*אחד מ-57 הדברים שכל תל אביבי חייב לעשות לפני המוות. בואו לראות כמה עשיתם*

הדבר הכי תל אביבי שאפשר לעשות הוא למיין את העולם לפי הקטגוריות "מה תל אביבי" ו"מה לא תל אביבי" ולפי המפתח הזה לקבוע גם מיהו "תל אביבי אמיתי™" ומי רק מתחזה, ואף להרהיב עוז ולטעון שישנם דברים שכל "תל אביבי אמיתי™" חייב לעשות לפני שימות – ואת כל העיסוק המרהיב הזה בזהות העירונית הוא עושה תוך ידיעה ברורה שאין בכלל דבר כזה "תל אביבי אמיתי™", פשוט נחמד לדמיין שיש ושזה אתם ואנחנו.

המציאות כמובן שונה ביותר: רוב התל אביבים חיים מעבר לירקון ואינם נושאים כל סממן של התל אביב המדומיינת עליה חולמת התקשורת. בדרום ובמזרח העיר חיים תל אביבים לא פחות אמיתיים, דתיים, מזרחים, רוסים, מוסלמים ביפו, צרפתים בבן יהודה, כולם אמיתיים עד כאב.

אם יש כאן משהו לא אמיתי, פנטסטי מרוב שהוא ילדותי, הרי שזו המחשבה ש"תל אביב האמיתית™" מתקיימת על קו פלורנטין-שינקין

לאחרונה נפוץ איזה נהי אנטי-תל אביבי, בעיקר מתוך עמודי "הארץ", כאילו אבדה העיר, נפלה ונכבשה בידי ההייטקס והכסף הגדול – שזה הרי לא תל אביבי בכלל – והם מעבירים אותה מטמורפוזה כפויה שמרחיקה אותה מכל מה שהוא "תל אביבי אמיתי™". זאת כמובן טעות שמקורה בשמרנות מוכחשת, התנגדות לשינוי שאינה מפנימה ששינוי הוא מהותה של עיר.

אם יש כאן משהו לא אמיתי, פנטסטי מרוב שהוא ילדותי, הרי שזו המחשבה ש"תל אביב האמיתית™" מתקיימת על קו פלורנטין-שינקין. ההייטק והכסף הגדול כאן כבר שני עשורים והם לא פחות "תל אביב האמיתית™" מהתבכיינויות על איזה כיף היה באלנבי 58 ולאן נעלמו הדירות ב-300 דולר.

ובכל זאת, זה משחק שנחמד לשחק. העיר מלאה במשחק הזה. יש כל כך הרבה דברים שאנחנו רוצים לנסות לפני שנמות, לפני שמישהו ישים לב שאתם לא "תל אביבי אמיתי™". ההתנסות – באוכל, בתרבות, בספורט, בתודעה, בסקס – היא אכן ספורט עירוני הישגי. אנחנו אוספים חוויות תל אביביות ומקטלגים אותן ברזומה.

העיר באמת סוגרת עלינו והופכת להונג קונג של המזה"ת, אך בה בעת כל מה שאנחנו מכירים ואוהבים בה ממשיך להתקיים לצד "התל אביבים החדשים" (כאילו לא היינו תל אביבים חדשים בעצמנו לפני 25 שנה, כאילו שלא שינינו את העיר כשהתנחלנו בה בניינטיז כצעירים מכל רחבי הארץ. אם אתה נכנס לחדר ואין בו תל אביבי חדש – אתה התל אביבי החדש).

אספנו במערכת עשרות רבות של הצעות לגבי דברים שכל "תל אביבי אמיתי™" חייב לעשות לפני מותו, והמוטיבים הבולטים היו עמידה בתורים ארוכים לאוכל, אינטרקציות עם הומלסים ורצון להירדם במקומות ציבוריים. אם 57 הדברים שבחרנו לא מוצאים חן בעיניכם, אנחנו יכולים מאוד בקלות לבחור 57 דברים אחרים. מתברר, כמו בכל סיפור טוב, שתל אביב האמיתית הייתה בתוכנו כל הזמן הזה. ותודה לכירורג שהצליח להוציא אותה.

עוד דברים שכל תל אביבי חייב לעשות לפני המוות
>>לעשות שלישיה (גם אם זה לא כיף)
>>להתייאש מהתור בפורט סעיד
>>להתחבר עם הומלס
>>לקפוץ לבריכה בכיכר רבין

• ❤ תל אביב
• תל אביבים
• הבועה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 893 // 57 דברים שכל תל אביבי חייב לעשות

*אחד מ-57 הדברים שכל תל אביבי חייב לעשות לפני המוות. בואו לראות כמה עשיתם*

אני והחבר ההומלס שלי הכרנו בראשית ימי הסגר הראשון. או אולי זה היה השני. כך או כך, גם ברחובות דרום העיר האוויר עמד במקומו, ואף אדם לא עבר בין החמצן לפחמן. חוץ מויקטור. לא קוראים לו ויקטור אבל הוא כן ממוצא רוסי, והוא גם אחד מהאנשים האלו שגם בימי הסגרים לא הוגבלו לשום רדיוס של מאה מטרים מהבית, מהסיבה הפשוטה שאין לו בית. בהתחלה ראיתי אותו יושב בשביל היציאה מביתי – מעבר בין צמד בניינים תאומים שנמצאים בסטטוס קריסה/הריסה מתמיד. יום, יומיים, הוא עדיין כאן בחוץ.

