• Facebook
• Twitter
• Email

צחצחו את המבטא הסקוטי שלכם והוציאו את המזרקים, טריינספוטינג 2 יוצא לאקרנים בבריטניה ביום שישי הקרוב (בישראל הוא יגיע לבתי הקולנוע ב-7 בפברואר). סרט ההמשך יספר את סיפורם של רנטון, ספאד, בגבי וסיק בוי, 20 שנה אחרי שעזבנו אותם.

לכבוד המאורע המרגש, חשבנו על חמישה סרטים שלא נעשו להם עדיין סרטי המשך, וחבל.

ספרות זולה 2 / כלבי אשמורת 2

ה-סרטים שחייבים לקבל המשך. כבר שנים שיש חרושת שמועות ותאוריות לגבי ההמשך לסרטי המופת של טרנטינו. בכל זאת, כשבאחד ישנה דמות בשם וינסנט וגה ובאחר ויק וגה, וכשמדובר בבמאי שאוהב ליצור עולמות קולנועיים מורכבים, זה מתבקש. טרנטינו אפילו הודה לאחרונה שהוא חשב לעשות סרט על שני האחים, שיתרחש לפני העלילה של ספרות זולה, ובו ויק מגיע לבקר את וינס באמסטרדם. משם כבר אפשר רק לדמיין את הלילה שהם מבלים בחוצות העיר, את עסקת הסמים שהשתבשה, הגופות שנערמות בטעות ובכוונה, ואת שלל הרמזים שישלחו את חובבי טרנטינו לחבר את חלקי הפאזל עם שאר הסרטים.

אי.טי 2

ב-1982, כשסרט הקאלט של ספילברג עוד רץ בבתי הקולנוע, הוא והתסריטאית מליסה מתיאסון שקלו לכתוב המשך שבו אליוט וחבריו נחטפים על ידי חייזרים רשעים ומנסים ליצור קשר עם החבר מכוכב אחר כדי שיציל אותם. ספילברג החליט בסופו של דבר שזה יהיה לסחוט את הלימון יותר מדי. אבל היום, עם סרטים כמו Midnight Special וסדרות כמו Stranger Things, לא מן הנמנע שזה דווקא יהיה שובר קופות מוצדק.

אינסייד אאוט 2

עד כמה שידוע, פיקסאר לא מתכננים כרגע סרט המשך למנפץ הקופות שעוסק בקולות שרצים בראשה של ילדה חמודה בשם ריילי ומנהלים למעשה את חייה. אבל בעידן החדש בו אנחנו חיים, שמחה, פחד, כעס, גועל ועצב לא מספיקים. עכשיו כשטראמפ עומד בראש המעצמה בגדולה בעולם, יש עוד כמה רגשות להוסיף: אובדנות ופאסיב-אגרסיביות, למשל. יכול להיות מעניין לראות את ריילי גדלה והופכת לנערה מתבגרת בעידן טראמפ. רק תחשבו על הדמות של פחד כשהיא מעשנת את הג'וינט הראשון שלה. וכשחושבים על זה, הדמות של כעס גם ככה די דומה לטראמפ.

אייר פורס וואן 2

האריסון פורד חוזר בתור נשיא ארצות הברית, אבל הפעם עם שיער שהשתנה באופן מסתורי לג'ינג'י, וכשהרוסים חוטפים את המטוס הנשיאותי, מתברר שזו הייתה תכנית משותפת.

משהו טוטאלי 2

סרט הקאלט של גור בנטביץ' הפגיש ארבעה חברים במקומות שונים על פני הגלובוס בתקופת הזוהר של שנות התשעים: סצינת הטראנס, גואה, אמסטרדם ותל אביב היו בשיאן. אבל זה לא חכמה. נראה את חיים, שושן, זוהר ורננה מתמודדים עם צרות, מעצרים ועסקאות סמים שמסתבכות ב-2017 בגואה המתוירת מדי, באמסטרדם מלאת הישראלים הסחים ובתל אביב שבה שרוואלים זה כבר מזמן לא מגניב. ונראה אותם ממציאים סם שיחדש משהו למישהו. זו 2017, אנשים עושים אמ.די בברים הסחיים ביותר.

