אתמול (רביעי) חשפה אפל TV את הטריילר שלה לסדרה הישראלית "Unconditional" שהופקה על ידי קשת (תשודר בישראל תחת השם "הבת") ונרכשה על ידי שירות הסטרימינג האיכותי של ענקית ההייטק, לקראת הפרמיירה שלה שנקבעה ל-8 במאי. את השיטסטורם שהתנפץ על הרשתות החברתיות עם עלייתו של הטריילר, אפל TV הייתה יכולה אולי לנחש, אבל לא את עוצמתו.

>> רוצים תקווה? אז תצפו בריאיון הזה של מעוז ינון ועזיז אבו שרה
>> יש לך פה חצוף צ'ארלי צ'פלין: לא תאמינו מי כוכב המיקרו‑דרמה הבא

בשעות שאחרי עליית הטריילר הוצפו חשבונות המדיה החברתית של אפל TV באלפי תגובות שנאה אנטי-ישראליות בואכה אנטישמיות עד נאציות, כולל קריאות להחרים את אפל על שלל מוצריה בעקבות תמיכתה ב"פרופגנדה ציונית". הסדרה, בכיכובן של טליה לין רון ולירז חממי, עוסקת כזכור בסיפורה של חיילת ישראלית משוחררת שמטיילת לה בהודו להנאתה ונעצרת בשדה התעופה ברוסיה כשבאמתחתה סמים, ואמא שלה יוצאת למסע אקשן בינלאומי מסמר שיער כדי להביא לשחרורה. בקשת הדגישו בעבר שהיא אינה מבוססת על סיפורה של נעמה יששכר.

כך או כך, מתברר שלפחות ברשתות החברתיות גדושות הבוטים והתעמולה, הציבור מתקשה לגלות אמפתיה לחיילת ישראלית שנעצרת ברוסיה עם סמים ("למה הרוסים מתנהגים כמו חיילי צה" ל?", שאל באירוניה אחד המגיבים בעקבות סצנה בטריילר בו נראים שוטרים רוסים נוהגים באלימות), וגם מגיבים פחות אנטי-ישראלים תהו אם אפל TV בטוחה שזה עיתוי מוצלח לסדרה כזאת.

בטוויטר/X לבדה זכה הפוסט של אפל TV לכ-3.5 מיליון צפיות ואלפי תגובות ושיתופים ביקורתיים, ובראשן תגובת ראטיו שזכתה ל-12 אלף לייקים ונוסחה בפשטות "פאקינג דוחה. תפסיקו לתת לחזירים האלה פלטפורמה". ראטיו נוסף השיג ציוץ שגרס כי "סוף סוף, סדרת פיל גוד על ישראלי שנאסר בגלל הפשעים שלו".

אפל לא עזרה לסדרה כשליוותה את הפוסט בכותרת "מהמפיקים של 'הומלנד'", כשהם מכוונים לקשת שהפיקה את "חטופים" שהפכה ל"הומלנד", סדרת להיט שנתפסת כאנטי-מוסלמית במפגיע. באפל TV לא מתרגשים מהרעש בשלב זה, וסקרנים יותר לראות אם הוא יתורגם גם לנתוני צפייה גבוהים מאשר חוששים מהחרם. "הבת" צולמה בהודו, גיאורגיה וישראל,ויוצריההם אדם ביזנסקי ("המדובב") ודנה אידיסיס ("על הספקטרום", "ברלין בלוז"), כשהבמאי הוא יונתן גורפינקל ובקאסט גם יבגניה דודינה, ולדימיר פרידמן, אמיר חדד ויוסי מרשק. שיהיה בהצלחה לכולנו.

