• Facebook
• Twitter
• Email

מגמה מגלומנית במיוחד שצצה לאחרונה מציעה לסלק מהסלון את התמונה מאיקאה או את ציור הפרח המופשט, ולתלות במקומו פורטרט שכולו האדרה עצמית מודעת משל הייתם מונה ליזה לכל הפחות. ז׳אנר ציורי הפורטרטים העכשווי אינו מנסה ללכוד תיירים מזדמנים באמצעות שרבוט קריקטורה צ׳יפי בן דקה וחצי במחיר מופרך, אלא מגיע באריזה עילאית ומתנשאת של דיוקן מאויר בטכניקה דיגיטלית ובהתאמה אישית. אחת ממובילות הטרנד היא נועה מזלי, הפועלת תחת השם Nushkee. מזלי התגלגלה אל עיסוקה הנוכחי דרך עבודתה כמעצבת גרפית עצמאית בתחום חיי הלילה.

“התחלתי לצייר פורטרטים של חברים ואנשים מעניינים שאני עובדת איתם, בתור תחביב", היא מספרת. “אחרי שהעליתי את התוצאות לפייסבוקהבקשות התחילו לזרום מעצמן, ובחודשים האחרונים זה הפך להכנסה צדדית מניבה של ממש". מרבית הלקוחות שלה כיום, לדבריה, הם חבריה המוזיקאים שנדלקו על הקטע ורוצים לפרגן לעצמם, או אנשים פרטיים שמחפשים מתנה מיוחדת לחבר או לבן משפחה. אז איך זה עובד, אתם שואלים? “פונים אליי דרך פייסבוק ומצרפים תמונה, שעליה אני עובדת בטכניקה ממוחשבת של איור דיגיטלי", משיבה מזלי. “את התוצאה מקבלים בחזרה בקובץ להדפסה לפי הגודל המבוקש וניגשים להדפיס עצמאית בבית דפוס".

לרוב הדיוקנאות מציגים את פני האובייקט על רקע לבן, בסגנון עדין ונקי. עם זאת נוכחותו של המאויר ניכרת מאוד, בעיקר בזכות יכולתה של מזלי ללכוד את הבעת הפנים הייחודית ולתבל אותה בצבעוניות מרהיבה. “אני עובדת מול התמונה בצורה הכי מדויקת שאפשר, אבל לוקחת את האיור למקום אחר ואישי יותר מבחינה סגנונית. אני אוהבת לשלב מוטיבים מהטבע ונגיעות של סטיילינג מגניב".

איורי הפורטרט של ,Nushkee
300 ש"ח,ליצירת קשר דרך עמוד הפייסבוק

4 מאיירים נוספים שישמחו לשרבט אתכם

1. יובל ישראלי

מאייר ומעצב גרפי בוגר שנקר, שמוצא אתגר והשראה בהבעות הפנים, בייחוד אם הן שייכות לגיבורי התרבות שלו – מייקל ג׳קסון, מדונה או ביורק. 150־1000 ש"ח.

להזמנה הפייסבוק,להזמנה מאתר אטסי

2. אודליה שמעוני

מאיירת עצמאית הפועלת תחת השם Odel. שמעוני משלבת טכניקות ידניות וממוחשבות ויוצרת איורים נקיים ואופנתיים שניחנים בהומור מתוחכם המבוסס על משחקי מילים.
700־1,000 ש"ח.

להזמנה בפייסבוק,להזמנה מאתר אטסי

3. איגור טפיקין

מעצב גרפי המנסה להגשים את חזון פרויקט הגמר שלו מימי שנקר: לצייר את כל האנשים בעיר ואולי אף בעולם כולו. טפיקין נמשך להבעות פנים חולמניות, שומר נפשו מטכניקות דיגיטליות ומעדיף לאייר בסגנון ריאליסטי באמצעות עיפרון ונייר. 600־1,000 ש"ח.