דיזנגוף 99ב'

גידי גוב, מאיר סוויסה וענת עצמון כבר עברו את ימי ההתהוללות, וגם את גלי עטרי כבר לא נראה עושה שלישיות, אבל מה עם הילדים שלהם? נשמח לראות איך מתמודדים ילדיהם של גיבורי הסרט המקורי, שוודאי למדו בעירוני א' וקיבלו מהוריהם דירות (אם לא בדיזנגוף 99, שהפך מאז למרכז באוהאוס, אז ממול) ומתלוננים על החיים ההו-כה קשים שלהם. האם גם הםכבר לא עושים סקס, סמים ורוקנ'רול?

• טריינספוטינג 2
• סרטים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

דני בויל נזכר בערגה בימי קדם האפלים שבהם מחשבים השתרעו על פני קירות מהבהבים שמהם בקעו סלילי ענק. "רוב קוראי Time Out לא יזכרו את זה. הם היו מאיימים", הוא אומר במבטא המנצ'סטרי הנעים שלו. "בכל פעם שהייתה פריצת דרך, נניח מחשב כיס אלוף שחמט, כולם ישר קפצו: 'האפוקליפסה בדרך'". במקום האפוקליפסה באה אפל עם האייפון וכיווצה את הטכנולוגיה לגודל כיס. אדריכל המהפכה הדיגיטלית הזאת הוא הנושא של הסרט החדש של בויל, "סטיב ג'ובס" – סרט ביוגרפי לא שגרתי בכיכובו של מייקל פסבנדר. הסרט, המבוסס על תסריט מדויק ומפורט של אהרון סורקין, נפרש כמעט בזמן אמת מאחורי הקלעים של שלוש השקות מרכזיות – ב־1984, ב־1988 וב־1998.

בסרט סטיב ג'ובס אומר שהוא לא מוזיקאי, אלא "מנגן על התזמורת". כבמאי זו מחשבה שאתה מזדהה איתה?

"עניין מוזר, נכון? סטיב ג'ובס לא ידע לתכנת, והוא גם לא היה באמת מהנדס. הוא אפילו לא היה מעצב. פשוט היה לו טעם שהוא רצה לכפות על כולם. היה לו חזון, ולמען האמת זה מה שאתה עושה כבמאי קולנוע".

התעניינת בג'ובס גם לפני כן?

"לא ממש. היו לי כמה מהמוצרים שלו וידעתי על התצוגות שהוא עשה. הן הגיעו לכותרות החדשות. כיום כל מנכ"ל – אם הוא מרגיש בנוח עם זה או לא – חייב ללבוש משהו קז'ואלי, לקחת לידיים מיקרופון ולצאת בפני התקשורת בשביל להציג להם את מברשת השיניים החדשה שהחברה שלו הוציאה".

מה משך אותך בעשיית הסרט אם לא דמותו של ג'ובס עצמו?

"השימוש בשפה כמנגנון קולנועי. כשאתה עושה סרט על גאון, תמיד קשה להציג אותו כמו שצריך, נכון? בסופו של דבר אתה מסתמך על טריקים שאף אחד לא מאמין להם, כמו שחקן שכותב אלגוריתם על חלון. אתה יודע עמוק בפנים שהשחקן לא באמת יכול לעשות את זה, כי רק פאקינג גאון מתמטיקה יכול לעשות את זה. מה שאהרון סורקין עושה זה לתת לשחקנים משהו שהם טובים בו: שפה, והוא גם נותן להם לרוץ עם זה. ככה הוא מראה את מהירות המחשבה של האנשים האלה, את היקף התפיסה שלהם – באמצעות שפה".

למה ליהקת את מייקל פסבנדר?

"יש בו אינטנסיביות שברור שהייתה גם בסטיב ג'ובס. יש בו כריזמה שהייתה אמורה להיות גם לג'ובס. לא ראיתי המון עדויות לכריזמה של ג'ובס, אבל הוא ידע להשתמש בה כשצריך. פסבנדר הוא גם שחקן בלתי מתפשר. הוא לא יעצור, פשוטו כמשמעו, עד שהוא לא יעשה את זה נכון. עד כדי שלמות. ולג'ובס בהחלט היו משמעת כזאת, דחף פנימי פראי כזה. אני מאמין שמייקל הופך להיות סטיב ג'ובס בסוף הסרט. הוא בכלל לא נראה כמוהו בהתחלה, זה לא היה הרעיון".

לא רצית להתחיל להתעסק עם איפור?

