>>דודי זבה (כדאי שתעקבו) הוא מנצח הבית של סימפונט רעננה, תושב הדר יוסף בצפון העיר וזוכה פרס רוזנבלום לאומנויות הבמה לשנת 2020 ופרס אנגל בתחום היצירה לשנת 2023, שניהם מוענקים על ידי עיריית תל אביב-יפו. את סימפונט רעננהאתם יכולים ואף צריכים לראות כבר מחר(רביעי 14.4) בתיאטרון גבעתיים במסגרת המופע ג'יפסימאניה.

>> נקודת ייחוס מושלמת ואשליה קצרה של הודו. העיר של אלה ליטביץ
>> המקום שבו קורה הקסם ורחובות לטייל בהם // העיר של מגי אוצרי
>> קפה על גלגוליו ומחילת ארנב ליקום קסום // העיר של סנונית ליס

1. שכונת הדר יוסף

השכונה בה אני גר. בצפון תל אביב, מסביבה אפקה, צהלה ושיכון דן, שכונת הדר יוסף נראית לי לפעמים כמו השכונה האחרונה של הצפון. שכונה שיש בה ירקנים, מתקני אופניים, שווארמיות, שיכונים וגינות. אני מסתובב המון בשכונה ומשתדל למצות כל בית קטן וישן לפני שיתפורר ויהפוך למגדל.

2. מגדל שלום מאיר

ואם מגדל אז זה. אבא שלי חי בחיפה כבר 63 שנים והוא עדיין קורא לעצמו תל אביבי. הוא תמיד אומר על חיפה המפותלת וההררית שאם תיסע כל הזמן ישר – תגיע למקום שיצאת ממנו. אבא שלי תמיד גאה בתל אביב המסודרת, ההגיונית והריבועית הזו וכשהייתי ילד חיפאי קטן, היה לוקח אותי אבא למגדל מאיר שעל הגג שלו היה לונה פארק, שנראה לי אז כמו ארץ הפלאות. מאז זה אחד המקומות האהובים עלי בעיר.

3. שכונת פלורנטין

שכונה שבמשך שלושים שנה הפכה ממקבץ רחובות אפורים לרובע חי ותוסס, מלא בתי קפה ומסעדות עם שמות מקוריים ותפריטים מפתיעים, מסעדות פועלים שהפכו לגורמה, וחנויות כלי בית, תבלינים ותחפושות. אני תמיד חוזר הביתה מסיבוב בפלורנטין עם מאה שקיות עמוסות בדברים שאני לא צריך אבל טוב שיהיה.

4. השווקים

בכל ביקור שלי בכל עיר אני תמיד הולך לשוק. לפני כמה חודשים ביליתי שעות בשוק נרנטול בבירת מונגוליה, וגם משם חזרתי עמוס בחפצים שאני לא באמת צריך. בתל אביב אני אוהב להסתובב בשוק הכרמל ובשוק של שכונת התקווה. אני תמיד מחפש שם דברים שקשה למצוא בצפון העיר, ממטחנות דגים ועד פומפיות, סירי פלא ועוד דרישות שלום מהעבר. לא רוצה להישמע קלישאתי אבל יש שם קסם שכבר לא קיים במקומות אחרים.

