כמו שכל ילד יודע להבין אחרי מספיק סיפורי-טרום-שינה, מפלצות הן לרוב פשוט דרך מוחשית לבטא את הפחדים שלנו – וזה נכון גם למפלצות גדולות, שפשוט נועדו לבטא פחדים גדולים. אתם חושבים שזו מקריות שגודזילה הופיעה רגע אחרי שיפן חטפה שתי פצצות אטום על הראש, או שקינג קונג הופיע בימי השפל הגדול? אלו רק היו דרכים מורכבות, מזוויעות ואולי קצת מוזרות להתמודד עם הפחד שנולד, ולעבד אותו בדרך מוחשית יותר. ובכן, אם יש זמן להתמודד עם פחד, זה ממש עכשיו.

כשהסדרה "מונארך: מורשת של מפלצות" הגיעה לראשונה לאפל TV אולי הוסחה דעתכם, כי זה היה בסך הכל חודש אחרי האסון של אוקטובר 2023, ולמי היה כוח אז למפלצות – אבל הסדרה הזו, שמתרחשת ביקום המפלצות שיצרו אולפני לג'נדרי, מציגה סיפור אפוס בן 3 דורות על חברה שמעורבת בבניית אותן מפלצות ענק, שיכולות לבוא בצורת לטאה זועמת, גורילת בניינים או אפילו עכביש מהסיוטים. בניגוד ליצירות הטראש הישנות של האולפן, היא הצליחה (בעזרת אפקטים משגעים וסיפור טוב) לבנות עולם מעניין יותר. עכשיו העונה השניה מגיעה, והמפלצות רק מתפתחות ומתרבות, ואם לא הספקתם, זה בול הזמן להצטרף לפרנצ'ייז.

בביקורת שלירון רודיקכתב על הסדרה עם יציאת העונה הראשונה, הוא סיפר שהיא "למדה לקחת את הפרנצ'ייז ואת היקום שאולפני לג'נדרי ניסו לבנות ברצינות, ולאזן בין הסיפור לבין תצוגת ראווה של מפלצות הרסניות – והיא לוקחת המון מהעבר של הפרנצ'ייז, ומשלבת אותו יחד עם ניסיון לספר סיפור מורכב בתוך היקום הזה. זה ניסיון לא מובן מאליו בהתחשב בעובדה שהיקום ידע לא מעט סיפורים, ורובם המוחלט פשוט לא היה טוב. אבל זאת סדרה טובה, עם פגמים, שאם תצליחו להתעלם מהם תוכלו ליהנות לא רק ממבחר מפלצות מקוריות, אלא לראשונה בפרנצ'ייז תוכלו לקבל סיפור ששווה את הזמן שלכם". אל תפחדו, זה הרבה יותר קל להתמודד איתו מאשר עם המציאות.
מונארך: מורשת של מפלצות, עונה 2, עכשיו באפל TV

• מה רואים הלילה
• אפל טיוי
• סטרימינג

העשור הראשון של המאה ה-21 שינה לחלוטין את עולם הטלוויזיה, ואחת הדוגמאות הבולטות לזה היא הטרנספורמציה שעבר ז'אנר הסיטקום. אחרי תור זהב נוצץ בניינטיז עם "חברים", "סיינפלד", פרייז'ר", "נני", שלל סיטקומים משפחתיים דביקים יותר או פחות וגם "משפחת סימפסון" ו"סאות' פארק", לשנות האלפיים היו תוכניות אחרות לגמרי.
>>

מובילת השינוי הזה הייתה "המשרד", שנפטרה מהצחוקים המוקלטים לטובת הומור מבוכה ושפה כמו-דוקומנטרית, אבל אפשר לציין גם את "איך פגשתי את אמא", "מלקולם באמצע", "רוק 30", "תרגיע", "משפחה בהפרעה" ובהמשך "קומיוניטי" ו"מחלקת גנים ונוף" כסדרות שעזרו להמציא מחדש את הצורה שבה אנחנו רואים קומדיה בטלוויזיה. "סקראבס" לא פעם נשכחת בליינאפ הזה, למרות שזכתה להצלחה בזמן אמת ושודרה כמעט עשור שלם – בין 2001 ל-2010.

