אנחנו או Them: אימה וגזענות תמיד הולכות טוב ביחד?

תת הז'אנר שמייצג את התקופה: אימה מבוססת גזענות היסטורית. "Them" (צילום מסך: אמזון פריים)
תת הז'אנר שמייצג את התקופה: אימה מבוססת גזענות היסטורית. "Them" (צילום מסך: אמזון פריים)

הרעיון בבסיסו של "Them" מעניין ואפילו חשוב, אבל אם כבר מתמודדים עם נושא נפיץ כמו גזענות, כדאי מאוד לצלול לעומקו. בשביל פורנו דם ואיברים קצוצים יש לנו מספיק סרטי אימה של לבנים

22 באפריל 2021

בספר קלישאות סרטי האימה, בין העמוד על למה חשוב לברוח לעליית הגג לעמוד שמתאר את החתול השחור שיופיע במערכה הראשונה ויקפוץ ברגע הכי מלחיץ של השלישית, ישנו עמוד קרוע. בעבר, לפני פלוס מינוס עשרים שנה, הופיעו שם באותיות קידוש גזעניות משפט אחד: "השחור חייב למות ראשון".

לשמחתנו, הזמנים מתקדמים ויש קלישאות שלא מחזיקות מים, כך שב-2021 המקרה היחיד בו לגיטימי להרוג שחור לפני כולם בסרט אימה זה אם מדובר בקאסט שחור במלואו. בשנים האחרונות אפשר גם לראות יותר ויותר סרטים, סדרות ויצירות אימה שנוצרות על ידי, בכיכובם ועבור אפרו-אמריקאים, וכרגיל, גם הקהל הלבן שמח להצטרף לחוויית הצפיה.

לא סתם קפץ לכם לראש שמו של ג'ורדן פיל, יוצר הסרטים "תברח" ו-"אנחנו", שמוביל את התנועה הזו בארבעת השנים האחרונות (לצד סרטים פחות מוצלחים כמו "שיער רע", "אנטבלום" ו-"מסיבה סוף"). פיל יצר את האבטיפוס של תת-הז'אנר הכה מתאים לתקופה – המתח הבין גזעי מוביל את העלילה, האימה נובעת מההיסטוריה הגזענית של אמריקה, הביקורת החברתית אינהרנטית לאמירה והמוסר של הסרט עומד בהתאם לתקנות BLM של העידן המודרני. זה אולי לא הדבר הכי מהפכני (צפו שוב בקלאסיקה "קנדימן" מ-92', פיל בדיוק סיים להפיק לה רימייק שיעלה בקרוב), אבל בהחלט גל יצירתי חדש ומסקרן.

הגל הזה, כמו כל הגלים, נשטף בסופו של דבר לשירותי הסטרימינג, והוליד בין היתר את סדרת האנתולוגיה החדשה שעלתה באמזון, "Them", שנצרה ע"י ליטל מרווין (לו זו היצירה המשמעותית הראשונה) תחת עינה הבוחנת של התסריטאית זוכת האמי לינה וויית׳, שהפכה לאחת מהקולות הטלוויזיונים החשובים של השנים האחרונות. כיאה ליוצריה, לז'אנר בו היא פועלת וכפי שמרמז שמה, "Them" מתעסק באימה האמריקאית הטבעית של הגזענות ושנאת הזרים, בשילוב עם אלמנטים פחות אנושיים של אימה. בכל עונה (הראשונה יצאה לפני שבועיים, השנייה כבר נכתבת) תתמקד בסיפור אמריקנה מפחיד שעוסק באותה גזענות היסטורית.

