• Facebook
• Twitter
• Email

ים ביני לבינך / נורית גרץ

סיפורו של מיכאל ברנשטיין, האנטי גיבור שהתאהב ברחל המשוררת כשהייתה סטודנטית בטולוז ערב המהפכה הבולשביקית, עומד במרכז הרומן המבוסס על מכתבים אמיתיים. התסכול הרומנטי והפוליטי ידבר ללבבות צעירים.

מומלץ לאוהבי "על דעת עצמו", הביוגרפיה האינטימית שכתבה גרץ על בן זוגה עמוס קינן, "אובלומוב" של גונצ'רוב, שמרופרר במהלך הספר בצדק ובחוכמה ו"זמר נוגה".

כנרת, זמורה־ביתן, אוקטובר 2015, 288 עמ', 74 ש"ח

ילדותו של ישו / ג'. מ. קוטזי

קוטזי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 2003, חוזר לשורשיו האלגוריים, אבל הפעם הוא משחק גם על גבולות הפרודיה והפנטזיה ומתכתב עם תמות תנ"כיות ועם הדיאלוגים של סוקרטס. במרכז הרומן סימון ודיוויד, גבר וילד שמגיעים לנובילה, קהילה סוציאליסטית בדיונית שדורשת מהם למחוק את זהותם הישנה וללמוד להכיר את העולם מחדש.

מומלץ לאוהבי "מחכים לברברים", אלגוריית האפרטהייד הגדולה של קוטזי, "הדרך" של קורמאק מקארתי ו"דון קיחוטה", שבאחד הפרקים סימון ודיוויד קוראים יחד גרסה מקוצרת שלו.

עם עובד, מאנגלית: אברהם יבין, ספטמבר 2015, 320 עמ', 64 ש"ח

שיעורים ברעב / אן סקסטון

הספר אמנם יצא באוגוסט אבל שירה גדולה של נשים אמריקאיות קוראים בחורף. ב־1967 זכתה סקסטון בפרס פוליצר לשירה, אבל רק עכשיו, 50 שנה לאחר מכן ,מתפרסמת לראשונה אנתולוגיה שלמה של שיריה בתרגום לעברית. אם אתן אוהבות את סילביה פלאת' אתן תאהבו גם אותה: לא סתם הן היו חברות וגם יריביות ספרותיות מרות – שתיהן פרצו דרך בשירה האמריקאית בסגנונן החושפני לצד הטון הפרוזאי הביתי (וכמו פלאת', גם סקסטון התאשפזה במחלקה פסיכיאטרית בצעירותה ובסופו של דבר שמה קץ לחייה).

קשב, מאנגלית: יעל גלוברמן, אוגוסט 2015, 194 עמ', 92 ש"ח

טחנת החיים / יצחק שמי

גם הספר הזה יצא לאור כבר באוגוסט, אבל מחכה לרגע התהילה שלו זמן רב מכדי שנוותר עליו – כל כתבי יצחק שמי התפרסמו כבר ב־1951. למרות תוכנם הסנסציוני של הסיפורים העוסקים בחברון לפני קום המדינה ומתארים בפירוט יוצא דופן (גם אם קצת באוריינטליזם) את חיי הערבים בארץ ולמרות העברית הווירטואוזית שלהם – מקומם בעולם הספרות היה נידח למדי. עכשיו הם רואים אור במהדורה חדשה. יש קאנון עברי אחר, וטוב שמישהו ידע על זה.

דביר/מכון הקשרים, אוגוסט 2015, 365 עמ', 59 ש"ח

בגן חיות הטרף / אריק לארסון

רומן היסטורי מותח המבוסס על עדויות ועל מסמכים אמיתיים ומסופר מנקודת מבטם של בני משפחת השגריר האמריקאי בגרמניה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה. לבד מהיסטוריה ופוליטיקה יש גם הרבה סקס (של בת השגריר, עם נאצים), כך שאת תנועות המצלמה האפיות של העיבוד המתקרב אפשר להתחיל לדמיין כבר עכשיו (טום הנקס מיועד לגלם את השגריר ונטלי פורטמן את בתו).

מומלץ לאוהבי "לבד בברלין", איאן קרשו ו"הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ".

בבל/משכל, מאנגלית: יניב פרקש, אוקטובר 2015, 464 עמ', 84 ש"ח

אמריקנה / צ'יממנדה נגוזי אדיצ'י

ב־2013 סומפל קטע מהרצאה של אדיצ'י ב־TED לתוך השיר "Flawless" של ביונסה. זו פסגה שקשה להתעלות עליה, אלא אם מוציאים ספר שידורג במקום הראשון ברשימת רבי המכר של "הניו יורק טיימס" לאותה שנה. זהו האפוס הגדול של הסופרת האמריקאית אחרי שני רבי מכר עולמיים אך צנועים יותר בהיקפם, שעלילתם מתרחשת במולדתה ניגריה. מדובר בתמונת ראי של ג'ונתן פראנזן, אך בגרסת האישה השחורה.