יכול להיות שהעונות המאוחרות והחלשות יותר – ובמיוחד עונת הסיום הידועה לשמצה (ובצדק) – פשוט הרסו לה את המומנטום. לכבוד חזרתה לעונת ריבוט די מתבקשת בדיסני+, זה זמן מצוין להפנות זרקור לסדרה שבדיעבד הייתה פורצת דרך וחדשנית לא פחות מכל הנ"ל, ואפילו עברה בכבוד מסוים את מבחן הזמן.

העלילה של "סקראבס" הייתה פשוטה למדי – קבוצה של רופאים צעירים מגיעה לבית חולים ומנסה לתפקד ולשמור על אופטימיות בסביבה קשה וכאוטית. הבחירה בבית חולים כמוקד ההתרחשות העיקרי כמעט וחייבה שילוב של קומדיה ודרמה, ומידה מסוימת של חיבור למציאות, וכבר מהפרק הראשון "סקראבס" הבהירה שלפנינו סדרה הרבה יותר ריאליסטית ומלנכולית מהמקובל בז'אנר, לפחות באותה תקופה. "סקראבס" לא התעלמה מהצדדים המכוערים, המצלקים או המתסכלים בשגרת חייהם של צוותי הרפואה – הדמויות עבדו קשה, עשו טעויות, זעמו על המערכת, איבדו מטופלים וגם חוו משברים אישיים דרמטיים.

באחד הפרקים הקשים בסדרה התרחשה טרגדיה מהסוג שאנחנו רגילים לקבל בסדרות כמו "האנטומיה של גריי" או "האוס" – מטופלת שאיבריה נתרמו התגלתה בדיעבד כחולת כלבת, מה שמוביל למותם של שני מטופלים שעברו השתלה. בפרק אחר מטופלת מבוגרת ואהובה על הצוות מצאה את מותה בבית החולים שבוע בלבד אחרי ששוחררה מאשפוז ארוך – לאחר שנחשפה לזיהום בבית החולים עצמו. הריאליזם של "סקראבס" לא הסתכם בשימוש במקרים רפואיים אמיתיים ומדויקים או אפילו בתיאור החלקים הבעייתיים של מערכת הבריאות האמריקאית, אלא גם לאותנטיות הרגשית שהסדרה הציעה. אף מערכת יחסים זוגית לא הייתה מושלמת וההחלטות שביצעו הדמויות היו, לא פעם, תוצאה של הנסיבות יותר מאשר "ההחלטה הנכונה".

כל זה לא אומר, חלילה, ש"סקראבס" הייתה פצצת דיכאון. רוב הזמן הטון והגישה היו קלילים, אפילו מטופשים. הסדרה סופרה לנו דרך עיניו של ג'יי.די (זאק בראף), רופא צעיר עם נטייה לחלומות בהקיץ ופנטזיות משוגעות, שמוצגות לפנינו במלוא הדרן, מקרב ריקודים בין מחלקות לסצנת קונג פו מושקעת ועד לראשים נמסים. בית החולים "הלב הקדוש" מלכתחילה לא היה מקום נורמלי במיוחד – בכל זאת, הצוות הקים Airband באחד הפרקים – אבל השטותיות של ג'יי.די הפכו אותו לאפילו יותר מטורלל.

עוד ייחוד של "סקראבס" ביחס לתקופה ולמוסכמות הז'אנר הייתה הצורה שבה היא צולמה ונערכה. קודם כל, היא לא צולמה מול קהל ולא שולבו בה צחוקים מוקלטים. בשונה מרוב הסיטקומים באותה תקופה, היא אפילו לא צולמה באולפן טלוויזיה סטנדרטי עם מספר מצלמות במקביל, אלא במבנה שהיה בעבר בית חולים אמיתי. המבנה הפך לסט הצילומים של הסדרה כולה – בית החולים, הדירות של הדמויות וגם הבר שבו הן מבלות. את העובדה שסקראבס לא נראית כמו סיטקום "סטנדרטי" אפשר לייחס לעובדה שהסדרה צולמה במצלמה אחת בלבד, כמו שמקובל לצלם קולנוע. חופש התנועה של צילום במצלמה אחת ולא בכמה במקביל איפשר צילום מושקע ואימרסיבי יותר, וגם הקל על הוספת אפקטים מיוחדים כשהפנטזיה של ג'יי.די הצריכה כאלה.

