דיזינגוף סנטר

נכון שבמבוך הנ״ל לפעמים קשה להרגיש חופשי, בעיקר כשמחפשים נואשות את זארה, שלא לדבר על ביקור בקולנוע לב בשבת וחיפוש אחרי דלת היציאה הזמינה. אבל חופש הוא עניין של מהות. דורות של ילדי סנטר יספרו לכם שזה המקום שבו הם מרגישים הכי חופשיים בעולם ויכולים להיות מי שהם רוצים. גם לתל אביבי המצוי הסנטר מלא בחופש: אתם יכולים להגיע איך שאתם, עם הכלב או עם פיג׳מה, ולהרגיש בבית.

הים

נכון, זה אולי אובייס, אבל הים והמרחב שמסביבו הוא המקום שבו אפשר להרגיש את החופש בכל רמ״ח האיברים. החל מהטיילת שהיא סמל החופש האולטימטיבי ועד לשוברי הגלים וחוף הצוק שמשלב דשא מוריק וחול לבנבן. כותבת שורות אלה היא ירושלמית שונאת ים, ואפילו בשבילה, למרות שממעטת לבקר – מבט אחד בגלים מזמן את החירות.

גן מאיר

מדובר בפנינה עירונית שמאפשרת לשאוף קצת ירוק לריאות. המרחבים היפים והפורחים, הימצאותו של הבית הפתוח (שישוב משיפוצים), הכלבים שרצים ללא רצועה ובלילה הטיפוסים המגוונים שנעים בין דרי רחוב, ילדי סנטר תועים וספורטאים מחוטבים – ממחישים ביתר שאת את העובדה שגן מאיר פתוח וחופשי לכולם.ן באשר הם.ן.

שוק הפשפשים

בשוק הפשפשים ביפו אפשר להרגיש לרגעים בחופשה. נכון, מאז המלחמה אין ממש תיירים והשוק נחלש, וגם חנויות מזכרות מאוסות, בוטיקים ייחודים, מונומנטים היסטוריים, בניינים מעוצבים ובתי קפה יקרים זה לא בדיוק מימוש החופש האידאלי, אבל זה ללא ספק הכי קרוב שיהיה לכם לחופשה בעיר מגורכם, וגם זה משהו.

הקלאב

מאז שהבלוק נסגר חסר בנוף קלאב שבאמת נוגע לנו בנימי הנשמה, אבל חיי הלילה של תל אביב לא מתים – הם רק מתחלפים. העיר עדיין מלאה במגוון מועדונים שונים ומשונים, שגם בזמן מלחמה אפשר לשרוף בהם את הלילה ולהרגיש את החופש המקומי זורם לנו בדם (בסדר, גם אם זה לא הדבר היחיד בדם. רק שמרו על עצמכם). אין חופשי יותר מאשר על הרחבה.

מנזר

במנזר אפשר להיות כמעט בכל שעה, מה שכבר מכניס חופשיות רבה לעניין. מלבד זאת, אתם חופשיים להתלבש איך שבא לכם, להזמין מה וכמה שבא לכם מבלי לדפוק חשבון ומבלי להרגיש ששופטים אתכם על משהו. וכן, ויוטלו טונטו בארבע בבוקר זה ממש סבבה. אם כבר במנזר עסקינן, נדמה שהדת המרכזית של המוסד הזו היא חיה ותן לחיות.

בבית

בואו נודה בזה: אין חופש מזוקק כמו לשלם 6,000 ש״ח לדירה מתפרקת עם בעל בית פסיכי ומתווך שלא עשה כלום אבל גבה מכם שכירות של חודש נוסף. שלא לדבר על החופש לאכול מה שאתם רוצים מהמקרר בלי לגעת בטעות בקשיו או בחלב סויה של השותף שלכם. אבל למרות הכל, ובגלל הכל, בבית – אנחנו הכי חופשיים בעולם.