5. צוותא

לאנשים בקהל אין מקום לרגליים, הגב כואב מהכיסאות הקשים, חדרי ההלבשה הם צינוק תת קרקעי ועדיין, המקום הזה הוא מוסד שאני לא אוותר עליו. הוא הרבה יותר מסכום חלקיו. רוחו של שלונסקי מרחפת שם עדיין לצד שיריו הראשונים של שלמה ארצי. צוותא הוא סוג של לה סקאלה במילאנו – בית האופרה המיתולוגי, הקשוח, עם האקוסטיקה הגרועה, שקירותיו שואגים מסורת מפוארת. מוסד שכל הזמרים סובלים כשהם מופיעים בו אבל הולכים מכות כדי לקבל את הזכות לעשות זאת. ככה גם צוותא.
אבן גבירול 30 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תעלת בלאומילך.אני אוהב מאוד את תל אביב, אני נהנה לגור ב "חדר השינה" של העיר בצפון ולבלות במרכזה ובדרומה. אין אזור בעיר שאני שונא, אבל תל אביב הופכת לאחרונה לתעלת בלאומילך. אין כמעט רחוב שלא חופרים, מזיזים, מסיטים, הופכים את כיוון התנועה ומצרים את הנתיבים. אני יודע שכל זה לטובה כי (באיחור של מאה שנים) תל אביב הולכת להתחדש ברשת של רכבות קלות, אבל עד שהנס הזה יקרה – היא לפעמים פקק תנועה עצבני אחד גדול. לפעמים אני מעדיף לנסוע למסעדה בהרצליה רק כי אני לא מוכן לנהוג חמישה קילומטרים במשך שעה וחצי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
תוך כדי המלחמה האחרונה נתקלתי בסדרת הרצאות בזום של בית ביאליק, הצטרפתי לאחת מהן ושמעתי את עמוס אורן הנפלא קורא ומסביר על הנסיך הקטן. זו היתה בריחה מהמציאות, מלמדת ומענגת וכמעט נטולת אזעקות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לקורין אלאל יש שיר גאוני בשם מעיין. את המילים כתבה חנה גולדברג, זה קצת "שיר הנושא" שלי והוא כמו ויטמין נדיר, במיוחד בווליום גבוה תוך כדי נסיעה בכביש בין-עירוני:
כשהרוח בנשמתך פורעת, כשבחושך אתה יושב לבד, כשהפחד אוחז בך לאט – כשצורח עורב על החלון
מתקרבת, והיא חדה כתער, מתגנבת איזו תחושת אסון
אז מתוכך פורץ מעיין, הוא מתגבר ומתגבר, ואז אתה חזק… יותר חזק…

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
סבתא שלי תמיד קראה לי "אלטע נשומה" (נשמה זקנה) כי אני תמיד מתרפק על העבר. נסעתי כמה פעמים לערי הולדתם של אבותיי באוקראינה ובפינלנד, אני מעריץ את היוצרים הוותיקים של ראשית הזמר העברי, אני אוהב לשמוע סיפורים מאנשים מבוגרים, רבי חובלים, מוזיקאים, ואני תמיד ממליץ לתלמידים שלי לא להסתפק בחדרי אימון אלא ללכת לבתי אבות ולהופיע בהתנדבות מול קשישים. זה הקהל הכי נפלא ואסיר תודה, ולפעמים אני מרגיש שכולנו צריכים לבקש מהם סליחה. דור של לוחמים אמיצים שעזב חיים נוחים ומפנקים, הגיע לפה לייבש ביצות, להקים, להילחם, ולתת, ואנחנו עכשיו הורסים, משחיתים ומקלקלים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שבא לי לפרגן לו הוא לא תל אביבי בתעודת הזהות שלו אבל הוא תל אביבי בנשמתו ובמעשיו. זמר האופרה האמריקאי הנפלא, חבר קרוב בשם אהרון בלייק, שמככב בעשרות הפקות של האופרה הישראלית בשנים האחרונות. הוא מצא את עצמו בחודש האחרון תקוע בתל אביב, כשההפקה בה הוא היה אמור לשיר תפקיד ראשי התרסקה, ובמקום לחפש טיסת מילוט הביתה – הוא נשאר פה, ובין הריצות למקלטים הוא הציע את שירותיו כמורה לזמרי האופרה הצעירים. ידיד אמיתי של האופרה הישראלית, ושל האומנים הישראלים, איש מקסים ויפה מכל בחינה!

מה יהיה?
אני אופטימיסט אינפנטיל, חייב להיות טוב. חייב… או כמו שסבתא שלי היתה אומרת: פשוט אין לנו אופציה אחרת.