ביום השלישי הבאתי לו חבילת ביסלי גריל גדולה. אני לא נדיב גדול, פשוט הייתי במאנצ' וקניתי יותר מדי, ועד שחזרתי אחוז חרטה הביתה הוא עדיין היה שם לקחת ממני את עול הביסלי. נתתי בשמחה, ונכנסתי לדירת הקרקע שלי. כחצי שעה אחר כך שמעתי קול קורא בעדינות מהחלון. "סליחה?". כשפתחתי את הדלת ראיתי, כמובן, את ויקטור. "יש אולי כוס מים?" שאל בביישנות טיפה מפתיעה. לא יודע אפילו למה, אבל הנימוס קצת ניטרל את חציית הגבול למרחב הפרטי.

ויקטור הוא, אם אהיה לרגע כנה עם עצמי, הומלס קל לעיכול. הוא צעיר, בערך באמצע שנות ה-20 של חייו, נקי יחסית, לא מכור למשהו קשה יותר מנייס גיא (לא שזה כשלעצמו לא גרוע), מנומס להפליא ולמרות מכשול השפה הקל, אוהב לדבר. נהגנו לשבת בחצר הבית – כלומר בחניה שהשכנים הפכו לבר מאולתר. עזבו, סיפור לפעם אחרת – ולעשן ביחד (לא את הנייס גיא, תרגעו). לפעמים אני הייתי מביא את הסיגריה, לפעמים הוא. אני דאגתי לחטיפים וקולה, והוא היה מספר לי רכילות על השכנים. יש יתרונות להיות דנידין אורבני, רואה ואינו נראה.

עוד דברים שכל תל אביבי חייב לעשות לפני המוות
>>להגיד מה תל אביבי ומה לא תל אביבי
>>לעשות שלישיה (גם אם זה לא כיף)
>>להתייאש מהתור בפורט סעיד
>>לקפוץ לבריכה בכיכר רבין

ההתדרדרות שלו לרחוב התחילה, לפחות לטענתו, מתאונת אופנוע שהיה מעורב בה. הוא גר לבד בארץ, מתקשה מאוד בבירוקרטיה ואחרי אישפוז ארוך וללא ביטוח, מצא את עצמו ללא קורת גג, מסתובב ברחובות. אבל הוא מסתדר, וחוץ מהנייס גיא הצליח לא ליפול למזרקים. בניגוד, אגב, לאחד השכנים, כפי שויקטור עצמו סיפר לי פעם. כשהתחלתי להסתכל גם אני שמתי לב לסימני ההזרקה.

מדי פעם הוא נהג לדפוק לי בדלת בשעות לילה ממש מאוחרות, לבקש מים או תה או משהו קטן לאכול. שמרתי בבית תמיד חטיפים שאני לא אוהב רק כדי שלא אוכל אותם בעצמי, ויהיה לי מה להביא לו. השעות לא הפריעו לי יותר מדי, בעיקר כי עבדתי מהבית ותמיד הייתי ער בשעות האלה, ובתקופת הקורונה שמחתי לכל אינטראקציה אנושית שרק יכלתי לקבל. סיגריות תמיד נתתי בשמחה, ומדי פעם הצטרפתי אליו לקנות שמיכה או משהו קטן לאכול בקיוסק. הוא אף פעם לא רצה שאוציא כסף, אבל גם לא היה נבוך לבקש. כמו לבקש מחבר.

ברור לי שלא באמת היינו חברים, למרות שחלקנו מדי פעם בירה. אני מניח שבקשר מהסוג הזה, קשה לפתח חברות אמת. אבל כן נפתחנו אחד כלפי השני, אין לי מושג איך הוא התעניין בצרות הבלתי מעניינות שלי. שלו היו יותר מעניינות. פעם גנבו לו את התיק, פעם האשימו אותו בגניבת סוללת אופניים. השכן המזריק רב איתו פעם ברמה שהפחידה גם אותי. ברגעים האלה הייתי רואה את הרחוב מתעורר בו, ממש היה אפשר לראות את השריון שעטה כדי לשרוד. כמה רגעים אחר כך היה חוזר לבקש ממני סיגריה באותה הביישנות.