• ❤ תל אביב
• הבועה
• דיזנגוף סנטר
• חוף הים בתל אביב
• המנזר
• פסח
• גן מאיר
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 941 // הקונצנזוס האחרון

>> טל יוסיפוב היא אמנית, מעצבת, סטייליסטית ודוגמנית, וממש מחר (רביעי 18.3) ייפתח ברביעיית פלורנטין פופ-אפ אופנה בהפקתה (יחד עם ליה גולדמן), במסגרתו אספה סביבה עוד ארבע מעצבות צעירות ומוכשרות – אסתר פרוכטר למותג Montevideo 6, עינת אשכנזי למותג Jetski, שירה גוטמן-קורן למותג התכשיטים Studio Sea Collection ואלכסנדרה פינטו למותג הנושא את שמה. הפופ-אפ יתקיים בספייס חדש המארח אירועי אמנות ואופנה המכונה "החלל". הפופ-אפ יפעל עד ה-20 באפריל. למה אתם עוד פה.

>> הסופר פארם הכי טוב בעיר וגן שמעולם לא הייתי בו. העיר של עולמי
>> קונדיטוריה כמעט מסוכנת וכיכר עם ברווז // העיר של זאב שצקי
>> מסעדה שהיא הצגה וספורט לפי רמת חמידות // העיר של תמר עמית יוסף

אני בת 27, בזוגיות, מעצבת אופנה ומעצבת פנים. אבי, מושיק יוסיפוב הוא מעצב תפאורות ידוע, והבית בו גדלתי הוא בית שוחר תיאטרון, עיצוב ואומנות. בחרתי לעסוק בעיצוב מתוך מקום שרוצה לשנות לטובה את החוויה שלנו – אם זה בגד שאנחנו לובשות ואם זה חלל שבו אנחנו חיות. אני מאמינה בלהיות טובה, נעימה וכמה שיותר אמיתית וכנה, תמיד לראות את האחר, אבל גם את עצמי ואת מה שאני זקוקה לו. אני בעלת מותג האופנה HALT שנמכר און-ליין, משתתפת בפופ-אפים וירידים כדי לשמר ולבנות קשרים עם לקוחות, וגם עובדת במשרד ליחסי ציבור וכעצמאית בתחום עיצוב הפנים. התקופה האחרונה לא שינתה את מהות העשייה שלי, אבל היא שיבשה את התחושה של ביטחון יומיומי – לא תמיד ברור מה יהיה. זה אתגר.

1. חוף ירושלים

כי אין כמו הים לאיפוס ולהרגיע את כל הרעש, המתח והחרדה בראש.

2. אנטיליה

בר יין ופסטה יפואי, ליד שוק הפשפשים, ליד הבית שלי. מסעדה אינטימית במבנה עתיק עם קשתות, אמנות על הקירות ואוכל טעים מאוד, מוקפת ברחובות שאני מאוד אוהבת לטייל בהם.
רבי פנחס 4 יפו

3. בר הספריה // לייבררי בר

הבר של מלון נורמן הוא בר קוקטיילים, אבל אני מעדיפה לשבת בחוץ עם המחשב ולהנות מהשקט ומהקפה המשובח.
נחמני 25 תל אביב

4. דאמה

בית קפה ביפו עם אוכל נפלא וקפה מצוין. מקום שמעלה לי חיוך בכל פעם.
נחמן 2 יפו

5. קפה לב

חצר ירוקה, חלל פנימי נעים, קפה טעים ועוד מקום מושלם לקחת אליו את הלפטופ ולעבוד בו. בונוס: בית ליבלינג שבו נמצא הקפה – בית לשימור מורשת העיר הלבנה, עם תערוכות מתחלפות מרתקות וגג שווה.
אידלסון 29 תל אביב

מקום פחות אהוב בעיר:

