העיר תל אביב הולכת ומתפתחת לכיוונים שונים, אבל ההתפתחות המשמעותית והמסקרנת ביותר בשנים האחרונות היא זו שקורית בדרום החדש של העיר. שכונות כמו קרית שלום, שפירא, גבעת הרצל, תל כביר ונווה שאנן הולכות ומצטרפות לשכונות השכנות פלורנטין, מתחם נגה וגן החשמל, ומתמלאות במוקדי תרבות, בילוי וחינוך. במקביל, היתרון הגדול ביותר באזורים הללו הוא כנראה השטחים הירוקים הנרחבים שכמעט ולא קיימים באזורים אחרים בעיר.

מאז פתיחתו לקהל של פארק החורשות הנרחב, הולך האזור ומתמלא גם בפרוייקטי מגורים, שמאפשרים למשפחות, לצעירים ולצעירים ברוחם ליהנות מכל היתרונות שיש באזורים הללו; בסמוך לתחבורה ציבורית נגישה ולצירים הראשיים למרכז העיר.

בימים אלה נבניתפלורה, שכונה חדשה סמוך לפארק החורשות, שהפך לאחד הספוטים האהובים בעיר. מלבד הפארק הסמוך, השכונה עצמה תכיל עוד ריאה ירוקה שלמה בשטח של 30 דונם.

לטובת מי ששוקל לעבור לגור באזור, וגם לטובת כל מי שרק רוצה לבלות בו מדי פעם, מיפינו עבורכם את המקומות הכי שווים בדרום החדש ואת הסיבות המרכזיות שבזכותן מדובר באזור הלוהט בעיר.

תרבות, אמנות ומוזיקה

דרום העיר היתה מאז ומעולם שם נרדף למוסדות תרבות ואמנות, אבל בשנים האחרונות גם מרכזים תרבותיים שעד כה היינו מוצאים בעיקר במרכזה – העתיקו את מקומם דרומה.

קריית המלאכה היא אולי הדוגמה הכי מובהקת לעניין: מתחם של בלוקים תעשייתיים ששוכן בין רחוב שוקן במערב לשדרות הר ציון במזרח, ומכיל ברדיוס הקטן ביותר את מספר הגלריות וחללי התצוגה הגדול ביותר בארץ של אמנות עכשווית. בקריית המלאכה גם סטודיואים של יוצרים ויוצרות מכל הסוגים: אמנים.ות, צלמים.ות, מעצבי.ות אופנה, קרמיקאים.ות ועוד, לצד חדרי חזרות ובתי מלאכה ותיקים שיחד הופכים את המתחם למיוחד במינו.

מאז סוף העשור הראשון של שנות ה-2000, כשהחלו להיפתח בו גלריות וחללי תצוגה, הפך המתחם של קריית המלאכה לכזה שהוא שם נרדף ל"אמנות עכשווית". הוא כולל כמה עשרות חללי תצוגה – גלריות מסחריות, שיתופיות, חללים של עמותות ועוד; שבהם מוצגים כדרך קבע תערוכות מתחלפות של האמנות הישראלית הכי עדכנית ובועטת. ביניהם אפשר למצוא, בין השאר, את בית בנימיני, ארטפורט, גלריה רוזנפלד, גלריה רו ארט, גלריה חנינא, גלריה בנימין, מקום לאמנות ועוד ועוד ועוד.

בשנים האחרונות נוספו למתחם כמה תוספות מרגשות: חלל המופעים המרץ2 שבו ההופעות הכי מסקרנות בעיר; סטודיו אנט למוזיקה קלאסית; קיר הטיפוס הבלוק שמושך אליו מטפסים ומטפסות מקצועניים וחובבים, וגם מקומות כיפיים לשבת לאכול או לשתות בהם: מסעדת א-לה רמפה, מסעדת לה-מעלה המקסיקנית ובית הקפה הנהדר קופי-לאב.

כל הסצנה הזו חורגת מהגבולות הרשמיים של קריית המלאכה וממשיכה גם ברחובות הסמוכים בשכונת גבעת הרצל, שבה פועל, לדוגמה, התואר השני באמנות של האקדמיה בצלאל, המתחם החדש מבצר שכולל בית קפה, מועדון לילה, חלל לתערוכות והופעות מוזיקליות, ועוד.

בבית פנורמה הגדול שבשכונת תל כביר השכנה פועל תיאטרון הפרינג' הוותיק – תיאטרון החנות – עם תכנית של מופעים והצגות למבוגרים ולכל המשפחה, כולל הצגות הילדים הכי חמודות בארץ.

בשכונה הצפונית מעט יותר, נווה שאנן, פועלת גלריה צימבליסטה החדשה שהושקה לפני שנה בלבד, וקירות של מבנים רבים מתהדרים בציורי קיר של מיטב אמני ואמניות הרחוב העכשוויים במסגרת פרויקט "הקירות המצויירים של נווה שאנן" של המחלקה לאמנות בעיריית ת"א-יפו – מה שהופך אותה במובנים מסוימים לגלריה חיה 24/7. ואם כבר מדברים על 24/7, במרכז השכונה, לצד קפה זוהר המתוק שנפתח השנה, פועלת גלריית בית המשאבות – גלריית חלון שמציגה אמנות כל יום, כל היום.