לפני כמה חודשים הגיעה שכנה חדשה שהחליפה את המזריק. היא לא חיבבה את ויקטור, בלשון המעטה. מסרי האהבה ההיפים שהיא מפזרת כנראה שלא תקפים כשמדובר בחצר האחורית שלה. בכל פעם שויקטור היה ישן בחצר/חניה, היא היתה מתחילה לצווח בכל הכח "פורץ! הצילו! הוא אונס אותי!", בזמן שאני מביט מהחלון ורואה שלא, הוא לא פורץ או אונס, אלא מתעורר על מזרן מאולתר בחניה, מנסה עוד להבין למה האישה הזו צורחת ב-6 בבוקר. בקבוצת הוואטסאפ של הבניין היא הסבירה את הצעקות בטענה שלהתעורר ולראות הומלס ישן לך במרחק כמה מטרים מהדלת "מרגיש כמו אונס. הסירחון שלו פה בתוך הדלת שלי".

הטקטיקה המחרידה הזו עבדה. ויקטור כבר לא ישן פה. מדי פעם אני פוגש אותו ברחוב, בדרך לעבודה כפועל בניין. הוא עדיין ישן ברחוב ומשלם חובות, ובפעם האחרונה שנפגשנו בחטף – לפני כשבועיים – סיפר לי שהוא בדיוק חזר מגמילה. אני לא יודע אם יצליח להחזיק את העבודה הזו או להישאר נקי מסמים, אני רק יודע שכאן הוא כבר לא יכול לישון. אני מניח שיש עוד הרבה חצרות וחניות בעיר בהן הוא כבר לא יכול לישון. בעיר עם כל כך הרבה הומלסים, אין הרבה מקום להומלסים. שווה לכם להתחבר לפחות לאחד.

• ❤ תל אביב
• הומלס
• הומלסים
• חסרי בית
• סמים
• שכנים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 893 // 57 דברים שכל תל אביבי חייב לעשות
• טור אישי

*אחד מ-57 הדברים שכל תל אביבי חייב לעשות לפני המוות. בואו לראות כמה עשיתם*

ה-7 לאפריל, 1977. טל ברודי שם את תל אביב על המפה עם זכייתה הראשונה של מכבי תל אביב בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. המוני אדם גודשים את כיכר רבין וקובעים מסורת עירונית חדשה: קפיצה למי המזרקה בכיכר, שאז עוד נקראה כיכר מלכי ישראל. ההשפעה של החגיגות הייתה אדירה ויצרה רף חדש לשמחה בעיר – כשזה משמעותי חוגגים את זה בכיכר רבין, אבל כשזה אייקוני קופצים למזרקה.

המזרקה, שנוספה לכיכר בשנות השישים, ידעה לא מעט רגעים מרגשים, אך למרות שמדובר בבירור בתחנת חיים שכל תל אביבי שמכבד את עצמו חייב לעבור, העיריה לא ששה לשתף פעולה. למעשה, לאורך השנים העירייה הקשתה על החוגגים עד כדי ריקון מוקדם של המזרקה ממים לפני אירועים מרגשים. כפי שנכתב במקורות: "וירוקן מזרקתו ויאמר התל אביבי אוקי בומר"

עוד דברים שכל תל אביבי חייב לעשות לפני המוות
>>להגיד מה תל אביבי ומה לא תל אביבי
>>לעשות שלישיה (גם אם זה לא כיף)
>>להתייאש מהתור בפורט סעיד
>>להתחבר עם הומלס

לאחר הפיכתה של המזרקה לבריכה אקולוגית ב-2011 עברו נסיונות החגיגה למזרקה הנוספת בכיכר, זו הצמודה לבית העיריה עצמו, ואכן, לאחר זכייה נוספת באליפות אירופה בכדורסל ב-2014, הצליחו אוהדי מכבי הנחושים (וכמה טרמפיסטים שהבינו שמדובר בהזדמנות שאולי לא תחזור) לחגוג בקפיצות למזרקה שהפעם, משום מה, לא רוקנה מבעוד מועד. אותה גמישות הפגינה העיריה גם ב-2018 לאחר הזכייה של נטע ברזילי באירווויזיון.

ביוני 2021 פנתה עדי דובסון לעיריה בבקשה למלא את המזרקה – שכבר רוקנה לקראת עבודות הרכבת הקלה – לכבוד השבעת ממשלת השינוי. לשם כך אורגנו עצומה וגם איוונט פייסבוק בעל השם הזכיר ״קופצים למזרקה כשביבי עוזב״, וגם אנחנו כאן תרמנו למאמץ עם כמה הצעות למזרקות גיבוי. המחאה, בכל אופן, לא עבדה, והעיר החליפה את החגיגות המסורתיות בדגלי ישראל ותותח קצף בלתי נשכח. עבודות הרכבת הקלה טרם הסתיימו, וכעת המזרקה היא רק עוד אתר עירוני בשיפוצים, אבל אל תוותרו על הסעיף הזה ברשימה. היא עד כדי כך אייקונית, והיא עוד תחזור.

• ❤ תל אביב
• כיכר רבין
• מכבי תל אביב
• מזרקה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 893 // 57 דברים שכל תל אביבי חייב לעשות