הלו מיצקי: איך נשמע רוקנ'רול שעבר בין ניו יורק, יפן, סין, טורקיה וקונגו?
מיצקי מיאוואקי האמריקאית־יפנית גדלה בסין, בטורקיה, ברפובליקה הדמוקרטית של הקונגו ובניו יורק. לא הייתה לה ברירה אלא לאמץ שפה אוניברסלית: רוקנ'רול, וגם ללמוד לדבר בה באנרגיות שכבר כמעט לא עושים יותר. ריאיון
מי שמחפש היום את הדבר הבא במוזיקה הפופולרית סביר להניח שלא נושא עיניים לגזרת האינדי רוק. השנים האלו חלפו, לפחות עד להודעה חדשה. זה לא שנגמר החשמל בגיטרות ושאין יותר רוק חדש ומצוין, אבל רוב העשייה המרעננת נעשית כיום בז'אנרים אחרים. אבל בקרב היוצאים מן הכלל אי אפשר להתעלם מ"Puberty 2", אלבום הפריצה של היוצרת האמריקאית־יפנית מיצקי, שראה אור בשנה שעברה. אף שהסאונד שלו לא חידש יותר מדי, הרגש הבלתי מרוסן של מיצקי עזר לו להשתחל לאינספור סיכומי שנה נחשבים. NPR (רשת הרדיו הציבורית האמריקאית) אף בחרה בשיר מתוכו, "Your Best American Girl", למקום השני במצעד 100 השירים הטובים של 2016, שני רק ל"Formation" של ביונסה.
מיצקי (26), שזהו שמה הפרטי (שם משפחתה הוא מיאוואקי) וגם שם הבמה שלה, נולדה ביפן לאב אמריקאי איש צבא ולאם יפנית, ואת כל שנות ילדותה העבירה בבסיסים צבאיים. סין, טורקיה, מלזיה, הרפובליקה הדמוקרטית של הקונגו הן רק חלק מהמדינות שבהן חייתה תקופות קצרות לפני שעברה כטינאייג'רית לניו יורק, אך בה כבר לא הצליחה לגמרי להיטמע.
איך הרגשת, בתור זמרת לא מאוד מפורסמת, למצוא את עצמך שנייה רק לביונסה ברשימה מכובדת?
"אני לא יודעת כי בכנות – זה לא מרגיש מציאותי. מצחיק שיש דברים כאלה באינטרנט, כי אז אני נתקלת בהם ואומרת לעצמי 'אלוהים, אני שנייה רק לביונסה!', אבל אז החיים נשארים אותו הדבר. אני עדיין קמה בבוקר, מצחצחת שיניים וחייבת ללכת לעבוד על דברים וכו'. אולי השנה, כשאתחיל להופיע בפסטיבלים גדולים ולפגוש אנשים אמיתיים, כל הדבר הזה יקבל תחושה של משהו מציאותי יותר".
בשיר הזה, "Your Best American Girl", את שרה למושא אהבה נכזבת את המילים: "אימא שלך לא תקבל את הדרך שבה אימא שלי גידלה אותי".
"אני חושבת על זה מדי פעם ועדיין לא לגמרי מודעת בעצמי לאילו ענייני חינוך ספציפיים התכוונתי, כי כשאני שרה את המילה 'אימא' אני לא חושבת עליה כאל אימא ספציפית אלא כקונספט תרבותי של אם. זאת יותר מטפורה לרקע תרבותי, יותר על להיות באיזה מקום ולהרגיש ולדעת בבירור שאתה לא משם, ושלא משנה כמה תתאקלם – עדיין תהיה לא משם".
את מרגישה שאת עצמך לא אמריקאית מספיק?
