לילה מזל יינשן (כאן עוקבות) עוסקת בקול, ובאופן ספציפי – בריבוי קולות: היא מנחת מקהלות שיוצרת ומשתפת פעולה עם מוזיקאים, אמני קול וסאונד רבים, ביניהם מקהלת נהמה ומקהלת גיא בן הינום (שניהם עם נועם ענבר), הקולות הצפים והקדושות. ב-16.10 היא תופיע עם הטריו "קדושות" ואנסמבל מצו בקוצנרט "דפניס והרוח – מיתוס בלקני" בפסטיבל המכשפות של תזמורת הבארוק בבית הנסן ירושלים (כאן מוצאים כרטיסים), וממש עוד יומיים תופיע במוזיאון העיר עם נועם ענבר (כאן מוצאים עוד כרטיסים). "מודה שהמקומות שאני אוהבת בתל אביב לא בהכרח מייצגים אותה", היא מזהירה. "הם כן מייצגים את הכמיהה שלנו כיצורים אורבניים לתקשורת, למידה ועשייה משותפות, לטבע, ליצירה ואומנות… בקיצור, מקומות שהם פחות מבוססי צרכנות, ויותר מונעי שיתופיות וקהילה. לתל אביב כעיר אני לא מרגישה קשורה, למקומות הבאים כן".

>> תבלינים בלוינסקי ותאילנד באמצע תל אביב. העיר של עדי אשכנזי
>> טחינה מלאכת מחשבת וסמטת שקט ליד רוטשילד. העיר של אסא אופק
>> אסתטיקה רומנטית של קיבוץ וגדם עץ כואב. העיר של יסמין דייויס

1. פארק החורשות

המלצת טיול (לבד עם ספר, עם חברה לשיחת עומק או לדייט מרגש). פארק החורשות הוא המרחב הפתוח מס' 1 ביום-יום שלי (לפני הים. בים אין עצים). מעבר לצורך הקיומי במעט חורש לנשמה, ולחמידות העל שבגני היער שמתקיימים בו, יש בו שני מקומות טובים במיוחד: מתחם הכנסייה הרוסית – מובלעת יפיפיה שהחיים מתקיימים בה אחרת לחלוטין. וצמוד אליה – הגן הבוטני הצנוע ומשיב הנפש. כולו פשטות ופינות חמד, ובקצהו נמצאת גם בינ"ה, בית מדרש חילוני שמקיים שיח חי ופתוח על דת, פילוסופיה ותרבות יהודית.

2. שפירא

אם כבר תל אביב אז שפירא. טוב לגור במקום שלא כולם באותו צבע או מדברים את אותה השפה. ויש בשפירא פנינים של קהילתיות כמו תל חובז – החווה החקלאית, ביתן ה"קחי תני" בחצר שמאחורי המתנ"ס, וכמובן חנות הטבע הפצפונת של דויד ורעות: ה-"קשכל" (שזה 'כלבו' בסודאנית). החנות נסגרה לאחר שלא שרדה את המציאות הכלכלית של השנים האחרונות, וכעוף החול נפתחה מחדש ממש עכשיו הודות לשיתוף פעולה עם "אותנטבעי", מיזם של אוכל טבעוני מערפל חושים מבית קהילת העבריים מדימונה. בתל אביב והמרכז, רק ב"קשכל" תוכלו למצוא את הזהב הזה. ובימי שישי יש גם אווירה של שייקים, אוכל טרי ושמחת חיים.
מסילת ישרים 51, תל אביב

3. בית קפה יאפא

עבור רוח במפרשים אני ממליצה על מקומות שאפשר לשהות בהם, לפתוח לפטופ, וכן – גם להתפנק בהם על קפה, ושמתקיימת בהם פעילות רבה ואינקלוסיבית סביב אמנות, תרבות, פוליטיקה ושאר תחומי הדעת והרוח: בית רדיקל, בית ברכאת, בית הבאר בחורשה, נווה שכטר או בית קפה יאפא, שיש בו ספרים, הקרנות, הופעות ודיונים, שיעורי ערבית ובני אדם משכמם מעלה.
יהודה מרגוזה 33, יפו

5. גגות תל אביב

זהירות, המלצה אמיצה: הסרט "נז"א" אמנם לא יוקרן פה בקרוב, אבל ישתחרר בנובמבר לצפייה ישירה. עד שנוכל לצפות בו אני ממליצה לשאוב ממנו השראה, ולעלות לגגות העיר. כל גג. לתפוס גובה ולעשות זום אאוט מהסערה התקשורתית. לשבת זמן מה בשקט, להתבונן בעיר שבה אנו גרות. לאפשר לעצמנו לדמיין מה היה אם, בשינוי קטן ומקרי במציאות, היינו אנו מתגוררות בעיר מופצצת וכתושה עד עפר. לדמיין את פרטי החיים, המוות ומה שבינהם בעיר החרבה. לתרגל את זה כמה פעמים, בשעות שונות, כל פעם מגג אחר. ברור לי שזו המלצה מחרידה, כמו שברור לי שהיא חיונית. חיי העיר נותנים לנו לחיות בהכחשה לפעמים מוחלטת של מציאות מחרידה לאין שיעור, ושל אמת שלא נוכל לברוח ממנה.

