שמרו על אופטימיות, אל תסתירו מידע שיגיעו אליהם בכל מקרה ואל תנסו לענות על שאלות שאין לכם תשובות עליהן. ירי הטילים על כל הארץ חזר, אבל עבור חלק מהילדים זהו מפגש ראשון עם המצב - אלו העצות שקיבלנו מאנשי מקצוע בנושא
יומיים וחצי לתוך מבצע עלות השחר נשמעו אתמול, מעט לאחר השעה שש בערב, אזעקות בתל אביב ובערים אחרות בגוש דן. האזעקה התל אביבית הובילה לבהלה ומנוסה מחופי הים והשאירה הורים רבים עם שאלות כיצד לתווך את המצב המורכב לילדים, חלקם נתקלים לראשונה בחייהם בצורך ביציאה השנתית לחדרי המדרגות. דיברנו עם בעלי המקצוע והכנו לכם רשימת טיפים פשוטה – כיצד להסביר לילדים על האזעקות, הטילים והמצב הבטחוני. לגבי הצורך להתמודד עם המפגש עם השכנים? נו, יש גבול למה שאנחנו יכולים לעשות – עם זה תצטרכו להתמודד בעצמכם.
ספרו להם מה קורה
טבעי לרצות לגונן על הילדים, במיוחד על הקטנים שבהם, אך צריך לזכור שבסבירות גבוהה הילדים שלנו יתקלו במידע בכל מקרה, בין אם מחברים, אחים גדולים, דברים שיחשפו אליהם ברשת או ישמעו על הדרך כשאנחנו מדליקים את הטלוויזיה. "מאוד חשוב שההורה יהיה מקור החדשות של הילד״, אומרטל עובדיה, עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט העובד עם ילדים, ״המון מידע שאין לנו שליטה עליו עובר לילדים שלנו ברשת והרבה פעמים הוא גם לא מדויק או נכון. העובדות צריכות להגיע מאתנו".
בהתאם לגיל – עם הרבה כבוד לילדים
כולנו מכירים את העצה לתווך לילד את המידע בהתאם לגיל. דב שצברג, פסיכולוג קליני העובד עם ילדים אומר כי "השיח משתנה מאוד לפי הגיל, לילד קטן לא נרצה לייצר מציאות מורכבת מדי שאין לו יכולת להבין. לרוב ההורים יש יכולת אינסטינקטיבית לזהות את רמת המודעות והיכולת של הילד שלהם להבין מצבים מורכבים ולתווך בהתאם". שצברג מדגיש כמה חשוב לספר לילדים את האמת ולא למרוח אותם בסיפורים, "ילד שישאל ורוצה לדעת מגיע לו הסבר. צריך לחשוב איך לא מציפים במידע מפחיד, אבל כן כנים איתם. אל תספרו סיפור דמיוני. לגבי אזעקות תסבירו מראש מה עושים ושהולכים למקום מוגן. להראות להם איך עושים את זה, שהולכים ברוגע ולא רצים בבהלה. זה ישפיע מאוד על הביטחון של הילד וזה אפשרי במסגרת הזמן שיש לילדי המרכז מרגע שנשמעת אזעקה, בניגוד למה שילדים ביישובי צמודי גדר מתמודדים איתו. החוויה של צריך לרוץ מהר עכשיו מלחיצה בפני עצמה ואם אפשר לחסוך אותה למה לא. חשוב גם לזכור ששכל שהילדים קטנים יותר הזמן הוא אמירה מופשטת יותר עבורם, אז תראו להם מה זה דקה (הזמן שפיקוד העורף מקנה להגעה למקום מוגן בגוש דן) – תמדדו יחד".
