סרטי ספין-אוף נוטים להיות מסחטת כסף, ודי ברור שגם "שנות אור", סרט הפריקוול ל"צעצוע של סיפור", נועד למכור עוד כמה צעצועים (טוב, בסדר, הוא מבוסס צעצוע מסרט שמבוסס על צעצועים), אבל פיקסאר שוב מראים שהם יודעים להפוך תבן לזהב, או לפחות לנחושת. הגיע הזמן לשבור את המעגל
בסוף שנות השבעים, כשהחל עידן שוברי הקופות עם "מלחמת הכוכבים", למדו בהוליווד שאפשר לעשות יותר כסף מהצעצועים הנלווים מאשר מהסרטים עצמם. אז הסרטים הפכו לזיכיונות ומותגים שמניבים הכנסות כבירות עם עוד ועוד סרטי המשך וספין-אופים. ב-1995 אולפן קטן בשם פיקסאר יצר את "צעצוע של סיפור", סרט יחיד ומיוחד באנימציה ממוחשבת ששם במרכזו צעצוע (או action figure) של אסטרונאוט שעוצב בדמותו של גיבור של סרט שובר קופות (ולכן סובל ממשבר זהות, וחושב שהוא עצמו אותו אסטרונאוט גיבור).
הסרט הראשוני הזה הפך בעצמו לשובר קופות, והניב שלושה סרטי המשך, כשבין לבין פיקסאר התאחד עם דיסני והפך לאולפן הכי גדול בהוליווד. אז עכשיו מגיע גם הספין-אוף. ספין-אופים הם הטפילים של המוצרים הטפיליים ולרוב הם נחווים ככאלה, אבל פיקסאר שוב מראים שהם יודעים להפוך תבן לזהב, או לפחות לנחושת.
"שנות אור" בבימויו של אנגוס מקליין (שהיה שותף לבימוי סרט ההמשך "מוצאים את דורי"), נהגה כסרט המד"ב על האסטרונאוט באז שנות אור, שדמותו הניבה את הצעצוע שהילד אנדי כה חשק בו אי אז. כלומר, זה סרט שמודה בכך שהוא נהגה כשובר קופות (בפיקסאר הרי מקפידים לספר לנו שכל סרט הוא אישי), אך ככזה הוא יותר מחוכם ומבדר מכפי שיכולנו לצפות.
זה בעצם סיפור המקור של משבר הזהות של באז שנות אור שהכרנו. אל באז "האמיתי" (קולו של כריס אוונס) אנחנו מתוודעים לראשונה כאסטרונאוט עם בטחון עצמי מופרז ואגו מנופח, שמטיס חללית כדורית למשימה לא נודעת במרחק שנות אור. כמו ב"2001: אודיסיאה בחלל", ש"שנות אור" מרים ממנו חתיכות שלמות, רוב האנשים בחללית מורדמים. בדרך באז מנחית את החללית על פלנטה לא נודעת שאותרו בה סימני חיים, אך כשהוא מנסה לשוב ולהמריא משם, החללית ניזוקה, והם נתקעים על הפלנטה הלא ידידותית ללא כל דלק שיכול להניע את החללית.
בשנים הבאות המדענים מנסים לייצר דלק יציב מחומרים שנמצאים על הכוכב, ובאז יוצא לסדרה של טיסות מבחן שבמהלכן הוא חווה משבר זהות רציני בשל אחריותו למצב. עם הזמן הוא לומד להודות בכך שהוא זקוק לקצת עזרה מחברים, אפילו אם לרוב הם גורמים יותר נזק מאשר מועילים. משום שכל שובר קופות זקוק לנבל, בשלב מסוים מופיע נבל שגם הוא מוכר לנו בגרסת הצעצוע שלו, אבל הפעם מצויד בטוויסט שנון.
בבסיסו זה סרט אקשן חללי, ויש לציין שהוא סרט האקשן הכי טוב מאז ש"אהבה בשחקים: מאווריק" (שגם אותו הוא מזכיר לא פעם) יצא למסכים לפני שלושה שבועות. אבל זה גם סרט אנימציה של דיסני, ולכן יש סיידקיק פרוותי חמוד ומצחיק. הפעם מדובר ברובוט דמוי חתול (ג'ינג'י כמובן), שהוא גם מחשב-על. וכאמור, למרות שהשיר "You've Got a Friend in Me" של רנדי ניומן לא נשמע בפסקול, לעלילה נטווה גם המסר הפיקסארי לגבי חברות אמת. הפעם הוא מרגיש קצת מהונדס, לכן העיניים נותרות יבשות.
רבות מהביקורת שהתפרסמו עד כה בארה"ב מביעות אכזבה מהסרט, בעיקר משום שהוא יותר דומה לשובר קופות טיפוסי מאשר לסרט של פיקסאר. אבל החלקים שהוא הרים מסרטי חלל ותעופה אחרים, בהם גם "מלחמת הכוכבים" כמובן, מודבקים היטב זה לזה. ובמקום הרגש החסר אנחנו מקבלים הומור שופע – מצאתי את עצמי צוחקת הרבה יותר מכפי שציפיתי (טאיקה ווייטיטי תורם את קולו לדמות של לוחם מתלמד לא מאוד מוכשר, ומבחינתי זה חותם איכות). האנימציה מעולה כפי שהתרגלנו לצפות מפיקסאר, ויש כמה דימויים חזותיים פוערי פה ממש. אבל עד כמה שנהניתי מהסרט, ונהניתי הרבה, אני מקווה שהספין-אוף לא יזכה לסרט המשך משל עצמו, כי בכל זאת, די.
★★★★ 4 כוכבים
Lightyear בימוי: אנגוס מקליין. עם קולותיהם של כריס אוונס, קיקי פאלמר, טאיקה ווייטיטי, ביל היידר, אוזו אדובה. ארה"ב 2022, 105 דק'
