בשלהי שבוע שעבר פורסם באתר The Wrap כי ספין-אוף חדש לפרנצ'ייז של "רוקי" נמצא בשלבי עבודה ראשונים. בדומה לסדרת סרטי הספין-אוף "קריד", גם סרט הספין-אוף הזה יעסוק בבנו של יריב מיתולוגי של רוקי – והפעם זה לא אחר מבנו של הסובייטי המאיים איוון דראגו, ויקטור, שכבר ראינו בסרט "קריד 2" נלחם מול בנו של אפולו קריד. מבולבלים? לא נורא, כנראה שגם סילבסטר סטאלון.

כוכב האקשן במיל' זועם בעקבות ניתוקו מפרנצ'ייז הסרטים האהוב שיצר, ולא מפחד לאזכר שמות. הוא נכנס במפיק הסרט המקורי (וכל סרטי ההמשך הרבים) ארווין ווינקלר, כולל בילדיו, ואף כועס על השחקן דולף לונדגרן, שגילם את דראגו. "הרגע גיליתי את זה", כתב שחקן האקשן בפוסט שפרסם אתמול (ראשון) בחשבון האינסטגרם שלו על ההחלטה להשיק את הספין-אוף. "ארווין ווינקלר, המפיק הפתאטי בן ה-94 והילדים אוכלי הנבלות האדיוטים שלו, צ'ארלס ודייוויד, שוב מנקים את העצמות של עוד דמות נהדרת שיצרתי מבלי אפילו לספר לי… אני מתנצל בפני המעריצים, מעולם לא רציתי שדמויות מרוקי ינוצלו על ידי הטפילים האלה. דרך אגב, פעם היה לי רק כבוד לדולף, אבל הוא מעולם לא סיפר לי על מה שהולך מאחורי הגב שלי עם הדמות שיצרתי בשבילו!!!".

סטאלון, יש לומר, כועס במידה מסוימת של צדק. גם אם החוזים עליהם חתם אי אז בסבנטיז הפקיעו ממנו את רוקי, הוא לא רק הפנים של הפרנצ'ייז, אלא גם המייסד ומי שבנה את כל דמויות הסרט המקורי אותן סוחטים עד תום. עד כה הוא היה מעורב לגמרי כשחקן ומפיק בכל סרטי הפנצ'ייז. אך נראה שזה השתנה – לא רק שסטאלון לא עודכן על העבודה על "דראגו", אלא גם בסרט "קריד 3" (שצפוי לצאת במרץ 2023) הוא כבר לא לקח חלק. עם זאת, זה לא אומר שסטאלון נטש את הדמות האהובה עליו – בשנה שעברה פורסם שהוא עובד על עריכה מחדש של גרסת הבימאי לסרט "רוקי 4" מ-1985, הסרט בו הופיע דראגו לראשונה. הגרסה המלאה תהיה דרמטית יותר ותכלול לפחות 40 דקות נוספות של חומרים שמעולם לא נראו.

• המסך
• רוקי
• חדשות קולנוע
• סרטים

למי שעישן קצת יותר מדי

חלק הולך וגדל מהקומדיות העכשוויות – למשל כל הסרטים של וויל פרל – קורצות למי שעישן קצת לפני (או תוך כדי). אבל אם עישנת כל כך הרבה עד שהזמן הפסיק ללכת ואתה מודבק לספה, רק כמה סרטים יתאימו לך. באופן מפתיע, הסרטים של ציץ' וצ'ונג – אבות ז'אנר קומדיות הסטלנים – אטיים מדי ולא סוחבים. במקום זאת פותחים את המרתון עם "חברים בכל מחיר" ("Half Baked") האלמותי של דייב שאפל, שיגרום לכם להרגיש בסדר גמור עם זה שהגזמתם. משם עוברים ליצירת המופת הגדולה של הז'אנר, "הרולד וקומר משתוללים באמריקה" ("Harold & Kumar Go to White Castle"), שבו כל הזמן קורה משהו: פגישה עם ניל פטריק האריס, רכיבה על צ'יטה וכך הלאה. מסיימים עם "אננס אקספרס" של סת' רוגן וחברים, כי צריך לסיים בגדול לפני שנרדמים ליומיים.