העלילה עוקבת אחר הנערים איפמלו ואובינזה הבורחים מהדיקטטורה הצבאית בניגריה. איפמלו מגיעה לארצות הברית ומתפרסמת שם כבלוגרית, אובינזה נתקע בלונדון ללא אשרת שהייה ונאלץ לחזור למולדתו ולחזות בתהליכי הדמוקרטיזציה שלה. אלה החומרים שמהם עשוי מועדון הקריאה האהוב של אופרה ווינפרי.

כנרת, זמורה־ביתן, מאנגלית: גיל שמר, אוקטובר 2015, 494 עמ', 76 ש"ח

הקרקס הנסתר / ג'ניפר איגן

כשעם עובד רוצה לומר לסופר שהיא אוהבת אותו היא שולפת את ספר הביכורים שלו מהנפטלין. לעתים אין לכך הצדקה, אבל לא במקרה של ג'ניפר איגן. מדובר ברומן חניכה נשי שמתרחש בסן פרנסיסקו ב־1978. למרות התמה המרכזית – הנוסטלגיה לשנות ה־60 ותחושת ההחמצה, זו קריאה כיפית וקלילה.

מומלץ לאוהבי "מפגש עם חוליית הבריונים" (רב המכר הגדול של איגן), "חמש ילדות יפות" (הספר היפה והמצחיק, לא הסרט היפה והמדכא) והביוגרפיה של האקס של איגן – סטיב ג'ובס.

עם עובד, מאנגלית: ברוריה בן־ברוך, אוקטובר 2015, 411 עמ', 74 ש"ח

החלילן הנעלם / פיליפ לברו

ב־2007 חרב עולמן של נשים רבות שהתבגרו בשנות ה־80 וקראו את הספר "מלפפונים חמוצים עם שוקולדה" כשהעיתונאי, הקולנוען והסופר הצרפתי פיליפ לברו חשף שהוא סטפאני, הנערה האלמונית שהספר היה אמור להיות היומן האישי האמיתי שלה. אם אתן מצליחות לסלוח לו על השקר ולהעריץ אותו על הכישרון, תקראו את "החלילן הנעלם" – שלוש נובלות עדינות והגותיות שעוברות דרך צרפת, ניו יורק, אלג'יר ואושוויץ.

מומלץ לאוהבי ג'אז. השיר המפורסם "Bye Bye Blackbird" שזור בעלילת הנובלה הראשונה ואף נתן לה את שמה.

ספריית פועלים, מאנגלית: משה מרון, נובמבר 2015, 149 עמ', 64 ש"ח

עידן החרדה שלי / סקוט סטוסל

מתי ואיך הומצאה הפרעת החרדה? כתיבתו האישית והנוגעת ללב של העיתונאי סקוט סטוסל על מאבקו ארוך השנים בחרדה משולבת במחקר בינתחומי מדהים שמתחקה אחר גלגולה הרעיוני והמושגי של החרדה – החל בפילוסופיה היוונית, דרך התפקיד החשוב שהיא ממלאת בהגות האקזיסטנציאליסטית וכלה במדיקליזציה שלה אצל דרווין ואצל פרויד. מומלץ למי ש"ללא פרויד, ללא פרוזק" לא גאל אותו מייסוריו, לחובבי ההיסטוריה של הרעיונות ולמי שקורא "אטלנטיק", שסטוסל הוא העורך הראשי שלו.

מטר, מאנגלית: עידית שורר, אוקטובר 2015, 400 עמ', 78 ש"ח

צוף / יערה עמנואל

גל של ספרות ארוטית נשית וצעירה שוטף את העולם, ויערה עמנואל (שם בדוי. מקורות חסויים מדליפים שהיא כנראה מפורסמת) הרימה את הכפפה הישראלית והביאה אותו לכאן. גיבורת הרומן היא מור, עורכת מגזין אופנה ישראלי. ההרפתקאות המיניות מתרחשות על רקע תהליך הדיגיטציה של מערכת המגזין, כשרוחות השינוי מחדדות את עמדתה המרדנית של הגיבורה ביחס לנורמות הבורגניות ששולטות בחייהן של בנות גילה. אחרי ההצלחה המופלאה של שלי גרוס עם "החיים ומה שלבשתי", זה הצעד הבא, ההכרחי והלוהט של הצ'יק ליט המקומי.

