• Facebook
• Twitter
• Email

"אנשים אומרים שאנחנו יודעים הכל, שהכל מוסבר עד לרמת המולקולות, האטומים ושאר החלקיקים, שמיפינו כל דבר, אבל כאן – בלב – תמיד יישאר מסתורין", כך אומרת בפרק השני של "Philip K Dick's Electric Dreams" אירמה גורדון (ג'רלדין צ'פלין, הבת של) בת ה-342, בחללית בדרך לכוכב שהיא מאמינה שהוא כדור הארץ עליו היא כה חולמת, ואינה יודעת שכבר אינו קיים. ייתכן שזה סוד קסמו של פיליפ ק. דיק, סופר המדע הבדיוני שאינו איתנו כבר 35 שנים, אבל נוכחותו על המסכים שלנו רק הולכת ומתעצמת: ההבנה שהמיסתורין הגדול לא נעוץ בטכנולוגיה או בחלל, אלא באנושיות עצמה.

>>מה חשבנו על "בלייד ראנר 2049"?

לכן, בניגוד ל"מראה שחורה" שמוזכרת לא פעם באותה נשימה, הסדרה החדשה שמבוססת על סיפוריו הקצרים של אחד מסופרי המדע הבדיוני הגדולים ביותר שדרכו על פני כדור הארץ, שכתב 44 רומנים ו-121 סיפורים קצרים, נוגעת ברובד עמוק הרבה יותר במיסתורין האנושי. יחד עם סרט ההמשך ל"בלייד ראנר" (שמבוסס על יצירת המופת "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות") והעונה השלישית של "האיש במצודה הרמה" (שמבוססת על רומן באותו שם) שצפויה להגיע למסכים ב-2018, "החלומות החשמליים של פיליפ ק. דיק" מוכיחה עד כמה רעיונותיו וחזיונותיו רלוונטיים לאנושות בשנת 2017.

"דיק לא נחשב לאחד הסופרים הגדולים של המד"ב בזמן אמת, אבל כיום הוא נראה הרבה יותר רלוונטי מכותבים כמו אסימוב, היינלין וקלארק, שנחשבו בזמנו לענקי המד"ב ונראים היום יותר כמו דינוזאורים", מסביר ד"ר עידו הרטוגזון, סוציולוג והיסטוריון של מדיה וסמים, וחובב מושבע של יצירתו של דיק, את הנוכחות של דיק על המסכים. "דיק לא תפס את עצמו ברצינות רבה מדי והכתיבה שלו שצפתה עתיד גחמתי, פגום עד דיסטופי, לעיתים קרובות אבסורדי ותמיד מלא בהומור נראית רלוונטית יותר לעידן שלנו. אפשר למצוא אצל דיק אינספור רעיונות ותימות שלא חדלו להיות רלוונטיים ואף הפכו רלוונטיים יותר בזמן שחלף: פרסומות שמזמזמות סביבך כמו זבובים מרגיזים, בקבוקי ספריי שעוצרים את תהליך ההזדקנות והקמילה של החיים, תאגידים שמפתחים טכנולוגיות שמטלטלות את סדרי העולם וגם הרהורים פילוסופים על הגבול בין אדם למכונה. מעבר לכל אלו, דיק פשוט היה סופר ענק. הוא כתב למכביר ובספרים שלו יש מספיק רעיונות כדי לפרנס תעשיה של סרטי מד"ב בעולם שבו התעשייה תמיד מחפשת אחרי רעיונות מקוריים ושבה השם פיליפ ק. דיק גם הפך כבר לסוג של מותג".

דיק הוא כל כך מותג שהסדרה החדשה, האחרונה בשרשרת ארוכה של יצירות שלו שעובדו למסך הקטן והגדול, נושאת את שמו בגאון. לפניה היו, כאמור, "בלייד ראנר" ו"האיש במצודה הרמה", אבל גם "דוח מיוחד", "זיכרון גורלי" ורבים נוספים מבוססים על ספריו. ובכל זאת, עכשיו נראה שהוא אחז אחיזה איתנה במיוחד במסכים. "המד"ב פורח באופן כללי", מנסה להסביר הרטוגזון את הסיבה לכך. "העיסוק בתימות הגדולות שעולות דרך דיק הולך והופך רלוונטי יותר לאור התפתחויות בעולם הרובוטיקה, הבינה המלאכותית ועוד. העיבוד החדש של 'בלייד ראנר' משתלב ברצף של יצירות שעוסקות באפשרות של חיים סינתטיים כמו הסדרה 'Humans' והסרט 'אקס מאקינה'".

