השנדליר הפך לכדור דיסקו: "המקום" שחולם לרשת את הבלוק

קלאב חדש ייפתח בעיר עם תחילת השנה האזרחית החדשה, וזו כמובן סיבה למסיבה, כאילו שאנחנו צריכים תירוץ. רק שהפעם זה קורה במיקום לא פחות ממיתולוגי במונחים של העיר – בין כותלי הבארבי הישן בקיבוץ גלויות, אחרי חצי שנה של שיפוץ ועם דם חדש-ישן בגזרת הבעלים: איתי פז, איש חיי לילה בדימוס שעושה קאמבק לרגל הצמא הקשה בעיר לעוד רחבות הגונות לפזז בהן.

>> פודי סורפרייז: 6 מקומות חדשים לאוכל שהפתיעו אותנו לגמרי

המקום החדש ייקרא THE PLACE (או "המקום"), כשליין הדגל שלו יהיה טכנו מדי חמישי, עם הבטחה לפיה שבוע אחרי שבוע יעלו לרגל די ג'יים מחו"ל – למרות שפז מסרב לחשוף את שמם בשלב הזה – עטופים בשורה של אמנים מקומיים ודי ג'יים מתחילים. למרות שהיו כמה הבלחות מעולות של אמנים מחו"ל בשנה האחרונה, סוללת די.ג'יים שמגיעה לפה מעבר לים זה לא דבר של מה בכך, בטח לא לפה, בטח לא בזמן מלחמה, בטח לא בהתחייבות לכל שבוע. ואם זה נשמע טוב מדי מכדי להיות אמיתי, היינו חייבות להבין מה ניש. 

"היינו צריכים להסביר לאמנים את המצב האמיתי – שבצפון החזית הסתיימה ומאז האיומים הם מאוד קטנים, ושבסוף יש פה קהל גדול, וצמא לתרבות הזאת", אומר פז, הבעלים-שותף של המקום. "ישראל הייתה נחשבת עד לפני שנה לאיביזה של המזרח התיכון. יש פה תרבות קלאבינג שהיא מטורפת, גם הייצוא שלה כלפי חוץ וגם כמובן הייבוא. כל הגדולים היו פה. השנה הזאת גרמה לרעב מאוד מאוד גדול, וזה משהו שנדרש לאוכלוסייה".

וזה עבד?
"בסוף, כל הדיג'ים מדברים על זה שהרעיון הוא להיות לחלוטין א-פוליטיים, ומוזיקה זה משהו שהכוונה שלו היא לאחד ולחבר ולקרב לבבות. ההצבעה ברגליים או הפחד שלהם, או מה שזה לא יהיה, זה לא משהו שתורם לאג'נדה הזאת. צריך לזכור שגם הם מתמודדים עם הרבה מאוד רעל – גם אמנים שרצו לבוא לפה בעבר ביטלו, התחילו לקבל כל מיני איומים אצלם בדפי האינסטגרם, הפגינו להם מחוץ למועדונים. שכנענו אותם שלהגיע לפה זה לשדר שהם מעל הפוליטיקה, ושלא יתנו לאויבים שלנו לשאוב אותם לתוך זה".

בארבי בוי

ההחלטה לפתוח מועדון במבנה של הבארבי הם מגלגלים כשנה, מאז ששאול מזרחי פינה את המתחם. מבחינתם זה לא רק סטייטמנט על חיי הלילה, זו פשוט גם בחירה פרקטית. "הבעלים של המבנה רמי ורד הוא שותף שלי. כשהבארבי יצא מפה עמידר ביקשו לפנות את כל שוכרי המשנה, ורק הבעלים יכולים לעשות פה עסק. אבל בסוף, בתוך הקירות פה יש נשמה מטורפת, וכשאתה נכנס לתוך המקום, אתה סופג את זה. הרעיון הוא להפוך את זה קודם כל לקלאב, קלאב רציני. מה שחסר בעיר היום", אומר פז עם קורטוב ביקורת על הסצינה בנקודת הזמן הנוכחית. 

"כבליין כבד שנמצא בהרבה מאוד מקומות, אני מרגיש שאני בא רוב הפעמים לסוג של מינגלינג. זה יותר שיחות על הרחבה, שיחות בצדדים. הקטעים או הרגעים האלה שאנחנו תופסים את כל הקהל עם הידיים למעלה ואת הטירוף שלשמו באנו, לבוא ולהשתחרר ולרקוד ולהתפרק עד הסוף, פחות מורגש היום בתוך העיר. כשבנינו את הקונספט של המועדון חשבנו איך אנחנו מביאים את אווירת הקלאבינג והמסיבות חזרה לישראל בצורה אמיתית. הרעיון שלנו בסוף היה ליצור היכל מוזיקה, מקדש מוזיקה וסאונד. מקום שאתה בא אליו וכל מה שקורה לך – קורה ברגליים".

