Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
חיכינו המון זמן ואלף הופעות לבואו של האלבום של המסך הלבן, אולי הלהקה הכי בולטת בנוף רוק השוליים בשנה החולפת. עושה רושם שהסבלנות השתלמה. מי שמכיר את המסך הלבן מההופעות החיות המופרעות שלה, עומד להיחשף באלבום החדש לצד נוסף של הלהקה שנדמה שנולדה על הבמה – צד עשיר יותר, מופק יותר. אך החיוּת הפראית שכל כך מוטמעת בדי.אנ.אי של הצמד גבריאל וגילברט ברויד, שהתרחב לטריו יחד עם המתופף המצוין סתו בן-שחר, עדיין לגמרי שם.
ובכל זאת, יש משהו מאופק יותר בגרסאות האולפן של השירים, איפוק שדווקא גורם להם להיטען באפילו עוד יותר מהפורענות לה הרגילה אותנו הלהקה. על כך עליהם להודות לאנשי הלייבל Garzen Records על הליווי והייעוץ וגם על הפקת שניים מהקטעים בו. כל החשודים המידיים בפנים: "פנאטים" המצוין, "רק בקבר" שכל כך מדגיש את ההשראה של להקת Fat White Family על הבני דודים למשפחת ברויד, "המם אותי" בגרסה שונה ואפלה מזו שיצאה בשנה שעברה באלבום של אחוזת בית, "ילד טוב" שקורא תיגר על מיהו באמת ילד טוב פה – בישראל, והסינגל האחרון של המסך הלבן – "הציפור הלבנה" שהפיקורד אקסס.
זהו אלבום בכורה שקצת משקשק את הרוק הבטוח כל כך בעצמו, הרוק הגברי – הרדיוהדי שפושה בלהקות צעירות בתל אביב, וגם אם אתם מכירים טוב מאוד את השירים, שווה לכם מאוד לשמוע את האלבום ולגלות מחדש את הלהקה שאתם כבר אוהבים.
לעתים רחוקות קורה שאלבום ישראלי בעברית משאיר רושם כה עמוק כפי שקרה כבר בהאזנה הראשונה ל"שתיקת האדמה", אלבום הבכורה של אולי דנון. דנון – עוד לא בן 17 – כותב ושר שירים על גיל ההתבגרות ועדיין מצליח בתבונה ובכנות בוטה לעניין גם את המאזין שעבר מזמן את ימי התיכון.
סטונר רוק מהחלל
לטאות הענק מכוכב הניבירו
שירים שמושפעים מהמיתולגיה השומרית, מדע בדיוני וביקורת הומוריסטית אך רצחנית על תרבות הכוכבות והקפיטליזם הדורסני. מעין גרסה לילית של מנהיג הלהקה, רימוך "הנורא", ללהקתו השנייה בותימזוג, אך באופן חשמלי מאוד ועם התחזרות על אפקטים. חשבו על להקת הספייס רוק Hawkwind רק עם שירים בעברית וקריצות לנינט וחייזרים. אם תשאלו אותם, אין הבדל בין השניים.
אינדי־פופ צבעוני
חנן בן סימון – “Toy Store”
הפסנתרן חנן בן סימון, פיינליסט התוכנית The Voice, הוציא אלבום ראשון שמוכיח שטוב שלא זכה והמשיך בדרכו העצמאית ותחת חסותו של המפיק המוזיקלי רע מוכיח. "Toy Store" הוא אלבום אינדי־פופ כיפי עם נגיעות של ניסיוניות מוזיקלית שבשום רגע לא מפריעה לשירים להיות קומוניקטיביים וצבעוניים. חנן בן סימון ניחן באיכויות קוויריות ילדותיות המשולבות במודעות עצמית גבוהה שעושה לאלבום רק טוב.