דרום תל אביב.הפערים בין המרכז לדרום ממשיכים לגדול, אנשים נדחקים לפינה הזו והעירייה לא מצליחה או לא רוצה לטפל בבעיות כמו הזנות, אלימות ורעיון של מרחב מוגן ומסודר לתושבים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
החלל ברביעיית פלורנטיןהוא הבייבי החדש שלי. רציתי ליצור מרחב שבו מתקיימת אמנות ונוצרים חיבורים בין אנשים. ערב הפתיחה של תערוכת האמנות הראשונה שהוצגה בו, של האמניות מאיה אבגר, נועה קורניק, רומי בן יוסף ואמן הזכוכית יונתן ספיר הייתה רגע שבו הגשמתי חלום – להכיר לקהל צמא אמנים חדשים ומוכשרים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט הדוקומנטרי "ספק ילדה, ספק אישה" של אלה ארמוני, שהיא גם חברה שלי. מרתק, מרגש, כן וחשוף מאוד.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
דווקא עכשיו הארגונים והעמותות שהכי מדברים אלי הם כאלה שעוזרים לנשים וגברים לצאת ממעגל האלימות, ובייחוד אלה שמסייעים לנשים לצאת ממעגל הזנות. מי שעושה עבודה מדהימה בתחום הזה היאעמותתלא עומדות מנגד, שמעניקה סיוע פיזי, רגשי וכלכלי לנפגעות ונפגעי מעגל הזנות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לירז צ'רכי הכל כך מוכשרת. אמנית שמחוברת בכל נימיה לתרבות הפרסית ממנה היא באה ומנגישה לנו ולעולם אותה בצורה כל כך מהממת, אם בימי שלום במוזיקה ובפרפורמנס שלה ואם עכשיו, במאבק העיקש שלה למען העם האיראני.

מה יהיה?
אני לא יכולה לנבא עתידות, אבל אני מאמינה שאסור לנו לאבד את האמפתיה והנחמדות אחד כלפי השני. הכוח האמיתי נמצא ביחד שלנו כעם, וזה המקום שממנו אפשר לשנות ולהמשיך קדימה.

• העיר שלי
• אופנה ישראלית
• רביעיית פלורנטין
• חוף הים בתל אביב
• לייבררי בר
• דאמה קפה
• קפה לב

>> איתמר גריילסאמר הוא משורר, מחזאי, מתרגם ומורה לספרות. בן 30, חי בשכונת שפירא ומוציא לאור בימים אלה את ספרו "ציפור אי-השלמות" בהוצאת "עיתון 77" ובעריכתה של לני בלה כהן. אתם יכולים וצריכים להשיג אותו בחנויות הספרים העצמאיות ובעיקר באובלומוב היפואית הנהדרת.

1. קפה גרגר

בשכונת שפירא. מקום שבו אומנים יושבים יומיום, כותבים, מציירים ונפגשים עם חברים. אנשים אותנטיים מכל הגוונים. יש להם אחלה קפה ובריסטות עם חיוך (בדרך כלל). הרגשה נעימה וביתית אבל גם בוהמיינית. המחירים הוגנים ויש אפילו אוכל בלי גלוטן לצליאקים.
מסילת ישרים 48 תל אביב

2. הים

באופן כללי וספציפית החופים של דרום העיר.

3. יפו

על פינות החמד שבה והרחובות הציוריים.

4. פלורנטין

במיוחד האיזור שבין רחוב הרצל לבין רחוב אליפלט. בתי קפה וחנויות יד שנייה מגניבות, מסעדות אסייתיות זולות וטעימות ובעיקר אווירה טובה.

5. אוגנדה בר

ופארק המסילה באופן כללי.

