דניאל סבג הוא שחקן ישראלי שעובד בתיאטראות הארץ כבר 18 שנים ובטלוויזיה כבר 26 שנים, אבל סביר שהכרתם מתפקיד הפריצה שלו כבן השישי של המשפחה ב"זגורי אימפריה", אבישי זגורי. את אשתו, השחקנית הגר טישמן, הוא הכיר בבית הספר למשחק סמינר הקיבוצים, והשניים מגדלים את צמד הילדים שלהם בעיר.

>> קולינריה, אומנות וחורים בגוף // העיר של ויטלי ומיכאל פישילביץ
>> בילוי עם יצורי פרא וקפה עם חיוך // העיר של סתיו פלטי נגב
>> מגדל שהיה ארץ פלאות ורוח מרחפת של שלונסקי // העיר של דודי זבה

1. בית הסנגהה

זה המקום האהוב עליי מכל. בית שבו מלמדים בודהיזם במסגרת עמותת "תובנה", ללא מטרת רווח. יושבים, עושים מדיטציות ולומדים בודהיזם. אפשר לומר שהמקום הזה מציל אותי כל פעם מחדש.
עובדיה מברטנורה 21, תל אביב

2. הבימה

לאחרונה חזרתי לעבוד בהבימה אחרי הפסקה של שנתיים. קודם לכן הייתי שם 13 שנה. החזרה לשם מרגישה כמו לחזור הביתה. ממש.
שדרות תרס"ט 2, תל אביב

3. הקוסם

איך אפשר שלא. הכי טעים לי שם הפלאפל, הכי נקי וכיף. אני יחסית לא גר קרוב, ועדיין על הממוצע של פעם בשבוע לא מוותר.
שלמה המלך 1, תל אביב

4. הפיקוק

לבוא לפיקוק זה לא סתם לצאת לשתות. זה לבוא למקום חם ומכיל. זה לתת חיבוק לשמעון הבעלים, ולהיות עצמך לגמרי. לאחרונה חזרנו להצגות והפיקוק זה המשך ישיר וטבעי אחר הצגה.
מרמורק 14, תל אביב

5. הבית שלי

תכלס משהו במלחמה גרם לכולנו להיות דבק ובבית. לא יצאנו מהעיר, ומשהו בביחד בבית גרם לנו להתאהב בו מחדש. למצוא בו פינות חדשות, ממש כאילו רק עברנו אליו.

מקום לא אהוב

האמת שהכי מטריד אותי זה המקומות בהם אין ראות טובה להולכי הרגל לחצות את הכביש. הנהגים פה בארץ מהירים מאד (גם אני, כן, כן), ולכן אני סומך רק על עצמי, אבל יש המון מקומות בהם או שיש צמחיות גדולות או שיש פיגומים שממש מסתירים מעברי חצייה, ואם אני לא סופר זהיר זה תמיד ממש קרוב לתאונה. זה מאד מטריד אותי, וגם פעם אפילו התלוננתי לעירייה. קצת גזמו אבל לא עקרו את העץ אז זה שוב גדל. זה בהמון מקומות תכלס.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לכם את הראש או פתח את הלב?
יגידו שאני משוחד אבל זה ממש לא. אני לא מרבה לראות הצגות, אבל לאחרונה ראיתי הצגה מופלאה שגרמה לי לבכות כל הצפייה כמעט. אשתי הגר טישמן משחקת בה, אבל זה באמת לא קשור. ההצגה נקראת ״פעולות פשוטות״ בהבימה. כתב אותה יותם גוטל וביים אריאל וולף. היא מספרת על אירועים שקורים בבית בעוטף עזה במשך כמה שנים, עד ה-6.10.23. בעיני זאת ההצגה הטובה ביותר שראיתי מזה שנים.

איזו יצירה נתנה לכם כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"קריאה לשינוי" של יידו קרישמורטי.ספר שחיזק אותי מאד בזמן המלחמה ובכלל. פילוסוף הודי אנגלי מיוחד במינו, אותו אני שומע וקרוא באדיקות. ממליץ
לכל אדם באשר הוא לקרוא את ספריו.

