ראיון Time Out

"אני רואה אנשים ערומים": ה־OCD קיבל גיבורה טלוויזיונית חדשה

גיבורת "Pure" סובלת ממחשבות טורדניות על מיניות. כוכבת הסדרה מספרת על ימי הצילום בעירום ועל המחלה שחיברה אותה לדמות

פיור (אובסקסיה) (צילום: יח"צ)
פיור (אובסקסיה) (צילום: יח"צ)
5 ביוני 2019

לו היה לכם גידול במוח, איזה שם הייתם נותנים לו? השחקנית צ'ארלי קלייב בחרה בשם "בריטני". קלייב הבריטית הייתה בת 23 כשגילתה את הגידול בביקור שגרתי אצל רופא המשפחה. את ההתמודדות הבלתי צפויה עם המחלה מסכנת החיים היא הפכה להצגת תיאטרון עצמאית בשם "בריטני", שאיתה היא הופיעה ברחבי בריטניה. כשמלהקים של ערוץ 4 הבריטי ראו אותה – צעירה שמתמודדת עם מחלה קשה באמצעות הומור עצמי בלתי נגמר – הם ידעו שהיא האחת לתפקיד הראשי בדרמה החדשה שלהם, "Pure" .

"זה כמו ב'חוש השישי', אבל אני לא רואה אנשים מתים, אני רואה אנשים עירומים", כך מארני, הדמות הראשית בסדרה, מסבירה את המצב שממנו היא סובלת – הפרעה אובססיבית שמכונה "Pure O" ומתבטאת במחשבות אובססיביות ובלתי נשלטות על מיניות, גם בסיטואציות שהן הכל חוץ ממחרמנות – למשל לדמיין את סבתא שלך בעירום. מארני מדמיינת ללא שליטה אנשים עירומים, באופן שמפריע לתפקוד שלה ומערער את הגדרת הזהות שלה עמוקות.

מתוך הסדרה "אובסקסיה" (Pure)
מתוך הסדרה "אובסקסיה" (Pure)

מארני, צעירה סקוטית מובטלת, בורחת ללונדון אחרי פאדיחה עצומה באירוע משפחתי, מ"הסוג שאי אפשר לחזור ממנו". כמו ב"פליבאג" האהובה שהגיעה לסופה לאחרונה, הדמות מדברת אלינו ישירות ומכניסה אותנו לתוך העולם ונקודת המבט שלה. במקרה זה מדובר בעולם מורכב במיוחד – מארני אינה רוצה לדמיין את סבא שלה מזדיין עם החברה הכי טובה שלה, אבל היא לא מסוגלת להפסיק.

"יש לי OCD בעצמי, אבל לא מהסוג שיש למארני", מספרת קלייב בראיון בלעדי ל־Time Out תל אביב, לרגל עליית "Pure" בישראל החודש (רביעי, 12.6). היא מוסיפה: "הדבר הכי נהדר במארני הוא שיש הרבה אספקטים באישיות שלה ורבים שאינם קשורים למחלה שלה, כך שאני יכולה להתחבר להרבה דברים אצלה".

עבור קלייב מדובר בפריצת דרך ראשונה. בתור שחקנית עם סטאר קוואליטי מהסוג המוזר והמעט טורד מנוחה שמעורר הרבה אמפתיה והזדהות, יש לצפות שהיא עוד תגיע רחוק. בינתיים, היא אומרת, הסדרה עושה שירות כחלק מהניסיון שלה לשנות את הדיון הציבורי על מחלות נפש. "קשה לדבר על הדברים האלו, בייחוד באנגליה, אבל בלונדון וגם במקומות אחרים בעולם יש כיום סוג חדש של שיח בנושא", היא אומרת. "ניסיתי תמיד להיות מודעת לאיך אנחנו מדברים על הנושאים האלו, זה משהו שניסיתי תמיד לקדם. חרדה היא דבר שמשפיע על כולנו בשלב כזה או אחר מהחיים שלנו, וממש חשוב שנוכל לעזור למי שסובל מזה".

הטיפול בנושא הרגיש מעמיד את "Pure" לצד סדרות שמנסות להראות התמודדות של אנשים עם מגוון בעיות נפשיות, התנהגותיות ורגשיות, בהן "Special" ו"Atypical" של נטפליקס ו"על הספקטרום" המקומית והמעולה. "התגובות מהצופים מרגשות מאוד", אומרת קלייב. "הרבה אמרו לנו שזו הפעם הראשונה שהם ראו את עצמם על המסך ושהם מרגישים שייצגנו אותם. היא לנו חשוב מאוד להדגיש שמארני אינה קורבן, רצינו שהיא תהיה ריאליסטית. היא רוצה לשפר את החיים שלה ולשנות אותם, ואני חושבת שבגלל זה הרבה אנשים מזדהים איתה ונהנים מהתכנית".

אף שמדובר בהפרעה רצינית, קשה להתעלם מכך שיש לה ממד פוטוגני וסקסי: לדמיין את כולם בעירום מצטלם יותר טוב מדמות שחוזרת הביתה כדי לבדוק אם באמת נעלה את הדלת, ואז בודקת אותה שש פעמים בכפולות של שלוש

הממסד הרפואי אמנם אינו מאמץ באופן רשמי את ההגדרה של הפרעת Pure O, אך כותבת הספר שעליו מבוססת הסדרה, רוז קארטרייט, מכירה את המצב היטב. קארטרייט כתבה מאמר בגארדיאן על ההפרעה שממנה היא סובלת, שהפך לספר המדובר (והמצליח), "Pure". אף שהיא עדיין סובלת ממחשבות טורדניות, קארטרייט שמה לעצמה למטרה לעורר מודעות להפרעה, שגרמה לה לבדידות וחוסר תפקוד תקופות ארוכות מחייה.

לדברי קלייב, כשקראה את הספר כהכנה לצילומים היא פיתחה "מערכת יחסים קרובה" עם קארטרייט. "היא עזרה לגרום למארני להיות אנושית יותר בשבילי, כך שעד שסיימתי לקרוא את הספר הרגשתי קרבה גדולה לדמות", היא אומרת. מלבד זאת, קלייב מודה, גם לה יש טיק: היא מחייכת כשהיא נבוכה. אף שמדובר בהפרעה חמורה פחות מזו של הדמות שאותה היא מגלמת, היא עלולה לגרום למצבים מתסכלים, ודאי בחברה הבריטית המנומסת. "החיוך העצבני הזה גורם לאנשים לחשוב שאני לא לוקחת דברים מספיק ברצינות, אף שלמעשה אני לא שולטת בזה", היא אומרת. "אני באמת אדם חייכן למדי, כך שאנשים לא מבינים מה קורה בראש שלי, ואני נתפסת כגסת רוח או מוזרה".

בכל זאת, אף שהפרעת הפרעת Pure O היא רצינית, קשה להתעלם מכך שיש לה ממד פוטוגני וסקסי: לדמיין את כולם בעירום מצטלם יותר טוב מדמות שחוזרת הביתה כדי לבדוק אם באמת נעלה את הדלת ואז בודקת אותה שש פעמים בכפולות של שלוש.

איך היה לצלם את הסצנות שבהן כולם עירומים?
"זה היה מוזר מאוד בהתחלה. לא עשיתי דבר כזה קודם ולקח לי זמן להתרגל לזה. אחרי ימי צילום ארוכים מאוד, זה למעשה נהיה פשוט עוד יום במשרד. אחרי כמה זמן זה מפסיק להפתיע אותך".

← "Pure" ("אובסקסיה"), תשודר ב־HOT וב־yes החל מרביעי (12.6)