כל ההבדלים האלה בין סיטקומים קלאסיים ל"סקראבס" והסיטקומים מהסוג החדש התנקזו לפרק "חיי בארבע מצלמות", פארודיה אוהבת שזיגזגה בין המציאות העגומה לבין הפנטזיה של ג'יי.די על חיים פשוטים יותר בסיטקום שבו הכל תמיד מסתיים יפה ושלם. בחיים האמיתיים ד"ר קלסו נאלץ לפטר עובד בבית החולים מטעמי תקציב, בעוד ג'יי.די מטפל בתסריטאי מפורסם שעבד בסדרה "חופשי על הבר", שמאובחן עם סרטן ריאות. בסיטקום הפנטזיה, המשבר התקציבי נפטר בעזרת תחרות כישרונות עם פרס כספי, והאבחנה הקטלנית של המטופל בכלל הייתה של מטופל אחר עם שם דומה, "ולמי אכפת ממנו, הוא אנטישמי".

רוב הזמן הסדרה הצליחה לשמור על האיזון העדין בין שני הטונים הכל כך שונים שלה. כשזה לא קרה קיבלנו את הרגעים הכי חלשים בסדרה, למשל עלילות איומות כמו "ג'יי.די מתעלף בכל פעם שהוא מחרבן". בכלל, "סקראבס" עבדה הכי פחות כשהיא חזרה על טעויות של סיטקומים אחרים – נניח כשנפלה לפתרונות קלים ומהירים כדי לפתור בעיות ארוכות, או כשהחזירה שוב ושוב את ג'יי.די ואליוט זה לזרועות זו.

עם זאת, העונה השמינית שלה סיפקה כמה מפרקי הסיום המושלמים ביותר שנראו בטלוויזיה האמריקאית, כולל פתרון יפה לבעיית אליוט וג'יי.די. כמו כל הרגעים הטובים שלה, גם בסיום היא הצליחה לשלב היטב בין המוח ללב, בין כתיבה חכמה ומציאותית לרצון של כולנו לראות את הדמויות שאהבנו מקבלות סוף טוב. אה, וכן. אחר כך הייתה גם עונה תשיעית ואיומה שנוצרה רק כי בגלל לחצים של הרשת, אבל בחייאת, פשוט תתעלמו ממנה.
כל העונות של סקראבס זמינות בדיסני+, העונה החדשה תעלה מחר (26.2.26)

• המסך
• דיסני
• סטרימינג
• סיטקום

אם במהלך הימים האחרונים הצצתם בכל רשת חברתית שהיא, וודאי שמתם לב שכולם משום מה נזכרים בנוסטלגיה בשנת 2016. דיוויד בואי חזר למאדים, כל האינסלים כעסו על הריבוט הנשי של "מכסחות השדים" ושירות סטרימינג אמריקאי בשם נטפליקס הפך בינואר של אותה השנה לבינלאומי – והגיעו גם לישראל. לראשונה יכלו הצופים בארץ (שלא החזיקו ב-VPN, שהיה די נדיר דאז) להתחבר לשירות הסטרימינג ולראות לראשונה באופן חוקי תכנים כמו "בית הקלפים" ו"כתום זה השחור החדש", אז עדיין ללא תרגום לעברית או ממשק בשפת הקודש.

בעשור שחלף, שירות הסטרימינג הקטן גדל למפלצת והביא למהפיכה של ממש בתרבות הצפייה העולמית. למרות טענות חוזרות ונשנות (ולא בלתי מוצדקות) על ירידת איכות התוכן בשל שלטון האלגוריתם, 231 מיליון מנויים ביותר מ-190 מדינות הופכים אותו לשירות הסטרימינג הכי פופולרי בעולם, כאשר גם מתחרות חזקות עם גב ענק כמו דיסני ואפל נלחמות כדי להצליח כמו נטפליקס. על רקע עסקת הענק המסתמנת, במסגרתה נטפליקס צפויה לרכוש את וורנר ברדרס ב-72 מיליארד דולר, ה-N האדומה לא מייצגת רק שירות סטרימינג קטן, אלא תאגיד ענק שמשתלט על הוליווד, בינג' אחד בכל פעם. לרגל ציון 10 שנים לנטפליקס בישראל, אלו 10 עובדות שלא ידעתם, או אולי סתם נמנמתם מולן, על נטפליקס.

