ד"ר ג'רמי פוגל הוא פילוסוף, מרצה ומשורר. מנחה פודקאסטים ואחראי על הליווי הרעיוני ורצועות התוכןבשבוע העיצוב ירושלים 2024. שבוע העיצוב השנתי יתקיים השנה תחת הנושא "התיבה" ויכלול תערוכות, פרויקטים, פעילויות, מפגשים וסדנאות – בבית הנסן הירושלמי ובלוקיישנים נוספים ברחבי העיר.

>>המקום שבו הגוף נרגע והירח נפגש עם השמש. העיר של טל אלפרשטיין
>>פעם הוא היה ראפר, היום הוא מנכ"ל דרכנו. זאת העיר של נמרוד דוויק

1. חוף גאולה

"אם לא תהפוך לאוקיינוס", כתב פעם לאונרד כהן, "תהיה לך מחלת ים כל יום". בחוף גאולה אני הופך לאוקיינוס. חוף גאולה הוא אמת מילולית. אין מה שלא נספג במים. אני הופך שם למדוזה. לחול. הגל שמפסיק להיות גל ומבין שהוא אוקיינוס נהיה שותף לתודעה האוקיינית. המים אל מול המלונות הם בית הכנסת שלי. אני חושב הרבה בזמן האחרון על חלומות ישראלים. על זה שאין רק חלום ישראלי אחד, ועל איך אפשר עוד ליצור מצב שיאפשר לקיים כאן מגוון של חלומות ישראלים. החלום הישראלי שלי מתגשם בחוף גאולה. מטקות, גופי אדם, החול והים, רשרוש של המים. לא חסר שום דבר ואין מה להשלים. הים התיכון באופק עולה לו על פני השמש, וחלף עוד יום. האין קץ לניסים?

2. כיכר החטופים

אני כמובן לא אוהב את כיכר החטופים. העצב האינסופי של כל מה שקורה, קרה, ממשיך לקרות, וממשיך לא לקרות, הוא סיוט נורא שכולנו מתחננים כבר להתעורר ממנו. אבל לפחות בתוך כל הסבל חסר הנחמה הזה, אנשים עדיין יוצאים להראות את פניהם האנושיות למשפחות ואחד לשני. לפחות בתוך כל חוסר האנושיות המזוויעה מסביב יש מקום שמנסה להיות אנושי. הלוואי שזה היה יכול לעזור יותר. הלוואי שיחזרו עכשיו כולם, והמקום הזה ייעלם כלא היה כמו חלום עצוב ממנו מתעוררים. לחלקינו הסיוט לא ייגמר. לחלקינו הוא יכול עוד להסתיים. עוד מעט שנה, מאה ואחד חטופים עדיין שם.

3. בית רדיקל

בזמן מלחמה, אמר פעם הובס, חייו של אדם הם "חיי בדידות, דלים, מאוסים, חייתיים וקצרים". אנחנו עדיין לא במצב הטבע מלא הפחד והסכנה המתמדת שהובס מתאר, אבל בהינתן באיך שאנחנו מנוהלים כרגע, ברגע בעל מורכבות גיאופוליטית אדירה וסכנה קיומית מובהקת, על ידי ממשלת קרקס ליצנות דאדאיסטית – יש חשש קל שעוד נגיע לשם. נדמה לפעמים שבן גביר מעדיף מלחמה על פני שלום כמו שהוא העדיף רבין מת על פני רבין חי. הובס טען שכל יצור תבוני מבין שעדיף שלום על פני מלחמה. האם מנהיגינו יצורים תבוניים? מתישהו, איכשהו, אם נרצה לחיות, אם נרצה לנשום, אם נרצה להביט אל אופק כלשהו – לא חייבים, רק אם רוצים – ניאלץ לחזור לדבר על שלום. לכוון לשלום. לחלום על שלום. עצם המילה הזאת רדיקלית היום. טוב שיש מקום בו אפשר לומר אותה ולנסות משהו אחר. משהו שפוי יותר.
מרחב 3426, התחייה פינת הרצל

4. המגדלור

ככה עושים חנות ספרים!
מקווה ישראל 18

5. פארק המסילה

מה בני אדם רוצים בסוף? לקחת את הילד לנדנדה שירגיש מה זה לעוף. לשבת בסוף דייט ראשון על ספסל. לעבור מבר אחד, בו כבר היה כיף, לבר נוסף, בו יהיה כיף עוד יותר, כי הערב פתאום נפתח. לשבת ערמה של חברה על הדשא. לעשות פיקניק כי עוד אפשר. תראו את התל אביבים המבסוטים האלה! מה הם כבר מבקשים? קצת דשא, כמה עצים, שמיים. איזו כוסית של משהו משמח לעשות איתה לחיים. כל הכבוד למי שיזם את המקום הזה, ברכה ששון ושמחה לכל העוסקים במלאכה!

מקום לא אהוב בעיר

אין. אין לי שום בעיה עם תל אביב. מת על העיר הזאת. שום בעיה. תהיה מה שתהיה תל אביב, אני איתך! אוהב אותה כמו שהיא בדיוק. לא רוצים? יש ירושלים, נשמות! יום מקסים בכותל וביד ושם – בכיף! לא מקבל את הירושלמים שבאים לתל אביב ומתלוננים. תישארו בבית, הכל טוב. אני לא בא לסלון שלך ויורד על הציורים על הקיר. עכשיו, אם אתם מתעקשים, אז כן אומר שהאוטוסטרדה על הרברט סמואל היא… מעניינת? כאילו, הקטע הזה של עיר חוף חלומית שמציבה בין העיר לחוף כביש מהיר הוא, איך נאמר, מיוחד? חבר'ס, אם יורשה לי, מה אם נשים את כל הכביש הזה מתחת לאדמה – ומעליה ניטע כמה עצים, קצת דשא, נדנדות, ספסלים, מקומות לנגן, לקרוא ספר, ושנרד לנו לים בסבבה דרך גני גנים? מה רע בזה? עשיתם את פארק המסילה, לא? הקהל רוצה עוד! פארק הרברט סמואל, ויפה שעה אחת קודם!