למי שרוצה להיות גבר־גבר

איזה מין גבר אתה אם לא ראית סרטי גברים טובים? גברים טובים רואים סרטים טובים על גברים. פותחים את המרתון עם "שלום לנצח" – הסרט הכי גברי של רוברט אלטמן המבוסס על הרומן של הסופר הכי גבר (חוץ מהמינגווי), ריימונד צ'אנדלר, ועם אליוט גולד האדיר בתפקיד הראשי כפיליפ מארלו (איזה גבר). משם עוברים ל"דרכים צדדיות", סרטו של אלכסנדר פיין על גברים שבורים שמחפשים את מה שהופך אותם לגברים ומוצאים בדרך המון בקבוקי יין. קצת נרדמתם מהדיון הכבד הזה? מסיימים ב"רוקי 4", הסרט שקבע גבריות מהי: דם שיורד מהפנים וקרב ענקים נגד רוסיה הסובייטית (המגולמת כולה בתפקיד הבלתי נשכח של דולף לונדגרן).

לגיקים עילאיים ומתנשאים

עוד מרתון של "שר הטבעות"? זה לחנונים. אתם, לעומת זאת, הסוגה העילית – גיקים, ולגיקים מזמן נמאס מסצנות שבהן הוביט עומד למות אבל ניצל בנס ברגע האחרון. פותחים את המרתון ב״The King of Kong״, סרט תיעודי על מאבק על התואר "גדול שחקני משחקי המחשב בכל הזמנים". משם עוברים ל"האקרים", סרט הניינטיז שהגדיר את הגיקיות המודרנית ובדיעבד הוא קומדיה דיסטופית ומשעשעת. חוזרים עשור אחורה, לשנות ה־80, ומסיימים עם "חלומות צעירים" ("Weird Science") של ג'ון יוז הענקי ("מועדון ארוחת הבוקר") – יצירת קאלט חתרנית ומטופשת במיוחד שתגרום לכם להגיד תודה שאתם גיקים היום ולא באייטיז.

למי שפה בשביל הפסקול

לפעמים הסרטים הם רק תירוץ לשמוע מוזיקה טובה. פותחים את המרתון עם "No Distance Left to Run", הדוקו המעולה על בלר, כי מה יכול להיות יותר טוב משעתיים עם המוזיקה של דיימון אלברן וחבריו? משם עוברים להתאושש מיום חנויות התקליטים, שחל בשבוע שעבר, עם הקומדיה הרומנטית "נאמנות גבוהה". מסיימים בסרט שהיה יכול לסיים גם את מרתון הגיקים, "סקוט פילגרים נגד העולם", ופסקול המטא שלו (שהוקלט לכאורה על ידי הלהקות הפיקטיביות המופיעות בסרט).

למי שחולם על כסף מהיר

ז'אנר סרטי השוד מעולם לא תפס בישראל יותר מדי. אולי יש משהו זר מדי בסרטים כל כך אלגנטיים שכל קומבינה פשוטה בהם הופכת לפאזל מתוחכם. כדי לבצע צעדים ראשונים בז'אנר, פותחים את המרתון עם "ההרג" ("The Killing"), מהסרטים הראשונים של סטנלי קובריק שסופו הוא אחת מסצנות הסיום הגדולות בתולדות הקולנוע. משם עוברים ל"ג'וק האיטלקי", אבל חס וחלילה לא לחידוש המיופייף משנות האלפיים אלא לסרט המקורי עם מייקל קיין (ומי לא רוצה לראות סרט עם מייקל קיין?) מ־1969. כל כך הרבה קלאס בסרט אחד. מסיימים את ערב השוד הגדול עם הסרט הארוך והמאתגר שבחבורה שגם הוא אחד מגדולי הז'אנר – "היט" של מייקל מאן, שבו אל פצ'ינו וגם רוברט דה נירו הגיעו לשיא שלהם (ומשם ציפתה להם רק הידרדרות קשה). נחמד להיזכר איך הכוחות האדירים האלו נפגשו בסרט שכולו תעלולים תסריטאיים ומרדפים מושלמים.

• ג'וק איטלקי
• ההרג
• סקוט פילגרים נגד העולם
• חלומות צעירים
• רוקי
• שלום לנצח
• הרולד וקומר משתוללים באמריקה
• בינג'
• דרכים צדדיות
• האקרים
• שר הטבעות
• היט
• סרטים
• תרבות