דני בויל לא יכול להפסיק לחשוב על סטיב ג'ובס. ריאיון

הבמאי דני בויל מדבר על העבודה עם אהרון סורקין, פרויקטים לא ממומשים, ותחילת העבודה על "טריינספוטינג 2"

דני בויל. צילום: GettyImages
דני בויל. צילום: GettyImages

דני בויל נזכר בערגה בימי קדם האפלים שבהם מחשבים השתרעו על פני קירות מהבהבים שמהם בקעו סלילי ענק. "רוב קוראי Time Out לא יזכרו את זה. הם היו מאיימים", הוא אומר במבטא המנצ'סטרי הנעים שלו. "בכל פעם שהייתה פריצת דרך, נניח מחשב כיס אלוף שחמט, כולם ישר קפצו: 'האפוקליפסה בדרך'". במקום האפוקליפסה באה אפל עם האייפון וכיווצה את הטכנולוגיה לגודל כיס. אדריכל המהפכה הדיגיטלית הזאת הוא הנושא של הסרט החדש של בויל, "סטיב ג'ובס" – סרט ביוגרפי לא שגרתי בכיכובו של מייקל פסבנדר. הסרט, המבוסס על תסריט מדויק ומפורט של אהרון סורקין, נפרש כמעט בזמן אמת מאחורי הקלעים של שלוש השקות מרכזיות – ב־1984, ב־1988 וב־1998.

בסרט סטיב ג'ובס אומר שהוא לא מוזיקאי, אלא "מנגן על התזמורת". כבמאי זו מחשבה שאתה מזדהה איתה?

"עניין מוזר, נכון? סטיב ג'ובס לא ידע לתכנת, והוא גם לא היה באמת מהנדס. הוא אפילו לא היה מעצב. פשוט היה לו טעם שהוא רצה לכפות על כולם. היה לו חזון, ולמען האמת זה מה שאתה עושה כבמאי קולנוע".

התעניינת בג'ובס גם לפני כן?

"לא ממש. היו לי כמה מהמוצרים שלו וידעתי על התצוגות שהוא עשה. הן הגיעו לכותרות החדשות. כיום כל מנכ"ל – אם הוא מרגיש בנוח עם זה או לא – חייב ללבוש משהו קז'ואלי, לקחת לידיים מיקרופון ולצאת בפני התקשורת בשביל להציג להם את מברשת השיניים החדשה שהחברה שלו הוציאה".

מה משך אותך בעשיית הסרט אם לא דמותו של ג'ובס עצמו?

"השימוש בשפה כמנגנון קולנועי. כשאתה עושה סרט על גאון, תמיד קשה להציג אותו כמו שצריך, נכון? בסופו של דבר אתה מסתמך על טריקים שאף אחד לא מאמין להם, כמו שחקן שכותב אלגוריתם על חלון. אתה יודע עמוק בפנים שהשחקן לא באמת יכול לעשות את זה, כי רק פאקינג גאון מתמטיקה יכול לעשות את זה. מה שאהרון סורקין עושה זה לתת לשחקנים משהו שהם טובים בו: שפה, והוא גם נותן להם לרוץ עם זה. ככה הוא מראה את מהירות המחשבה של האנשים האלה, את היקף התפיסה שלהם – באמצעות שפה".

למה ליהקת את מייקל פסבנדר?

"יש בו אינטנסיביות שברור שהייתה גם בסטיב ג'ובס. יש בו כריזמה שהייתה אמורה להיות גם לג'ובס. לא ראיתי המון עדויות לכריזמה של ג'ובס, אבל הוא ידע להשתמש בה כשצריך. פסבנדר הוא גם שחקן בלתי מתפשר. הוא לא יעצור, פשוטו כמשמעו, עד שהוא לא יעשה את זה נכון. עד כדי שלמות. ולג'ובס בהחלט היו משמעת כזאת, דחף פנימי פראי כזה. אני מאמין שמייקל הופך להיות סטיב ג'ובס בסוף הסרט. הוא בכלל לא נראה כמוהו בהתחלה, זה לא היה הרעיון".

לא רצית להתחיל להתעסק עם איפור?