מקום לא אהוב בעיר:

כל האזור של התחנה המרכזית. אני יודע שיש אנשים שאוהבים את האווירה המוזרה והאפילה שיש שם. אני לא מתחבר לזה. פעם אולי יותר התחברתי. ככל שהזמן עובר האיזור הזה נהיה יותר ויותר מחריד, עצוב ונוראי. פשוט איזור שדחקו לתוכו את האנשים המוכים והמסכנים ביותר של החברה. יש משהו צבעוני ברחובות הללו, משהו שמזכיר קצת את פאריז (ברובעים הפחות שיקיים שלה, מי שמכיר). מסעדות זולות, ובאופן כללי האנשים הם אנשים טובים אבל משהו במקום הזה הוא פשוט יותר מדי עבורי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "שפה זרה". סרט ישראלי פיוטי מאוד יפה על אתחול מחדש של זוגיות, שצולם בפראג ובירושלים. הסרט הזה מצליח לתעתע בצופים. הוא מוליך אותנו בין רגשות ותחושות שונים, ומסתיים באופן מאוד מפתיע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
ספר השירה שלמאור צברי "נספח צבאי". יצירה נהדרת, על מפקד ביחידת מסתערבים שהוא גם משורר ומצליח לראות את הדברים באופן מורכב, משהו שכל כך חסר בימים האלה בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
זו תקופה מאוד חשוכה בכל מה שקשור למצבם של האומנים. מבחוץ הם מותקפים ומוחרמים ומבפנים הם מושתקים ומקצצים להם בהכנסות. הייתי תומך כספית בכל אומן מכל סוג שהייתי נחשף אליו ולא מקמץ. אם זה בהופעה של להקה צעירה, בספר שמישהו מנסה להוציא בהדסטארט, או פשוט בצריכת תרבות מקומית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דרור משעני. סופר פשוט מצוין שחי בעיר.

מה יהיה?
זה מאוד תלוי בנו. אם נישאר ונילחם על העיר והמדינה אולי ננצח. אם נברח ונרים ידיים, אין לנו סיכוי.

• העיר שלי
• משוררים
• קפה גרגר
• חוף הים בתל אביב
• יפו
• פלורנטין
• אוגנדה
• תחנה מרכזית תל אביב

הקיץ של 2025 היה ככל הקיצים בתל אביב, חם ולח ומיוזע, ורק הים היה שם כמו תמיד כדי להקל במעט על מצוקת החמסין. אבל בקיץ הזה, מדי יום, שני חופים בתל אביב היו סגורים לרחצה בממוצע בגלל מחסור אקוטי במצילים. בעיריית תל אביב-יפו החלו להיערך לקיץ 2026 כדי שהמצב העגום לא יחזור על עצמו, וכאן אתם נכנסים לתמונה. כי עכשיו גם אתם יכולים להיות מצילים.

>>הפרדת הדת מהמדינה מתחילה עכשיו – בהפרדת הדת מתל אביב
>>תוצרת שינקין: כמעט שנה חיכינו לשוק הזה שיחזור. היה שווה

החדשות הטובות: עיריית תל אביב-יפו פותחת לראשונה מזה 40 שנה קורס להכשרת מצילות ומצילי ים (תעודת מציל ים סוג 1) באישור ובפיקוח משרד העבודה, במטרה בין היתר לתת מענה למחסור במצילים, מחסור שפוגע כיום ביכולת העירייה להפעיל את כל תחנות ההצלה באופן מלא וסדיר.הקורס, במימון העירייה וללא עלות, פתוח לקהל הרחב שעומד בקריטריונים לקבלה ומשולב עם קורס מגישי עזרה ראשונה בפיקוח מד"א.הקורס יתקיים בחודשים פברואר-מרץ 2026, ויכלול מפגשים שבועיים עם שיעורים עיוניים ומעשיים.

ציפי ברנד,סגנית ראש העירייה והממונה על רצועת החוף והפארקים, הסבירה כי "בקיץ נסגרו בממוצע 2 חופים ביום בגלל מצוקת כוח אדם. בעונה נופשים כ-9 מיליון בני אדם אצלנו בחופים, וסגירה של חוף פוגעת ישירות במתרחצים. משרד העבודה לא נתן מענה אז לקחנו את המושכות. לאחר מאבק ארוך קיבלנו את הסמכות לפתוח קורס מצילים בעצמנו על חשבוננו. חייבים לקחת אחריות על הבטיחות הבסיסית".