כנרת, זמורה־ביתן, ספטמבר 2015, 208 עמ', 69 ש"ח

• אריק לארסון
• צ'יממנדה נגוזי אדיצ'י
• הקרקס הנסתר
• החלילן הנעלם
• פיליפ לברו
• עידן החרדה שלי
• סקוט סטוסל
• אמריקנה
• צוף
• ים ביני לבינך
• נורית גרץ
• ילדותו של ישו
• ג'. מ. קוטזי
• שיעורים ברעב
• יערה עמנואל
• ספרים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

תפוח בדבש הוא אולי המאכל המזוהה יותר מכל עם ראש השנה ובכלל, הדבש משמש את האדם משחר ההיסטוריה למטרות רבות, החל מתזונה, רפואה ועד לתכשירים קוסמטיים. אך האם תיארתם לעצמכם מה יקרה אם לא יהיה דבש בעולם? מה עלול להתרחש אילו דבורת הדבש פשוט תיעלם יום בהיר אחד? תסריט כזה, שלא נראה רחוק מהמציאות היום, עלול לשנות את החיים של כולנו באופן מהותי והעובדה שסכנת העקיצה תפחת בחרק אחד תהיה כנראה היתרון היחיד.

דבורים אחראיות על 40 אחוז מהאבקת הצמחים בעולם, ובלעדיהן גידול פירות וירקות צפוי להפוך לקשה הרבה יותר. משנות ה־40 ירד מספר הדבורים בארצות הברית ביותר מ־50, אחוז ולפני כמה שנים התגלה וירוס בשם קרדית הגורם למותן של מיליוני דבורים בכל רחבי העולם המערבי.

"בעשרות השנים האחרונות גידול דבורים הפך לקשה בהרבה עקב מחלות, מזיקים, ריסוסים ופחות שטחי מרעה. בישראל עד שנות ה־80 דבורים חיו גם בטבע אולם הופעת הקרדית גרמה להיעלמותן ממנו. קשה לאנשים לתפוס אבל נכון להיום, ברוב העולם המערבי הדבורה תלויה באדם. יכול בהחלט להיווצר מצב שבו הקרדית תנצח והדבורים ימותו כולן, חוץ מאשר באפריקה ובאוסטרליה, שם היא לא קיימת", מסביר פרופ' שרוני שפיר, ראש המרכז לחקר הדבורים בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה.

תהליך היכחדותה של אוכלוסיית הדבורים הביא לניסיונות שונים לפתור את הבעיה. אחת המגמות שהתפתחו בהקשר הזה היא כוורנות עירונית – גידול דבורים בעיר על גגות או בגינות. נושא זה תופס תאוצה גם בתל אביב. לא מעט אנשים ברחבי העיר בחרו לגדל דבורים מסיבות שונות שרובן נוגעות לרצון לחזור לטבע ולטפל בחרק בשיטה שאינה תעשייתית.

"דבורה היא הישות הסוציאלית ביותר בעולם. רוב הפעולות שלה נועדו עבור שאר העולם ולא עבור עצמה", אומר יוסי אוד, ממובילי הכוורנות העירונית בישראל. "הנושא של היעלמות הדבורים הוא אחד הנושאים הכי נחקרים כיום בעולם. הדבורים נותקו מהכוחות שהזינו אותן בעבר, והאדם החליש את הדבורה עד עפר".

אוד, העוסק בחינוך ובהדרכה לגידול דבורים בשיטה טבעית, מוסיף כי גם למגמת העיור העולמית יש השפעה רעה על אוכלוסיית הדבורים: "העיר מכלה את כל משאבי הטבע, וחקלאות עירונית וכוורנות עירונית בפרט גורמים לכך שהעיר מפסיקה לשאוב את כל הכוחות הטובים שיש בטבע, ומתחילה לייצר כאלה בעצמה. הצעדים הללו עוזרים לקיום תקין של העולם. ברלין הייתה הראשונה שהחלה בנושא הזה במטרה להציל את הדבורים. במשך כמה שנים העירייה הייתה מעניקה שירותים שונים של כוורנות לתושבים. בהמשך הם הבינו שלגידול כוורות בעיר יש תרומה חברתית למערכת היחסים בין השכנים בבניין ויותר מ־50 אחוז מהגינון בברלין הוחלף בגינון צופני, עשיר בצוף ובאבקה, כדי לדאוג לדבורים. היום מדובר בטרנד עולמי. בטורנטו ובפריז מגדלים כוורות על גג בתי האופרה, ובניו יורק על גג העירייה. באמסטרדם יש מרכזי כוורנות בפארקים ואנשים באים בימי ראשון לשמוע הרצאות וללמוד על הדבורים. יותר מ־600 איש מגדלים דבורים גם כאן, בתל אביב, על הגג או בגינה".