היו שם עבורם
רבים מאתנו נוטים לעבור נושא כדי לא להעצים את החרדה אבל אנשי המקצוע שדברנו איתם טוענים שחשוב מאוד להשאר בשיח ולגלות זמינות יזומה בנושא עבור הילדים, לפנות אליהם גם אם הם לא שואלים ולגלות סבלנות רבה לילדים המחטטים שוב ושוב בשאלות על המצב. "דברו על העובדות, השתמשו בטון נעים ובשום מקרה אל תשאירו את הילד לבד עם המצב", אומר עובדיה. "תנו לו הזדמנויות לדבר אתכם על הנושא, ברגע שהוא נשאר לבד עם המחשבות הוא מדמיין בראש דברים שיכולים להיות גרועים יותר מהמציאות. ברגע שהמילים יוצאות החוצה והוא רואה שהשמים לא נופלים עליו – זה מסייע מאוד להתמודדות. לא כל הילדים שואלים שאלות המשך. ההורה מכיר את הילד שלו ואם הוא לא מדבר ושואל צריך לעזור להם. עדיף להתמקד בשאלות ראציונליות ולא רגשיות, שמחברות אותם לשגרה ולהתמודדות – למשל ׳יש משהו שאתה חושש ממנו כרגע? וגם שאלות כמו 'מה אתה רוצה לעשות בעוד שעה?'".
"אם ההורה בפאניקה גם הילד נלחץ״, אומר שצברג, ״אל תצפו שלילד תהיה מסוגלות לעשות משהו שאתם לא מסוגלים לעשות בעצמכם. אז אם במסגרת המשפחתית אחד ההורים רגוע יותר מהשני עדיף שהוא ינהל את השיח".
הפגינו אופטימיות
"אל תשכחו להסביר שהמצב יסתיים ונוכל לחזור לחיים שלנו, שיש לנו כיפת ברזל ושהיציאה לממ"ד או לחדר המדרגות היא אמצעי ביטחון ולא סביר שיפלו טילים", אומר שצברג. גם עובדיה מציין שחשוב מאוד לתת אופק אופטימי לילדים: "אל תשקרו וגם אל תצפו את המציאות בצמר גפן מתוק. אבל תשמרו על פרופורציות. טילים הם דבר מפחיד, אבל יש לישראל כיפת ברזל, יש לנו ממ"ד או מקלט, או מקום מוגן אחר והיציאה אליו היא אמצעי זהירות, הסיכוי שמשהו יפגע נמוך מאוד".
לא נפתור את הסכסוך אבל בכל זאת חשוב לדבר עליו
עבור ילדים רבים, המצב הזה יכול להוות גם חשיפה ראשונה לסכסוך הפלסטיני-ישראלי לראשונה. כתוצאה, יכולות לעלות שלל שאלות שאולי נראות פשוטות אבל בעצם הן מורכבות מאוד: למה נלחמים, איך פותרים את המצב, מתי הסכסוך יסתיים ולמה הוא בכלל התחיל הן שאלות שגם לנו, כמבוגרים, אין תשובות טובות – או תשובות בכלל – עליהן. "תיווך הסכסוך תלוי מאוד בהשקפת העולם של ההורים", אומר שצברג, "אנחנו לא מספרים על מציאות אובייקטיבית אלא על איך אנחנו מבינים ורואים את ההעולם ואת הקונפליקט וההסברים ישתנו בין משפחה למשפחה. ילדים קטנים בגילאי גן הם בעלי יכולת מוגבלת להבנת המציאות והם צריכים שאנחנו נעשה להם סדר, לכן לא מומלץ להציף אותם בנראטיבים האלו. ככל שהילד מתבגר יש אפשרות לנהל איתו שיח מורכב שבו אין תשובות מוחלטות".
חרדה
"הדרך הטובה ביותר להתמודד עם חרדה היא לעגן את הילד לתוך השגרה והמציאות", אומר עובדיה, "אז שמרו על השגרה שלכם ככל האפשר וספרו לילדים כל הזמן מה קורה. למשל, היום נשאר בבית ונשחק במשחקי חברה".
עזרה מקצועית
אל תתביישו לבקש עזרה מקצועית במידה ואתם מזהים חרדה מוגברת אצל הילדים, בפרט אם אינה עוברת. פנו ליועצת בית הספר באמצעות המוסד החינוכי בו ילדכם לומד, לשירות הפסיכולוגי החינוכי לקבלת טיפול, לקופות החולים השונות המפעילות קווי תמיכה או למוקדי תמיכה טלפוניים וברשת כמו ער"ן או סה"ר והתייעצו איתם.
ער"ן 1201; השירות הפסיכולוגי החינוכי של עיריית תל אביב 03-728504; מוקדי התמיכה של קופות החולים: כללית 03-7472010, מכבי *3555, לאומית *507, מאוחדת *3833; סה"ר תמיכה נפשית ברשתhttps://sahar.org.il/