בעתיד הלא רחוק בכלל עתיד להיפתח בנווה שאנן גם הקמפוס החדש של להקת המחול הבינלאומית בת שבע, שיהפוך את מגרש הרציפים ההיסטורי של התחנה המרכזית הישנה בנווה שאנן לכיכר תרבות ציבורית ירוקה.

היהלום שבכתר התרבותי שבדרום החדש הוא כמובן מתחם 3426 ובית רדיקל – שהפכו מאז פתיחתם לפני כשנתיים וחצי לאחד ממקומות הבילוי החביבים על תל אביביים (וגם על אורחים מבחוץ). את המתחם, שממוקם במה שהיה בעבר שוק הדגים הסיטונאי ברחוב התחייה, הפכו האדריכלים אביטל גורארי ונתנאל אלפסי, בעלי משרד האדריכלים AN+, לכזה שמשלב יצירתיות, חינוך וקיימות. הוא כולל את בית רדיקל – אופרציה נרחבת שכוללת הוצאת ספרים, אירועים, הרצאות, הקרנות סרטים וכל מה שרלוונטי או יכול להיות רלוונטי לאנשים חושבים; לצד בית קפה, גינה פסטורלית, חלל גלריה, סטודיואים, חברות סטרט-אפ ועוד.

טבע עירוני

פארק החורשות, שכבר הזכרנו, הוא אחד הפארקים הגדולים בעיר בפרט ובאזור המרכז בכלל. הוא משתרע על פני שטח של כ-80 מ"ר. הוא מבוסס על חורשות נרחבות שנטעו בראשית שנות ה-50, וכולל בתוכו לצד מתחם הכנסייה הרוסית (שהמבנה היפהפה שלה בולט לעין כמעט מכל מקום באזור) גם את בית הספר לטבע, סביבה וחברה וגני הטבע או בשמם העממי – הגן הבוטני.

הגן הבוטני כולל סוגים של צמחים, שיחים, פרחים, עצים ומדי פעם גם פירות. יש בו שבילים, פינות שקטות לפיקניק, שילוט המסביר על הצומח ובריכות קטנות עם דגים.

בשנת 2024 נפתח לציבור חלק חדש בפארק שמרחיב את שטחו ומשדרג אותו דרומה בכיוון נווה עופר. התוספת לפארק מגדילה את שטחו עם מרחבים קהילתיים ירוקים, מתקן משחק חול ומים שילכלך היטב ילדים מכל הגילאים, פינת משחק יפהפיה לפעוטות, גינת כלבים מדוגמת, מדשאות חדשות, תאורה משודרגת, 225 עצים חדשים, וגם פרויקט נאה במסגרתו הועתקו לתוך הפארק עצי הפיקוס הוותיקים מאזור הבנייה הסמוך של הרכבת הקלה, ובונוס אמנותי: פסל סביבתי חדש – פסלו של האמן אוהד מרומי, "ביכורים".

בנובמבר 2025 קיבל הפארק תוספת משמעותית – "מצפור" – בית קפה, תרבות וקהילה בתוך הפארק עם אגמון צמוד, רחש ציפורים מצייצות והיצע אוכל שכולל פיצות וסמאשבורגרים. במהלך שעות היום והערב מתקיימות בו הקרנת סרטים על מסך גדול, הופעות, הרצאות, סדנאות לילדים ומבוגרים, ושיעורי יוגה. הכל תחת כיפת השמיים.

פארק החורשות הפך במהלך השנים גם לקרקע פוריה למסגרות חינוך – פורמליות ואלטרנטיביות. בסמוך אליו פועל בית הספר לטבע הוותיק, מדרום לו שוכן תיכון פרס להייטק ואמנויות שהושק לפני חמש שנים והוא כנראה אחד מבתי הספר היפים בעיר. במרחק לא גדול ממנו נמצא גם בית הספר השכונתי שפירא שפועל מזה שבע שנים במתכונת ייחודית, ובמתחם הפארק עצמו פועלים כמה גני יער במודלים שונים.

בשכונת שפירא הסמוכה פועל גם מרכז קהילתי פורה גם מגוון חוגים ופעילויות למבוגרים וילדים, והספוט הכי משפחתי להיות בו הוא ביום שישי בבוקר ברחבה של קפה שפירא, על מחצלת עם חברים, ילדים ומשפחות רבות אחרות שחשות קצת בקיבוץ – בתוך העיר.

ההיילייט של שכונת קריית שלום עצמה הוא כמובן הקאנטרי הקהילתי גורן-גולדשטיין, שמושך אליו קהל גם מאזורים אחרים בעיר ולא רק מדרומה. בשנים האחרונות הפך הקאנטרי לאחד המוצלחים בעיר, במחירים מסובסדים חסרי תקדים לתושבי האזור. הוא כולל מרכז ספורט, בריכות וחוגים תוסס, מתקנים חדשים ומשוכללים מהטובים בארץ, בריכה מקורה ומחוממת חצי אולימפית, סאונה רטובה ויבשה, בריכה קייצית ובריכת פעוטות מהחמודות בעיר, מכון כושר ענק ומאובזר, חדרי סטודיו איכותיים, אולם ספורט, מגרשי כדורסל, טניס וקט רגל, וגם אודיטוריום חדיש המכיל 300 מקומות ישיבה ומשמש במה להופעות והצגות.