טל, תושבת דרום העיר, נחשפה לנושא לפני כשנתיים והחליטה להקים כוורת על גג הבניין שבו היא מתגוררת: "אף שאני חיה בתל אביב, תמיד הייתי מחוברת לטבע. בעבר גרתי במושב וגידלתי תרנגולות. כשהגעתי לעיר זה היה חסר לי מאוד, ולכן החלטתי להמשיך ולתרום לסביבה על ידי גידול דבורים. פרט להתעסקות המעניינת לעתים, הכוורת מייצרת עודף של דבש שלא נחוץ לה ואני משתמשת בו בעצמי".

כוורנות עירונית דוגלת במינימום התערבות של האדם בכוורת. לפני כארבע שנים הגיעה השיטה לארץ. מי שנחשב לחלוץ בתחום הוא הדבוראי והאפיתרפיסט (מרפא בעזרת דבש) הילמר קונמן. "במקרים רבים כוורנות עירונית עדיפה על גידול דבורים בטבע. בכל עיר גדולה יש גינות ציבוריות וצמחייה המושקים באופן קבוע וצומחים בכל השנה. דבורים יכולות להסתדר טוב יותר בעיר כזאת, מאשר בשטחים חקלאיים, המרוססים ברובם".

במסגרת תפקידו מסתובב קונמן ברחבי הארץ ומעביר קורסים, הרצאות וסדנאות בנושא היעלמותן של הדבורים וגידול כוורות בעיר. לדבריו, כל אדם יכול לגדל כוורת בעצמו: "יש מגוון רחב מאוד של אנשים המתעניינים בנושא. אנשי חינוך, אנשים פרטיים שחשוב להם לקדם נושאים ירוקים, אפילו עורכי דין ורואי חשבון. המודעות לנושא הזה נמוכה מאוד, ותמיד כיף ללמוד משהו חדש. אני מלמד אנשים שלא לפחד מהחיה הזאת, ליצור איתה קשר אינטימי, ומסביר כיצד ניתן לגדל כוורת בשיטה טבעית ולא תעשייתית כדי לחזק את הדבורים. בהשוואה לדבוראי תעשייתי שיש לו מאות או אלפי כוורות, ברגע שיש לי רשת של אנשים שכל אחד מטפל בכוורת האישית שלו, הוא מטפל בה בצורה הרבה יותר נכונה, עם הרבה יותר תשומת לב, ומעניק לכוורת את כל מה שדרוש לה כדי לחיות חיים טובים".

מי שמחליט לגדל דבורים בעצמו אולי מקדם את העולם צעד קטן לקראת הצלת הדבורים, אבל אם אתם חולמים על מפעל ביתי לממתיק הדביק הזה, עדיף שלא תבנו על זה. עמרי, שמחזיק כוורת בחצר ביתו שבשכונת הדר יוסף, מסביר: "אמנם אתה יכול לייצר לעצמך דבש, אבל בטווח הקצר אין לזה יתרון כלכלי. בסופו של דבר המטרה היא לתמוך בחיה הכי חשובה לאדם, זו שלמעשה אחראית על כל האוכל שלנו".

אימרה המיוחסת בטעות לאלברט איינשטיין טוענת כי בלי דבורים ייתכן שהאדם לא יוכל לשרוד יותר מארבע שנים. פרופ' שפיר חולק על ההנחה הזאת. "זה נכון שיש לנו תלות גדולה בשירותי האבקה, אבל גם בלי דבורים נוכל לאכול תפוחי אדמה, חיטה, אורז ותירס", הוא אומר. "במצב כזה מחירי המזון צפויים לעלות. לדבורים הגדלות בכוורות לא תעשייתיות יש תנאי מחיה טובים יותר, פחות צפיפות, פחות ריסוסים ופחות הפרעות מהאדם. כמה שההתערבות אינטנסיבית יותר, היא יוצרת יותר נזקים, דבר שנכון לכוורות כמו לכל תחום אחר בחקלאות. התרומה של כוורת אחת על גג היא קטנה, היא לא תוכל להציל את אוכלוסיית הדבורים בעולם. מה שכן, כוורת עירונית יכולה לתת דבש ושירותי האבקה לגינות ירק מקומיות. אני לא חושב שזה פתרון לכוורנות התעשייתית אבל אני לגמרי בעד".

• דבש
• דבורים
• טבע
• טבעונות
• תל אביב
• צוף
• עירוני
• טבעוני