• המסך
• אפל טיוי
• סדרות ישראליות
• ישראלים בחו"ל
• מלחמת שבעה באוקטובר
• קשת

נגה קדם היא מלחינה בת 27 שנולדה וגדלה בחיפה, ומשם המשיכה ללימודים בברקלי ולנסיה. במסגרת לימודיה החלה לעבוד עם המלחין מרק יגר ("מלכת המדבר"), והתמחתה אצל בן טיפוחיו של הנס זימר, קלאוס באדלט. זה אומר שהיא בדיוק בשלב שבו היא מלחינה סרטים על הקו שבין הוליווד לתל אביב, ולמרות שבשלב הזה רובם עוד לא יצאו לאקרנים (למעט הדוקו "מרד בממלכה: סיפור אהבה מפתיע" בנטפליקס), יש הרבה עבודה בדרך, לרבות סרט של טיילר פרי. זמן טוב לזכור את השם.

>> חוף לשחייה לילית וחנות להרגיש בה מכשפה // העיר של אוקסנה פרוב
>> בר שעשוי מחומר של חתיך וספסל שלא מאכזב. העיר של עינת שחק
>> נווה מדבר של יופי והפסל המקסים בעולם // העיר של עינת צרפתי

1. 85/15

פאב הדייטים הנצחי שלי, עם מלא זכרונות טובות גם מכל מיני ישיבות-של-אחרי-הצגה עם חבורות שונות של חברים. משהו בללכת לשם אחרי הצגה במרכז ענב או בית לסין מזכיר לי תחושות התרגשות מהסוג שמגיע בגלל השראה מאומנות חדשה ואנשים מוכשרים ואת התחושה של הזדמנויות חדשות בקצה האצבעות. הסיפוק הזה של אחרי שנגעתי באומנות אמיתית ועכשיו אני חופשייה יותר. זה ממש ייצוג של המשמעות של תל אביב בשבילי – אומנות, אנשים מוכשרים, הזדמנויות, חופש. האוכל גם פשוט מעולה.
מלכי ישראל 15, תל אביב

2. סטודיו

מסעדה. הכי טעים שיש. מקום שמייצג בשבילי רגעים חשובים בחיים, אבל בעיקר אנשים טובים ואוכל כ״כ מספק ומנחם, שגם אחרי שחיפשתי בכל הסיבובים שלי בעולם עוד לא מצאתי משהו שמשתווה לו.
ניסים אלוני 10, תל אביב (צמרת G)

3. כיכר רבין

עוד לפני שהתחילו השיפוצים, כשאני הייתי בתיכון והייתי חזק במסלול של שירה קלאסית בדרכי להיות זמרת אופרה (וממש לפני שהפסקתי את המסלול הזה), הכיכר היה מין נקודת מפגש שאני והחברות הטובות יכולנו להתייחס אליה, בעיקר בין קונצרטים ששרנו בהם לבין שיעורי פיתוח קול אצל המורות הכי טובות. הרגעים שאני זוכרת הכי לטובה מכל זה בסוף הם רגעי הרביצה בכיכר עם השמש על הפנים.

4. צוותא

אחד המקומות הראשיים שבהם התחילה האהבה שלי לתאטרון. בהתחלה לקחו אותנו מטעם מגמת תאטרון, ואחר כך התחלנו ללכת לבד, ומאז ועד היום הלובי שם עושה לי טוב על הלב. וכמובן שגם ההצגות עדיין מעולות!
אבן גבירול 30, תל אביב

5. קפה חמנייה בבזל

מקום מושלם וקסום שנסגר בעקבות התקופה המאתגרת של המלחמה, ב-13.3. השקט והאווירה הנעימה של מתחם בזל בשילוב עם ארוחת הבוקר המושלמת וקפה תל אביבי מדויק. גם כזה עוד לא מצאתי בשום מקום אחר בעולם. איזה באסה שנסגר.

מקום לא אהוב בעיר

ללא כל ספק השיפוצים באמצע הרחוב באבן גבירול, וספציפית חוסר ההתאמה של הסיטואציה לרוכבי אופניים לאורך זמן כ״כ ארוך. אני מאוד בעד פיתוח העיר והרכבת הקלה שמתכננים שם, אבל כשמשהו מתארך לכ״כ הרבה שנים אז הוא כבר לא זמני – הוא כמעט קבוע והוא דורש טיפול – מה רוכב אופניים אמור לעשות שם? השביל – פשוט נגמר. סכנה להולכי רגל!