Fאנק תימני
בינת אל פאנק
זוזו הצדה A-WA, כי יש פה פצצת Fאנק תימני חדשה שתעשה לכם להזיע. בעצם מדובר במשהו גדול מזה: תשעת הנגנים בלהקה והסולנית שירן קרני מרימים לא רק בלחנים תימניים כי אם גם זורמים על טקסט בדואי או מעבדים את הפסיכדליה התורכית של סלדה בהג'ן.
קיבוץ גלויות
נטע וינר – "בזכות השיבה"
וינר הוציא ממש לא מזמן אלבום בכורה שמפגיש בין ספוקן וורד וראפ, כלייזמר, קברט ושנסון, שירי תעמולה רוסית ומוזיקה אלקטרונית. שירי האלבום דורשים האזנה מרוכזת, שכן לא רק שהחומרים של וינר מורכבים ומתכתבים עם המציאות האזורית, הם גם מושרים ברוסית, ערבית, עברית, יידיש וגרמנית. וינר מוכר כסולן ואקורדיוניסט הרכב ההיפ הופ הרב־לשוני סיסטם עאלי.
דרים־פופ עברי
ארמון
אלבום דרים־פופ בעברית, מלא בסינתיסייזרים ושירה מרחפת שמשרה אווירה אופטימית והזייתית. מוזיקה ליום שמשי ומעורפל עם סאונד באמת יוצא דופן. "בהתחלה קראנו לזה דארק שמח, פאן דארק", אמר לא מזמן אמיר שדות, ממקימי הלהקה. אנחנו נוטים להסכים.
ועדת חריגות
קרן דוניץ ואקו – “Yay4Nay”
הזמרת והראפרית אקו, מהצמד אקו וטיטו, והמוזיקאית והמפיקה קרן דוניץ, מלהקת Buttering Trio חברו יחד לטובת אחד האלבומים המעניינים שיצאו כאן לאחרונה, המשלב היפ הופ עם אלמנטים אוריינטליים וביטים חריגים. השילוב בין הלכי הרוח הכמעט מנוגדים של אקו שלוחת הרסן ושל דוניץ הנינוחה מייצרים משהו שאין לאף אחת מהן לבדה – וכולנו יודעים הרי שבניגודים נמצאת הנחמה.
היפסטר היפ־הופ
יותם אבני – "בחורות בגילנו"
אחרי שנים בתור אושיית חיי לילה תל אביביים – שכללו בין היתר את הפקת הליין אבדון, הקמת המועדון רסק וקריירה בינלאומית כיוצר האוס וטכנו – אבני פוזל גם לעבר ראפ ומשחרר אלבום ראשון, "בחורות בגילנו", שכולל היפ הופ תל אביבי, טרנדי, בועתי ועמוס בניימדרופינג ופרובוקציות שהספיקו לעצבן כבר חצי עיר.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כל החתיכים הלכו: איה זהבי פייגלין משיקה אלבום סולו ראשון. ריאיון
עם אלבום סולו ראשון ואחרי הפירוק של להקת הרוקנ'רול הכיפית שלה, כל החתיכים אצלי, איה זהבי פייגלין מיישירה מבט ומדברת בכנות על בדידות. גם אם הדרך שלה לדון בזה היא לשיר על אוננות במקלחת
על קו חדרה-הרצליה-תל אביב. לבד. איה זהבי פייגלין. צילום: מיכאל טופויול
אחרי שבע שנות פעילות שבהן הפכה לאחת מלהקות הרוק הבולטות באינדי המקומי, להקת כל החתיכים אצלי התפרקה. כעת, כשנתיים אחרי, רואה אור אלבום הסולו הראשון של מנהיגת הלהקה, הסולנית וכותבת השירים איה זהבי פייגלין. "שבעה שירים" הוא תוצאה של שיתוף פעולה בין פייגלין, שהמשיכה לכתוב שירים ללא ייעוד ברור אחרי התפרקות הלהקה, לבין חברתה המוזיקאית הילה רוח – שהפיקה את האלבום החדש.
