אי אפשר שלא להעריץ – או לכל הפחות להעריך – את המסעדנים בתל אביב שמתעקשים להמשיך לעבוד תחת התראות ונפילות טילים. אקסטרה הערכה מגיעה לאלה שממש פתחו מקומות חדשים תוך כדי מלחמה, למשלהפיצרייה הזולה דמוליקו אקסטריםבפלורנטין וספוט הקפה לוקהבקינג ג'ורג'. העקשנות הזו אינה מקרית, כי עסקים קטנים ובינוניים הם נשמת אפה של העיר. בעליהם מבינים שסגירה אינה רק הפסד כלכלי, ולכן הם ממשיכים לפתוח את הדלת בכל יום מחדש ולהמשיך להילחם על עצמם ועלינו.
>>חוסן תזונתי: המסעדנים פונים לעירייה לבקשת עזרה לימי המלחמה

זהו גם הסיפור של She Winebar, בר יין קטן, רומנטי ומלא נשמה שנפתח בימים אלה ברחוב מונטיפיורי. "אנחנו פה כל יום ולפעמים פותחים מוקדם מהרגיל למי שרוצה כוס יין מוקדמת", מסבירים הבעלים שיר בקשי ואוראן רוט, שמפעילים את המקום ב-20 אצבעות מתוך הבנה שבילוי שכזה בסיטואציה כאילו-נורמלית יעיל לא פחות מפסיכולוג.

הסיפור של בני הזוג בקשי ורוט מתמצת את הרומנטיקה שאופפת עסקי אוכל ובילוי: סטודנטית למשפטים ומדריך צלילה/טבח שהחליטו, איש איש מסיבותיו, לצלול לסצנה. "אני לומדת המון מהעסק הזה גם על התחום וגם על עולם העסקים. יש כל כך הרבה התמודדויות עסקיות שמגלות לי עולם שלא חשבתי שאני אכנס אליו", אומרת בקשי.

ברזומה של רוט רשומים עבודה כטבח בקנטינה ובקלארו, ופופ אפ שעודד אותו לצאת לדרך. "הייתי הטבח הראשי ועשיתי הכל לבד, וזה גם הקטע של העסק שלנו – אני במטבח ושיר על הפלור וההזמנות". כשהנכס הנכון נמצא תכנן רוט לפתוח את הבר עם שותף, אלא שהאחרון עזב ובקשי נגררה להרפתקה. "באתי מאהבה", היא צוחקת והוא מוסיף ש"זה כמו תינוק שלנו והדבר הכי טוב שקרה לי".

כעסק קטן שהחל את דרכו בתקופה רבת טלטלות, תפריט הפתיחה קטן ומהודק. עם זאת ניכרת בו מקוריות, למשל סשימי המאצ'י עם אגוואצ'ילה תפוחים (72 ש"ח), תירס לבן עם פלפל שחור ופרמז'ן (46 ש"ח) וקרם פרש עם תותים ועלים חריפים (33 ש"ח). רוט מספר על העדפה ברורה לחומרי גלם מקומיים בעיקר מצפון הארץ, אזור הולדתו, למשל במנת עלה ווסאבי עם טרטר המאצ'י, פינגר ליים וגרידת ווסאבי, שעושה שימוש בעלים ובשורש כאחד. בעתיד הוא מתכנן להוסיף פסטה בעבודת יד, ותפריט בראנץ' נמצא כבר על האש.

רשימת היינות ממשיכה באותה מגמה שפונה לחתך אוכלוסייה רחב, עם בקבוקים מישראל ואירופה הקלאסית לצד מדינות שתעשיית היין בהן מוכרת בארץ פחות, צ'כיה וארגנטינה למשל. "הקהל נעשה מתוחכם אז אי אפשר להגיש רק יין צרפתי או איטלקי. דאגנו שכל אחד יוכל למצוא את עצמו בתפריט, כולל יינות כשרים שיש להם דרישה".

הניהול הזוגי וההתייחסות לבר כאל יצירה משותפת מורגשים גם באווירה ובעיצוב. לוק רומנטי-אורבני מתכתב עם ברים קטנים בפריז, ומהדלפק שמול החלון נשקפת תל אביב הקטנה מפעם. בקשי מספרת שלמרות האזעקות והקושי להתנתק מהממ"ד, אורחים מגיעים לשתות כוס יין, לנשנש משהו קטן וטעים ולהרגיש בחיים. "זה מה שיפה בעם שלנו, שכלום לא עוצר אותנו מליצור ולהתפתח. אסור להישאב לתחושות קשור ולעצור אחרת לא נהיה עם ישראל".
מונטיפיורי 22, תל אביב. ראשון-חמישי ושבת מ-18:00 עד אחרון הלקוחות, שישי 12:00-16:30,להזמנות

• אוכלים שותים
• בר יין
• מונטיפיורי