קולינריה

גם מבחינה קולינרית הולך הדרום החדש ומתמלא, ונותן פייט לפלורנטין על שלל מוסדות הקפה והלילה שבה. בתוך פארק החורשות עצמו, כאמור, פועל קפה מצפור עם תפריט משתנה לכל המשפחה, נשנושים ודרינקים.

במתחם קריית המלאכה פועלת א-לה רמפה הוותיקה, הצמחונית הכי כיפית בעיר; וגם לה-מעלה המקסיקנית שמופעלת על ידי אותם הבעלים שכל ביקור בה הוא חגיגה. באחד המבנים הסמוכים שוכן משכנה הנוכחי של ג'וז ולוז, אחד המוסדות התל אביביים האהובים בכל הזמנים, עם עיצוב ואווירה שאין בשומקום אחר והכי חשוב – אתם מחליטים כמה לשלם. בגזרת הקפה פועל בה הקופי לאב, אחד מבתי הקלייה הכיפיים שניחוחות הקפה שבו יכולים רק הם לעורר ולשלוח אתכם להתחיל לעבוד.

בשכונת שפירא פועלת חנן מרגילן האייקונית, המסעדה הבוכרית שמכל הארץ נוהרים לעבר מרק הדושפרה שלה (גם בקיץ); קפה גרגר הטרנדי שבו נכתבו כמה מהתסריטים של הסדרות הכי מצליחות בשנים האחרונות; קפה שפירא שהוא בעצם המרכז האמיתי של השכונה, וגם סוד שמור למביני עניין: האטלס בר.

בשכונת נווה שאנן תוכלו למצוא קולינריה בשלל סגנונות, אבל על אמת – מסעדות הודיות, תאילנדיות, סיניות, סודניות ועוד – כולן הכי אותנטיות שיש. גם נווה שאנן זכתה לא מזמן לקפה חדש ועכשווי משלה – קפה זוהר הקטן והחמוד (אח לקפה גרגר משכונת שפירא).

תחבורה

ברכב פרטי, בתחבורה ציבורית, באופניים ואפילו ברגל: הגישה משכונות הדרום החדש למרכז העיר ולאיילון היא קלה ונוחה. ממזרח נמצאת צומת חולון שתוציא אתכם אל מחוץ לעיר (וגם קניון קטן – מגה אור וולפסון, למקרה הצורך). באותה הצומת ממש פועלת תחנה של רכבת ישראל; ובמרחק לא גדול נמצאות תחנות הרכבת הקלה של יפו. ובעתיד הקרוב הבא עלינו (בתקווה רבה) לטובה, כשיתחיל לפעול הקו הירוק של הרכבת הקלה – היא תגיע אפילו קרוב יותר. יש למה לחכות.

>> פרויקט פלורה בדרום העיר

• הבועה
• ❤ תרבות
• טבע עירוני
• חינוך
• אמנות
• מוזיקה
• משפחה
• תחבורה
• עם הילדים
• פארק החורשות
• דרום העיר
• קרית שלום
• קריית המלאכה
• גבעת הרצל
• נווה שאנן
• שכונת שפירא
• תל כביר
• קאנטרי גורן גולדשטיין
• בית רדיקל
• מסעדות
• בתי קפה
• פלורה

>> פנינה חלפון לנג (כדאי שתעקבו) היא המנכ"לית והמנהלת האומנותית של קרן קופרו, המקדמת קולנוע ישראלי בעולם ומובילה תוכניות לקולנוע אימפקט, שמטרתן ליצור קולנוע ישראלי משמעותי, מעורר שינוי ובעל יכולת השפעה חברתית. בין שלל פעילויותיה מארגנת הקרן גם את שוק קופרו השנתי, אירוע השיא של תעשיית התוכן הישראלית במאמצי השיווק של סרטים וסדרות לחו"ל, שיתקיים השנה בחודש יוני.

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר מזון // העיר של גלעד כהנא
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. פארק החורשות // המצפור

כתושבת שכונת קרית שלום למעלה מחמש עשרה שנה ועד לפני כחודשיים, אני מאוד אוהבת לטייל עם המשפחה בפארק החורשות שלידנו, לעשות הליכות וליהנות מהריאה הירוקה הזו במרחק הליכה מהבית. לאחרונה, וסוף סוף אחרי ציפייה של שנים, נפתח שם "המצפור", בית קפה חדש ומקום לאירועים מגניבים בתוך מתחם שעובר חידוש עירוני מוצלח. זוהי הזדמנות נהדרת לטיול קל בתוך העיר עם קפה משובח.
מצפור // היינריך היינה 17 תל אביב