בשנה האחרונה פייגלין (28) מופיעה עם שירי האלבום, מלווה בהרכב נגנים חדש שהשתתף בהקלטתו, ובו עינב ג'קסון כהן בפסנתר, נמרוד לביד בבס ואילן טננבאום בתופים. לקראת השקתו בהופעה ביום שלישי באוזןבר, נפגשנו עם פייגלין לשוחח על האלבום החדש, ששונה מאוד מכל מה שעשתה עד כה עם החתיכים, על הניגודים החזקים שבאים לידי ביטוי בשיריה החדשים ועל הלימבו הקיומי שהם מתארים.
אל הפגישה בינינו הגיעה פייגלין מרוגשת כולה, אחרי שהופיעה בתוכנית רדיו של יואב קוטנר. "לא עשיתי את זה כבר הרבה זמן – ללכת לנגן ברדיו", היא אומרת מחויכת, "איזה מגניב זה שאפשר להתרגש מדברים כאילו הם פעם ראשונה. זה סיבוב שני כזה, והוא מרגיש כמו סיבוב ראשון בהרבה מובנים".
כעת, כשהזרקור מכוון אליה בלבד, נדמה שפייגלין זונחת את הרוקנ'רול הבועט ואת הגסויות הרבות שהיו מנת חלקה בכל החתיכים אצלי, לטובת אלבום שהוא אישי באופן אחר – שקט יותר, מוגן פחות. ייתכן שזה נובע גם מכך שאת השירים היא כתבה אחרי התפרקות הלהקה, בלי לחשוב מה יגידו חברי הלהקה או הצופים בקהל. כך מוצאת את עצמה פייגלין שרה על ברלין מצד אחד ועל חדרה מנגד, על צפייה בסדרות בסטרימינג ועל החלום לעוף אל מול העובדה שהיא אפילו לא מסוגלת לעמוד כמו שצריך.
בשיר "חדרה" היא שרה על מערכת היחסים עם המושב הריק שלידה כשהיא נוהגת, וכמו בשירים אחרים – גם בו היא מפגינה הומור, אך זהו הומור מסוג מאוד מסוים. מאוד עגום. נכון לעכשיו, זהו השיר האהוב עליי באלבום. "אם אעצום עיניים, אולי הוא מלטף אותי גם," היא שרה. הוא, כלומר הכיסא ריק. "אי אפשר לעצום עיניים באמצע הכביש", היא פוסקת בפזמון.
"חדרה" הוא שיר נורא. "הו, תודה… כלומר, זה שיר מאוד בודד. אני חושבת שבדידות היא התמה של כל האלבום".
בדידות אכן חוזרת ומופיעה, בביטויים שונים, בכל השירים. בשיר "כולם", המבודח והעוקצני גם הוא, נדמה כי היא נהנית בחברת עצמה, לבד בבית, כשהיא שרה על כל התחביבים הפרטיים שלה: איך היא מתחזקת מערכות יחסים עם סדרות בצפייה ישירה ועם 4,000 חברים וירטואליים. בית שלם מוקדש לאוננות במקלחת. "נראה לי שאתה הגבר הראשון שזיהה את זה, אז כל הכבוד. גם לא כל הבנות בכלל מבינות שזה מה שאני אומרת", היא אומרת. נשמע כיף ומדכא בו זמנית, כמו להרגיש כלואה בדירה ביום חופשה ואיכשהו ליהנות מזה.
פייגלין מופתעת כשאני מעלה בפניה את עניין הניגודים הקיצוני שעולה מתוך שירי האלבום. בשיר "ברלין" היא מתלוננת בפני אימא שלה על כך שהיא לא מסוגלת לעמוד על רגל שמאל (פייגלין צולעת ברגל שמאל בעקבות ניתוחים שעברה בצעירותה), ואילו בשיר "חדרה" היא מבינה מאביה שתיאורטית היא יכולה לעוף. שלא לדבר על הניגודים בשמות השירים עצמם, בין "ברלין" ל"חדרה" ובין השיר "ג'וק" לשיר "דינוזאור".