• העיר שלי
• מוזיקה קלאסית
• הדר יוסף
• מגדל שלום
• פלורנטין
• שוק הכרמל
• שוק התקווה
• צוותא

טיימינג זה הכל בחיים, אבל גם אם אין לכם טיימינג מוצלח, יש איך להתגבר על כך. לי-און קרקובר וחן פליסקין, בעלי בר האוכל "בר מימון", מבינים זאת טוב מאוד – את הבר ההוא הם פתחו רק חודשיים אחרי השבעה באוקטובר, ואת המקום החדש שלהם Rami הם פתחו רק כשבועיים לתוך מלחמת איראן הנוכחית. וכיאה לתקופה, זה מקום להגיע אליו כדי לשתות טוב, לאכול טוב, ולשכוח לרגע מהצרות, החששות מהפסקת אש שבריריות או מה שלא מטריד אתכם. איפה שיש זיתים מטוגנים בפירורי לחם, היאוש בהחלט נעשה יותר נוח.
>>

את "רמי" פתחו קרקובר ופליסקין בסמוך ל"בר מימון" וגם ליד בר הקוקטיילים המתוק שלהם "לוסי", ובניגוד לאפיון הספרדי של המימון, רמי ניחן ברוח איטלקית שמשווה להיות אוסטריה – בית אוכל פשוט יחסית. אז נכון, פה לא יהיה לכם את המחירים והאופי של אוסטריה קלאסית כמו באיטליה, אבל כן תמצאו כאן בר יינות מצוינים שמגיש מאכלי בר איטלקיים עם טוויסט מקומי, לצד פסטות טריות מעולות. "האוכל האיטלקי פונה למכנה המשותף הרחב ביותר, אין מי שלא אוהב אוכל איטלקי ומוצא אותו מנחם", מסבר לי-און, "אז לא התלבטנו אם לפתוח למרות המלחמה, כי האוכל שאנחנו מגישים פה, בשילוב עם ניסיון העבר, שכנע אותנו שזה הדבר הנכון לעשות".

קשה להתווכח עם הצהרתו על כך שכולם אוהבים אוכל איטלקי, לכן שמחנו לגלות שהתפריט, שנוצר ע"י הבעלים יחד עם מאור בוגין, מצליח לשבור את ההרגל השגרתי של פסטה עגבניות ופיצה לטובת אוכל מגוון ומעניין יותר. "עשינו רשימה של מנות מכל רחבי איטליה שמקובל לאכול בברים, ומתוכה ליקטנו כמה שאהבנו והתחלנו טסטים", מספר פליסקין. "תוך כדי התהליך עלו לי כל מיני רעיונות לטייק אוף על המנות, והתאמנו אותן לחיך ולחומרי הגלם המקומיים".

אחת מאותן מנות, ממנה הזמנו לא פחות משתי צלחות שונות, היתה מנת זיתים מטוגנים בפירורי לחם שמוגשים לצד איולי – מנה שקשה להסביר בכלל מה כל כך טעים בה, אבל אנחנו צופים שתהפוך למרענן הרשמי של הפסקת האש. עוד בתפריט תמצאוארנצ׳יני בציר יין לבן, חמאה, פרמזן ומוצרלה (45 ש״ח), מפלטי תרד – מעיין קציצת תרד ממכרת וערבה לחיך שמכינים עם ריקוטה, פרמזן, פנגריטטה (פירורי לחם, המכונים באיטליה הפרמזן של העניים) ומוגשים עם פלפל אדום ורוטב רוזה (47 ש״ח לשתי יחידות), וגםסלט ענבים צלויים רענן עם נענע וסטראטצ׳לה (47 ש״ח).

כאמור, גם פסטות טריות מצוינות מוגשות למקום, כאשר תמצאו בפניכם שתי אופציות: האחת היא רביולי במילוי ארטישוק ירושלמי בעבודת יד עם חמאה, פלפל שחור, זעתר ושמנת או אנילוטי מסקרפונה בציר עגבניות, חמאה ופרמזן (61 ש"ח לפסטה), וגם ניוקי עננים רך עם ריקוטה, פרמזן, צנובר קונפי ועירית (57 ש"ח) משלים את חגיגת הפחמימות. כי ששמתם לב, המנות לא מתומחרות גבוה, בין היתר כי הן אינן גדולות במיוחד – אבל אפשר להזמין כמה מהן, ופעמיים זיתים עבורנו בבקשה.