לאיזה ארגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אם יש משהו שאני ממליץ להתנדב בו, או לתת לו תשומת לב (אני בעצמי מנסה כמה שיותר, אבל זה אף פעם לא מספיק), זה להיות בקשר עם משפחות שכולות מאז ה-7.10. זה מגיע ממקום שלא מוכן שהם ירגישו לבד או ששכחו אותם. כולנו יחד לטוב ולרע, ואם הייתי יכול הייתי כל היום עוסק בזה. פשוט להיות איתם בלב בגוף ובנפש.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עומר פעמוני. עומר הוא הבעלים של הבוקה, ועוד ועוד. הוא בעיניי סמל לתל אביבי ולאדם שאוהב אנשים, כל הזמן יוזם ובעשייה ותמיד עם דגש על להיות אדם. המקומות שלו הם הכי נעימים לנפש. שם אני הכי אוהב לשבת, לגמרי להרים לו.

מה יהיה?
וואלה אני לא יודע. אבל אני כן יודע שדברים משתנים כל הזמן. האתגר שלנו הוא לשמור על עצמנו. להבין שלא משנה מה התנאים סביבנו, לנסות להיות עם לב פתוח להכול. זה מאד מאתגר, אבל זה אפשרי. ולהקיף את עצמנו באנשים אוהבים ואהובים. מאמין שיהיה טוב. העיקר הכוונה.

• העיר שלי
• תיאטרון
• בודהיזם תל אביב
• פיקוק
• הקוסם

>> מגי אוצרי (תעקבו דחוף) היא סופרת מוערכת, פובליציסטית, ד"ר למשפטים ואלילת טוויטר שמחרפנת את הימין הביביסטי בפיד, גרה בתל אביב עם בן זוגה ובתם. ספרה החמישי, "ורק אנחנו נדע", עוסק במערכת יחסים אובססיבית שמובילה את גיבורת העלילה למקומות מסוכנים.אתם רוצים ויכולים לקרוא אותו.

>> קפה על גלגוליו ומחילת ארנב ליקום קסום // העיר של סנונית ליס
>> פאב הדייטים הנצחי והמקום שנסגר במלחמה // העיר של נגה קדם
>> חוף לשחייה לילית וחנות להרגיש בה מכשפה // העיר של אוקסנה פרוב

1. סינמטק תל אביב

המקום הכי הכי אהוב עליי בעיר. המקום שבו קורה הקסם, וכמו שחנוך לוין כתב פעם, אני יכולה להיכנס לאולם חשוך ולהנות מ"שעתיים של אמת בתוך השקר של חיינו". מאז שעברנו לבית הנוכחי שלנו, שזה לפני שש שנים ככה, הסינמטק הוא בית שני והוא ממש במרחק חציית כביש. אני מנויה ובבית הקפה שם כבר מכירים אותי בשמי. אני פריקית של סינמטקים וסינפילית מושבעת, וגם כשהייתי נערה הייתי מנויה לסינמטק בחיפה, וזה היה אחד המקומות שהייתי הכי מאושרת בהם בתקופת נעורים די מורכבת. אז תודה לסינמטקים ותודה לקולנוע.
הארבעה 5 תל אביב

2. הפיקוק

יש מיליון ברים בתל אביב, ואיכשהו אני הולכת תמיד לאותו אחד. לא משנה כמה מקומות יותר מעוצבים ויותר טרנדיים יש, עבורי הפיקוק הוא הכי קרוב לגרסה הישראלית של "חופשי על הבר" – ובסוף You wanna be where everybody knows your name. האמת שהפיקוק כל כך מרכזי בחיי הפנאי שלי שהוא גם מופיע כמה וכמה פעמים בספר החדש שלי, "ורק אנחנו נדע". אסיה, הדמות הראשית, די שורצת שם ובניגוד אליי מאד נהנית מהאקשן שיש שם בשירותים. אגב אם אתם רעבים תזמינו את המסבחה.
מרמורק 14 תל אביב

3. פארק קריית ספר

מעבר לזה שזו פינת טבע קטנה וסמויה בתוך האזור הכי עירוני (שלא לומר ליד סמטת הסחלה שבין סעדיה גאון לקרליבך), יש שם קהילת עופות די מפותחת שכוללת ברווזים, אווזים (מה ההבדל בעצם? אין לי כוח לבדוק) וגם לפעמים תרנגולות. בעיתות ברכה כל אלו מטילים ביצים, ואין דבר יותר חמוד מברווזונים ואפרוחים שפשוט מטיילים להם בשמש.

