כבר עפנו כאן לא מעט על תזמורת המהפכה בזמן האחרון – על המחווה שלהם ל"קזבלן" ועל המופע המרגש "שתי שפות – אהבה אחת", למשל – והייתם חושבים שזה מספיק, אבל לא. הנה אנחנו הולכים לעוף עליה שוב ולא תצליחו לעצור אותנו: הפעם עומדת תזמורת המהפכה להתכנס למופע חדש וחגיגי שיתמקד ביצירתו של אריק איינשטיין, כך שהשמחה רבה ואף כפולה.

>> זאב רווח ז"ל היה שחקן אדיר. מעט מאוד מזה הגיע למסך הקולנוע
>> הביט פנימה: הראפ הישראלי הוא הראשון להגיב לטראומה בזמן אמת

תזמורת המהפכה – בניהולם האמנותי של זהר שרון ורועי אופנהיים – תעלה את המופע החדש "אני ואתה – מנגנים עם אריק איינשטיין" בבכורה כפולה ב-11.2 (17:30/20:00) בבית האופרה הישראלית , בהמשך לסדרת המופעים קוצרי השבחים על התרנגולים, שלישיית הגשש החיוור ויוסי בנאי. המופע מועלה במסגרת העונה החדשה של סדרת המהפכה באופרה הישראלית, בהיכל אמנויות הבמה הרצליה ובאודיטורים חיפה, המתמקדת בנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית.

במופע ישתתפו גם מוני מושונוב, חברו הקרוב של איינשטיין, והזמרת רוני דלומי, והתזמורת תעניק פרשנות מוזיקלית חדשה ליצירתו של איינשטיין באמצעות יצירות חדשות ועיבודים מקוריים, תוך שזירת דגימות וידאו וסאונד מתוך סרטים, הופעות, קליפים ומערכונים. בין הקלאסיקות הרבות של איינשטיין המשולבות במופע: "הכניסיני תחת כנפך", "עטור מצחך", "לשרוק בחושך" ועוד, כמו גם שירים שאריק כתב בעצמו, בהם: "סע לאט", "זו אותה האהבה", "עוד נפגש" ועוד. במופע יבואו לידי ביטוי גם המלחינים והיוצרים הרבים שעבדו ויצרו עם ועבור אריק, הבולטים שבהם – אברהם חלפי, יוני רכטר, מיקי גבריאלוב, יצחק קלפטר, שם טוב לוי ואחרים.

המופע מורכב מפרקים מוזיקליים מקוריים לתזמורת יחד עם וידאו, שמביאים לידי ביטוי את כל הקשת הרחבה ליצירתו של אריק איינשטיין – האדם והאמן. בין הפרקים במופע פרק מוזיקלי מוקדש לאהבה הענקית שלו לכדורגל ולספורט בכלל, פרק שמוקדש לאיינשטיין כקומיקאי יוצא דופן בו משולבים קטעי מערכונים מ"לול", "שבלול", "כבלים" ואחרים, כשגם שירי הילדים של איינשטיין מקבלים פרק משלהם.

מוני מושונוב – שיצר ושיחק עם אריק איינשטיין ביצירות מופת רבות ("כבלים" ו"כמו גדולים"), ישיר ויבצע יצירות מיוחדות של איינשטיין ואף ישוחח איתו דרך המסך. "קיבלתי הזמנה מתזמורת המהפכה לקחת חלק במופע על פועלו של אריק איינשטיין", אומר מושונוב. "למי שעדיין לא מכיר, תזמורת המהפכה יוצרת מופעים איכותיים מקוריים המתבססים על יצירתם של מיטב האמנים הישראלים. זו זכות גדולה עבורי לקחת חלק במופע הזה, שהוא שילוב של אתגר מקצועי וזיכרון של אמן גדול ואיש מקסים ומיוחד שהייתה לי הזכות להכירו וגם להיות חבר שלו".