2. ת"א תרבות דה וינצ'י

מרכז תרבות עירוני שקרוב ללב שלי. הרבה מאירועי שוק קופרו ופעילויות העמותה מתקיימים שם לאורך השנה. כמה ימים לפני הפגיעה בבניין במהלך המתקפה האירנית, קיימנו שם פגישות של יוצרי קולנוע ישראליים עם מקבלי החלטות מרחבי העולם, והייתי שם גם כחלק מתוכנית פרסיץ למנהלי מוסדות תרבות של עיריית תל אביב-יפו. אני שמחה לראות שהעירייה טיפלה במהרה בפגיעה כדי לאפשר לצוות דה וינצ'י ולקהילת האמנים.ות ששוהה בו לחזור למבנה ולהמשיך ליצור.
דה וינצ'י 14 תל אביב

3. אטלס

פנינה קטנה בלב שכונת שפירא. בר מעולה עם חצר גדולה שתמיד כיף לשבת בו אחרי יום עבודה ארוך או להרים לחיים עם קולגות וחברים.
מסילת ישרים 15א' תל אביב (שכונת שפירא)

4. דליקטסן X בניין פנורמה

מדי יום שישי אני משתדלת לפקוד את חנות המפעל וללקט פינוקים לסופשבוע מכל הטוב שאפשר למצוא בדליקטסן. מיטבי לכת יודעים שלקראת הצהריים המחירים צונחים ואפשר למצוא גם מציאות. ממליצה מאוד על עוגת השמרים הממכרת.
דרך בן צבי 84 תל אביב

5. לה מעלה

גם כשאנחנו רוצים ממש להתפנק בארוחה מעולה אנחנו לא מתרחקים הרבה מדרום תל אביב. לה מעלה היא מסעדה מקסיקנית טעימה בטירוף שנמצאת בתוך בניין תעשייתי בקריית המלאכה, שתמיד כיף להגיע אליה ומשאירה טעם של עוד. ממליצה על הסביצ'ה מוסר ים ועל המרגריטה המעולה שלהם.
שביל המרץ 5 תל אביב (קריית המלאכה)

מקום לא אהוב בעיר:

היציאה לתחנת רכבת ההגנה ואזור התחנה המרכזית.אין משהו שממחיש טוב יותר את הכאוס הישראלי מאשר היציאה מתחנת רכבת ההגנה. אני מוצאת את עצמי יורדת מהרכבת, אחרי ימים של פגישות מקצועיות באירופה היפה – פריז, ברלין או אמסטרדם, שם אני נאבקת על דעת הקהל העולמית ועל מקומה של היצירה הישראלית מול חרמות ואתגרים – ואז, ברגע אחד, אני חוזרת הישר אל תוך תערובת של רעש, פיח, פקקים וריחות שכולנו מכירים, שמזכירים עד כמה האזור הזה מוזנח וזקוק לשדרוג.והכי מתסכל? כבר למעלה משנתיים שהכביש שם חסום, אי אפשר לחצות לצד השני, והיציאה המערבית מהתחנה נסגרה. אני מוצאת את עצמי מסתובבת במעגלים, מנסה להבין איך בכל זאת מגיעים הביתה בדרך נורמלית.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לאחרונה ביקרתי בתערוכה של חנאן אבו־חוסיין במוזיאון תל אביב, והיא פשוט הותירה עליי רושם עמוק. התערוכה אספה עבודות גדולות ומרשימות שלה משלושת העשורים האחרונים – גוף יצירה שהוא גם אישי מאוד וגם פוליטי, נשי, מקומי ואוניברסלי בו־זמנית.משהו באנרגיה של העבודות, בעוצמה ובכאב שהן נושאות, ובאופן שבו הן מתמודדות עם נושאים של זהות, גוף וחברה, הצליח ממש לפתוח לי את הלב. יש בתערוכה שילוב נדיר בין יופי חזותי בלתי מתפשר לבין אמירה חדה ונוגעת. הרגשתי שאני עומדת מול אמנית אמיצה שמביטה ישירות במציאות, גם כשהיא לא נוחה, ומתרגמת אותה לשפה ויזואלית כנה ומטלטלת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ביומיום אני מוקפת בעיקר בעשייה דוקומנטרית – סרטים ותכנים שמביטים ישר למציאות הישראלית הקשה, בלי פילטרים. אבל דווקא בתוך התקופה הטעונה הזו, ובעיקר בזמן טיסות עבודה הלוך ושוב, החלטתי לברוח קצת לעולם אחר והשלמתי סוף־סוף את כל העונות שלBetter Call Saul.איזו חוויה. זו סדרת מופת – חכמה, עשויה בקפדנות, כתובה לפרטי פרטים ומלאת לב והומור שחור. מעבר לעלילה המורכבת ולדמויות הבלתי נשכחות, מצאתי בה השראה אמיתית לחשיבה יצירתית על טלוויזיה מתוסרטת: איך מספרים סיפור מורכב, איך בונים עולם שלם, ואיך שומרים על מתח ואנושיות גם כשהכול מתפרק.