4. השניט

כיכר גבעון נמצאת מטר מהבית שלנו, ככה שיוצא שאנחנו מבלים בה מלא, וכמעט תמיד בשניט. יש שם את הבירות הכי טעימות בעולם במגוון מתחלף, והם מכינים אותן ממש שם. יש שם פחיות צבעוניות שמקשטות את המרחב, ותמיד מלא שם ותמיד יש שם חיים. בפנים תמצאו ערימה של משחקי חברה של פעם, ככה שאפשר לבוא עם הילדים ולשחק טאקי בשישי. יש מלא אופציות לצמחונים ולטבעונים, ובשבת יש גם גחנון.
הארבעה 12 תל אביב

5. הרחובות של תל אביב

הכי בעולם אני אוהבת פשוט לטייל בעיר הזו, לא משנה איפה. העיר הזו היא הכי בית שיש, וכל הליכה ברחוב היא עבורי מלאת תגליות. אף פעם לא משעמם. תמיד אני מגלה איזה מקום חדש, אנשים מעניינים, ולפעמים שומעת שברי שיחות שאני מכניסה לספרים שלי. מכייסת לי. בעיקר, ההליכות האלה מאפשרות לי לחלום ולדמיין דברים ולחשוב על רעיונות ולהיות עם עצמי ולנהל שיחות עם עצמי. ופשוט לחיות ברגע. איזה כיף.

מקום לא אהוב בעיר:

הצומת של קפלן.כאילו, היא חצי המקום השנוא עלי, כי אני אמביוולנטית וזה מורכב והכל. אני הכי אוהבת אותה כי היא מסמלת בעיניי רגעים של תקווה, כמו ליל גלנט, וההפגנות האלה שבהן עוד הייתה לנו אמונה, לפני שבעה באוקטובר, שאם רק נצא לרחוב הכל פה יכול להשתנות ושמישהו ישים עלינו (ובכן, פחות קרה). מצד שני, היא מזכירה לי את מפח הנפש כשהבנתי שיש פה ממשלה שלא משנה לה כשמפגינים נגדה ותעשה הכל כדי להשתיק אותנו. יותר מכל, היא מזכירה לי את היום שבו ההפגנות עברו מתקווה לייאוש ולתחינה להשבת החטופים. את הנאומים הכואבים. את הדמעות ואת השקט המרסק הזה שהיה יותר רועם מכל זמבורה. מעבר לזה, ברמה העירונית מדובר בזוועת הזוועות. סיוט ללכת שם ולא רק אני אומרת – תשאלו גם את נעמה ריבה, והיא אחת שיודעת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הספר "צער ואושר". התחברתי אליו גם ברמה האמנותית (כתיבה חכמה ומושחזת ומצחיקה ושופעת תובנות), וגם ברמה האישית, כי הוא עוסק באישה עם מוגבלות נפשית שמנסה לשרוד את החיים שלה למרות שכולם כל הזמן כועסים עליה ולא מבינים, ולמרות שכל הרופאים מאבחנים אותה לא נכון, וזה קצת כמוני. כשהספר הסתיים בכיתי שעה ככה, והייתי צריכה כירבול רציני עם בן הזוג שלי כדי להירגע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הדבר הראשון שעשיתי אחרי שראיתי את "מרטי סופרים" היה ללכת ולקנות תליון של מגן דוד. אני אתאיסטית מושבעת, אבל הסרט הזה מדגים כל כך יפה את ערכה של סולידריות. כמה שאנחנו הכי לבד כשאנחנו לא מושיטים יד זה לזה, וכמה שאנחנו, כעם דפוק ורדוף, יכולים לשרוד אך ורק אם נהיה סולידריים. בשנים האחרונות גנבו לנו את היהדות, שהיא לא רק דת (שהפכה בשנים האחרונות למפגן מופרע של פנאטיות, שנאת נשים וגזענות) אלא גם לאום, פולקלור ובעיקר – קהילה. הסרט הזה הזכיר לי את זה ונתן לי תקווה, שיום אחד נצליח להשיב לעצמנו את הקהילה הזו. את התליון קניתי כדי שאם אלך בחו"ל ויהודים (שסובלים היום מהמון אנטישמיות) יראו אותו הם אולי ירגישו פחות לבד, וכדי שכשאלך פה ברחוב, כל האנשים שמטיחים בי ברשת "במה את יהודיה בעצם?" (מעניין שאת סבא שלי שאיבד רגל בפוגרומון במוסקווה לא שאלו את זה) יזכרו שאני לא פחות יהודיה מהם ושהיהדות שלי, המיטיבה, המכילה, הטובה, היא זו שתנצח בסוף.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לחטופים, כמובן, וגם לארגונים שמחלצים כלבים מהרבעות. אני לא יודעת אם אנשים מבינים את חומרת התופעה, אבל ממש בזמן שאנחנו חיים פה, ישנם מחנות ריכוז (סליחה, אבל אין מילה אחרת) שבהם כלבות מוחזקות בכלובים זעירים, מטונפים, בלי טיפול רפואי, נתונות להתעללות בלתי פוסקת, והכל כדי להשתמש בהן כרחם לייצור גורים למכירה. מספיק לגגל קצת ולראות מה המצב שלהן. כשהן מסיימות את תפקידן זורקים אותן לפח (ליטרלי, בשקית). חלקן מאבדות איברים, הופכות לנכות, נדיר שמישהי מסיימת את התהליך הזה עם שיניים. עוד מקרה שבו אני שואלת – איפה הממשלה?