אמיר לקנר, זהר שרון ורועי אופנהיים, המנהלים האמנותיים, משתפים בתהליך העבודה על המופע: "כשניגשנו לעבוד על ועם היצירות של אריק איינשטיין קשה היה לדעת מאיפה להתחיל: מקלאסיקות של ארבע אחר הצהריים, משירי הרו מלהקות, או אולי בכלל מסרטים ומערכונים. קשה לדמיין את המוזיקה והתרבות הישראלית ללא הקול והיצירה של איינשטיין, על כן דווקא הניסיון לארגן מחדש את עשייתו האמנותית באמצעות שילוב של מוזיקה וקטעי וידאו, מבקש להציע נקודת מבט חדשה, ניסיון לחשוף משהו אודות אריק ויצירתו ובכך בעצם לחשוף משהו חדש אודותינו – מאזיניו".
>> "תזמורת המהפכה: אני ואתה – מנגנים אריק אינשטיין" // מנצח: רועי אופנהיים | אורחים: מוני מושונוב, רוני דלומי | מלחינים ומעבדים: זהר שרון, אמיר לקנר | מעצבי וידאו: אורן גבאי ואסף שני | מנהלים אמנותיים: אמיר לקנר, זהר שרון, רועי אופנהיים// פרטים וכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• מוזיקה ישראלית
• אריק אינשטיין
• תזמורת המהפכה

• Facebook
• Twitter
• Email

חרושת שמועות ועלילות שוטפת את הרשת ואת התקשורת בשבוע האחרון, בעקבות המראה העצוב של מסעדת כתר המזרח באבן גבירול שסגרה את שעריה. המוסד התל אביבי הוותיק, שידוע בהיסטוריה שתלויה על הקירות שלו – וכמובן גם בזכות השווארמה המפורסמת שטובי וותיקי העיר והמדינה לא פספסו – נמצאה סגורה. אפילו ללא שלט שיסביר.

אפשר להירגע מהדרמה ומהדאגה לקציצות ולפיתות הטריות. בניגוד לפרסומים לא נסגר לנו עוד מוקד קולינרי מיתולוגי, אלא מדובר בסשן שיפוצים כדי לחזור עם גרוב חדש לעסק המשפחתי הוותיק. מסעדת כתר המזרח נפתחה בשנת 1952 באבן גבירול על ידי בתיה שמאי, אישה יקרה ופורצת דרך שפתחה את העסק יחד עם שתי שותפות. במרוצת הימים היא קנתה את העסק מהשותפות וילדיה התחילו לעבוד במסעדה שהפכה למוסד ולעסק משפחתי ידוע.

לטענת אחד מבני המשפחה, שהעדיף להישאר בעילום שם, מדובר רק בחילופי אחזקה."אבא שלי כבר בן 72 והתעייף, אנחנו מעבירים את המסעדה באבן גבירול לאחד מבני המשפחה, עוד לא סגור למי בדיוק, ונכנסים קודם כל לשיפוצים של המסעדה", הוא אומר.

"יש משהו במקום הזה, צריך לשבת שם ולהבין את המסורת. פיסות היסטוריה תלויות על הקיר. תל אביב וכתר המזרח זה כמו חולדאי ותל אביב, זה בקרביים של העיר"

"אנחנו מדברים על תל אביב בזמן קום המדינה", הוא ממשיך. "היה באזז סביב המסעדה, מדברים על אריק אינשטיין שהיה קבוע שם, אבל יש סיפורים על כך שיגאל אלון היה עוזר לה לחשב את החשבון או שגם הביאו את הטייס הסורי למסעדה וסבתא שלי עודדה אותו לפתוח בשיחה. המושג 'המטבחון המדיני' נטבע מהמטבח של סבתא שלי כי כל החשובים ישבו במטבח שלה ועסקו בביטחון המדינה. היא הייתה פמיניסטית, ואז זה לא היה נהוג שנשים יצאו לעבוד, היא פרנסה את המשפחה".

"אני אוהב את המקום כי אני תל אביבי ואוהב לאכול במסעדות של פעם", הוא מתרפק על הנוסטלגיה. "יש משהו במקום הזה, צריך לשבת שם ולהבין את המסורת. יש שם את התמונה המקורית של הכיבוש של אילת ויש תמונה של אריק איינשטיין ושל רחל טימור, פיסות היסטוריה תלויות על הקיר. תל אביב וכתר המזרח זה כמו חולדאי ותל אביב, זה בקרביים של העיר הזאת", הוא מסכם.