מקום לא אהוב בעיר

כל מקום שיכל להיות בו עץ, ואין. רחובות, כיכרות, מגרשים… באמא, עריית תל אביב, למה לא לשתול קצת יותר? וגם כשדווקא יש, למשל שדרות פיקוסים מפוארות, למה כל פעם לספר אותן כמו לתחרות פודלים? זה באמת נשגב מבינתי.

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה המחקרית "סאונד/התנגדות", שתתקיים עד תחילת ינואר בפליציה בלומנטל. האוצרת ד"ר ליאורה בלפורד הזמינה אסופה מרשימה ביותר של אמני סאונד לעסוק בצדק אקוסטי מקומי, לאתגר את הנוף הצלילי במציאות הקיימת ולבדוק דרכים לערער עליה ולשנות אותה. אני משתתפת בה ב"פרוטוקול שם", עבודת משך של נטע שפיגל. זו יצירה אמיצה, רגישה, מחרידה והכרחית שתלך ותצבור שכבות קול לאורך תקופת התערוכה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
יש לי שניים! שני אלבומים שמצילים אותי ונותנים לי אוויר לנשימה! הראשון הוא "איה רוחי" של נעם ענבר (גילוי נאות : אני גם שרה בו, ביחד עם עמית פישביין, ספיר רוזנבלט ואריאל לייקין). יש לי הערכה אינסופית למה שנעם מביא לעולם, ובאלבום הזה הוא מביא איכות של לב חשוף, רוטט וחומל. פשוט זכות לשיר איתו את השירים המדהימים האלה. השני הוא האלבום הגאוני, המחייה והנחוץ כל כך "סופר ספרטה" של רגב ברוך. אלהים אדירים, תודה לך רגב! תודה! על ההתפוצצות העזה, החדה והפרועה. אמן והשסתומים של כולנו יעופו ככה לכל הרוחות!

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
דרך תרבות של סולידריות אפשר לתרום ולהתנדב במגוון יוזמות תמיכה בקהילות מוחלשות. זוהי תנועה שנפרסת כמו רשת רחבה, ופועלת לעזרה הדדית וערבות קהילתית. מתוך אמונה בחלוקת משאבים שיתופית, כל חברה וחבר בה תורמים מהכישורים והמשאבים שברשותם. ההתנדבות יכולה להתבטא בחלוקות סלי מזון, בישול אוכל חם, שיפוץ בתים, כיסוי חובות, ליווי קשישים, תרגום, סיוע בבירוקרטיה ועוד. וכל זה מבלי להיות עמותה או ארגון. זו תנועה שחיה על חתירה לצדק ואכפתיות רדיקלית, ורואה קשר בין נתינה קהילתית לבין אקטיביזם חברתי-פוליטי. מעבר למענה הומניטרי נקודתי, השאיפה שלה היא להעמיק בשורשי הבעיות שהיא פוגשת ולעמוד לצידן של קהילות במאבק לפירוק מנגנוני דיכוי ואי-צדק.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מקהלת ראנה! לא הרבה מודעים לעובדה הפלאית שמתקיימת (כבר 18 שנה!) מקהלת נשים יהודית-ערבית יפואית. הדבר הבסיסי הזה – נשים מכל הרקעים והגילים שנפגשות קבוע כדי לשיר יחד – זה מעשה כל כך פשוט וכל כך חזק, שכל המלחמות והמשברים שמנהלים את חיינו לא הצליחו לשבור אותן. הן לא מנסות להסכים פוליטית, הן באות לשיר את החיים. בשנים האחרונות ניתנה לי הזכות ללוות אותן בעבודת הקול שמאחורי הקלעים. זה כל כך מרפא לי את הנפש שהייתי רוצה שכל העולם יפגוש וישמע אותן. המקהלה כרגע במצב של הישרדות כלכלית, לכן אני פשוט ממליצה להעסיק אותן! יש לכם אירוע קהילתי? פתיחת תערוכה? פסטיבל? קדימה, תזמינו אותן, והן כבר יזכירו לכם שביחד זה יותר הגיוני.

מה יהיה?
מה שנעשה שיהיה, זה מה שיהיה.

• העיר שלי
• פארק החורשות
• שכונת שפירא
• קפה יאפא