RED 2: אדום אדום

"I didn't see it coming" אומר אנתוני הופקינס, ומגיש להנחתה, כי אני ראיתי את ההפתעה המדוברת מקילומטר. והוא עוד אמור להיות גאון.

"RED" הראשון היא קומדיית אקשן חביבה על סוכנים חשאיים בדימוס, שנשכרה רבות מליהוקם המרענן של הלן מירן כמתנקשת אלגנטית וג'ון מלקוביץ' כפרנואיד עם סיבה.

"RED 2" סובל מכל הסימפטומים של סרט המשך, ומעוד כמה (מדוע כל המתנקשים המיומנים ממשיכים לירות בגובה החזה ומאפשרים לגיבורים לזחול מתחת לכדורים?). שוב העולם מאוים על ידי נשק להשמדה המונית שהוא תוצאה של עוד מזימה זדונית של ה־CIA שיצאה מכלל שליטה, ושוב רק פטריוטים אמיתיים שפועלים מחוץ לחוק ומתחת לרדאר יכולים להציל את העולם.

כרגיל, גם הגיבורים וגם אויביהם מחסלים ללא היסוס אינספור חיילים לא מזוהים אך מוותרים על כל הזדמנות להרוג את מי שיצאו להרוג מלכתחילה, וכך מותחים את הסיפור על פני שעתיים. מירן ומלקוביץ' מספקים כמה רגעים משעשעים, אבל ככל שהסרט נמשך הרגעים האלה הולכים ומתרחקים זה מזה.

גם להופקינס בתפקיד מדען ספק מטורף יש כמה רגעים טובים לפני שדמותו מאבדת כל אחיזה במציאות, וברוס הוא ברוס. דין פריסוט הוא במאי להשכיר שמורגל באורך הממוצע של פרק בסדרת טלוויזיה. אבל הסרט נמשך עוד שעה.