הסיבה לשיפוצים נעוצה בטלטלה שעברה המשפחה שמנהלת את העסק, כשאחד האחים שהיו מבעלי העסק נפטר לפני כשנה, יחד עם הנחיות חדשות שהתקבלו ממשרד הבריאות. בעוד כמה חודשים כל אזור אבן גבירול צפוי להיות בשיפוצים, אבל למרות הפרסומים האחרונים בנושא, המשפחה לא מתכננת לסגור את כתר המזרח אלא לעשות לה מייקאובר עם דם חדש ודופק רענן.

גם אם יישאר בבעלותם רק סניף אחד מבין השניים, נראה שהסניף האהוב באבן גבירול עוד יפעיל את מנדף העשן בקרוב. הכי חשוב – אפשר להירגע, השווארמה תחזור, ולאלו שמאוד מאוד מתגעגעים יש אפשרות לקחת חללית לאזור בעיר שנקרא רמת החייל וליהנות מהסניף שבשוק צפון. הסניף באבן גבירול צפוי לחזור לפעילות תוך שבועיים או שלושה.

• חדשות האוכל
• שווארמה
• אוכלים שותים
• אוכל רחוב
• אבן גבירול
• אריק אינשטיין
• מסעדות בתל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

חמישי 4.2

בוהמה וצלילים בעיר הלבנה – סיור מוזיקלי

סיור תרבותי מוזיקלי בעקבות גדולי הזמר העברי בשנות ה-50 וה-60, בדגש על אריק אינשטיין. בסיור נכיר שחקנים וזמרים מהשורה הראשונה אשר התגוררו במתחם הבימה, בהם: יהורם גאון, אורי זוהר ושייקה אופיר.

18:00, צייטלין 1, 60 שקלים

הטבת דיגיתל: 1+1 מתנה

שישי 5.2

מכתבי אהבה

סיפור אהבה המתבסס על פתקים, מכתבים וגלויות עומד במרכזה של הצגה חדשה בבית אריאלה. ההצגה, "מכתבי אהבה" בבימויו של מורדי גרשון, הינה חלק מפרויקט רחב של בית אריאלה אשר אליו תצטרף תערוכת מכתבים שתיפתח בחודש מרץ.

12:00, בית אריאלה, 80 שקלים

הטבת דיגיתל: 42 שקלים לכרטיס במקום 80 + כוס יין מתנה

אנגינה פקטוריס – סאטירה חדשה בצוותא עם דבהל'ה גליקמן

שר הביטחון זקוק להשתלת לב. כמה חודשים לפני כן הועבר בישראל חוק שהשר הוביל ותמך בו בכל לבו: יהודים אינם יכולים לקבל תרומת איברים ממי שאינם יהודים. עכשיו הלב היחיד שבנמצא הוא לב של בחור פלסטיני. השר צריך לקבל החלטה, או שהוא לוקח את הלב ועובר על החוק – או שהוא מת.

13:00, צוותא, אבן גבירול 30, 110 שקלים

הטבת דיגיתל: 60 שקלים לכרטיס

שבת 6.2

ארוחת פרידה

זוג שמאס בחיים הבורגניים המשעממים מחליט לארגן סדרה של ארוחות פרידה לחבריהם, שאחריהן לא ישמעו עליהם שוב לעולם.

20:30, תיאטרון בית ליסין, לבנון חיים 2, 100 שקלים

הטבת דיגיתל: 49 שקלים לכרטיס

ראשון 7.2

45 שנים

קייט (שרלוט רמפלינג) היתה מנהלת בית ספר לפני שיצאה לגמלאות. ג'וף (טום קורטני) הוא מהנדס מצליח. רגע לפני שהם עומדים לחגוג את יום הנישואין ה־45 מקבל ג'וף מכתב מפתיע שמשנה את מבטם על החיים.

19:30, לב תל אביב,לזמני הקרנות מלאים

שני 8.2

תהיה בריא מוריס מגי

מוריס הוא איש קטן דמוי עץ שמתגורר בארגז כלים. כל יום מוריס קם ונוסע לעבודה לפגוש את חבריו הטובים: הפיל הגמיש, הצב הזריז, הינשוף הפחדן והקרנף המצונן. יום אחד כשמוריס חלה ולא הגיע לעבודה, החליטו החברים המודאגים לעשות מעשה. סיפור על חברות קסומה בעולם קטנטן.

