Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מפעל הפיס הכריז הבוקר (רביעי) על 12 המועמדים ברשימה הארוכה לפרס ספיר לספרות לשנת 2019. הזוכה תקבל מענק של 150 אלף ש"ח, וספרה יתורגם וייצא לאור בערבית ובשפה נוספת לבחירתה. גם שאר המועמדים לא ייצאו בידיים ריקות – כל אחד מהם יקבל מענק של 20 אלף ש"ח, וחמשת המועמדים שייכנסו לרשימה הקצרה יקבלו בסך הכל 40 אלף ש"ח.
המועמדים הם: דרור משעני ("שלוש"); איילת שמיר ("נטל ההוכחה"); קובי ניב ("בסוף כולם נמותו"); אילנה ברנשטיין ("מחר ניסע ללונה פארק"); איתמר לוי ("עד שנולדתי"); עמיחי שלו ("וולקשטיין"); יערה שחורי ("שנות העשרים"); מיכל בן נפתלי ("בגד מאש") – שזכתה בפרס הראשון ב-2016; עדי שורק ("נתן"); ליאוניד פקרובסקי ("עשר אגורות"); דן זמל ("מורה מן החוץ"); לילי פרי ("ברבורים בג'רוזלם ביץ'").
המועמדים לפרס ספיר לספרות 2019 (בכיוון השעון: דרור משעני, מיכל בן נפתלי, אילנה ברנשטיין)
השנה תוכרז לראשונה גם רשימה קצרה לספר הביכורים, והיא תכלול עד שלושה מועמדים. כל אחד מהם יזכה במענק של 20 אלף ש"ח, ומתוכה ייבחר הזוכה שיקבל בסך הכל 40 אלף ש"ח.
אביגדור יצחקי, יו"ר מפעל הפיס, מסר הבוקר: "מפעל הפיס גאה להוביל את המפעל החשוב והיוקרתי ביותר בתחום הספרות בישראל – פרס ספיר. מטרת הפרס היא להוקיר את הספרות העברית שהיא אבן יסוד בתרבות הישראלית ואת תרומתם החשובה של הסופרים בישראל לחברה. מפעל הפיס ימשיך להוביל את פרס ספיר עוד שנים רבות וימשיך להשקיע משאבים רבים במטרה לקדם את הסופרים בישראל ואת הספרות הישראלית".
בשנה שעברה זכה במקום הראשוןאתגר קרתעל ספרו "תקלה בקצה הגלקסיה". לפני כן זכו אסתר פלד ("פתח גדול מלמטה"), מיכל בן נפתלי ("המורה") ואורלי קסטל בלום ("הרומאן המצרי").
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
עם המעבר לרחוב גבולות, הותירה אחריה מסעדת ג'וז ולוז סלון ריק ואהוב ביהודה הלוי וחוויית בילוי נדירה שאי אפשר לשחזר. שלושת חברי הילדות – המתופף איתמר לוי (בום פם, ארבעים השודדים), דויד שיסל (עבד בבר של פרונטו, עוסק במכירות ותמיד הבן של צבי שיסל) ואלישע בנאי (מוזיקאי, רוקר ועבד שש שנים כטבח אצל רושפלד) – חברו לדנה ינקלביץ' מהשסק ויחד הם יפתחו במהלך השבוע הבא משהו אחר לגמרי. מי שציפה שחבורה של נרקיסים תל אביבים, יצירתיים ומוכשרים בני עשרים ומשהו יחפפו איזה אלתור פרוביזורי, יתפלא לגלות בר מדוקדק עד לפרטים הקטנים.
במקום הסלון והגלריה יצרו פה שני חללים פנימיים בפערי גובה משמעותיים זה מזה. בחלק התחתון והצנוע יותר יש בר עם שישה מקומות שצופה אל מטבח מוגבה וחסום בזגוגית שקופה. השף צחי זילברליכט (שעבד תחת ערן שרויטמן באורקה ובהמשך בפיקוק), שני טבחים ולפרקים גם אלישע בנאי יבשלו כאן, חגורים בסינרים סגולים וחבושים בכובעים צהובים, במה שיכול להפוך לשואו, אבל גם יכול להישאר בישול נטו – הכל תלוי באנרגיות בחלל. בחלק העליון המוגבה יש בר עץ פינתי, ריהוט לאונג' שחלקו הגיע מהשסק, עמדת די.ג'יי ותחושה שבכל רגע נתון האירוע יכול להפוך למסיבה. בתוך הפלואידיות של ההגדרות לא ברור איפה הבישול מוזיקלי ואיפה הוא קולינרי. בכל מקרה לפרקים מתכננים פה הופעות אקוסטיות, ג'ם סשנים ושפים אורחים במטבח.