באופן מפתיע, דווקא הסדרה הזו – עם כל הציניות והעיסוק שלה בכישלון ובבחירות אנושיות גרועות – החזירה לי קצת תקווה. תקווה בכוח של סיפור טוב, בעומק של כתיבה חכמה, ובאפשרות של טלוויזיה איכותית לגעת, לרגש ולתת לנו רגע של נשימה.במובן המקצועי, היא גם נתנה לי השראה אמיתיתלעשות ולתמוך בדרמות מתוסרטות איכותיותבמסגרת העבודה שלי – כאלה שמעזות לספר סיפורים גדולים דרך פרטים קטנים ואנושיים באמת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתמוך בארגוןעומדים ביחד– תנועה חברתית שמנסה, בעקשנות מעוררת הערכה, לחבר בין יהודים וערבים שמאמינים שאפשר וצריך לבנות כאן מציאות שוויונית וצודקת יותר. בתקופה כל כך מקוטבת ומלאת פחד, הם מצליחים להזכיר שדווקא השותפות היא המפתח לעתיד אחר – לא של הסכמה מוחלטת, אלא של הקשבה, סולידריות ואנושיות.הם פועלים גם בשטח, בעיירות, בכפרים ובערים מעורבות, כדי לקדם זכויות חברתיות, שוויון אזרחי ושלום אזורי אמיתי, ובמקביל עושים עבודת חינוך ושיח שמחזירה מעט תקווה למרחב הציבורי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים לאפרת טילמה, אישה חלוצה, אמיצה, מצחיקה וחכמה – שעשתה היסטוריה בקהילה הטרנסית בארץ ובתל אביב בכלל. אפרת היא גיבורת הסרט התיעודי "הגברת הראשונה" – סרט שהתחיל אצלנו בשוק קופרו, גייס שותפויות והשקעות בינלאומיות, והיה חלק במעבדת האימפקט שלנו. הסיפור שלה ממשיך להדהד ולהשפיע רחוק מעבר למסך, ובימים אלוהיוצרים בשיתוף עם פרויקט גילהיצאו בקמפיין האימפקט ויוזמים הקרנות ייעודיות בשילוב מפגש עם אפרת בכדי להציף את האתגרים והמענים הדרושים לקהילה הטרנסית. מעבר להיותה סמל לשינוי חברתי, אפרת היא גם מרצה, מתנדבת במשטרה, אישיות שכולה נדיבות ואייקון אופנה וביוטי!

מה יהיה?
אמנם תקופה מאתגרת ומתישה אבל אני מאמינה שחייבים לחשוב חיובי ולעבוד לקראת היום שאחרי. מחשבה יוצרת מציאות ואנחנו בעולם התרבות הישראלי צריכים להמשיך ליצור, לנהל דיאלוג על מורכבות, על ריפוי ועל שלום.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• פארק החורשות
• ת"א תרבות דה וינצ'י
• אטלס בר
• דליקטסן
• לה מעלה
• סמוך על סול

>> מיטל כץ מינרבו (כדאי שתעקבו) היא אמנית רב-תחומית ומעצבת, נולדה בישראל, גדלה בוונצואלה וחזרה לארץ ב-1995. בימים אלה היא מציגה במוזיאון רמת גן את תערוכתה "עבודת שדה", מיצב רב-שכבתי יפהפה הקלוע כולו בטכניקת ראטן מסורתית ופורש גן שנוצר ביד נשית: עצים, פרחים, פירות וספסל. התערוכה מהדהדת יוזמות פורצות דרך של נשים חלוצות בתחום הבוטני, וכץ-מינרבו מנכסת את הפרקטיקה הגברית של רישום בוטני ומייצרת לקסיקון צמחים נשי מומצא.אתם רוצים לראות את זה.

>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי
>> אסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים // העיר של רוני ידידיה

1. חוף צ'ארלס קלור

ספציפית בין 8 ל-10 בבוקר. אני שוחה בים כמה שאני יכולה בכל עונות השנה. הים מנחם אותי כמו תרופה.

2. פארק החורשות

אני מטיילת בו עם הכלבה שלי כל יום, ויש שםבית קפה חדש דנדש, "קפה מצפור". כולי צפיה שיצליח להתבסס ולבנות אג'נדה מעניינת. הקפה בסדר גמור.
>> מצפור // הינריך היינה 19 תל אביב

3. הגן הבוטני

פיסת גן חלומי ומפתיע בדרום העיר.

4. כנסיית פטרוס הקדוש

הכנסייה שבפארק החורשות, על שם השליחים הקדושים פטרוס ופאולוס וטביתא הצדיקה. הכנסיה נוסדה בשנת 1888 בנוכחות הדוכסית הגדולה אליזבת פיודורובנה והדוכסים הגדולים סרגיי ופאבל רומנוב (יש לי חולשה לכל מה שקשור למשפחת רומנוב, מבחינתי זה חלום שהתגשם).

5. קריית המלאכה

שם מתרכזים כל תחומי החיים: מסעדות, הופעות, גלריות, מרכזי תרבות, חנויות ומה לא. זאת עיר קטנה בתוך תל אביב. יש בה גם צדדים אפלים והם חלק מהאופי של המקום.