עדן קופרמינץ, מנהל התוכן בפסטיבל אוטופיה למדע בדיוני, טוען שדיק פופולרי במיוחד היום לאור ההתרחשויות הפוליטיות, שנדמות כלקוחות ממציאות חלופית. "המציאות שלנו הולכת ונהיית הזויה יותר", הוא אומר. "נהיה קשה יותר ויותר להבחין בין מציאות לדמיון. אמנם זאת קלישאה, אבל האירועים הפוליטיים בארה"ב ובאנגליה נדמים לרבים כמציאות מדומה: כוכב ריאליטי הופך לנשיא, חבורה של פוליטיקאים קיצונים משקרים שוב ושוב לציבור הבריטי ומשכנעים את אחת מהמדינות שהגו את רעיון האיחוד האירופי לצאת ממנו. יש תחושה של הזיה באוויר. גם לפני האירועים האלה, פיתוחים הולכים וגוברים בעולם הטכנולוגי גורמים ליותר ויותר מהמציאות שלנו להיות רוויה באשליה. אין סופר מדע בדיוני שתופס את הקו הזה בין המציאותי למדומה כמו פיליפ ק. דיק. אנחנו לא רק פוחדים שהפוליטיקה העולמית תתפוצץ לנו בפנים. אנחנו פוחדים שאין פוליטיקה עולמית, שזה הכל הזיה או שקר או חלום הזוי שנהגה באיזה מוח תאגידי קודח".

"החלומות החשמליים של פיליפ ק. דיק" מעוררת תהודה רבה לא רק בגלל ההשוואה ל"מראה שחורה" או הנוכחות המשמעותית של דיק בתרבות שלנו, אלא גם לאור השמות שמעורבים בהפקה. אחד המפיקים הוא בריאן קרנסטון ("שובר שורות"), שגם מככב באחד הפרקים. עוד מופיעים בסדרה סטיב בושמי, ריצ'רד מאדן ("משחקי הכס") טימותי ספול ועוד רבים. כותבי הפרקים השונים קיבלו חופש לעבד את הסיפורים הקצרים של דיק, והתוצאה היא מדע בדיוני ששונה למדי ממה שאנחנו רגילים לראות בטלוויזיה, כמו דרמה שעוסקת בקריאת מחשבות של אזרחים מנקודת מבט חברתית. "הפורמט העכשווי של סדרות מאפשר לקחת תימות שדיק נתן להן פיתוח ראשוני ולפתח אותן בצורה עמוקה עוד יותר, כמו שלמשל עשו גם היוצרים של 'האיש במצודה הרמה'", אומר הרטוגזון.

קופרמנץ מסכים. "הכתיבה של פיליפ ק. דיק מצליחה להביט מעבר לנסיבות ואל הרעיונות שמאחורי המילים. הרעיונות האלה הינם רעיונות שמטרידים את החברה המודרנית בערך מאז אמצע-סוף המאה ה-18: כיצד עלינו לנהל כוח? מה אמיתי ומה מזויף? מה הוא האדם? האם החלומות שלנו וההזיות שלנו מהווים הזדמנות או סכנה? בכך, כתביו מהווים קרקע פורה לכל מי שרוצה לעבד סיפור מדע בדיוני עמוק ומעניין, שעוסק בשאלות שמהותיות לחברה המודרנית".

"חלומות חשמליים", HOT HBO, ימי חמישי 22:00

• המסך
• פיליפ ק. דיק
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

באחד מספריו של פיליפ ק. דיק ישנה אפיזודה משעשעת – לא זוכר איזה ספר, הוא כתב כל כך הרבה וקראתי את כולם, אפילו את אוסף מכתביו המרתק, שבהם הוא מתאר, בין השאר, את אותו אירוע מוחי בלתי מוסבר שקרה לו כאשר היה חולה ולקח ויטמין סי בכמויות גדולות פי מאה ממה שנרשם לו (בטעות? בכוונה? לך תדע אצלו). הוא לקה בסוג של הזיה משתקת, שבה ישות על זמנית, חסרת גוף, שידרה אליו מגוון עצום של אינפורמציות, חלקן מועילות מאוד:

למשל, שלבְּנוֹ הקטן יש גידול ממאיר שמחייב ניתוח מיידי (הוא מיהר עם הילד לבית החולים, שם אובחן באמת גידול כזה, והילד נותח וניצל); למשל, מידע על אנשים שמנצלים אותו כספית, ללא ידיעתו; למשל, טקסטים עתיקים, מיסטיים, ביוונית ובעברית, שלמרבה הפלא הבין את תוכנם (הוא לא דיבר אף אחת מהשפות, ובדיקה מאוחרת הראתה שטקסטים כאלה אכן קיימים, ושתוכנם זהה למה שהבין),