1. הכל מתחיל בשם טוב

השם המקורי של נטפליקס היה Kibble – כן, כמו שאמריקאים קוראים לאוכל לכלבים. למה? מייסד נטפליקס מארק רנדולף סיפר שהם חששו לייצר מוצר טוב שאף אחד לא ירצה להשתמש בו, אז קראו כך למוצר כדי להזכיר את אמרת הפרסום הישנה: "לא משנה כמה טוב הקמפיין הפרסומי לאוכל הכלבים שלך, אם הכלבים לא אוכלים את האוכל לכלבים שלך".

2. כוכב אחד מעז

הצליל האייקוני של נטפליקס כמעט היה פעיית עז, לפני שנבחר ה־Tudum המוכר. הצליל המוכר מורכב למעשה מ-3 צלילים שונים שחוברו יחדיו – הראשון הוא מכת טבעת נשואים בשידת לילה, השני הוא מכת פטיש בסדן והשלישי והמאורך הוא מיתר גיטרה. היו פשוט הולכים על 3 עזים, זה קל יותר.

3. #התחלנו

סדרת הנטפליקס המקורית הראשונה הייתה "ליליהאמר", שעלתה לשירות ב־2012. הסדרה הנורווגית הופקה בשיתוף עם NRK1, הערוץ הראשון של נורווגיה, ופרצה את הדרך להפיכת נטפליקס משירות סטרימינג פשוט לבית הפקה של ממש.

4. שיא קוראני ראשון

הסדרה הנצפית ביותר של נטפליקס בכל הזמנים היא "משחק הדיונון", עם יותר מ־260 מיליון צפיות ב־91 הימים הראשונים מאז ההשקה. אז אם שאלתם את עצמכם למה מאז נטפליקס מהמרת על כך כך הרבה תוכן לא אמריקאי, זו הסיבה.

5. שיא קוריאני שני

הסרט הנצפה ביותר של נטפליקס בכל הזמנים הוא "ציידות השדים של הקיי פופ", עם יותר מ־320 מיליון צפיות ב־91 הימים הראשונים מאז ההשקה. אז נכון, הסרט אמנם אמריקאי ברמת היוצרים וההפקה, אבל התרבות הקוריאנית שולטת במיטב של נטפליקס, וזה בטח מפתיע כל מי שמעל לגיל 30.

6. שוברים שפה

סדרת המקור הראשונה של נטפליקס שאינה באנגלית הייתה "מועדון הקוארבוס" (Club de Cuervos), סדרה מקסיקנית שעלתה ב־2015. ארבע עונות שרדה הסדרה על אח ואחות שירשו קבוצת כדורגל, ומאז נטפליקס התרחבה ללמעלה מ-30 שפות.

7. מהלך יפה

לאחר עליית הסדרה גמביט המלכה, נרשמה עלייה של 125% במכירות לוחות שחמט. אין נתונים על כמה באמת השקיעו ולמדו את המשחק, וכמה נטשו אותו אחרי שבועיים כדי לקנות קרואסון בעקבות "אמילי בפריז".

8. גאווה לאומית

שלושה טייטלים ישראליים הופיעו מאז ההשקה בדירוג ה־Top 10 העולמי של נטפליקס: פאודה (עונה4), גוף שלישי, וילד רע. ומשום מה בשניים מהם יש את ליאור רז, אבל אנחנו מריעים לשלישי.

9. ליאור רז כוכב עליון

הטייטל הישראלי פאודה הופיע בדירוג ה־Top 10 של נטפליקס ב־36 מדינות, והגיע למקום הראשון בישראל, קפריסין ולבנון. למה יש לנו תחושה שאחרי המלחמה בעזה הסיכוי שזה יקרה פחת משמעותית?

10. איזה טעם מוזר יש לנו

הסדרה "הרופא הטוב" הופיעה בטופ 10 הישראלי במשך 28 שבועות – התקופה הארוכה ביותר מבין סדרות הטלוויזיה. באמת?! הסדרה הזאת? היא לא רעה או משהו, אבל באמת? זו הסדרה שהישראלים צפו בה הכי הרבה? מה יש לנו? למה הכל פה מעאפן? איפה השלט? אנחנו צריכים לצלול לאיזה בינג' חסר עומק כדי לשכוח מכל הצרות של המקום המופרע הז… אה, אוקי.

• המסך
• נטפליקס
• סטרימינג