לך גריימס, על שחשפת את ניקול דולנגאנגר לעולם. גריימס הקנדית החליטה לעשות מהלך ולהקים לייבל קקיוני בשם "Eerie Organization", שמטרותו העיקרית היא לדאוג שהיוצרת, העונה לשם המשפחה הארוך והמסובך הזה, קנדית גם היא, לא תישאר אלמונית. האזינו למילות השיר ותגלו שהוא לא מתוק כפי שהוא נשמע.

Nicole Dollanganger – Natural Born Losers
Nicole Dollanganger – Natural Born Losers

Jenny Hval – "That Battle Is Over"

ג'ני חבל? רק לאחרונה התחלתי להאזין לאלבום המיוחד שלה, שבו משתתפים מוזיקאים מ-Swans ו-Jaga Jazzist. בסינגל הבולט הזה, מתוך "Apocalypse, Girl", ג'ני תוהה מה לקחנו מכל מהפכות הדורות הקודמים, האם באמת התקדמנו ולאן?

"You say I'm free now, that battle is over, and feminism is over & socialism's over. Yeah, I say I can consume what I want now"

Jenny Hval – Apocalypse Girl
Jenny Hval – Apocalypse Girl

Yo La Tengo – "I'm So Lonesome I Could Cry"

קלאסיקת אמריקן סונג-בוק של האנק וויליאמס זוכה לגרסת כיסוי נהדרת באלבום החדש של יו לה טנגו. שמעו גם את הקאבר המעולה שהם עשו לקיור. האלבום שהם הוציאו השנה מורכב בעיקר מקאברים, רובם מוצלחים.

Yo La Tengo – Stuff Like That There
Yo La Tengo – Stuff Like That There

Matthew E. White – "Feeling Good Is Good Enough"

איזה שיר אופטימי ויפה זה, אני גם כל כך מתחבר למסר שהוא בעצם שם השיר. מאת'יו אי. ווייט איכשהו מצליח בקלות לערבב רגאיי, טרופיקאליה, פולק וגוספל לכדי פנינות אינדי חכמות, אך באלבומו החדש והשני, Fresh Blood, הוא מתמקד בעיקר בארנ'בי דרומי.

Joanna Newsom – "Divers"

אלבום חדש לג'ואנה ניוסם והפעם למזלנו הוא לא משולש, כך שאולי נצליח להשתלט עליו לפני שתוציא עוד אחד. החדש משלב בארוק, פולק אמריקאי מהמאה ה-19, מחשבות על מושג הזמן, רעיונות שיכולים להפוך לסרט מדע בדיוני וכמובן את נגינת הנבל וקולה היפהפיים. כמו שבטח אתם כבר יודעים, במקרה שלה דרושה האזנה מעמיקה לשירים – הם מאוד מילוליים. עוד לא צללתי ליתר האלבום כי תקוע על שיר הנושא. טוב לי איתו בינתיים.

Susanne Sundfør – "Memorial"

גם בתוכנית הקודמת, של האינדיפופ, השמעתי את סוזן סנדפור, הלוא היא מלכת נורבגיה. אלבום הפופ של השנה וכנראה גם אלבום השנה שלי. ב-"Ten Love Songs", סנדפור מצליחה, איכשהו, לחבר בין אייטיז, יורו-טראש ופופ לבין אקטרוניקה עדינה ואפילו מוזיקה קלאסית מודרנית א-לה פיליפ גלאס – לכדי שירים עצובים ורקידים להפליא. לדפוק באמצע אלבום פופ יציאה של 10 דקות (שחולפות כמו שתיים)? שלמות.

אור בזויות משודרת ברדיו הבינתחומי. לאור בזויות בפייסבוק

נ.ב. בכל ארבע תוכניות הסיכום אין מוזיקה ישראלית, לא כי אני לא אוהב או חושב שהיא לא ראויה חלילה, אלא כי בשבילה שידרנו אני ובר פלג את סיכום השנה העברית.