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
קריאה מבויימת במסגרת ״חברותעשייה", ובכלל הארועים והפעילות של הקבוצה. בהובלה של קטיה ליפובצקי ונועה חדד, פעם בחודש בערך מתכנסת בתל אביב קבוצה של נשים בלבד מתוך ״התעשייה״ – קולנוע תיאטרון וכו׳. משם השם חברות-תעשייה. ממש נחרטה לי בלב ספציפית קריאה חמודה של תסריט מעולה של אחת מחברות הקבוצה (Zoe Karbe). נשות התעשייה – אתן מוזמנות להצטרף!

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
״הלביאות מטהראן״. התחלתי לקרוא את הספר הזה עוד לפני המלחמה, סתם כי חיפשתי מה לקרוא אחרי שסיימתי ספר אחר שסחף אותי לחלוטין (״שיעורים בכימיה״) והשאיר לי חור בלב בצורה של דפים עם כריכה. אז אמא שלי המליצה לי על הלביאות מטהראן, ובערך כשהגעתי לאמצע – שזה היסטורית תקופת ההפיכה באיראן ועליית המשטר הנוכחי שאנחנו כ״כ רוצים שיפול – אז התחילה המלחמה.

החלטתי שזה יהיה הספר מקלט שלי, שמתי אותו במקלט, וכל פעם שהיתה אזעקה ישבתי במקלט וקראתי עוד על איך המשטר הנורא הזה עלה לשלטון, בעודו כרגע משגר טילים לכיוון הבית שלי. זה נתן לי המון השראה, כי הגיבורות בספר תמיד נלחמו בשלטון הזה, תמיד נלחמו לחופש, והן מייצגות בשבילי את כל הנשים האיראניות שהכל נלקח מהן ושביחס אליהן מצבנו כרגע עוד ממש בסדר.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קודם כל לחיילים במילואים. יש המון עמותות שעושות את זה. ציוד טקטי ואוכל חם איפה שחסר. בנוסף, לחיות בכבוד – ארוחות חמות לניצולי שואה. הסיבה היא פשוט שהזמן מאוד קצר עד שלא יהיה כבר אנשים כאלה לתרום להם, ודווקא בעשור האחרון שעוד יש – זה המצב שהם צריכים לחיות בו, כשהכל סגור וקשה ושומעים פיצוצים מבחוץ ממש כמו שהיו שם אז במלחמת העולם השנייה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הבמאי והתסריטאי טל דוידוביץ׳. טל בשירות מילואים פעיל מה-7.10 ועד עכשיו – מעל 650 ימים – ותוך כדי זה הוא גם כתב וביים את אחד הסרטים הכי יפים מוצלחים ומדויקים שראיתי בתור סרט ביכורים, או בכלל בקולנוע הישראלי. היה לי את המזל ליצור את המוזיקה לסרט שלו. על המוזיקה עבדנו תוך כדי השבועות שלפני ואחרי שנולדה לו בת ראשונה, בין ימי מילואים, ובכל זאת הוא היה מנהיג רך ומבין לצוות שלו, שמוביל דרך השראה והבנה ובלי לחץ, ומביא לתוצאות מעולות בזמנים מעולים. אתם עוד תשמעו עליו!

מה יהיה?
לא יודעת. יהיה מדהים, נעשה כל מה שאפשר בתוך הסיטואציה, נהנה מהחיים שיש לנו.