מקום לא אהוב בעיר:

גינת לוינסקי הפכה למקום אפל למדי. בגלל בניית הרכבת הקלה שלא נגמרת, נווה שאנן ורחוב סולומון הפכו מקומות למפחידים ממש גם ביום, ועוד יותר כשיורד החושך. מתרחשת שם תופעה שראיתי בעוד מקומות בעיר והיא שבערב יש רק גברים ברחוב. זה לא היה ככה. בעבר הרגשתי נוח להסתובב בעיר בכל שעה. היום זה לא קורה, בניית רכבת הקלה יוצרת אזורי בניה נטושים וסמטאות צרות וחשוכות. ביחד עם זה, כמות חסרי הבית והג'אנקיז גדלה, כל מקום הוא בית בשבילם וכל פינה חשוכה היא אתר לצריכת סמים. דרום העיר כבר היה במצב יותר טוב. ההתדרדרות ניכרת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז שהתחילה ההפיכה המשטרית, הראש שלי לא מסודר. מהשבעה באוקטובר 2023, הבלגן נהיה מורכב יותר. האירועים שסידרו אותי היו רגעיים וקטנים מאוד. לא מצליחה ליהנות. אני חושבת שמה שסידר אותי ונתן לי תחושה שאני לא לבד היו ההפגנות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אמנם אני אמנית פלסטית, אבל מקורות ההשראה שלי הם קולנוע וטלוויזיה. כמו שאמרתי קודם, בשנתיים האלה אירועים קטנים עודדו אותי. הסרט "ימים מושלמים" של וים ונדרס עזר לי למצוא את השגרה שאיבדתי בגלל המלחמה ולימד אותי כמה השגרה חשובה כדי להתחבר מחדש לאנושיות ולעצמי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום לארגונים ומטפלות.ים שתומכות בנפגעי פוסט טראומה. ארגונים ומטפלותים המקדמות מחקר של טיפול באובדנות, בעיקר של חיילים. יש גם את ארגון "בואו" לנפגעי העוטף. ולא פחות חשוב ארגון"בדרך להחלמה"המתאם הסעות מתנדבים של ילדים פלסטינים חולי סרטן מהמחסום אל בית החולים. אותו ארגון נדיב הסיע את אבי קצת אחרי שבעה באוקטובר מביתו לקבלת טיפולי הקרנה בבית חולים במשך חודשיים. אני אסירת תודה למתנדבותים המדהימות האלה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני מרימה לשמרית המהממת, שמנהלת את תהליכי האימוץ של הכלבים והחתולים באגודתצער בעלי חיים ברחוב הרצל. לפני שנה אימצנו כלבה ששנתה את חיינו. "לאב" שמה והיא חירשת. שמרית ידעה מהרגע הראשון שאנחנו המשפחה שלה וליוותה אותנו במסירות. את לאב הבאינו בשביל שתרים לילדים שהיו גמורים אחרי שבעה באוקטובר. מאוד מהר הבנו שגם אנחנו המבוגרים היינו צריכים אהבה ונשיקה עם אף רטוב. אז תודה לשמרית שהרמת לנו את החיים, עכשיו תורינו להרים לך!!! לכו לאמץ!!

מה יהיה?
אני אופטימית ולא מתייאשת. אני מאמינה באופן מוחלט שמחשבה יוצרת מציאות. אז אני עובדת על זה חזק! יהיה טוב!!!

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מוזיאון רמת גן
• פארק צ'ארלס קלור
• קריית המלאכה
• פארק החורשות
• הגן הבוטני
• כנסיית פטרוס הקדוש

>> הדס גלזר (כדאי שתעקבו) היא אוצרת ויועצת אמנות, והאוצרת הקבועה של גלריית ליטבק קונטמפוררי. חיה בתל אביב מאז 2015, בין ריצה בפארק או בים לקפה של בוקר, היא הופכת רעיונות לתערוכות, מפתחת ויוזמת תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד ומובילה אמנים לפריצות דרך במסלול שלהם. בימים אלו היא מציגה את התערוכות של ירין דידי ושל לילית שמבון באוצרותה בליטבק קונטמפוררי;שיח גלריה עם האמנים יתקיים בשבת, 13.12 בשעה 12:00.

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> פסגת תהילה ברחוב קטנטן ומסעדה שהיא בית // העיר של איתי לב

1. פארק החורשות

פארק החורשות, המקום המושלם לריצות, להיטען באנרגיות של טבע. לפיסת היער החשובה הזו נוספו לאחרונה שני מוסדות משמחים: המצפור, בית הקפה הראשון בקריית שלום, ובית הבאר, מרכז לטבע עם גינה קהילתית וסדנאות לשימור מזון ולרוקחות ביתית.

2. וואט סאנג // סלאס

אני משוגעת על דגים נאים וקשה לי לבחור רק מקום אחד. וואט סאנג היא יפנית שמרגישה כמעט כמו בטוקיו, עם עיצוב מדויק, פריטים המסודרים בקפידה על המדפים, וצוות שמבין חומר גלם ונותן שואו. שם אכלתי את הרול הטוב ביותר שטעמתי בארץ. סלאס, ששמה ביוונית נאמר לי שמרמז להבזק אור, מציעה מטבח שמחבר בין יפן לפרו, גן עדן לחובבי דגים. השף אור גינסבברג מארח אירועים קולינריים מסקרנים, כולל פילוט טונה, חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה.
הרכבת 12 תל אביב // תנחום 6 תל אביב (יפו)