להזמנה בפייסבוק

4. עמרי כהן

מאייר עיתונות שדיוקנאות הם מומחיותו העיקרית. כהן משלב בין מסורות ידניות ודיגיטליות, ומאייר בקווים נקיים אך צבעוניים להפליא.350־600 ש"ח.

להזמנה באתר

• Odel
• דיוקן
• נועה מזלי
• Nushkee
• התאמה אישית
• פורטרט
• עיצוב
• עיצוב ואדריכלות
• יובל ישראלי
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

אבא שלי בכל מקום. זה התחיל לפני שש שנים, כשב"גלריה" כתבו על תערוכה של הצלם מיכה ברעם שתיעד את סצנת הלילה הירושלמית בסיקסטיז לפני 67', והתמונה המובילה הייתה של ההורים שלי מקשיבים להופעה בבר הסורמלו. השבוע גיליתי את האיש גם בעבודת וידיאו של הצלם הגרמני רולנד פישר, שמציג תערוכה במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב. פישר העמיד מצלמה ברוטשילד ושאל עוברי אורח מאיפה המשפחה שלהם במקור, מה הם חושבים על ישראל ואיך ייראה פה בעוד 20 שנה; ומי זה צץ לו בדקה 4:27, מתגאה בכך שהשורשים שלו נטועים בפלשתינה זה מאות שנים? מר בן דרור מתן כמובן.

וולקאם טו איזראל

"מה?! זה אבא שלך?", הגיב פישר לגילוי. "זה מטורף!". אחר כך הוא הראה לי את העבודה העיקרית שהוא מציג בישראל – צילום ענקי בגודל של 16X3 מטרים שמורכב מ־1,000 פורטרטים של סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב. גם שם זיהיתי לא מעט פרצופים :הנה דניאל ונדן שלמדו עם אשתי, הנה הבחורה שפגשתי ביום הולדת של ההוא בחיפה והנה הברמנית מהקפה בפלורנטין שכל המנות בו עולות 38 ש"ח. פישר כמעט נפל מהכיסא. הוא לא הבין איך ייתכן שעיתונאי מקרי מכיר כל כך הרבה פרצופים מהפרויקט שלו.

"אגב", הוספתי, "מנהל המוזיאון, אילן כהן, הוא בן דוד של אבא שלי". פישר השתנק ואני הסברתי: "וולקאם טו איזראל חביבי, כולם פה מכירים את כולם".

רולנד פישר, צלם גרמני בן 59 ממינכן שחי במשך שנים בסין, נודד בעולם כבר 18 שנה ומצלם דיוקנאות קבוצתיים בני מאות ואלפי משתתפים במטרה לספר את סיפור המקום דרך פרצופים. בערים שזכו לביקורו אפשר למצוא את מינכן, פרנקפורט ובייג'ינג. לפני שנה הוא הגיע לתל אביב במסגרת האירועים לציון 50 שנה ליחסי ישראל־גרמניה, פתח סטודיו ארעי בחלל הכניסה של הפקולטה לאמנויות באוניברסיטה ובמשך עשרה ימים צילם 1,000 פורטרטים של אנשים שעברו שם. רוב הפרצופים הם של אנשים מהחוג לקולנוע, ולכן כל מי שלמד בבניין מקסיקו ייהנה לעבור על הפורטרטים, לראות כמה מהם הוא מכיר, עם מי הוא שכב וכו'.

אבולוציה של הסלפי

"הדבר הכי בולט שלמדתי על הישראלים הוא המראה ההטרוגני שלהם", מספר פישר. "זה בולט מאוד לעין. בניגוד לגרמניה, שיש בה המון מהגרים אבל אין הרבה אנשים שהם תוצאה של שילוב בין לאומים שונים, בישראל כמעט כולם הם שילובים, וזה נהדר".

מה המוטיבציה שלך לעשות את הפורטרטים הקבוצתיים האלה?