• העיר שלי
• מוזיקאים
• ישראלים בחו"ל
• 85/15
• צוותא
• כיכר רבין

חגי לוי, גדול יוצרי הטלוויזיה בישראל, חוגג בימים אלה סיבוב מוצלח מאוד של הקרנות בפסטיבלים לסדרת הטלוויזיה "אתי", הפקה אירופאית שמבוססת על ספרה המדהים של אתי הילסום ועל סיפור חייה מעורר ההשראה בתקופת השואה. התחנה הנוכחית היא פסטיבל סיריס מאניה היוקרתי בצרפת, שם הוקרנה הסדרה בהקרנה מיוחדת מחוץ למסלול התחרותי.

>> תהיו חזקות? אנחנו חזקות. מי שלא חזק הוא מי שהפקיר את העורף
>> בפעם המי יודע כמה, שאול מהבארבי זועק את מצוקת תעשיית המוזיקה
>> מנכ"ל קלארו משתף: איך מסעדת שף מצליחה לשרוד בימים כאלו

במסגרת החגיגות העניק לוי סבב ראיונות לתקשורת העולמית, ואחת הסוגיות המרכזיות שעליהן נשאל הוא החרם התרבותי על ישראל, שהולך והופך רשמי ומדובר יותר ככל שהמלחמה נמשכת. בריאיון ל"וראייטי" הבהיר לוי כי למרות העובדה שהסדרה שלו נוצרה באמצעות כסף אירופאי בלבד ואין להפקה שום קשר לישראל, הוא עדיין עלול להיות נתון לחרם.

"אני חושב שחרם יכול להיות דבר צודק לפעמים, הרגשתי בסדר גמור עם חרם על רוסיה", אמר לוי, "אבל הבעיה בחרם תרבותי היא שאתה מעניש את האנשים הלא נכונים. רוב קהילת האמנות בישראל נלחמת במשטר, ונלחמת מאוד חזק. בשלוש השנים האחרונות היינו ברחובות ונאבקנו בממשלה הזאת, מנסים לעשות כל מה שאפשר. אנשים שרוצים להחרים את ישראל צריכים להיות הרבה יותר סלקטיביים. לבדוק עם מי הם עובדים – גם אני לא הייתי רוצה לעבוד עם תומך פוטין".

עוד הוסיף לוי כי מי שמעוניינים לייצר חרם אפקטיבי צריכים "לעשות קצת מחקר, לברר מאיפה הכסף מגיע והאם הוא תומך בכיבוש. אבל להעניש את כל הקהילה האמנותית זה בעייתי. אנשים עצלנים. הם לא רוצים לעשות את העבודה הזאת ופשוט מדביקים תוויות על דברים. כאמנים ישראלים, אנחנו צריכים עזרה מול המשטר המפלצתי הזה. החרם למעשה מחליש את הקהילה הזאת".

כזכור, החרם התרבותי המתגלגל על ישראל החל בעקבות מתקפת הנגד של ישראל על עזה אחרי טבח שבעה באוקטובר. במאים ישראלים בולטים בעולם, ביניהם נדב לפיד, הביעו הבנה לחרם ולמניעיו, בעוד איגודי היוצרים בישראל התבטאו נגד החרם בחריפות והדגישו את פגיעתו דווקא במתנגדים למדיניות ממשלת נתניהו.

• המסך
• מלחמת שבעה באוקטובר
• חגי לוי
• ישראלים בחו"ל
• החרם על ישראל

אומרים שזו לא תקופה טובה למטבח הישראלי בעולם, וזה גם נשמע נכון. אף אחד לא רוצה לחשוב על מלחמות מסובכות בזמן שהוא יוצא לבלות במסעדה, וגם לא על פוליטיקה גלובלית ומלחמות דת. וכנראה שזה גם נכון ברוב העולם המערבי, המזרחי, הדרומי והצפוני. אבל לא בניו יורק. כי בשנה האחרונה הפופולריות של אוכל ישראלי בניו יורק נמצאת בנסיקה מטורפת כך לפתע.