3. קפה יאיא

כריך האבוקדו המושלם בעיר, בדוק. חייבים קצת מזל כדי להספיק לפני שנגמר.
לוינסקי 42 תל אביב (שוק לוינסקי)

4. ליטבק קונטמפוררי

ליטבק קונטמפוררי בקריית המלאכה היא בית מקצועי שלי כבר כארבע שנים. זו גלריה שבה אני זוכה לעבוד עם אמנים מעולים, לארח שיחי גלריה, ולהיות בדיאלוג מתמשך עם אמנים, אוצרים ועם הקהל שמגיע. במהלך התקופה אצרתי תערוכות מרתקות ומגוונות, מאמנות רחוב ועד תערוכות של אמנים בינלאומיים כמו צ'יהולי ודניאל אנקווה. אני אוהבת את האלסטיות של החלל, ואת היכולת שלו להשתנות מתערוכה לתערוכה, להתכוונן לחומר, לאמן ולקהל בכל פעם מחדש.
המפעל 3 תל אביב (קריית המלאכה)

5. מוז"א והבוסתן

מוזיאון שאהבתי מילדות, עם התחושה הקסומה של גילוי אוצרות חבויים. בשנים האחרונות הוא עבר עדכון משמעותי: תערוכות מתחלפות חכמות, אירועים מושקעים, והבוסתן היפהפה שמזמין להאריך את השהות, לשוטט בין עצים ותבלינים, ואז להיכנס שוב אל האמנות וההיסטוריה. זה מקום שבו יש שורשיות ישראלית יחד עם מבט עכשווי ופורץ דרך.
חיים לבנון 2 תל אביב (רמת אביב)

מקום לא אהוב בעיר:

כמובן שהתחנה המרכזית החדשה,פיל לבן ומפגע סביבתי וחברתי שמשפיע לרעה על כל השכונות הסמוכות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
את רוב הימים אני מבלה בין מוזיאונים וגלריות, וכשאני רוצה לנקות את הראש אני בוחרת במחול. המופעHOMEשל יניב הופמן בסוזן דלל מחזיק קלילות ועומק, עם פסקול מרים ומדויק ביותר. המופע מעורר שאלות על שייכות, מהאינדיבידואל דרך הזוג ועד הקבוצה, והרקדנים נעים בין סנכרון לדיסהרמוניה, כמו בית שבוחן את היציבות של עצמו. חוויה נוגעת ורלוונטית במיוחד לרגע הנוכחי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"ארץ אם"של רות פתיר במוזיאון תל אביב. עבודה המורכבת ממקבץ סרטי וידאו ארט המשולבים בסביבות שונות, והמבקרים עוברים בה מחדר לחדר: מן המטבח הביתי, אל חדר המתנה לרופא, דרך חדר הארכיון. בסרטים פתיר נוגעת בתהליכים נשיים ואימהיים ובחוויות שממקמות את הגוף והנפש, מצד אחד מול הקדמה והרפואה, ומצד אחר מול ההיסטוריה והארכאולוגיה, עם הרבה רגש אך בלי לוותר על מחשבה וביקורת חדה. היא מתעלה מן הסיפור האישי אל חוויה נשית קולקטיבית ורחבה, שרלוונטית במיוחד לנשים בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת נט״ל, שמסייעת בדרכים שונות לנפגעי טראומה לאומית. לצערנו יש רבים כאלה, ובמידה מסוימת כולנו מושפעים, וההיקף של הדבר רק גדל וגדל. נט״ל מעניקה מענה טיפולי וקהילתי, פרטני וקבוצתי, ומחזקת קהילות ואנשי מקצוע סביבם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מרימה לצוות המעולה של תא תרבות קריית המלאכה, שמצליחים לסדר את הפאזל האמנותי של האזור, ליזום ולהרחיב עשייה, לתת במה, ולמשוך קהלים חדשים אל הקריה. בזכותם מתקיימים סיורים לתלמידים בכל הגילים, שמגיעים אל הגלריות והסטודיואים. בהתחשב בכך שקריית המלאכה אינה מוזיאון או מוסד סטרילי ומסודר, זה דבר מופלא: חינוך דור צעיר לצרוך ולחוות תרבות חיה כחלק מן המרקם העירוני.

מה יהיה?
כאופטימית בהגדרה, אני מאמינה שיהיה טוב ויודעת שיהיו גם זמנים שלא. בזמן שלא, נמשיך לפעול כדי שיהיה טוב. טוב שכבר אפשר להודות על החטופים שחזרו, ועל האפשרות לשיקום ולהחלמה. הטראומות נשארות איתנו, ולמעשה כבר שנים הן חלק מן הדנ"א הישראלי, ועלינו ללמוד לחיות, לנשום, לאהוב ולגדל ילדים לצדן. בשנתיים האחרונות ראיתי את האמנות נהיית, לצד לפיד הביקורת שהיא נושאת, גם חומלת יותר, מציעה מקום של מזור וריפוי. נדמה לי שכולנו מחפשים בתוכנו את המקום הזה, כדי שהטוב יתרחב.