"לא. אפשר היה לעשות את זה כי יש כיום איפור פרוסתטי מדהים, אבל רצינו שהוא ירדוף אחר ג'ובס באמצעות התסריט, שיתפוס את כל נקודות הקיצון שלו. מצד אחד אנשים היו מסורים לו, מצד שני אנשים ספגו נזק אמיתי מההתנהגות שלו, שיכלה להיראות לא הגיונית לחלוטין. אבל מייקל הצליח להפוך את כל זה להגיוני".

איך אתה תופס את ג'ובס האב? האופן שבו הוא מתייחס לבת שלו בסרט יכול להיות בלתי נסלח לפרקים. בתחילתו הוא מסרב להודות שהוא אבא שלה.

"כשקראתי את התסריט, הדבר שהתחברתי אליו מבחינה אישית היה עניין ההקרבה במרדף אחר הקריירה, אף שאני מקווה שמעולם לא התנהגתי כמו ג'ובס. זה תסריט על אב ובת, ואני הרגשתי זאת בחריפות. אני חושב שעבור אהרון היה קשה מאוד, לפחות בהתחלה, לראות מבעד לעניין הזה – איך מישהו יכול להתנהג ככה לילדה קטנה".

איך היו יחסי העבודה שלך עם אהרון סורקין? הוא ידוע כתסריטאי עם דרישות מחמירות.

"יש לו מוניטין של אדם מאוד בררן, אבל הוא בכלל לא היה כזה. אם הוא חושב שאתה יודע מה אתה עושה, אם השחקנים יודעים מה הם עושים – הוא נהדר".

"סטיב ג'ובס" הוא סרט אמריקאי והראשון שצילמת מאז האולימפיאדה (ב־2012 היה בויל מנהלו האמנותי של טקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון). האם ניסית להתרחק מאנגליה?

"לא ממש. למעשה עבדנו על תסריט של פרנק קוטרל בויס (סופר ותסריטאי בריטי שכתב, בין היתר, את התסריט ל'אנשי המסיבות' של מייקל ווינטרבוטום וכן עבד עם בויל על טקס הפתיחה של האולימפיאדה – ד"ו) על דיוויד בואי וקיווינו שזה יהיה הסרט הבא. אבל לא הצלחנו לקבל את הזכויות למוזיקה, כך שלא יכולנו לעשות את הסרט, אז בעצם התאבלנו, אך לפתע הופיע הסרט הזה וסובב הכל".

ואם כבר אנחנו מדברים על פרויקטים לא ממומשים, "טריינספוטינג 2" קורה סוף סוף. איפה זה עומד?

"אנחנו תכף נוסעים לאדינבורו לסדנת עבודה בת שבוע על התסריט, בחירת לוקיישנים לצילומים ובשביל להוציא את סטיב ג'ובס מהראש. אנחנו מתכוונים לצלם במאי־יוני של השנה הבאה, עם כל השחקנים המקוריים".

הסרט מבוסס על "פורנו", רומן ההמשך ל"טריינספוטינג" שכתב אירווין וולש?

"המקורות שלו קצת מושפעים מ'פורנו' – הרעיון של חברים שהנסיבות מפגישות ביניהם מחדש. אבל חוץ מזה הוא מקורי מאוד. את התסריט כתב ג'ון הודג', שעיבד את התסריט של הסרט הקודם מהספר של אירווין. אירווין מעורב, אבל הוא היה אדיב מאוד – הוא פשוט מרשה לנו לעשות מה שאנחנו רוצים ונמצא שם לכל עצה שאנחנו צריכים. אבל זהו לא עיבוד מדויק של 'פורנו' ולסרט גם לא יקראו 'פורנו'".

אתה לחוץ?

"כן, זה מפחיד מאוד. השחקנים אמרו לי, לפני ששלחתי להם את התסריט: 'תראה, אלא אם זה ממש טוב, אנחנו לא הולכים לעשות את זה'. אבל אני חייב לומר שכששלחנו להם את התסריט, הם כולם הרגישו כמוני. הייתה סיבה אמיתית להפגיש שוב את הדמויות האלו ולבחון אותן. תמיד יהיו אנשים שיתאכזבו מאיתנו כי לא יכולנו פשוט לעזוב את 'טריינספוטינג' במנוחה. אבל אנחנו, מצדנו, פשוט לא יכולנו שלא".

• סטיב ג'ובס
• טריינספוטינג 2
• לונדון
• סרטים
• תרבות