ואם השם מזכיר את, והלוגו נראה בהשראת, וליין הבית מתקבע על ימי חמישי, והבעלים משתמש במונח "מקדש סאונד" – אז כנראה שהמקום מכוון למלא את החלל של. "אין כרגע איזשהו קלאב שמתפקד על הבסיס של הבלוק", מסביר פז את היעד שלהם. "בזמנו, בליין ידע שיש ליין קבוע עם 50 אמנים מחו"ל כל שבוע, עם מערכת סאונד עוצמתית טובה. היום העיר בנויה מהרבה מקומות שהם או מרתפים, או האנגרים מאוד גדולים". 

וכאן אולי המקום לומר בזהירות שיש מצב שכבר היינו בסרט הזה. לא מעט קלאבים שואבים השראה מחוויית הבליינות ההיא של הבלוק, ומנסים להיכנס בנעליה. נגיד, בערך בתקופה הזאת לפני שנה, נפתח הקווסט בקול תרועה רמה על חורבות של החלל של הבלוק, ועם הבטחות לעמוד בסטנדרט שקודמו הציב. אבל הבטחות לחוד ובמציאות – מאז הקווסט די התפייד למסיבות פה ושם, והשאיר אותנו בעיקר עם ההבנה שלא מספיק להיכנס לאותו החלל שהיה אמון על ערבים מעולים בעיר – וללחוץ פליי. 

אז מה יהיה שונה הפעם? לדברי פז, הניסיון שלו הן כבליין והן כמפיק שלפני למעלה מעשור צבר כעשר שנות ניסיון באירועי לילה וגם יום. "בלי להצטנע, הייתי אחד הגדולים בישראל. היו לי ליינים בכל המועדונים המובילים בזמנו, באומן, ה-TLV, ווקס, אומנים מחו"ל, פארקים, ימי סטודנט". מאז הוא פרש מהתחום לטובת חיים נורמטיביים, עם שותפות ב"מיקסזון", חברת מדיה שמתמחה בספורט. את החזרה למסיבות עשה בשנה האחרונה עם ליין הסיבורד – מסיבות שקיעה על החוף בשבתות שנדדו בין מכמורת ליפו בלוקיישנים שונים – ועם ליין ה"טראסט" שניסה להרים בלילה, וקיים שלוש מסיבות שפתחו לו את התיאבון פשוט להרים קלאב. ואז הגיע החלל של הבארבי.

במסגרת המהפך שלו לקלאב, ועם השראה מפתיעה מה-04 בחיפה, הקטינו את חלל הבארבי והפכו את התאורה והבמה של הדי ג'יי למודולריים, כך שבהתאם לקונספט של המסיבה, לפני או אפילו תוך כדי, יוכלו לשנע את עמדת הדי ג'יי למרכז הרחבה ולהפוך את הווייב לבוילר רום. "החלל הוא מתחם ללא עמודים, ועם כל הגובה שלו, יש לו איזושהי עוצמה מאוד גדולה, כולל הגלריה למעלה. יצרנו מן ריבוע מאוד עוצמתי של רחבה אחת". הוא מסביר.

מבחינת הקהל, המקום מכוון לגילאי 30 פלוס, ולא פחות חשוב – במחירים הכוונות נשמעות כיס-פרנדלי. "אנחנו מאוד עדינים יחסית לקלאב שמביא אמנים מחו"ל", פז מתאר את האג'נדה. "המחיר לכרטיסים ינוע בין 90 ל-150 שקלים. גם במדיניות המחירים בברים, אנחנו רוצים לבוא שונים. אני מרגיש את זה כבליין; אני וחבר'ה שלי באים לבר של מועדון, דרינק של ג'ין טוניק, וודקה רד בול או וואטאבר, עולה 79 או 89 שקלים. כל מיני מחירים כאלה. ב'מקום' אנחנו מדברים על מחירים של 55 שקלים לדרינקים, ובירות בין 25 ל-27 שקלים. המחירים יהיו 25% פחות ממה שעובד בעיר כדי שכבליין תוכל לסיים במאה ומשהו שקל את כל הסיפור כולל הכרטיסים". א-מן.

ועכשיו לסיבה שלשמה התכנסנו – מסיבת הפתיחה, שלה הסכים פז לספר לנו איזה די.ג'יי מגיע מחול – BOg  מצרפת שיתן את הספתח, כשבגזרה המקומית יגיע ה-A ליסטר המקומי שאף מקום לא יכול להרשות לעצמו שלא להביא אותו לעמדה כיום – קדוש, שיגיע עם חיזוק מצד לוניה קובל וטי-פוס. בתקופה כזו דלולו, כל קלאב שמצטרף מבוכך, וגם אם המקום לא יעמוד ברף הבלתי אפשרי של הבלוק, קשה שלא להחזיק תקווה קטנה בלב שכל מה שפז מבטיח – התמחור, האווירה, סוללת הדי.ג'יים – אכן יתקיימו.
The Place//המקום, קיבוץ גלויות 52, מסיבת פתיחה תתקיים ביום חמישי, ה-2.1.25. כאן מתכרטסים