Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
ג'ינס ליוויס וינטג', תיק של מיו מיו וז'קט גברי שישמח כל ארון בעיר. חזרנו מהשקת שיתוף הפעולה בין סטורי וחנות הקונספט האיטלקית קורסו קומו 10 עם ווישליסט מסעיר
בעולם אידיאלי היה אפשר לייחס התפתחויות מעניינות בשוק האופנה המקומי לטרנדים עולמיים, לשינויים חברתיים, לתהליכים אסתטיים וכיוצא באלה הגיגים שאוהבי אופנה ממדינות שלא מתמודדות במשך שנים עם מציאות כלכלית עגומה יכולים להרשות לעצמם. כשהמצב קשה, אין לנו אלא לשאת עינינו לתיאורית הצרכים המאוסה של אברהם מאסלו ולהודות באמת – כל שינוי שחל בשוק הישראלי הוא בראש ובראשונה תולדה של המציאות הכלכלית. כך גם אפשר להסביר את הפריחה המחודשת של חנויות אופנת הווינטג׳ והיד השנייה. בחודש האחרון נפתח בשכונת פלורנטין סניף שני לחנות Buy Kilo משדרות יהודית, ובמתחם גן החשמל פתח המלביש איתי גונן חנות וינטג׳ ויד שנייה הקרויה על שמו. האם אופנת הווינטג׳ האדג׳ית חזרה לתת בראש לטרנד הנורמקור שבאופן טבעי כבר יצא לכולם מהחורים ומהארונות?
צמיחת אופנת הווינטג' היא תולדה של מציאות כלכלית. Buy Kilo (צילום: נמרוד סונדרס)
מעצבת האופנה ואספנית הווינטג׳ טלי קושניר, לשעבר הבעלים של החנות המיתולוגית המחתרת שנסגרה בשנת 2011, מצננת את ההתלהבות: ״אני לא רואה שיש איזו התמקצעות לכיוון הווינטג׳ יותר מבעבר. ההפך הוא הנכון – החנויות המקצועיות יותר הולכות ונעלמות, וצומחות חנויות יד שנייה שיכולות למכור בזול וליותר אנשים״. כדי לעשות שוב סדר בהגדרות, נזכיר שבגדי וינטג׳ הם בני 20 שנה ומעלה ויש להם ערך מוסף אסתטי, שלרוב מתכתב עם התקופה שנוצרו בה. ההגדרה "יד שנייה", לעומת זאת, יכולה להתייחס גם לשמלה שנקנתה לפני חמש שנים בזארה, כך שהערך של בגדי יד שנייה הוא בעיקר – אם לא רק – מחירם הנמוך ביחס למחיר המקורי.
עבודות הרכבת הקלה, אותו צירוף מילים שמטיל אימה על עסקי העיר זה כמה שנים, גרמו גם לחנויות וינטג׳ כמו ״אהבה לשנייה״ ששכנה ברחוב רש״י לארוז את המזוודות ולעבור מחוץ לעיר. אבל כיום, אומרת קושניר, ייתכן שהעבודות הן דווקא הסיבה הפחות זוהרת לתחייה המחודשת של חנויות יד שנייה. ״אף על פי שבין שוק הנדל״ן הישראלי לבין היגיון אין שום קשר, אם אני חושבת בהיגיון אני מניחה שיש עכשיו מקומות בעיר ששכר הדירה בהם נמוך מהרגיל, ולכן זה זמן טוב – לכאורה – לפתוח עסקים קטנים״.
הכל במידה
את ההנחה הזאת מאמת איתי גונן, מלביש לקולנוע ולטלוויזיה שהחליט ברגע של התגלות רוחנית לפתוח את חנותו החדשה במתחם גן החשמל, אחד האזורים העירוניים הראשונים שמושפעים מעבודות הרכבת. ״הלכתי לבקר את סבתא שלי בבית הקברות לפני חודש וחצי ודיברתי אליה״, הוא מספר. ״אמרתי לה שאני ממש רוצה חנות משלי, שזה חלום שלי כבר שנים, ותוך כדי שאני מדבר אליה, אני פתאום מקבל טלפון ממתווך שהייתי איתו בקשר לפני כמה חודשים, והוא מודיע לי שהוא מוכן לתת לי את החנות במחיר שרציתי. ואז התחלתי לבכות״.