"מצד אחד אני רוצה את הדבר הכי פשוט – לעמוד על רגל שמאל, שלפעמים גם זה קצת קשה, לפעמים גם לעמוד עם שתי הרגליים על הקרקע בלתי אפשרי – ומצד שני אני רוצה לעוף. אני הכי רוצה לעמוד על שתי רגליים ואני הכי רוצה לעוף".
את גם חולמת להיות מישהי אחרת, גבוהה ובלונדינית, כפי שאתה שרה ב"ברלין"? "כל הזמן. ההבנה היותר עמוקה היא שלונדון לא מחכה לי, וגם שם הייאוש הוא אותו ייאוש. בשירים שאני כותבת אני יכולה להקיא את כל הגחמות שלי. זה מה שאני עושה". לא בכדי היא מזכירה את השיר "לונדון", שכןגרסת כיסוי רוקיסטיתשלו הייתה אחד השירים המבוקשים בהופעות של כל החתיכים אצלי.
איך הילה רוח הגיעה להפיק את האלבום? "אני התחלתי לכתוב שירים, וזה בא בלי שהתכוונתי. סיימנו את הפעילות של הלהקה ולא ידעתי אם אני רוצה להמשיך להיות מוזיקאית, ופתאום באה 'שעת כישוף' – כך היינו קוראות לפגישות בחוג הקטן שאני והילה היינו עושות יחד. אנחנו חברות טובות מאוד כבר קרוב לעשר שנים. התחלנו להיפגש פעם או פעמיים בשבוע, לנגן זו לזו שירים ולכתוב הערות זו לזו. באיזשהו שלב, אחרי כמה סשנים כאלו של 'כישוף', הילה אמרה לי: 'את יודעת, אפשר לעשות מזה אלבום. את יכולה לעשות אלבום גם בלי החתיכים. זה יהיה ממש כיף ומגניב'. היא הפיקה את האלבום של דניאל ספיר ויונתן לויטל, והתחילה להפיק גם את שלה ואת שלי במקביל".
במה היא תרמה? "אני לא יודעת לעשות את כל הדברים שהיא עשתה. בא לי שזה יישמע ככה וככה, והיא יודעת לפרוט את זה לפרקטיקה של עיבוד, של סאונד, של בחירת תפקידים. זו יכולת שלא לכולם יש, והיא ממש טובה בזה. זו יכולת לשמוע מוזיקה בצורה ממש ממש טובה. היא הייתה מאוד דומיננטית לצד זה שהיא כל הזמן בדקה מה אני רוצה שיהיה, מה הקונספט של כל השיר".
בשיר "גיבור" את מתעסקת באגו הפגוע של מי שחווה דחייה. זו ביקורת עצמית? "ברור".
לו היית רוצה שזה יהיה כל כך ברור לא היית כותבת אותו בלשון זכר. "לפעמים דווקא במקום הכי כואב אתה מנסה להרחיק. גם בזה יש ביקורת עצמית, קחי את האגו שלך, תתאפסי ותדברי על עצמך".
את מטיפה לעצמך מוסר גם סגנונית וגם מוסרית. אגב, קראתי שמאשימים אותך בכך ש"חדרה" גנוב מ"Fade Into You" של מאזי סטאר. "כן, זה יצא מאוד דומה, אבל זה שיר שסיבוב האקורדים שלו הוא שליש מהשירים שאנחנו מכירים. לא התכוונתי לגנוב, אבל כשאתה מתעסק באמנות אתה כל הזמן מצטט דברים. אני אוהבת את זה. באג'נדה שלי, בהרבה שירים שאני כותבת ואחר כך רוצה להלחין אותם, אני לוקחת השראה מדברים שאני אוהבת. במקרה הזה גיליתי את זה בדיעבד, אבל יש שירים שבהם אני עושה את זה במכוון. אף אחד לא מזהה שזאת גנבה, אבל אני יודעת את זה בסתר לבי – ואני סבבה עם זה לגמרי".
