נונונו: כבר שכחתי עד כמה הלחמניות המושחתות האלה הן תענוג
מזללת לחמניות החלב המטוגנות של גיא גמזו - כן, שוב הוא - חוגגת חמש שנות פעילות, מה שנתן לנו הזדמנות לבדוק אם זכרונות הטראש המופלא שהיו לנו שמרו על מעמדם הלילי. יצאנו עם כוויה קלה ביד ובטן מפוצצת, אבל רק כי לא הסתפקנו באחת
יום רביעי, 23:15 בלילה, אני חייב אוכל מנחם. כולנו היינו במצב הזה, להיכנס לוולט בקצה של יום ארור מתוך תקווה למצוא נחמה בביס מעודד, ורצוי אחד שיפיל לשינה עמוקה. אתמול בלילה הייתי במצב כזה, אחרי יום ארוך מדי שכלל ביקור במיון (הכל בסדר, זה רק נקע) ונפילה ארורה לשנ"צ לא רצוי שנמשך יתר על המידה. בקיצור, 23:15, לא אכלתי היום כלום חוץ מקצת סקיטלס, הצילו אותי וולט, אני מוכן לשלם הכל.
הוולט של הלילה הוא לא הוולט של היום. בשעות הערב המאוחרות כל המסעדות היומיומיות סוגרות את משלוחיהן, ומי שנותר הם הצד המופרע של האוכל התל אביבי – מסעדות ג'אנק פוד וכאלה שמכוונות לקהל שיכורים, או לחילופין, קהל מיואשים ביתי שרק רוצה אוכל מנחם. גללתי בקטגוריה הלילית, מדלג על בורגרים ופיצות ונקניקיות. היה לי חשק למשהו מיוחד, ואז נתקלתי בחבר ותיק, מקום שלא אכלתי בו שנים, כזה שמציע מנות שאין באף מקום אחר בעיר. אוכל שבהגדרה נולד ללילה (בחיי, לא מבין איך המקום פתוח מ-12:00, כי מי אוכל את זה לאור השמש?). נזכרתי בנונונו.
מסעדת השחיתות של גיא גמזו (שרק היום דיווחנו לכם על מסעדה שניה בתוך חודש שהוא פתח) נפתחה באוגוסט 2018, בדיוק לפני חמש שנים. פייר, עם פתיחתה היה קשה לדמיין אותה שורדת כל כך הרבה זמן. תל אביב לא מתה על גימיקים, וכל הקטע הזה של לחמניות החלב מושחתות הרגיש קצת כמו גימיק. אבל אז לחמניית המק אנד צ'יז של גמזו הפכה לשיחת העיר, וכולם עמדו בתור כדי לאכול אוכל כל כך מושחת עד שהוא מועמד לבחירות המוניציפליות בטבריה. נונונו הוכיחה את עצמה, והפכה לסלע יציב למדי באזור הרצל העמוס. והאמת, שהם באו לי בול. אולי עברו שלוש שנים מאז שאכלתי בפעם האחורה מלחמניות החלב – בין היתר כי זה אוכל כל כך מאופיין ושמנוני, עד שצריך לקחת ממנו הפסקה – אבל ב-23:15, עם רגל נפוחה ועיניים טרוטות שנצ, הן כנראה בדיוק מה שאני צריך.
הוולטר הגיע מהר מאוד, כך שקיבלתי את הנונונו במלוא תפארתו הלוהטת. הזמנתי שלוש לחמניות, כי סכנה היא שמי האמצעי: לחמניית שרימפס קצוץ עם קרם לימון (54 ש"ח), לחמניית בשר מפורק (44 ש"ח) וכמובן, איך לא, לחמניית המק אנד ציז הכבר מיתולוגית (39 ש"ח). לצידן הוספתי מיקס צ'יפס (17 ש"ח) ואצבעות גבינה בציפוי פנקו (28 ש"ח). הצ'יפס היה ממש אחלה, רק חבל שהוא לא נשלח עם איזה איולי בסיסי. הסתפקתי במיונז משקית הרטבים, וחבל שכך. אח"כ עברתי לאצבעות הגבינה, והאמת, זה גרם לי לחשוש מההמשך – הן הרגישו חסרות השראה, תוצר מסחרי קצת עייף ואוטומטי. כן, הן היו חמות וקרנצ'יות ועם גבינה נמסה בתוכן, אבל הן גם קצת היו סתם. וזה קשה להפוך אצבעות גבינה לסתם. הרוטב החרפרף שלידן נתן לכל העניין קצת יותר טעם, אבל הגבינה לא בלטה בטעמה והכיסוי פשוט לא היה מעניין מספיק. אכלתי אחת והשארתי את השלוש הנותרות.
עם זאת, אף אחד לא מזמינים נונונו בשביל התוספות. בכנות, שכחתי כמה קטנות הלחמניות האלה. במחירים שבין 39 ל-54 ש"ח, קשה לחשוב על מי שמזמין דבר כזה פצפון כדי לשבוע, אז מזל שהזמנתי שלוש. להגנתן, גם שתיים בלבד היו לכולות להשביע. התחלתי עם הקלאסיקה, ולא התאכזבתי – המק אנד צ'יז מייצר ניגוד מרקמים מעניין בין הלחמניה המתקתקה והסופגת למק החלקלק מרוב צ'יז בצבע כתום מושלם. אמנם היה חסר לי טיפה תיבול שיתן למק אנד צ'יז קיק – נגיד משהו חריף או לחילופין, פלפל שחור – אבל זה עדיין ביס מספק מאין כמוהו, סליזי בהגזמה ומושלם לשעת לילה אפלה. אחריו ניגשתי לבשר המפורק, כנראה הלחמנייה הממלאת ביותר מהשלוש, והתמלאתי בשמחה להיזכר בטעם. הבשר המפורק של גמזו מבוסס על טעם מתקתק בהרבה ממה שאנחנו רגילים, מה שמתחבר נהדר לטעם המתקתק של לחמניית החלב. המיונז שמרוח בפנים עוזר לרכך את הכובד של הבשר, וביחד נוצרת מנה ממש פשוטה וממש ממש טעימה.
הלחמנייה האחרונה שניסיתי היתה היקרה מכולן, וגם הבעייתית מכולן. לקחתי ביס ראשון, ועוד לפני שהרגשתי את מרקם השרימפס, עוד לפני שהטעם הכה בי, התחושה הראשונה היתה תחושת צריבה בוערת על עור כף היד. אני לא יודע כמה ליטרות רוטב לימוני לוהט נשפכו לי על היד, אבל זה היה מספיק כדי לתבל עוד לחמניה. והקטע המדהים הוא שזה קרה שוב ושוב, בכל ביס שלקחתי מהלחמנייה הספוגה לעייפות. זה היה רוטב טעים מאוד – לימוני עדין וסמיך שמחמיא לשרימפס השמנמן – אבל חבל שהיה יותר ממנו מאשר השרימפס עצמו. אולי חמש חתיכות שרימפס שטו בתוך הרוטב, שהציף את הלחמניה. מנה טעימה מאוד, אבל איזה בלגאן וחוסר איזון. מצד שני, זה קצת מה שביקשתי מתוך ייאוש הלילה שלי. אוכל מופרע לחלוטין, שגם עם כל פגמיו עדיין מספק את כל צרכי מאנצ' לילה מושלם, שאחריו נופלים לתרדמת עמוקה. רק מי לעזאזל מצליח לאוכל אותן במהלך היום, את זה לעולם לא אבין.
NUNUNU, הרצל 16, א'-ד' 12:00-00:00, ו'-ש' 12:00-02:00