התגשמות של חלום. איתי גונן (צילום: בן קלמר)
מהצד של הצרכנים המציאות הכלכלית גרמה לכך ששוק הווינטג׳ והיד השנייה התרחב משמעותית. לא רק המשוגעים לדבר שאוהבים לפשפש ולמצוא פריטים יוצאי דופן מגיעים לחנויות האלה היום, אלא גם קהל לקוחות שבעבר היה נרתע מהעומס או מהעובדה שהבגדים נלבשו על ידי אחרים. ״היום אנשים כבר לא מתביישים לומר 'קשה לי'", אומרת קושניר. ״יש יותר לגיטימציה לדבר על המינוס בבנק, זה כבר לא מביך, זה מקובל חברתית ותודה לאל על כך. בהתאם לכך אנשים פתוחים למצוא פתרונות שלא היו שגרתיים לפני עשר שנים ולא מתביישים לצרוך בהתאם למצב הכלכלי״.
מיטל דרור ונדרמן, שב-2014 פתחה בשכונת מונטיפיורי עם שותפתה גלי לרנר את החנות הראשונה של Buy Kilo (שכפי ששמה מעיד עליה, התמחור בה הוא לפי משקל: 100־400 ש"ח לקילו), מציינת גם היא את האקלים הכלכלי כסיבה לכך שהחנות שלהן מצליחה עד כדי פתיחה של חנות שנייה: ״לאנשים יש פחות כסף פנוי להוציא על אופנה, אפשר לראות את זה בדוחות של רשתות האופנה, ואת הג׳ינס של קסטרו הם יכולים לקנות עכשיו ב־30 ש"ח במקום ב־100".
"לאנשים יש פחות כסף". מיטל דרור ונדרמן (צילום: נמרוד סונדרס)
אם ההתייחסות הזאת נשמעת צינית ומנוכרת, אל דאגה – הקסם עדיין לא נעלם לחלוטין מעולם הווינטג׳. ״אין אחד שפותח חנות יד שנייה וחושב שהוא הולך להיות מיליונר״, אומרת קושניר. החנויות הללו עדיין נפתחות על ידי משוגעים לדבר שמגיעים לתחום מתוך אהבה אמיתית לאופנה יוצאת דופן ולאו דווקא מחשבה יזמית כלכלית. לדוגמה, אפשר כמעט לראות מהצד השני של קו הטלפון את עיניו של גונן נוצצות כשהוא מדבר על הפריט היקר ביותר בחנות – ז׳קט וינטג׳ של גוטייה במחיר 1,000 ש״ח, או על הפעם ששכנע נשות חברה מהשרון שמעולם לא קנו פריט יד שנייה, לרכוש נעליים של פראדה.
גם קהל הלקוחות, לפי קושניר ודרור ונדרמן, מתחלק לשניים – המכורים לתחום שימשיכו לרכוש וינטג׳ בלי קשר למתרחש בעולם האופנה והלקוחות שמחפשים בגדים במחירים נגישים יותר. התרחבות ההיצע של פריטי יד שנייה על חשבון פריטי הווינטג׳ היחידים במינם אמנם מאפשרת פתרון מוצלח למצב הכלכלי ולקהל הרחב של קנייני האופנה לצד אפשרויות פרנסה נרחבות יותר לבעלי העסקים, אבל יהיה חבל אם במרוצת השנים יאבד הקסם של חיפוש קדחתני אחרי פריטים מופרכים בעלי אמירה אופנתית שלאט לאט נדחקים מקולבי החנויות על ידי קולקציות משנים קודמות של H&M.
