ספיישל שירי פופ ורוק עם מקהלות גוספל חלק א' – אור בזויות

אין דבר מרומם יותר במוזיקה משירת מקהלה. בשעה שלפניכם היא נוכחת בשירי פופ ורוק מעולים, מניק קייב ופריימל סקרים דרך מדונה וקאט פאוור ועד פיית' נו מור ודפש מוד

Just Like A Prayer. צילום: Gettyimages

מאתאורי זר אביב

31 באוגוסט 2016

אל תפספסו גם אתחלק ב' של ספיישל שירי הפופ והרוק עם מקהלות גוספל

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

[tmwdfpad]

Talking Heads – "Road To Nowhere"

מקהלת גוספל לבנה פותחת את הלהיט הענק של הטוקינג הדס מ־1985 שעליו מאוחר יותר כתב דיוויד ברן, סולן הלהקה: "ניסיתי לכתוב שיר שמציג מבט מפויס, אולי אפילו שמתענג על האבדון, המוות והאפוקליפסה. נראה לי שהצלחתי". הצלחת דיוויד, הצלחת.

Primal Scream – "Movin' on Up"

אחד השירים הכי מרוממים באלבום האופורי והמסטולי, "Screamadelica" מ־1991, שנפתח במילים ששאולות מהשיר "Yoo Doo Right" של להקת Can. כמו בכל השירים בתוכנית של השבוע, גם פה יש מקהלת גוספל נהדרת והיא מלווה את השפעות הרולינג סטונס הכבדות על הלהקה הסקוטית.

Spiritualized – "Come Together"

למרות שלג'ייסון פירס וספיריטואלייזד יש לא מעט שירים שמשלבים גוספל עם רוק ופסיכדליה, וכמה מהם אפילו באופן בולט יותר מבשיר הזה, התחשק לי קצת הדוניזם־ראש־בקיר – ובשביל זה "Come Together" פשוט מושלם.

Spiritualized – Ladies and Gentlemen We Are Floating In Space

Yeah Yeah Yeahs – "Sacrilege"

קארן או מתאהבת במלאך וחולקת איתו את מיטתה במה שנחשב לחילול הקודש (אסור בנצרות לעשות גורו גורו עם דמות קדושה). זה רק מתבקש שהיא תתפלל שיחוסו על נשמתה, ואם כבר להתפלל, תמיד טוב שיש איזו מקהלה באזור – שתעזור. השיר הופק על ידי דיוויד סיטק מטי.וי און דה רדיו וניק ולונאי מאל.סי.די סאונדסיסט, ויצא כסינגל הראשון מתוך האלבום "Mosquito" מ־2013.

Alabama 3 – "Peace In The Valley"

רדנקס בריטים של אסיד־האוס חותכים לכיוון אקוסטי עם דברי תוכחה: "אנחנו הולכים להידפק הלילה, רק מחכים לאור שיאיר על יום חדש. ועכשיו כולם לשיר! מתוך אלבום הבכורה של הלהקה, "Exile on Coldharbour Lane", שם שהוא מחווה לאלבום של הרולינג סטונס "Exile on Main Street" ולרחוב קולדהארבור בבריקסטון שבלונדון – שבו פעלו מועדוני אסיד־האוס בשנות התשעים.

Soulsavers – "Revival"

רק משמות ההרכב והשיר הגוספל כבר מתבקש, וקולו של מארק לנגן מרים את התקווה האפלה לשמיים. תפילה.

Soulsavers – It's Not How Far You Fall, It's the Way You Land

Depeche Mode – "Condemnation"

כל האלבום המעולה "Songs of Faith and Devotion" של דפש מוד מושפע מגוספל והשיר היפהפה הזה במיוחד.

"If you see purity \ As immaturity \ Well it's no surprise \ If for kindness \ You substitute blindness \ Please open your eyes"

Depeche Mode – Songs Of Faith And Devotion

Algiers – "Blood"

מקהלת רפאים מלווה את הקול העמוק והאפל של פרנקלין ג'יימס פישר ואת הפוסט־Pאנק הגוספלי שלו. מתוך אלבום הבכורה של הלהקה מאטלנטה, שיצא בשנה שעברה.

Madonna – "Like A Prayer"

השיר הכי טוב בעולם.

Cassius – "Feel Like Me" (feat. Cat Power)

קאט פאוור שוברת את הלב בשיר שהכי כיף לשיר אותו יחד איתה ועם המקהלה הנשית שמלווה אותה. מתוך החדש של צמד האלקטרוניקה הצרפתי Cassius.

Nick Cave & the Bad Seeds – "O Children"

גם לניק קייב הגוספל כלל לא זר, ובשיר הזה הקריאה לילדים לשמוח ולעלוץ מהולה בעצב.

Nick Cave and The Bad Seeds – Abattoir Blues

העבד (שלום גד) – "שיר הילדים הרעבים"

ואם כבר ילדים ועצב, הנה מקהלת ילדים מקבצי נדבות.

Faith No More – "Just A Man"

השיר שהעלה בי את הרעיון לעשות תוכנית שלמה של שירי רוק ופופ עם גוספל. הסיום האפי ומרומם הרוח של האלבום האהוב עלי של פיית' נו מור – "King For A Day Fool For A Lifetime" מ־1995.

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

אל תפספסו גם אתחלק ב' של ספיישל שירי הפופ והרוק עם מקהלות גוספל

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

אנשים

יתוש הקסם עבר לאינטרנט

הרדיו ההוא חשב שתפקידו להיכנס לך למוח, ולהגדיל אותו. ולא שהטכניקה אבדה - היא קיימת עד היום, בעולם המופלא של הפודקאסטים

סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק

מאתעוזי וייל

18 באוגוסט 2016

1.