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נטע ריסקין ואתי ציקו. יש פה יסוד נפוטיסטי כמובן, כי שתיהן חברות תל אביביות אהובות, אבל הן גם אמניות מדהימות. בנטע אני מאוהבת כשחקנית עוד מהתפקיד הראשון שלה ב"להוריד את הכלב", אבל נהיינו חברות בשנה האחרונה בעקבות דברים נרגשים שכתבתי על "ננדאורי" שעוסק בארץ המוצא של ההורים שלי – גרוזיה. היא נותנת שם תפקיד שאם היה צדק בעולם היא הייתה מקבלת עליו אוסקר, ובכלל זה סרט מדהוז שתסיימו אותו בדמעות. אז אם לא ראיתם את "ננדאורי", זה הזמן.

מה יהיה?
כמו שחברה של חברה שלי אמרה לה פעם ברגע של ייאוש – "יהיה קצת בסדר בלא בסדר, ויהיה הרבה לא בסדר בבסדר, וזה בסדר"

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• סינמטק תל אביב
• פיקוק
• שניט
• קריית ספר
• ❤ תל אביב

לכולנו מגיע קצת כיף אחרי השבועיים וחצי האחרונים, קצת להשתולל, קצת להשתגע, קצת לפרוק. ובעיתוי מושלם, בדיוק מגיעה ל-yes הסדרה שיכולה לעשות את כל זה בשבילנו – והרבה – כי אנחנו כמובן עייפים מדי. אנחנו מדברים על שתי העונות של "טוויסטד מטאל", ואם אתם לא צווחים בהתרגשות מיד יגיע ההסבר. תחגרו טוב, כי מצפה לכם בינג' משגע.

>> נטפליקס מפליגה להרפתקה מעניינת, מטופשת וכיפית באופן יוצא דופן
>> "רוסטר" היא סדרה אופטימית עם הרבה לב. והיא לא עוד "טד לאסו"

"טוויסטד מטאל" היא סדרת פוסט האפוקליפסה הכי טובה שאתם לא מכירים. היא גם עיבוד משחק המחשב הכי טוב שאתם לא מכירים (למשחק מירוץ המכוניות מהשטן באותו השם). לעזאזל, היא תוכנית הליצנים הכי טובה שאתם לא מכירים. אחרי שתי עונות מצליחות מאוד בשירות הסטרימינג פיקוק שאינו זמין בארץ, סוף סוף יש לכם גם דרך חוקית לצפות בפלא המופרע הזה.

אם עוד לא הכרתם את התופעה, בואו נפרק את זה: מדובר בסדרת אקשן קומית פוסט אפוקליפטית עם הומור שחור מהסוג הגרוע ביותר, קרבות מדממים וסיפור הזוי. ג'ון דו הוא נהג המשמש כ"חלבן", שליח שמעביר חבילות בין ערים מבוצרות, ומומחה בלשרוד את הדרכים המסוכנות שמלאות במגוון מיוחד של פסיכופטים – משוטרים מטעם עצמם ועד קניבלים ואנשי דת חולי מין. הקאסט נהדר – אנתוני מאקי (הלא הוא קפטן אמריקה החדש), סטפני ביאטריס ("ברוקלין 99") ותומאס היידן צ'רץ', וזה עוד מבלי שהזכרנו את הליצן הפסיכופט סווית' טות', שמגולם על ידי המתאבק סמואה ג'ו, אך מדובב עם קולו של וויל ארנט הנפלא.