"הדבר שמעניין אותי הוא האמביוולנטיות – מצד אחד כל מצולם בפרויקט הוא אינדיבידואל שהוא עולם ומלואו בפני עצמו, ומצד שני כל המצולמים מרכיבים יחד קולקטיב שגדול מסך האינדיבידואלים שמרכיבים אותו. בישראל למשל כל אזרח הוא פרט בפני עצמו אבל כולם גם חלקים מהקולקטיב – אם זה המדינה, הצבא או האוניברסיטה. הדינמיקה והמתח בין שני הדברים האלה קיימת משחר ההיסטוריה, והיא אחד הדברים שעושים אותנו אנשים ואת כולנו לחברה. מוטיבציה נוספת היא לתת נראוּת וייצוג לקבוצה מסוימת של אנשים, ובמקרה הזה לתת נראות לישראלים בתור אינדיבידואלים, אזרחים, ולאו דווקא בהקשר פוליטי, שהוא לרוב ההקשר שבו גרמנים שומעים על ישראלים".

ב־1998, כשהתחלת לעשות פורטרטים קבוצתיים, עוד לא היו סמארטפונים והמצלמות הדיגיטליות היו בתחילת דרכן. היום כל ילד יכול לעשות סלפי. איך השינויים האלה השפיעו על העבודה שלך?

"האבולוציה של הפורטרט לא התחילה ב־1998. בעבר פורטרטים היו פונקציה של כוח, ומי שהיה חזק ועשיר מספיק היה מסוגל לממן לעצמו פורטרט מצויר. כשהצילום הומצא, הפורטרט שימש להנצחת האנושות ולתיעוד מעמדות, כלומר פורטרט ככלי חברתי. לפני 30־40 שנה הפורטרט השתחרר מהיותו כלי לייצוג והפך לאמנות קונספטואלית שלא מתיימרת בהכרח לייצג את המציאות. בעידן הנוכחי, שבו באמת יש המון דרכים זמינות וזולות לצלם פורטרטים, הכוח של פורטרט קבוצתי כמו שאני עושה הוא ברמה ההיסטורית. הקבוצה של הסטודנטים הישראלים שצילמתי לעולם לא תתקיים עוד כקבוצה מעבר לרגע הזה, ומשם הכוח של העבודה".

דיוקן ישראלי קבוצתי – מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, רמת אביב

• מוזיאון ארץ ישראל
• פורטרט
• גלריה
• סלפי
• תערוכה
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• עירוני
• שדרות רוטשילד

• Facebook
• Twitter
• Email

פסטיבל יערות מנשהיתקיים השנה בפעם השביעית בין ה-14 ל-16 במאי, ביער קק"ל שברמת מנשה. בין האמנים הבולטים בו השנה מארינה מקסימיליאן, ויקטוריה חנה, אינפקציה, איפה הילד וגבע אלון.מחיר כרטיס יעמוד על 300 ש"ח ובמכירה מוקדמת עד ה-12 באפריל יעלה 270 ש"ח. לאחר מכן ימכרו כרטיסים בקופות הפסטיבל (במידה וישארו) ב-320 ש"ח.

עוד יופיעו בפסטיבל להקתפאנקנשטיין במופע משותף ראשון עם להקת פורטרט, מארש דונדורמה ומשפחת אלייב,מיכאל גריילסאמר במופע משותף עם "קטיפה שחורה"(הרכב המוזיקה האירית),אלישע בנאי ו-40 השודדים,דניאלה ספקטור מארחת את לונה אבו נאסר,אלון עדר,פלורה,טייני פינגרס,איה זהבי פייגלין,צביקה פורס,לירון עמרם והפנתרים,האחיות לוז,פוטוטקסיס ועוד. כמו כןיתקיימו בפסטיבל גם מסיבות, הופעות מחו"ל, סדנאות, ג'אמים, מופעים רב-תחומיים והצגות. בין ההצגות יונתןלוי ונעם ענבר(רפול והים, הבילויים) יקיימו הצגה חדשה ואירוע שירה בהשתתפות הקהל.

• איפה הילד
• פורטרט
• מארינה
• פסטיבל יערות מנשה 2015
• ויקטוריה חנה
• חדשות מוזיקה
• חדשות תרבות
• פאנקנשטיין
• תרבות