סטרייט אאוט אוף קומפטון. Them (צילום מסך: אמזון פריים)
סטרייט אאוט אוף קומפטון. Them (צילום מסך: אמזון פריים)

עונתה הראשונה, אם כן, שופכת אור מסוים על מקום ותקופה שלא מדוברים מספיק בכל הנוגע לגזענות – תקופת ההגירה הגדולה, במסגרתה כ-6 מיליון אפרו-אמריקאים היגרו ממדינות דרומיות שעדיין שמרו על החוק הגזעני למדינות מרכז, צפון ומערב, שם חוקי ג'ים קרואו לא תפסו והגזענות לא תמרר את חייהם. או לפחות כך חשבו. העונה מתמקדת במשפחת אמורי, משפחה שחורה שעוברת בשנת 1952 מצפון קרולינה לשכונה לבנה לחלוטין בקליפורניה, רק כדי לגלות שהטראומות שעזבו (וחלקן, כפי שמתגלה לאורך העונה באופן גרפי במיוחד, מזעזעות) ימשיכו איתם גם לביתם החדש, שבעצמו מציג אתגרי אימה חדשים.

עלילת העונה כולה מתמקדת בעשרת הימים הראשונים של בני המשפחה בשכונה הלבנה לגמרי קומפטון (כן, זו אותה קומפטון של NWA. כן, זה לגמרי מכוון. כן, זה אפילו מבוסס היסטורית), ובפרקיה הראשונים עושה רושם של סדרה מתוחכמת שמפרקת בעדינות רבה את החרדה, האימה והיאוש שנוטפים מאדם החווה גזענות, גם אם גזענות פאסיב אגרסיב, במקום שבו הוא אמור להרגיש הכי בטוח. הבימוי מתחכם במידה שלא עולה על העצבים, הדמויות כתובות באופן אנושי (גם הגזעניות בהן), הסיפור מעניין, השחקנים הראשיים מצטיינים (במיוחד שתי הילדות), המתח נפרש היטב ולכל זה מצורף פסקול פשוט פנטסטי של שירי סול, פ'אנק, בלוז, גוספל וג'אז שמתכתבים נפלא עם הרוח וההתרחשות על המסך. לרגעים זה מרגיש שחומר הגלם המחריד שהוא הגזענות, על שכבות הפוסט טראומה שבו, יכול לספק אימה אינסופית, או לפחות כזו שתספיק לעשרה פרקים.

לבן זה מקריפ. אליסון פיל ב"Them" (צילום מסך: אמזון פריים)
לבן זה מקריפ. אליסון פיל ב"Them" (צילום מסך: אמזון פריים)

ואז – זה פשוט לא קורה. מה שמתחיל כחקר מעניין של הניואנסים של חיים בחברה גזענית הופך בעזרת כמה כוחות אפלים ומסתוריים (ומבלי לספיילר, זה תמיד כוחות אפלים ומסתוריים) לסדרה שטובלת את רגליה בכל שלולית אימה שרק יכלה לחשוב עליה. הדילוג הזה בין ז'אנרי אימה אולי ממלא זמן מסך, אבל גורם לאובדן הפוקוס שהיה שם בהתחלה ומשאיר את הצופה עם כמה רגעי הפחדה, כמה גדמי רעיונות שלא התפתחו ותמה שלא נבחנת עד סופה. במקום להתמקד באימה שנודפת משכנים עם מבט של רצח בעיניים, הדמויות נזרקות לעולם המכושף שבתוך הבית, וחבל, כי אימה מדומיינת תמיד תהיה חלשה יותר מזו שבאמת קרתה.

עד הפרקים האחרונים – כולל פרק קשה במיוחד לצפייה שבו מסבירים את מקור הטראומה המשפחתית ופרק נוסף סתם לא מהנה לצפייה שמתעקש להסביר את הסיבה שכל האימה הזו מתרחשת מלחתחילה – די ימאס לכם. הפרק האחרון אמנם מרכז חלק מהתימות באופן נאה, אבל גם הוא לא מפצה על גרירת רגליים ודשדוש ארוך במקום. הרעיון בבסיסו של "Them" מעניין ואפילו, וסליחה על המילה המעצבנת, חשוב – אבל הוא חייב להיות במרכז, ולא להוות רקע לעוד תרחישי אימה ו-Gore סתמיים. אם כבר בחרתם להתמודד עם נושא מעניין ונפיץ כמו גזענות, כדאי מאוד שתצללו לעומקו, בשביל פורנו דם ואיברים קצוצים יש לנו מספיק סרטי אימה של לבנים.

Them, אמזון פריים, 10 פרקים (2021)