אבל אנחנו מדברים על אחד מסיפוריו המוקדמים, השפויים יחסית: הגיבור מחליט לעזוב הכל ולברוח מביתו, מעירו, מארצו, מהעולם כולו, וכשגם זה לא מספיק הוא עוזב את מערכת השמש – והכל בגלל שהוא נרדף על ידי “זבוב פרסומות", המצאה מופלאה של דיק שכמובן הקדימה את זמנה: מין רובוט־זבוב שעוקב אחריך בחשאי עד שהוא מזהה מוצר כלשהו שאולי תרצה לקנות, ואז מתביית עליך ללא רחמים ומזמזם לך באוזן לקנות את המוצר הזה שוב ושוב ושוב, ואם אני זוכר נכון, אין שום דרך להשתיק אותו חוץ מלקנות את המוצר,

מה שגורם לגיבור לקחת את המכונית המעופפת שלו אל החלל החיצון, שם היצור הטורדני אינו מסוגל להתקיים, אלא שאז הסיפור מסתבך עוד יותר: הזבוב, במקום למות, הופך להיות ישות אלוהית כל יכולה, ששולטת ביקום כולו – אם כי זה אלוהים בעל רצון די מוגבל, כי כל מה שהוא רוצה זה למכור את המוצר המטומטם שלו. ועד כמה שהרעיון הזה נשמע הזוי אי־אז בשנות השבעים, הרי שהיום הוא נראה הגיוני לחלוטין, בעולמנו הסמארטפוני. הנה, למשל,

רק בשבועיים האחרונים רודף אחרַי זבוב פרסומות בשם “שיר אלמליח מתפשטת שוב", משהו שמתחזה לכתבה לגיטימית בכל אתרי האינטרנט בארץ, ומופיע בשולי כל דבר שאני קורא בטלפון או במחשב, והרי ברור שזה זבוב פרסומות, הרי מישהו משלם לחברת תוכן כדי לדחוף למכשיר שלי עוד ועוד הפניות לשיר אלמליח שמתפשטת שוב, בכל אתר חדשות ישראלי, “עוד כתבות שיכולות לעניין אותך" – איך, למען השם, הגעתם למסקנה שזה יכול לעניין אותי?

ואני תוהה מה אני יכול לעשות כדי להפסיק לארח את שיר אלמליח בחיי, להפסיק לדעת מתי היא מתפשטת ומתי היא מתלבשת (מוזר, אבל לא מצאתי אף כתבה בנושא הספציפי הזה),

והתשובה היא כמובן: כלום. אתה לא יכול לעשות כלום. ובסוף גם אתה תצפה בה בעירום חלקי אם תרצה או לא, כי ככה זה זבוב, הוא לא יעזוב אותך עד שתעשה קליק, ואני רק מקווה שאם אחליט לשים את נפשי בכפי ולעוף לחלל החיצון לא אגרום בטעות לשיר אלמליח להיהפך לישות קוסמית שכמו היקום עצמו לא מפסיקה להתפשט, אם כי יש לי חשד שזה כבר קרה, כי איך תסביר שאני גולש עכשיו באתר של לונדון רוויו אוף בוקס, מגזין הספרות האליטיסטי ביותר בעולם, קורא כתבה בת 10,000 מילה על מהפכת הננו־רובוטיקה והשפעתה על הכלכלה העולמית, ובסוף המאמר – האם זו ציפור? האם זה מטוס? לא, זו שיר אלמליח, והפעם בהפניה מיוחדת: שיר אלמליח מתפשטת באמריקה! הידעתם?

ופיליפ ק. דיק, שלוש שנים לאחר אותה חוויה דתית מטלטלת, החליט יום אחד לשבת ולא לזוז עד שיכריח את הישות ששלחה לו מסרים להזדהות. זה לקח יומיים, ולבסוף הוא נכנס ל"מעין חלום", ומה שראה שם הוא מתאר במכתב לאחת מתלמידותיו: “ראיתי אדם מת מוטל עם הפנים ארצה, בין הספה לשולחן הקפה, רגליו מציצות החוצה מאחורי הספה. זה היה בעתיד. היה ברור לי שמי שמראה לי את הדברים האלה הוא אני עצמי – פיליפ ק. דיק שהוא עבר, הווה ועתיד. פיליפ נצחי, שמנסה להעביר לי מידע על עצמי…".

הוא מת שש שנים אחר כך. חברו הטוב ביותר מצא אותו. בביתו. מוטל עם הפנים לרצפה, בין הספה לשולחן הקפה. רגליו הציצו מאחורי הספה.

• אנשים
• טורים אישיים ובלוגים
• פרסום
• פיליפ ק. דיק
• זבוב
• שיר אלמליח
• רובוטים