תפריט האוכל נבנה על ידי אלישע בנאי שמבקש שלא אכתוב שהוא שף: "בניתי תפריט של מנות קטנות מחומרי גלם טריים שמגיעים באותו יום, אין לנו אפילו מקפיא במטבח". בין המנות: טרטר בקר עם עגבנייה שרופה, שמן זית ובצל ירוק מונחים על גבינות ריקוטה מלוחה וביתית; טרטר דג ים בסויה לבנה, שמן זית וטוביקו שחור; סלט גרגירי חומוס סיציליאני עם שורש סלרי טרי, עגבניות לחות ונענע (20־50 ש"ח לכל המנות).
"נכין כאן אוכל טרי, אבל אוכל של ברים", מבהיר בנאי, "שמתאים לבירה מהחבית, ואפשר יהיה גם סתם להזמין מנה קטנה של משהו טעים או לבוא רק בשביל לשתות. זו לא מסעדה וגם לא גסטרו בר".
שיסל מסתובב בגינה על דק העץ שהשותפים בנו במו ידיהם, מצביע על עצי הפרי ומצהיר שדווקא בגיבוי 60 אורחי ההוסטל שייפתח בקרוב למעלה זה יהיה הבר הכי תל אביבי בעיר. הדיבורים הבלתי פוסקים על מוזיקה, אוכל ומערכות יחסים מוכיחים שזה לגמרי אמיתי. מי שלא מבין לאן הוא הגיע שיחפש את אפי בטאפט של איפה אפי בתאי השירותים.
מלחמת אחים: ראיון עם קין והבל 90210 לכבוד צאת אלבומם השני
מתחת לכסאח של להקת קין והבל 90210 מסתתרת ביקורת מדממת על כל מה שזז, מאבק בשלטון הטכנולוגיה ואפילו מחווה לדן בן אמוץ וחיים חפר. עכשיו הם מוציאים אלבום שני שיגרום לכם לדפוק את הראש בקיר, בקטע טוב. ראיון
"יחי הבשר החדש!" קורא גיבור "וידאודרום" בסיום סרטו הדיסטופי המטריד של דיוויד קרוננברג מ־1983, רגע לפני שהוא תוקע לעצמו כדור בראש. "יחי הבשר החדש!" קוראת להקת קין והבל 90210 בפתיחת "וידאודרום" – שיר הנושא מתוך אלבומה החדש. בדומה לסרט שעל שמו הוא קרוי, גם האלבום עוסק בתרבות הפופולרית שעיקרה מציצנות, ציניות ואלימות מופרעת; בטשטוש בין ישות אנושית לבינה מלאכותית ומעל לכל אלה – בתאוות בצע. אך ה"וידאודרום" של קין והבל מתרחש פה, לא בארצות הברית. הוא מורכב משירים בעברית, וכולם מצביעים על אובדן דרך ארץ בתרבות הישראלית.
הטריו קין והבל 90210 – שאול לוריא (27, שירה ובס), יונתן השילוני (26, גיטרות) ואיתמר לוי (27, תופים) – הוא מהמופרעים שפועלים בארץ. בבליל הסגנונות שהוא מנגן מתערבבים סלאדג' ות'ראש מטאל עם מוזיקת "ארץ ישראל הישנה והטובה"; השפעות של מלווינס והביטלס עם סרטי פנטזיה, מדע בדיוני ואימה, כשאת הכל עוטף המון הומור מעוות. בין חברי הלהקה, שמכירים ומנגנים יחד כבר יותר מעשור, התפתחה דינמיקה אינפנטילית מופלאה.
"וידאודרום" הוא אלבומו השני של הטריו והוא עדיין "כבד כמו סבתא שנרצחת מתחת לבייס־דראם", כלשונו של לוריא. אם כי להבדיל מאלבום הבכורה מ־2010,"מסע הכזבים של קין והבל", באלבום החדש, שהוקלט בעזרת מימון המונים, "אנחנו שרים כמו מלאכים", טוען הסולן. "באלבום הזה הבנו שאפשר לבנות קיר רעש גם ממלודיה ומהרמוניה. מה שחיפשנו ולא מצאנו כילדים, מתחיל להתפקס כאן".
מה שהתגבש הוא מיקס הסגנונות שאתם מנגנים?
לוריא: "בדיוק. אנחנו כל הזמן מנסים למצוא איזון בין טוב ורע. בהתחלה די התחבאנו מאחורי הרעש. אני אמנם מאוד גאה באלבום הראשון שלנו, אבל הוא לא מתקשר ונותן בומבה כמו האלבום הזה – שמאוד מתמקד במילים".
השיר הראשון באלבום החדש, "אפריים המשובח", הוא פרפראזה מעוותת על השיר "טיטינה" מתוך המחזמר "תל אביב הקטנה" של דן בן אמוץ וחיים חפר. השיר נכתב ומבוצע כמו מחזה ומתקיים בו דיאלוג בין אפריים (לוריא) לטיטינה (תמר קוקי אריאל מלהקת M.E.S.S, שחברי הלהקה מציינים ביראת כבוד שהם מפחדים ממנה פחד מוות).