יוצרי הסדרה רט ריס ופול וורניק (שעבדו ביחד על סרטי דדפול) יצרו עולם באמת מיוחד, עליו כתב לירון רודיקבביקורת על העונה הראשונהשהוא "עולם מוזר ששואב את מרבית ההשראה מהמשחקים, אך גם מזכיר מעט את סרטי 'מקס הזועם' המוקדמים, מבלי שזה מרגיש כמו העתק-הדבק. בין אם מדובר בצמד אסירים נמלטים שמיועדים להיאכל על ידי קניבלים, ובין אם מדובר בליצן רצחני שפותח מועדון מעריצים – הסדרה מצליחה להפתיע, להצחיק ולזעזע, דווקא בגלל שהיוצרים מעזים להתרחק מחומר המקור שהוצג עד כה, ומגישים גרסה מעוותת משלהם לפורנו המכוניות וההרס של משחקי Twisted Metal". לנו זה נשמע כמו כיף.
"Twisted Metal", שתי עונות 22 פרקים, עכשיו ב-yes

• המסך
• מה רואים הלילה
• פיקוק
• בינג'

מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" אתהמלצת הצפייה הלילית שלנו. מראש אנחנו לא מכוונים גבוה: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת (את זה אתם יכולים לעשות לבד) גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרק בודד שמראה פוטנציאל כלשהו למשהו, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן להנהלה אם לא אהבתם את אחת ההמלצות, ואנחנו נשגר את אחד מעובדי המערכת לעבר השמש. לכבוד תחילת השבוע ולנוחותכן אנחנו מקבצים את כל ההמלצות במקום אחד, לטובת הלילות המתים בשבוע שלפנינו, מדורגות על פי הפרמטר "כמה בא לנו שתראו אותן". וזכרו: אם השכנים שלכם לא איומים, סימן שאתם לא גרים בשכונה הנכונה.

1. נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס // The Fall and Rise of Reggie Dinkins // פיקוק, Yes, סלקום TV ו-HOT

תיכף מיד נדבר איתכם על עונות המשך מסקרנות וריבוט שחיכינו לו, אבל לפני כן נתחיל דווקא בפנינה הזו, אירוע נדיר מאוד שבו כמה מכותבי "רוק 30" המושלמת חוזרים לשתף פעולה עם טרייסי מורגן (כשחקן פוטבול כושל שמנסה לחזור לגדולה), וגם מכניסים לתוך התערובת את דניאל רדקליף (כבימאי דוקו כושל שמנסה לחזור גם הוא לגדולה), וכמובן טינה פיי כמפיקה – ומייצרים קומדיה מהסוג שכבר כמעט ולא רואים. אתם יודעים, עם בדיחות שאשכרה מצליחות להצחיק, ולא רק מסמנות שאמור להיות מצחיק פה.כיף חיים אמיתי.

2. סקראבס // Scrubs // דיסני+

חיכינו לזה לא מעט, עוד הרבה לפני שזה הוכרז רשמית, וזה יצא בדיוק כמו שרצינו – מחמם את הלב, מצחיק במקומות הנכונים ודבילי בדיוק במידה. ביל לורנס אמנם המשיך מאז לבנות מותגים גדולים אחרים (במיוחד "טד לאסו"), אבל לא שכח את המקום שלימד אותו את איזון החום המדויק לטלוויזיה. ג'יי די, טורק, אליוט ואפילו השרת חוזרים כולם לבית החולים לב הקדוש, וזה מרגיש כאילו הם לא עזבו אותנו מעולם – כל עוד לא מדברים על העונה ה-9 הארורה.ולא מדברים עליה.

3. פרדייז // Paradise // דיסני+

לא פעם ולא פעמיים היללנו כאן באתר זה את הדרמה הפוליטית/מד"ב של דן פוגלמן, שתפסה אותנו בהפתעה גמורה. ועוד מחמאה שאפשר להוסיף לה – היא לא נתנה לנו לחכות 3 שנים בין עונה לעונה, אלא הגיעה כמעט בדיוק שנה אחרי שהסתיימה. העונה החדשה אקסביאר (סטרלינג ק. בראון) יוצא מגן העדן המוגן לעבר העולם שבחוץ כדי למצוא את משפחתו, בדיוק בזמן לסיום של "פולאאוט", כך שלא יהיה לנותסמיני גמילה.

4. אתה חייב לקרוא את זה! // כאן 11

פעם היינו עם הספר, עכשיו אנחנו פשוט עם. וסדרת הפאנל האדירה הזו של השידור הציבורי מצליחה להזכיר לנו כמה כיף זה ספרים, וכמה אפשר וצריך לריב עליהם כמו שאתם רבים על קנדריק נגד דרייק. העונה הצטרפו גם איל קיציס, צדי צרפתי, רבקה מיכאלי, צביקה הדר, ג'ימבו ג'יי ועוד לשאר המפורסמים שממליצים לכם על ספרים שהם אוהבים בדרך הכי פופית וקלילה שאפשר, ולמרות המדיום, אנחנו בטוחיםשאבותינו היו אוהבים את זה.