כיום עובדים במערך ההצלה העירוני כ-50 מצילים, כאשר בקיץ האחרון הצטרפה מצילה ראשונה לאגף, תמר מליסוב שמה."אני קוראת לנשים להצטרף למשמר המפרץ שלנו, להיות חלק מהשינוי, לשמור על החופים שלנו ולהוביל את הדרך לבטיחות בים", הוסיפה ברנד.

חופי תל אביב-יפו משתרעים מגבול הרצליה בצפון ועד גבול בת ים בדרום, כ-13 חופים מוכרזים באורך של כ-14 ק"מ, ומשרתים את תושבי ותושבות העיר והמבקרים בה לאורך השנה. בעונת הרחצה נופשים בהם בממוצע כ-8.5 מיליון מתרחצים ומתרחצות. בין החופים בהם ניתנים שירותי הצלה בקיץ: חוף צוק צפון, חוף צוק דרום, חוף תל ברוך, חוף מציצים, החוף הנפרד, חוף הילטון, חוף גורדון, חוף פרישמן, חוף בוגרשוב, חוף ירושלים, חוף גאולה, חוף צ'ארלס קלור וחוף גבעת עליה.בעונת החורף פועלות שלוש תחנות הצלה בלבד – ירושלים, נפרד וצוק צפון – בשעות הרחצה. הצילו.

• הבועה
• מצילים
• חוף הים בתל אביב
• עיריית תל אביב
• ציפי ברנד

>> איתן קימל ומיכל קימל-אשכולות (ממש כדאי שתעקבו) הם זוג שותפים לחיים וליצירה, בעלי משרד האדריכלים קימל-אשכולות שנוסד ב-1986 ופועל מאז משכונת נווה צדק, כשבמשך העשורים הפך לאחד הבולטים והחשובים בעיר ובארץ ומעורב כיום בעשרות פרויקטים ברחבי הארץ, אירופה, ארצות הברית ואסיה. בסוף השבוע הם יציינו40 שנות יצירה (וזכייה בפרס לנדאו לאמנויות ומדעים)​ בתערוכת פופ-אפ מיוחדת שתהיה פתוחה לקהל הרחב בסופ"ש הקרוב בלבד (שישי 21.11-שבת 22.11). התערוכה תשתלט על בניין "סטארט-אפ ניישן סנטרל" בלילינבלום 28 (שבעצמו עוצב על ידי קימל-אשכולות), ויוצגו בה 40 פרויקטים נבחרים של המשרד, מתקופות שונות ​ומקומות שונים בארץ ובעולם. הכניסה חופשית ואתם רוצים להיות שם.

>> תשוקה קולינרית על הבר וקצת ירוק בעיניים // העיר של נועה צפריר
>> לבד בבריכה הקפואה בחורף ומסעדה עם אבא // העיר של שי כהן
>> ללכת בעיניים עצומות ומקום שאף פעם לא נמאס // העיר של טל גנור

1. הים

מיכל:בשבילי אין כמו הים, ולא הייתי יכולה לחיות רחוק ממנו. אני אוהבת ללכת על החול, עם הרגליים במים, לצעוד צפונה עד המרינה ודרומה עד יפו, על הבוקר, עם חברה או עם מוזיקה באוזניים. וגם לשחות – כששוחים מעבר לשוברי הגלים אפשר לראות מקרוב את הגלים שמתנפצים עליהם. זה נותן לי תחושת מרחבים נפלאה ועוזר להתאזן בתקופות הקשות.

2. אופניים

איתן: אופניים זה אולי לא מקום, אבל בשבילי הן כל מקום. בתל אביב אני כמעט תמיד נע באופניים. לפגישות, לסידורים, או סתם לרכיבה להנאתי לאורך הטיילת או בשדרות. זו הדרך שלי לנקות את הראש. ודבר אחד ברור: בשום אופן לא אופניים חשמליים – אני מכור לדיווש האמיתי.