Buy Kiloהרצל 83
איתי גונן וינטג׳ ויד שנייהברזילי 6
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"זה קרה בזכות דורין", מסבירה טלי קושניר את פתיחת הפרק החדש שלה כמעצבת אופנה ונותנת את הקרדיט לבוסית לשעבר, דורין פרנקפורט – שלה שימשה כאסיסטנטית בשנתיים האחרונות. לדברי קושניר, פרנקפורט שמה לעצמה כמטרה לטפח ולדרבן כישרונות ולאמן אותם בעבודה לצדה למשך שנתיים. אחרי שהעוזרת הקודמת שלה פרשה כנפיים לדרך עצמאית פנתה פרנקפורט לקושניר, שלא הייתה לה הכשרה מסודרת כמעצבת אופנה אך הייתה מוכרת היטב בתעשייה המקומית כאספנית וינטג׳, כבעלים של חנות המחתרת שנסגרה בשנת 2011, וכאינטלקטואלית בתחום האופנה שלא חוששת לבטא ביקורת חיובית או שלילית באופן פומבי ונחרץ על יצירות האופנה המקומיות.
מתוך הקולקציה של טלי קושניר. (צילום: איזבלה מק ואן)מתוך הקולקציה של טלי קושניר. (צילום: איזבלה מק ואן)
"דורין החליטה בשבילי. אחרי שהקנתה לי במשך תקופה ארוכה כלים וביטחון, היא עזרה לי להבין שאני מוכנה לזה לגמרי ושעכשיו יש לי זמן ומקום בשביל זה בחיים שלי". הדרך לקולקציית הבכורה לא הייתה קצרה. קושניר הקדישה שנה שלמה למחקר מקדים בטרם ניגשה לבניית הדגמים. "מכיוון שאני נטולת השכלה טכנית בתחום האופנה, אבל יש לי הרבה ידע ותשוקה להיסטוריה שלה, היה לי ברור שנקודת המוצא תהיה ארכיונית, שהידע ישמש לי כ'קביים' להתגבר על פערי הפרקטיקה", מספרת קושניר. היא החלה להתמקד בעבודות אמנות מזרמי הריאליזם החברתי והריאליזם הסוציאלי, בפריטי לבוש נושנים ובגזרות של בגדי עבודה מתקופות שונות.
מתוך הקולקציה של טלי קושניר. (צילום: איזבלה מק ואן)
"אופנה שנוצרת בהשראת בגדי עבודה היא מגמה שמתחזקת בשנים האחרונות ברחבי העולם ויש בזה היגיון – כולנו למעשה פועלים היום, עובדים שעות רבות, מנהלים אורח חיים עמוס. הרצון ללבוש בגד שהוא גם נוח וגם ייצוגי, כמו שאמורים להיות בגדי עבודה, הוא מאוד ישראלי בעיניי". קידום התעשייה המקומית הייתה גורם מכריע בקולקציה, שלא רק נתפרת כולה בארץ אלא גם האריגים שממנה נגזרה נארגו כולם במפעלים בישראל. "הרבה מהבדים כלל לא מיועדים לאופנה אלא לכלי מיטה ואוהלים. אחד הבדים שעבדתי איתם נארג מהחוטים האחרונים שנותרו מהמפעל של כיתן שנסגר". מאלו יצרה קושניר אוסף של שבעה פריטים, יוניסקסיים ברובם, בצבעוניות מוגבלת של לבן גולמי או שחור. הם יוצעו למכירה בסטודיו הביתי של קושניר החל מחודש מאי, משם תמשיך קושניר להרחיב את הקולקציה בהדרגה, בסגנון עבודה שהוא יותר שנתי מעונתי, שיאפשר לה לחקור ולפתח נושאים ורעיונות בקצב שלה.
החל מחודש מאי, בסטודיו הביתי של טלי קושניר, בתיאום מראש: 4606006־054
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
!["לאנשים יש פחות כסף". מיטל דרור ונדרמן (צילום: נמרוד סונדרס)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/02/sizes/NIM_8986_p_wo_500_333.jpg ""לאנשים יש פחות כסף". מיטל דרור ונדרמן (צילום: נמרוד סונדרס)")