לטיטוס הרשע נכנס יתוש באוזן, כך סיפרו לנו בילדותנו, ושיגע אותו. סיפור ללא שום סימוכין היסטוריים, כמובן, אבל כל כך ציורי שאין פלא שזה הדבר הראשון שחשבתי עליו, כאשר לילה אחד – בגיל עשר – עלה לי החום, ואמא השאירה אותי במיטה עם טרנזיסטור מזמזם מתחת לכרית, חצי ער וחצי הוזה, וכמו טיטוס נחשפתי במשך שעתיים לסאונד בלתי נשלט שנכנס לי ישר למוח; רק שאצלי הסאונד הזה היה מסע על הסקאלה בין ״קול השלום״ של אייבי נתן, לבין גלי צה״ל האגדית. שעתיים של רוק מתקדם, תסכיתי מתח, ושדרנים מסתוריים עם חוש הומור ביזארי: רדיו של מבוגרים!

כלומר, רדיו של פעם. לא זה של היום, שנע בין הצו האלוהי לא להרגיז אף אחד עם המוזיקה, לצו הלא פחות אלוהי להרגיז כמה שיותר עם הדיבורים. לא, הרדיו ההוא חשב שתפקידו להיכנס לך למוח, ולהגדיל אותו. ולא שהטכניקה אבדה – היא קיימת עד היום, בעולם המופלא של הפודאקסטים.

2.

כי זה בדיוק מה שפודקאסט טוב עושה לך: נכנס ישר למוח, מטלטל את הנוירונים, משלב מחשבות ומוזיקה וסיפורים וקולות, ומשנה לך את תפיסת העולם. וזה לא בגלל האמירה, או הסיפור, ובטח שלא בגלל מוסר ההשכל: זה הצליל. הצליל באוזן, שמשגע אותך, או מציל את חייך.

הצליל נמצא בדיוק בחצי הדרך בין נוכחות פיזית לרוחנית. הוא לא כמו התמונה, שטוענת בעצם היותה ״אני המציאות״; ולא כמו הדיבור, שכולו פרשנות. הוא פיזי, אבל הוא נוגע בנימי נפש דקים. הצליל הוא הקסם שרדיו יכול להטיל עליך, כשהוא טוב. וזה אולי המקום להגיד מילה על תוכנית הרדיו שהצילה את חיי: ״מופע הרדיו והטרנזיסטור״ של יואב קוטנר, מדי חמישי בחצות, בגלי צה״ל.

3.

השנים: ראשית האייטיז. האווירה: ״בגין לשלטון, כל ביצה שוקלת טון״. המוזיקה השלטת: שלמה ארצי בישראלי, אוליביה ניוטון ג׳ון בלועזי. הסרטים הנצפים ביותר בארץ הם סרטי המתיחות של יהודה ברקן. עוד מעט מלחמת לבנון, אך אל דאגה, אריק אומר שזה רק לארבעים קילומטר, נכנסים-יוצאים. אבל חוץ מכל אלה – יש גם את יום חמישי בחצות. יהלום שלא היה כמוהו, ולא יהיה.

לא בגלל המוזיקה החדשה והנפלאה, והלא מוכרת; לא בגלל ההומור האבסורדי, החד, הכואב; לא בגלל האומץ (האמנותי, והפוליטי – ואפילו האומץ הרגשי); בגלל ההקשר. בגלל אמנות ההקשר.

שהיא היכולת לקחת את השירים והצלילים והבדיחות והדמעות, ולאגד את כולם לאמירה ברורה אחת. אמירה חולפת, רגעית, מרחפת, כמעט חסרת ממשות – אבל אמירה: זה העולם, כמו שאני רואה אותו. והוא מורכב מכל הדברים השונים ומשונים האלה. אבל הוא אחד. ובאשר הוא אחד, הוא מופלא.

וטוב, כן: בגלל הסמית׳ס, וטוקסידו מון, והאלבום ״זה יגמר בדמעות״, ובגלל שממנו למדתי שגמד נכה וצרוד כמו איאן דיורי יכול להיות גיבור, ובגלל ״להישאר באור״ של טוקינג הדס, ובגלל ״הם באים לקחת אותי, הא הא!״ – עולם מופלא שלא הייתי מגיע אליו, בלעדיו; ובגלל שפעם בשתיים בלילה, בצבא, כשלא הצלחתי להירדם כי כל הזמן חשבתי על א. והגעתי למסקנה שאין לי יותר מושג בשביל מה לחיות, פתאום בקע מהרדיו של הש״ג ״אני עושה את זה בשביל אהבתך״ של פול סיימון, ומאותו רגע ידעתי למה אני עושה דברים בעולם, וידעתי שלעולם לא אפקפק שוב בעובדה שיש משהו אחד, מאחד, כולל הכל, שממנו נובעים כל הדברים ההפוכים והשונים שמסתובבים לי במוח.

הוא נתן אוקיאנוס, בארץ של שלוליות. הוא נתן מוזיקה, בארץ שבה מוזיקה היא ענף של פוליטיקה. הוא נתן מסתורין, בארץ שבקושי יש בה צל. ומעל הכל, הוא הרים את המסך וגילה שמעבר למובן מאליו, מסתתר משהו כל כך יפה, ששווה לקום בבוקר בשבילו.

4.

אז תודה, יואב.