3. בוסתן מוז"א

מיכל: בוסתן מוז"א הואפארק חדש וקסום, שאני כל כך שמחה שזכינו לקחת חלק בחזון ובהקמה שלו. בכל פעם כשאני בסביבה אני אוהבת להיכנס לבוסתן, לעשות סיבוב סביב האגם וליהנות מבועה של שקט, ממש ליד דרך נמיר הסואנת. יש שם על הגבעה עצי זית עתיקים מדהימים, מהגדולים שראיתי אי פעם.

פארק המסילה

איתן:כמו קסם נפתח לו בשנים האחרונות פארק המסילה, ונראה שהוא מקשר בין כל המקומות וכאילו תמיד היה שם. אני אוהב להגיע לשם בסוף היום, לשבת על ספסל ולשתות בירה עם חבר, או להיכנס בתחילת הערב ל"קיסה", בר כמו פעם עם ג'אז טוב.
ג'אז קיסה, בית רומנו, דרך יפו 7 תל אביב

5. גאגא בסוזן דלל

מיכל:שיטת התנועה הנפלאה של אוהד נהרין משחררת את הגוף ומרחיבה את הלב. מין מילון של תנועה שבכל פעם נולדות בו מילים חדשות. הגאגא נותנת לי תחושת חופש, זרימה ושחרור בכל פעם מחדש.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

מיכל:בכל פעם שיורדים גשמי ברכה, גם הביוב זורם אצלנו לים ביחד עם מי הגשם. למה? מתי זה ייפסק סוף סוף?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
איתן:הייתי לאחרונה שוב בהופעה של יהודה פוליקר – הופעה מרגשת! פוליקר עדיין נכנס ישר ללב, ומקבל מהקהל כמויות אדירות של אהבה מטורפת.
מיכל:"אוי אליאס אליאס" – מופע קברט מצחיק עצוב מיצירות חנוך לוין של חברתי היקרה השחקנית ליליאן ברטו, ביחד עם מוני מושונוב ודרור קרן. המופע רץ כבר כמה שנים, ומשתבח כל הזמן. זה ערב מרגש, חכם ונוגע — מומלץ בחום!

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מיכל:הפרויקט של תמרי. כששגיא דקל חן חזר מהשבי ושר את הביצוע המרגש שלו ל"קרן שמש", נחשפתי לפרויקט של תמרי, מיזם מוזיקלי שהוקם בעוטף לזכרה של תמר קדם סימן טוב ומשפחתה שנרצחו בשבעה באוקטובר בניר עוז. חברי הפרוייקט הם חניכי ובוגרי כפר הנוער ביכורים, והם עושים גם שיתופי פעולה עם אמנים מוכרים. יש להם ביצועים נהדרים ומפתיעים לשירים ישראליים, כמו "מלאו אסמינו בר" או "יוצא לאור" עם אהוד בנאי. מרפא את הלב ברגעים עצובים.

לאיזה אירגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בעת הזה?
איתן:אחים לנשק. מנהיגים אמיתיים, שעושים כל כך הרבה מתוך תחושת אחריות ומחוייבות לחברה הישראלית, ואהבה אמיתית למקום הזה. מרשים אותי איך הם מצליחים להוביל יוזמות משמעותיות בהמון תחומים שונים. ממש מעוררים השראה!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מיכל ואיתן:כל מי שמגלים איכפתיות ומתעקשים להמשיך לצאת להפגנות, למען עתיד טוב יותר למדינה שלנו, גם כשכבר אין כוח וחשק לצאת מהבית שוב ושוב.

מה יהיה?
מכל התסריטים שחולפים לנו בראש, והם רבים ומכל הסוגים, אנחנו בוחרים בתסריט האופטימי: כל החטופים יחזרו והשפיות תחזור למדינה המטורפת שלנו!

• העיר שלי
• אדריכלות
• אדריכלים
• חוף הים בתל אביב
• אופניים
• פארק המסילה
• גאגא
• סוזן דלל