• העיר שלי
• גלריות
• גלריה ליטבק
• פארק החורשות
• שוק לוינסקי
• מוזיאון ארץ ישראל
• אור גינסברג

בשנת 2021, בית הקפה "המגדלור" הכניס אור לחשיכה של איזור טיילת רידינג, וביסס את עצמו כמקום שהוא הרבה מעבר בית קפה שממוקם במגדלור, אלא בית לקולינריה, תוכן, הקרנות סרטים, תרבות וקהילה בצפון העיר. עכשיו האנשים שמאחורי מגדלור עושים את זה שוב, ובצד השני של העיר, ותחת השם "מצפור". גם הפעם מדובר במקום שהוא הרבה מעבר לבית קפה שגרתי, וכך נולד חלל תרבות וקהילה יוצא דופן בפארק החורשות, אשר העבודה עליו נמשכה כחמש שנים.
>>סאות'רן קומפורט: 15 המסעדות הכי מומלצות בדרום תל אביב

מצד אחד בית הספר לטבע, מהצד השני שכונת שפירא, עם גבעת הרצל משקיפה וקיבוץ גלויות נרמז ממעבר לעצים. ביחס לדרום תל אביב, מדובר בסביבה הכי פסטורלית שבנמצא. בהתאם, המצפור מיטיב להיות כשמורת טבע אורבנית בין כל ההמולה של האזור. את שמו הוא הרוויח בזכות האגם שממוקם בצידו המערבי של החלל, בו מקננות ציפורים ממש כמו שהטבע התכוון, אליו תוכלו להשקיף מחלון שיאפשר לכם להאזין לציוץ הציפורים המרגיע. המבנה היחודי, שבעבר אכלס גן אירועים, אמנם שופץ למשעי אך שמר על מרפסת רחבת ידיים ומוצלת תחת כיפת השמיים, כאשר גם החלל הפנימי מואר ומלא בספייס ומקומות ישיבה רבים.

״אנחנו חלק מהמרקם של פארק החורשות, ורוצים להשתלב פה בין החורש לציפורים, מתוך כבוד לסביבה ולאזור, ומראים שגם בדרום העיר יש פניני טבע אורבניות", מסביר גלעד הרפז, חלק מקבוצת הבעלים ביחד עם ענבר קובץ׳, ניצן סיני ושקד ליטבינוף. על השאלה מדוע לפתוח בימי מלחמה הם ענו מניסיון קודם, "גם את המגדלור פתחנו בשיא הקורונה, ובסוף זה התברר כברכה כי אנשים רק רצו להתאוורר ולצאת מהבית. אנחנו אוהבים את המדינה הזו, ומחוברים אליה בנפשנו, ובלי תנועה ומבט קדימה אי אפשר. אז שמרנו על אופטימיות, המשכנו לעבוד בכל הכוח והאמנו שזה ייגמר".

בגזרת הקפה תמצאו במקום אספרסו, אמריקנו וקפוצ'ינו במחירים נוחים ביחס לעיר (8, ו-14 ש"ח בהתאמה), ויש גם מאצ'ה לאטה לחובבים ושוקו לילדים או ילדים בנפשם. לצידם תמצאו מגוון עוגיות, מאפים ושלל גודיז איכותיים במחירים טובים שנעים בין 10 ל-21 ש"ח, וגם כריכים נהדרים שיוצאים מעט מהשטאנץ' הקבוע והמשעמם של בתי קפה: כריך סלט ביצים בלחם יפני רך, כריך טבעוני ערב לחיך עם טחינה ואבוקדו, כריך סלק וגבינת בושה, טוסט גאודה בלחם יפני ואף פניני קובנה עם קורנביף בפוקאצ'ה משוחה ברוטב מוחו ורדה וחרדל דיז'ון (מחיר כריך 34-47 ש"ח), ולדואגים לבריאות יש גם סלטים רעננים (48-54 ש"ח).

בדומה למגדלור, גם כאן תוכלו להגיע ולשבת במקום, או להזמין את הכריכים שאר ירקות לדרך ולהתיישב בפארק, כאשר בתוכנית של הבעלים עתידים להציע מכאן סלסלות פיקניק ייעודיות. בינתיים, הקבוצה לא שוקטת על השמרים, ובמהלך מספר השבועות בהן פועל המקום הספיקו לארח לא מעט אירועי תרבות, ביניהם הקרנת סרטים על מסך גדול, ובעתיד צפויות להתקיים במקום הופעות, הרצאות, סדנאות לילדים ומבוגרים, וכיאה למקום מבית היוצר של המגדלור, גם שיעורי יוגה חינמיים, כמיטב המסורת.

הם גם לא מסתפקים בזה, כי בימים אלו ממש עומלים על הקמת טאבון פיצה איטלקי שיוציא לרעבים של הסביבה פיצה מבית "פיצה פור דה פיפל" (אשר גם היא בבעלות הקבוצה), והשף דור דטנר גם מייצר ליין סמאשבורגר חדש שעונה לשם "בירדי", כיאה למצפור, שבעתיד גם יוצע במשלוחים. קדימה תושבי הדרום, להסתער.
היינריך היינה 19, סמטה מרחוב הרצל 159. פארק החורשות. כל יום בין 7:30-23:00

• אוכלים שותים
• בתי קפה בתל אביב
• בתי קפה
• עסקים בדרום תל אביב
• פארק החורשות