אפריים מתואר בשיר כטיפוס ששומר על פאסון של גבריות ישראלית "ערכית" כשהוא מחוץ לבית, אבל ברגע שהוא נכנס אליו הוא הופך לאדם קטן ואלים. "הגבר הישראלי יפה התואר שהגיע כדי להקים את המדינה, הפך לאדם אפרורי שמכה את אשתו ומאמלל את המשפחה", במילותיו של לוריא. אפריים גאה בעצמו על כך שבנה את בית המקדש מחדש ובכך מעמת את האידיאל הדתי עם הריקבון מבפנים, ותוקף את אשתו עם שורות כמו "איך נכנסת להריון / אם עשינו הפלה? / בערב יום הזיכרון / הפכת לאימא שכולה". וזו רק תחילת האלבום.
לא אמרתם פעם שאתם יוצרים מוזיקה שילדים יאהבו?
לוריא: "אם הייתה הגבלת גיל על מוזיקה כמו שיש על סרטים, אז שלנו הייתה מקבלת דרגת R ברמות מטורפות (למבוגרים בלבד, אז"א). אולי בכלל היו אוסרים עלינו להוציא את האלבום. אבל מה בעצם הכי קוסם לילדים? בפעם הראשונה שראיתי 'רובוקופ' ובקצה המסך היה לוגו של 'לא לילדים' התרגשתי וקצת עצמתי עיניים, כי ידעתי שאני הולך לראות סקס ואלימות קיצוניים. מה גם שבתור ילדים מטאליסטים שגדלו על אנימציה וקומיקס מרושעים, ועל מטאל מהסוג הכי סליזי שיש, תמיד חיפשנו את מה שהכי רע".
השילוני, שמגיח מהגשם בחוץ ומצטרף לראיון, מסייג את דבריו של לוריא ואומר שאפקט ההלם של האלבום "לא נעשה מתוך מחשבה שיווקית, אלא כי ברמה מסוימת אנחנו בעצמנו עדיין ילדים שרוצים לעשות את מה שמרגש אותנו".
"וידאודרום" שלכם קרוי על שם סרט בעוד האלבום הקודם, "מסע הכזבים של קין והבל" הוא פרפראזה על הסרט "מסע הכזבים של ביל וטד".
לוריא: "גדלנו על טלוויזיה וקולנוע. אנחנו ילדי מפתח משינקין שההורים שלהם אף פעם לא היו בבית".
השילוני: "לא נכון, אני גדלתי על טלוויזיה, אבל אימא שלי דווקא הייתה בחדר ליד ותמיד הייתה מביאה לי לאפה עם נקניקייה".
האלבום מבכה על תרבות ישראלית שהייתה ואיננה עוד. על איזו תרבות מדובר?
לוריא: "קלטות הילדים שאני גדלתי עליהן. לא היו אז ׳יובל המבולבל׳ או דץ מזיין כבשה".
אז מה כן, "כמו גדולים" עם אריק איינשטיין?
לוריא: "כן, למשל. אבל כל הכעס על המדינה המזדיינת הזאת מתנקז באלבום לפרפראזות על היצירות שאהבנו. אנחנו אוהבים לצטט מאמנות".
השילוני: "אתה לא יכול להתכחש לכך שפעם הייתה פה תרבות גדולה, בין אם זו הייתה חבורת לול או קישון או לא יודע מה. היום הכל כל כך בינוני. אבל זה לא שאנחנו יושבים ומתמרמרים כל היום, אלא מנסים ליצור דרך המוזיקה חוליה מקשרת לשורשים התרבותיים שלנו. זה העיקר".
בשיר"המכונה"הלהקה תוקפת את השפעות הטכנולוגיה, על ידי יצירת תמונה דיסטופית של אדם משוכפל בעידן היפר קפיטליסטי. "אדם שלא מצליח להירדם בלי איזה המהום של מכונה ברקע", אומר השילוני.
עולה מהאלבום חרדה קיצונית מאוד מטכנולוגיה. מאיפה זה מגיע? אתם לא בדיוק חבורת פוריטנים שחיים בעיירת אמיש.
לוריא: "ממש לא, אנחנו מגה־חנונים. תראה אותי, אני עורך וידיאו בן 27 עם גשר בשיניים שגר אצל ההורים. יונתן אנימטור ואיתמר סתם תמנון. ועדיין, אצבעות מחליקות כל היום על אייפונים והעיניים תקועות על המסכים".
השילוני: "'המכונה' לא מבטא משהו כל כך חד צדדי, אלא יותר בלבול והשלמה. הרי יש סינרגיה בסוף השיר כשנשאלת השאלה 'האם המכונה ניצחה את האדם או אולי הם הפכו לאחד?'. האנושות תגיע לזה מתישהו. האדם והמכונה יתמזגו". מוות לוידאודרום. יחי הבשר החדש.