"כך תמיד הרגשתי. הרי גדלתי מחוץ לארצות הברית ואת רוב חיי ביליתי בקרב קהילות בינלאומיות וגם שם יכולתי להרגיש מאוד שונה, אבל מכיוון שאלה קהילות גלובליות הייתה בהן ההבנה של 'כן, היא שונה אבל זה כי היא ממדינה או מתרבות אחרת'. אבל כשעברתי לארצות הברית לא הייתה שם המודעות הזאת. אולי מפני שארצות הברית כל כך עוצמתית ומשרה תחושה שאין בעולם דבר מלבדה. אז כששם הייתי שונה נורא, חשבו שאני פשוט אינדיבידואל מוזר. התפיסה שלי של הטיפוס הכל־אמריקאי היא לא של אדם לבן בהכרח, אבל כן כזה שמתנהג במעין חוסר מודעות מופלאה, שהוא במרכז העולם".
אבל מיצקי רואה גם את הצדדים החיוביים בהתבגרות שלה. נוסף על כך שיצא לה לראות עולם, היא גם זכתה, כבר בגיל צעיר מאוד, להיחשף לדקויות ולמורכבויות חברתיות במדינות שונות. "נראה לי שהרבה אנשים לא קולטים את זה עד גיל מבוגר שבו הם עוזבים את הבית ורואים איך אחרים חיים", היא אומרת, "אז כן, לגדול כמי שנעה בין מדינות בהחלט פיתח בי תחושות של בידוד וכמיהה, אבל אני גם חושבת שייתכן שאם הייתי גדלה במקום אחד אותן התחושות היו עדיין קיימות בי – רק שאולי לא הייתי יודעת את מה להאשים בהן, על מה לשים את האצבע".
אמרת בעבר שהאלבום "Puberty 2" לא בא להצהיר מבחינתך שום הצהרות פוליטיות, פמיניסטיות או מגדריות, אם כי הרבה מאזינים כן מחפשים את הזוויות האלו שם.
"כל מוזיקה שמגיעה ממקום אישי באמת הופכת בשלב מסוים לפוליטית. מה שקורה בפוליטיקה משפיע עליי בין שאני רוצה או לא, והדינמיקה של מה שקורה ביני ובין האחר תמיד תושפע מהמקומות הפוליטיים שמהם אנחנו מגיעים, כך שהפוליטי הוא לא דבר שקורה רק בעולם מרוחק של פוליטיקאים, אלא גם בתוכי".
לא ממש משנה אם התכוונת לכך, האלבום שלך נושא מסר די מעצים ומקבל.
"אני שמחה שזה יצא ככה, כי אני לא כותבת מוזיקה כמסר. ניסיתי לעשות זאת בעבר אבל תמיד יצא לי מטיפני ואפילו קצת יהיר, כי כשכתבתי בצורה כזאת זה הגיע ממקום של מישהי שמנסה ללמד. אבל מה שאני למדתי הוא שלאנשים קשה מאוד להתחבר לכתיבה שכזאת".
ברמה התוכנית, היית אומרת שזהו אלבום שהוא רטרוספקטיבה לטינאייג'רית שהיית?
"אני חושבת שכן. נראה לי גם שזו זעקת הנעורים האחרונה שלי. בשנות ה־20 המוקדמות אתה כבר מחשיב את עצמך לאדם בוגר אבל עדיין נמצא באיזה משבר אקזיסטנציאליסטי שהוא דרמטי כמעט כמו שנות הנעורים שלך, רק שהפעם זה כולל גם התעסקות בכסף. לכן אני חושבת שלהבדיל ממבט שלי אחורה על שנות נעוריי, באלבום הזה אני מתעסקת בחלק האחרון של המרתון הזה שנקרא 'שנות ההתבגרות'".
אם כך זהו הפרק האחרון בסדרת אלבומי ההתבגרות שלך. על מה יהיה האלבום הבא?
"הוא יהיה אלקטרוני וחסר רגש לחלוטין".
מיצקי תופיע בבארבי, קיבוץ גלויות 52 תל אביב, שבת (18.2) 20:30, 145 ש"ח, מופע פותח: הילה רוח