17:00, בית יד לבנים, פנקס צבי 63, 40 שקלים

הטבת דיגיתל: 1+1 מתנה

שלישי 9.2

אימון TRX בבית תמי

שיעור TRX וכניסה חד פעמית למועדון הכושר בבית תמי מרכז קהילתי לב תל אביב (מזא"ה 11)

20:00, מזא"ה 11, 50 שקלים

הטבת דיגיתל: 25 שקלים

רביעי 10.2

אני דון קיחוטה

שני אסירים החולקים תא אחד קוראים ברצף את הרומן המפורסם "דון קיחוטה". הקריאה המשותפת מאפשרת לשניים להפליג למקומות רחוקים ולחלום חלומות על חופש וגיבורים דמיוניים.

20:00, תיאטרון גשר, 125 שקלים

הטבת דיגיתל: 69 שקלים לכרטיס

• אריק אינשטיין
• TRX
• תל אביב-יפו
• אני דון קיחוטה
• אנגינה פקטוריס
• דבהל'ה גליקמן
• תהיה בריא מוריס מגי

• Facebook
• Twitter
• Email

בשבוע שעבר צוין יום השנה למותו של אריק איינשטיין. במקביל התפוצצה פרשת עמיר בניון והשיר ״אחמד אוהב ישראל״. שני אירועים לא ממש קשורים, בוודאי לא ברמת הדימוי הציבורי – איינשטיין הצנוע הידוע, בניון הערס הימני – אבל איכשהו הכל מתחבר. אריק איינשטיין ועמיר בניון הם שני צדדים של אותו מטבע. אותה תרבות. הם משלימים זה את זה. בחייהם ובמותם לא נפרדו. בצד אחד – אריק איינשטיין. הידוע גם בכינויו ״אריק״. ובצד השני – עמיר בניון ששר על הערבי שתוקע סכין בגב, הידוע גם בכינויו ״אחמד״. זהו, אני הבנתי מהי תמצית הפרויקט הציוני – שכולנו נקרא אחד לשני בשמות פרטיים. אריק, שלום, מאיר, ביבי, אחמד, רובי, זובי. איך אמר נפתלי בנט בבחירות 2012: ״בנט זה אח״. כולנו אחים. בני דודים. משפחה אחת גדולה ובלתי מתפקדת. הסחבקיות היא המרכיב המכונן של הזהות הישראלית. וככל שהנרטיב הלאומי מתפורר לרסיסים, מידרדר לקיצוניות פוליטית – כך גדל הצורך בחיבוק הדוב של האינטימיות המופרזת, זו שבשיאה מתבטאת בשימוש המוגזם בשמות פרטיים. כאילו מה, הרי אנחנו יודעים שכולם כאן שונאים את כולם, אז מה אתם משחקים אותה? אריק? הוּ דה פאק איז אריק?

השימוש בשם פרטי נועד ליצור תחושה כוזבת של קרבה. צפיתי לא מזמן ב״Mr. Dynamite״, סרט דוקומנטרי על חייו של ג׳יימס בראון. חברי להקתו של בראון מספרים בסרט כי הזמר התעקש שיקראו לו רק בשם התואר ״מיסטר בראון״. לא ג׳יימס. לא ג׳ימי. לא אריק. מיסטר בראון. זאת הייתה הדרך שלו לעורר יראת כבוד בקרב הסובבים אותו, ובעיקר – אצל האדם הלבן. הוא רצה להראות לכולם שהוא הבוס. בישראל כולם בוסים וכולם עבדים ולכולם קוראים בשמות פרטיים. לכאורה כדי להראות שכולנו נמצאים באותה דרגה של חשיבות, אבל זוהי הנחה צבועה ושקרית. החברה הישראלית היא חברה גזענית. האזרחים מנסים לשרוד את הכלכלה והפוליטיקה הישראלית, שמשסעות אותם זה בזה. שמעתי שיש נהגים ערבים בגט טקסי שמתלוננים על נוסעים יהודים שמבטלים נסיעות אחרי שהם רואים שם ערבי על הצג של האייפון. בישראל הנוכחית שם הוא רק עוד תירוץ לשנוא מישהו. הייתי שוקל לעבור להענקת שמות על בסיס של מספרים. כמו בסדרה ״האסיר״: מספר 1, מספר 2, מספר 3, מספר 4. שלא יהיו שמות פרטיים ושמות משפחה. לא אריק ולא אחמד. שכל האזרחים – יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים – ימוספרו באופן רנדומלי. אולי כך ייחסכו מאיתנו פגעי האפליה. כולנו אחים, כולנו מספרים. לעזאזל, שכחתי שליהודים יש איזו בעיה עם מתמטיקה – כבר מספרו אותנו בעבר. זה לא עבד הכי טוב. אתם יודעים מה – בואו נמספר רק את הערבים. הו לא!