5. גיים צ'יינג'ר // כאן 11

על רמת סדרות הדוקו של כאן 11 אין צורך להרחיב, וגיים צ'יינג'ר לא שונה במהותה מאחרות – סדרה תיעודית על האנשים שלרוב מתפספסים בהווייה הישראלית, ממגוון רחב של סיבות.הבימאי והיוצר של הסדרה הזו, נבט מזור, הוא קולנוען אוטיסט שמתקשר עם הסביבה שלו בעיקר דרך משחקי מחשב, ולכן יצא לחפש אנשים שכמותו, מצאו את ביתם דווקא דרך המסך והמשחקים. כמה טוב שיש עוד מקום על המסך לטלוויזיה חומלת שכזו.

6. חוקי הסטריפ // Strip Law // נטפליקס

תוספת חמודה לז'אנר הכבר עייף להחריד של אנימציה למבוגרים: אדם סקוט ("ניתוק") מדבב עו"ד יבשושי וכושל שפועל בלאס וגאס, ומתחבר עם קוסמת מצועצעת שמכניסה קצת שואו לתוך הקייסים שלו. בפועל מדובר בקרקע פורה לבדיחות בוטות ומטופשות ומלאות ברפרנסים א-לה פאמלי גיא. כנראה שזה לא היה ריק ומורטי הבא, אבל כן יכול להיותבינג' לילה חביב.

• מה רואים הלילה
• המסך
• כאן 11
• פיקוק
• דיסני+

שנות ה-80, לפחות עבור האמריקאי הלבן הממוצע, היו שנים של שקט ופריחה. רונלד רייגן השליט כלכלה שמרנית שאמנם הרסה את הערים הגדולות ואת חיי קבוצות מיעוט, אבל בפרברים הלבנים והשקטים החיים היו טובים מתמיד. השקט המופתי הזה, כמעט מופתי מדי, הוביל לבעבוע של פחד חדש, כזה שהתבטא באינספור יצירות אימה מאותם השנים – הפחד מהפרברים. ספרי אימה כמו "זה" של סטיבן קינג או סרטי אימה כמו "סיוט ברחוב אלם" של וס קרייבן הביאו לאמנות פחדים אמיתיים מהסודות שמסתירים מתחת לכל ארשת הפנים המחויכת של הפרברים האמריקאים.

מתוך הז'אנר הזה נולד ב-1989 סרט הקאלט "The 'Burbs" (שבעברית תורגם לשם "שכנים") של בימאי "גרמלינס" ג'ו דנטה, שהביא את טום הנקס לככב בקומדיית אימה שחורה שעוסקת בתושב פרברים שנכנס לחור ארנב של חשדות בשכנים החדשים שלו, משפחת קלופק. ולא ברור למה, או מי ביקש את זה, אבל כנראה שבאמת בהוליווד נגמרו הרעיונות כי הסרט החמוד הזה הופך בפיקוק לסדרה חדשה באותו השם, עם טוויסט קטן שמעדכן אותה ל-2026 – הפעם, בפרברים אין אך ורק אנשים לבנים.

את טום הנקס מחליפה קיקי פאלמר ("אין מצב") בתור הדיירת החדשה שמגיעה לפרברבים עם בן זוגה, בגילומו של ג'ק וייטהול החמוד ("אפטר פארטי"), ומכירה את השכנים החביבים שלה – וגם את השכן המסתורי שגר באחוזה מלחיצה ברמות (ג'סטין קירק, "העשב של השכן"). אבל כמו כל מעשייה אמריקאית, גם היא מגלה שמה שנראה על פניו די פשוט מתגלה כמתעתע, והיא לא יכולה לסמוך על אף אחד שמתיימר לחיות ב"עיירה הכי בטוחה באמריקה". מהטריילר נראה שהטון הייחודי של הסרט המקורי, ששומר על איזון בין קומי, קאמפי ומותח, נשמר גם הפעם ומתורגם להפקה יותר מודרנית, וסך הכל יש פה פוטנציאל לסדרה מאוד כיפית. 8 הפרקים עלו אתמול בפיקוק, ונקווה שיגיעו במהרה לגופי שידור גם כאן.
"The 'Burbs", עונה 1, 8 פרקים עכשיו בפיקוק

• מה רואים הלילה
• אימה
• קומדיה
• פיקוק