>> מישלן סטאר: הישג מדהים לשף הישראלי שכבש בשקט את לונדון
>> קוראים לה בלה: אייל שני פותח מסעדה איטלקית. והיא יפהפיה

הגל הנוכחי ששוטף בחודשים האחרונים את התפוח הגדול בטחינה וסחוג כולל אתמלכה הכשרה של אייל שניבברוקלין,אור'אש של נדב גרינברגשהיה השף של שני ב"שמונה" הממושלנת, ו"תיאודורה",מסעדת גריל הדגים של שף תמיר בלכמןשהעפילה למקום השני ברשימת "המסעדות הטובות ביותר בניו יורק כרגע" של "טיים אאוט ניו יורק", וזה רק בדרג העליון של מסעדות הקז'ואל דיינינג. אליהן הצטרפה בספטמבר שעבר גם "מותק", רשת מסעדות הקז'ואל של שף צ'ארלי לוי שאוחזת בשבעה סניפים בפלורידה והחלה להתרשת גם בניו יורק, שם הפכה כבר לאחד המקומות המדוברים בשכונת פלאט איירון הטרנדית.

ועכשיו? עכשיו תור גריניץ' וילג'. מסעדת המטבח המזרח־תיכוני שנולדה במיאמי וידועה במגשי המאזטים שלה לשרינג במרכז השולחן שהפכו ויראליים, בעיצוב פנים שטוף שמש ובמנות ישראליות מנחמות, תפתח את הסניף הניו יורקי השני שלה ברחוב בליקר 184, על הפינה האסטרטגית של מקדוגל. ניו יורקים שגללו לאחרונה באינסטגרם כבר ראו את הפיתות התפוחות, המאזטים המבריקים וצלחות השניצל המוזהבות של מותק חולפות לכם בפיד. למרות שהאסתטיקה של המקום בהחלט מחמיאה לאינפלואנסרים, דווקא האוכל הוא זה שהפך את הפייבוריטית של מיאמי ללהיט של ממש.

הסניף בגריניץ’ וילג’ ישמור על המנות שהפכו את המותג לפופולרי: לאפה אוורירית שנאפית במקום, שווארמה שנחתכת ליד השולחן, שניצל פריך בחלה וסטים של מאזטים צבעוניים כמו לבנה עם זעתר וחומוס עם בצל מקורמל. צפוי שגם הבראנץ’ יהיה כאן גורם משיכה מרכזי, עם מנות כמו מלאווח עלים פריך ולביבות תפוחי אדמה שמתוכננות לארוחות סופ"ש ארוכות ונינוחות.

מבחינת עיצוב, החלל החדש ממשיך את האסתטיקה המזוהה של מותק כקפה-ביסטרו ים־תיכוני. האורחים ייכנסו דרך בר מצופה אריחים צהובים בוהקים, ומשם יעברו דרך קשתות שמחלקות את אזורי הישיבה. גופי תאורה בצורת שמשיות קלועות ביד, שולחנות שיש וספסלי ישיבה מרופדים בלבן יוצרים אווירה קלילה ונעימה. דלתות גדולות עם חלונות לאורכו של חלל הפינה ייפתחו במלואן בחודשים החמים, כך שהמסעדה תהפוך למרחב פתוח ומאוורר שמשלב פנים וחוץ. המסעדה החדשה תכיל כ‑120 מקומות ישיבה בפנים ועוד כ‑50 מקומות במרפסת חיצונית, מה שהופך אותה לאחד מחללי האכילה הגדולים באזור המיידי של רחוב בליקר. מותק תביא לשכונה גם את אחד היתרונות האהובים עליה: האפי‑האוור יומי במחיר 5 דולר, לצד שירות רציף מהבראנץ’ ועד ארוחת הערב.

עם וויליאמסבורג והאפר וסט סייד שמוזכרות כיעדי התרחבות עתידיים בעיר, נראה שהסניף בווילג’ מסמן שרק התחלנו את הפרק הניו־יורקי של מותק. תבואו להגיד שלום כשאתם בסבבה.

• אוכלים שותים
• מסעדות בניו יורק
• ישראלים בחו"ל