"לא. אפשר היה לעשות את זה כי יש כיום איפור פרוסתטי מדהים, אבל רצינו שהוא ירדוף אחר ג'ובס באמצעות התסריט, שיתפוס את כל נקודות הקיצון שלו. מצד אחד אנשים היו מסורים לו, מצד שני אנשים ספגו נזק אמיתי מההתנהגות שלו, שיכלה להיראות לא הגיונית לחלוטין. אבל מייקל הצליח להפוך את כל זה להגיוני".

איך אתה תופס את ג'ובס האב? האופן שבו הוא מתייחס לבת שלו בסרט יכול להיות בלתי נסלח לפרקים. בתחילתו הוא מסרב להודות שהוא אבא שלה.

"כשקראתי את התסריט, הדבר שהתחברתי אליו מבחינה אישית היה עניין ההקרבה במרדף אחר הקריירה, אף שאני מקווה שמעולם לא התנהגתי כמו ג'ובס. זה תסריט על אב ובת, ואני הרגשתי זאת בחריפות. אני חושב שעבור אהרון היה קשה מאוד, לפחות בהתחלה, לראות מבעד לעניין הזה – איך מישהו יכול להתנהג ככה לילדה קטנה".

איך היו יחסי העבודה שלך עם אהרון סורקין? הוא ידוע כתסריטאי עם דרישות מחמירות.

"יש לו מוניטין של אדם מאוד בררן, אבל הוא בכלל לא היה כזה. אם הוא חושב שאתה יודע מה אתה עושה, אם השחקנים יודעים מה הם עושים – הוא נהדר".

מתוך הסרט "סטיב ג'ובס"
מתוך הסרט "סטיב ג'ובס"

"סטיב ג'ובס" הוא סרט אמריקאי והראשון שצילמת מאז האולימפיאדה (ב־2012 היה בויל מנהלו האמנותי של טקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון). האם ניסית להתרחק מאנגליה?

"לא ממש. למעשה עבדנו על תסריט של פרנק קוטרל בויס (סופר ותסריטאי בריטי שכתב, בין היתר, את התסריט ל'אנשי המסיבות' של מייקל ווינטרבוטום וכן עבד עם בויל על טקס הפתיחה של האולימפיאדה – ד"ו) על דיוויד בואי וקיווינו שזה יהיה הסרט הבא. אבל לא הצלחנו לקבל את הזכויות למוזיקה, כך שלא יכולנו לעשות את הסרט, אז בעצם התאבלנו, אך לפתע הופיע הסרט הזה וסובב הכל".

ואם כבר אנחנו מדברים על פרויקטים לא ממומשים, "טריינספוטינג 2" קורה סוף סוף. איפה זה עומד?

"אנחנו תכף נוסעים לאדינבורו לסדנת עבודה בת שבוע על התסריט, בחירת לוקיישנים לצילומים ובשביל להוציא את סטיב ג'ובס מהראש. אנחנו מתכוונים לצלם במאי־יוני של השנה הבאה, עם כל השחקנים המקוריים".

הסרט מבוסס על "פורנו", רומן ההמשך ל"טריינספוטינג" שכתב אירווין וולש?

"המקורות שלו קצת מושפעים מ'פורנו' – הרעיון של חברים שהנסיבות מפגישות ביניהם מחדש. אבל חוץ מזה הוא מקורי מאוד. את התסריט כתב ג'ון הודג', שעיבד את התסריט של הסרט הקודם מהספר של אירווין. אירווין מעורב, אבל הוא היה אדיב מאוד – הוא פשוט מרשה לנו לעשות מה שאנחנו רוצים ונמצא שם לכל עצה שאנחנו צריכים. אבל זהו לא עיבוד מדויק של 'פורנו' ולסרט גם לא יקראו 'פורנו'".

אתה לחוץ?

"כן, זה מפחיד מאוד. השחקנים אמרו לי, לפני ששלחתי להם את התסריט: 'תראה, אלא אם זה ממש טוב, אנחנו לא הולכים לעשות את זה'. אבל אני חייב לומר שכששלחנו להם את התסריט, הם כולם הרגישו כמוני. הייתה סיבה אמיתית להפגיש שוב את הדמויות האלו ולבחון אותן. תמיד יהיו אנשים שיתאכזבו מאיתנו כי לא יכולנו פשוט לעזוב את 'טריינספוטינג' במנוחה. אבל אנחנו, מצדנו, פשוט לא יכולנו שלא".