איה זהבי פייגלין תשיק את "שבעה שירים" בהופעה ביום שלישי באוזןבר (כל הכרטיסים נמכרו)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
זה שנה וחצי שנגה ארז היא אחד השמות היותר מסקרנים בביצת האינדי המקומית, וזאת מבלי שהוציאה אפילו סינגל אחד. לבדה על במה, ארז מלהטטת על סמפלר, אפקטים, מחשב וסינתיסייזר, רוקדת ושרה ויוצרת פופ מתוחכם שלא מתאים בהכרח למי שמחפש את השטיקים המוכרים שצפים במיינסטרים.
אולי אתם זוכרים אותה מהקאברים המצוינים שיצרה ל"Where Did You Sleep Last Night" בפרויקט המחווה לנירוונה ולשיר "Weapons" של סאן לאקס (שבעצמו נדלק עליה), ואולי זיהיתם אותה בהופעתה בעצרת הזיכרון לציון 20 שנה לרצח רבין, שם ביצעה לצד שלומי שבן את "תרגיל בהתעוררות". אך פעילותה כחברה לשעבר בסיקרט סי של עמית ארז וכמלווה בהופעות של שלומי שבן לא מסגירים ולו במקצת את הפרפורמנס יוצא הדופן שלה כאמנית סולו, שלדבריה שואב את השראתו מפרפורמריות כביורק וסיינט וינסנט.
"שיר הנושא של האלבום, שיהיה הסינגל הראשון מתוכו, עוסק בנושא שחוזר על עצמו בשירים נוספים שלי. הוא מדבר על אנונימיות ועל הרצון להיראות, להישמע", היא אומרת בריאיון לקראת צאתו בפברואר 2016. עושה רושם שבשנה האחרונה, הרצון העז של ארז להישמע הביא אותה לרמת הייפ שכלל לא ציפתה לה. "זה קורה ביתר שאת", היא מצטנעת, "ברמה לא פרופורציונלית בעליל".
אפשר להבין את ההתרגשות שלה. נדמה כי היה זה השינוי הקיצוני שעשתה ביצירתה שגרם לפרץ ההתעניינות בה, לפחות בחוגים מסוימים: עד לא מזמן יצרה מוזיקה שונה לחלוטין שכללה תזמורים של קונטרבס ותופים בשירים מורכבים ומלאי שינויי משקלים, ואילו כעת שיריה מבוססים על אלקטרוניקה וביטים ומתכתבים לראשונה עם אהבתה ליוצרים כפליינג לוטוס ו־FKA Twigs.
"כל המניע שלי ליצירה השתנה", היא מסבירה. "בעבר רציתי להוכיח לעצמי שאני מוזיקאית מורכבת, היום אני יותר מחפשת את מי שאני בתוך המוזיקה. זה שינוי מגישה מאוד שכלתנית, ליצירה הרבה יותר רגשית ואינטואיטיבית. לראשונה אפשרתי להשפעות של המוזיקה שאני שומעת להיכנס פנימה". ברור לה שאת המוזיקה שלה היא תכוון החוצה, לעולם הגדול, אף שלדעתה גם בארץ יש קהל למה שהיא עושה. "הופעתי באינדינגב מול קהל גדול שמאוד מאוד אהב את זה. אבל כן, אנחנו מדינה קטנה ולכן יש כאן תקרת זכוכית נמוכה".
ארז לא עובדת לבד. שותף שקט ביצירתה הוא אורי רוסו (שעובד כעת גם עם ירמי קפלן) שמעבד את הטקסטים שהיא כותבת וממקסס. עדיין לא ברור אם הם יוציאו את האלבום שלה עצמאית או בחברת תקליטים. "אני מאוד מתעניינת בכל הצד השיווקי והניהולי, אבל למען האמת אני לחלוטין קלולס בזה. לכן אין לי שום יומרות לעשות הכל לבד. אני מתעסקת בזה כרגע בקדחתנות", היא מסכמת. אנחנו מחכים בסבלנות.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