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פיליפ קתרין המתוק מדבש בעירום ובכחול, בדמות דיוניסוס, שר בתמימות ילדית בטקס הפתיחה של האולימפיאדה בפריז.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"המדריך" של אפיקטטוס – "כל עוד הדברים ניתנים לך, התייחס אליהם כאילו הם שייכים לאחרים, כהתייחס עוברי אורח לאכסניה שהם לנים בה".

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים. וכל מקום שמתעקש על חמלה. כל נתינה מכבדת את הנותן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל אחד שאיתו באים במגע. חלקינו חוזרים מהקרב וזקוקים לסיוע במעבר הבלתי אפשרי חזרה לרגע של אזרחות. חלקינו בתל אביב במלונות רפאים, חסרי בית מאז אוקטובר. חלקינו בחרדה מול המסכים. חלקינו על סף ייאוש. בואו נרים לכולנו, איך שרק אפשר.

מה יהיה?
משהו.

• העיר שלי
• ❤ תרבות
• פילוסופיה
• חוף גאולה
• המגדלור
• פארק המסילה
• כיכר החטופים
• עיצוב

>> יעל דובר היא רקדנית, שחקנית ובוגרת ביה"ס לאומנויות הבמה בית צבי. היא מגלמת את הדמות הראשית, רוקסי הארט, בהפקה המחודשת למחזמר "שיקגו" שתעלה במרכז ענב לתרבות החל מה-9.7.23;פרטים וכרטיסים כאן.

1. שכונת ביצרון/רמת ישראל

אצלי העניין התל אביבי הוא די נוסטלגי, המון זכרונות מהממים מתל אביב שבה אני גרה כבר 15 שנה, מהרגע שבו עברתי לגור לבד בעיר. הנוסטלגיה נובעת מכך שעברתי עכשיו לפאתי תל אביב, לאזור שלמדתי להתאהב בו. הוא מרגיש לי כמו מושב בתל אביב, שקט ומרוחק קצת מכל הרעש, גם אם ממש מאה מטר מפה יש מקומות כמו עזריאלי. יוצא שאני הרווקה היחידה פה ושהילדים פה שואלים אותי כל הזמן איפה הילדים שלי, אבל זה לגמרי אי של שקט שאפשר לברוח אליו ועם אנשים כל כך טובים שקשה לא לראות שגם הם עברו שנים במרכז, והבינו שבשלב מסוים נעים לעשות הפרדה כלשהי.

2. קפה קוקו

כשאני רוצה לחזור קצת ולראות מה קורה במרכז העניינים של העיר, אין יותר כיף מהמיקום הזה להרגשת האנרגיות הסוחפות והטובות של העיר, עם אוכל טעים (בעיקר הבראנץ׳) ועם חברים טובים שתמיד יזרמו איתי לאיזה דייט נעים ומרים במקום.דיזנגוף 83

3. חוף גאולה

חוף נוסטלגי מאוד בשבילי מתקופות שבהן הייתי הולכת המון למסיבות, טראנס לרוב, בעיקר של ליין שאני אפילו לא יודעת אם עדיין קיים שנקרא "קליקה". הוא היה מתארח כל פעם במועדון אחר, אז אחרי לילה ארוך של שחרור מדאגות היינו מפנים את היום שאחריו ונפגשים כולנו בחוף הקבוע, למות ביחד מהנגאובר ולשחק מטקות.

4. קולאבו

אפרופו מסיבות, גיליתי לא מזמן את המקום הקסום הזה, מקום עם כמה מתחמים שכולל מועדון גדול, מתחם של חצר ולמעלה כמה חדרים שלרוב מיועדים ליוצרים שיציגו עבודות שלהם. וכן, אני יודעת שיש במקום/קהילה הזאת עוד המון פעילויות, תכניות ודברים שלא הספקתי להכיר, אז לא אוכל להסביר עליהם, אבל ממה שכן יצא לי, להגיע למקום הזה תמיד יגרום לי להרגיש שזה מקום בטוח, מכיל, מלא ביצירה ואנרגיות מדהימות. כל פעם מחדש כיף לי להגיע אליו ולהכיר את האנשים הטובים שמנהלים אותו ואת אלה שמבלים בו יחד איתי.דרך בן צבי 47

5. תיאטרון גשר

יש משהו בתאטרון הזה שגורם לי להגיע אליו כל פעם כאילו אני בדרך לאיזשהו אירוע מכונן. אני תמיד מתרגשת נורא לקראת ומחכה ליום המיוחל שבו אגיע להצגה שאליה הזמנתי כרטיס. כל מחזה שמועלה שם הוא אירוע תאטרוני מבחינתי, ומרגישים את זה מהרגע שהקהל המשולהב מגיע ביראת כבוד לדבר ועד לרגע שבו אני יוצאת עם תובנות, אחרי שעברתי חוויה מטלטלת כלשהי ועם המון טעם של עוד.שדרות ירושלים 9

• העיר שלי
• שכונת ביצרון
• תיאטרון גשר
• קולאבו
• חוף גאולה