למה אנשים קוראים לאריק איינשטיין בשם ״אריק״? כדי להראות שהוא והם עשויים מקשה אחת. כאילו כולנו חלק מהחוויה הקולקטיבית שהיא הישראליוּת. אני לא מכיר עוד מדינה שבה מתייחסים לאיקונות תרבותיות כאילו שהיו חבר׳ה מבית הספר התיכון. אף אחד לא קורא לבוב דילן בשם ״בוב״. אריק איינשטיין לא חבר שלי. גם לא שלום חנוך (״שלום״). למען האמת, אין לי צורך בהם כחברים. לא הייתי יוצא עם אריק איינשטיין לבר. הוא היה מבאס לי את כל הערב (להזמין לך צ׳ייסר? לא. תזמין לי תה עם לימון). כל הסחבקיאדה המאוסה הזאת מנסה לאנוס אותך להיות חלק ממשהו שהוא לכאורה יותר גדול ממך, ובאותה מידה – ממש קטן. ישראל היא לא מדינה, היא הפסקת עשר. קהילה פצפונת של מעמידי פנים. ״אריק״ זה מצב נפשי – אנשים כאן משכנעים את עצמם שהם חלק מהחבר׳ה. אבל אנחנו כבר יודעים מה החבר׳ה האלה מסוגלים לעשות. הפסאדה שלפיה הישראלים הם ״חמים״ ולכן הם מסתחבקים זה עם זה בשמותיהם הפרטיים – נובעת מתפיסה צרה ואתנוצנטרית של מושג הלאום. אנחנו לא צריכים להיות חברים. שקודם כל נהיה אזרחים ובני תרבות. ״אריק״ זו התחמקות מאחריות במסווה של חברוּת; ״אריק״ זה "כולנו סחבקים", חוץ מאלה שהם לא סחבקים. ישראל תמיד ידעה לסמן את הלא־סחבקים. היא מוציאה אותם מחוץ לגדר. ״אריק״ הוא אחד משלנו. מתי כבר תבינו שאין יותר ״שלנו״? מעולם לא היה. רק בפרסומות לטלפונים ניידים יש ״שלנו״.

פמיליריות היא האחות החורגת של הפטרונות וההתנשאות. הסחבקים הכי גדולים הם גם המתגזענים הגרועים ביותר. כמו האלה שנכנסים למסעדה מזרחית וקוראים למלצר ״בעל הבית״ ומבקשים ״ג׳יב ג׳יב פעמיים חומוס, יא עמי״. ל״אחמד״ אין שם משפחה. הוא סתם ״אחמד״ נטול זהות. כשאתה אומר ״אריק״ כולם יודעים למה אתה מתכוון. גם כשאתה אומר ״אחמד״. במקרה הזה השימוש בשם פרטי הוא דרך לגמד מישהו לכדי שם גנרי שמאחוריו יש רק דעות קדומות. ״אחמד״ הוא שם שמסמן את האחר המאיים. ״אחמד״ יכול לדקור אותך בגב, אז צריך להיזהר. המדינה הזאת מלאה ב״אחמד״. אם ״אריק״ הוא ארץ ישראל הישנה והטובה, ״אחמד״ הוא הנגטיב שלו. אני רוצה לחיות במדינה ללא אריקים וללא אחמדים. שאף אחד לא יהיה סחבק שלי ולא יקרא לי בשמי הפרטי. תעזבו אותי בשקט. אני לא רוצה להיות חבר שלכם ולא אויב שלכם. קוראים לי ניסן שור. אל תקראו לי ניסן. במלעיל או במלרע. גם לא ניסו. מר שור בשבילכם.

• אריק אינשטיין
• עמיר בניון
• אנשים
• טורים אישיים ובלוגים