לצד האוכל ישנם כמובן את יינות המעולים שליקט קרקובר, עם טווח מחירים כוסות שנע בין 43 ל-47 ש"ח, ובקבוקים בין 159 ל-219 ש"ח. יש גם קוקטיילים קלאסיים, בירות ושפריצים כנהוג באיטליה, כדי ליצור מקום שמדבר את רוח התקופה – הוא נעים, קז'ואלי במידה ולא יומרני כלל – אך עם זאת מוקפד ומדויק. בדיוק הפסקת האש שהיינו צריכים.
רמב״ם 7 א', תל אבי. א'-ה' 18:00-00:00, ו' 12:00-18:00

• אוכלים שותים
• ברים בתל אביב
• שוק הכרמל
• אוכל איטלקי

האחים שיר ורן תמיר, בעלי מסעדת בבר שבפאתי שוק הכרמל, בכלל לא תכננו לפתוח מקום של טאקו, וודאי שלא חלמו על כך. מסעדת בבר, שחיה, פועלת ובועטת כבר שנתיים, סיפקה להם מספיק תעסוקה. אלא שלחיים – מי כמונו יודע – יש לפעמים תוכניות אחרות. באחד מסופי החודש שיר, שאמונה על הניהול והפלור של בבר, עברה על החשבוניות וגילתה שמנת הטאקו בטן טלה של המסעדה היתה כל כך פופולרית עד שנמכרה כמעט בכל הזמנה. כשסיפרה זאת לאחיה רן, הוא הגיב "אחלה, אני הולך לשוק לחפש לפתוח מקום של טאקו'ס".

לאחר שרן מצא חלל יעודי, השניים ניגשו למשימה ושיפצו בנונשלנט את המקום – וכך נולד "טאקו דה לוליטה", ואחרי שזללנו אותו בעצמנו אנחנו יכולים להבטיח לכם שהלוליטה כאן כדי להישאר. "זו בעצם היתה התפתחות טבעית של בבר", מסביר רן. "לא משהו שתכננתי, אלא משהו שנולד מתוך המציאות. המנה דיברה בשם עצמה". המקום החדש ממוקם בסמטת מל"ן, בצד הצפוני יותר של שוק הכרמל ובהפוך מהלוקיישן של בבר. "כשרן מצא את המקום זה הרגיש מנט-טו-בי", מספרת שיר. "חוץ מזה, רציתי להכיר אזור נוסף של השוק, שיש בו תנועה אחרת ויומיומית יותר, גם בשעות היום".

"טאקו דה לוליטה" מעוצב כטאקרייה טיפוסית, עם בר, שולחנות וכיסאות נירוסטה מסתובבים, וגם כאן שיר אחראית על ניהול המקום, בעוד שרן הרכיב תפריט קצר ומהודק שמציע בדרך קבע שלוש מנות טאקו שונות, עם עוד ספיישל או שניים משתנים. הטאקו מבוסס על טורטיית תירס איכותית, שמחזיקה היטב את הרכיבים שעל גביה, אשר לרוב מהווים הרכב לא שגרתי שניכר כי יד של שף מיומן עומד מאחוריהם.

כך, למשל, אותו ממזר שהחל את הכל – הטאקו בטן טלה – מוגש בציר עוף וענבים מתקתק, עם איולי ריבת בצל פיקנטי, גרמלוטה הדרים, פרוסת פסיפלורה ועלי טימין (28 ש"ח), או טאקו דג נא שמוגש עם קוביות טונה בלו פין, איולי יוגורט יווני, פרוסות קיווי, טבסקו, זעתר, מלפפון ופרוסת ליים – תערובת בהחלט לא שגרתית, אז כזו שכל מרכיביה משתלבים בהרמוניה (36 ש"ח). ישנו גם טאקו אבוקדו שמוגש עם מיונז יפני, סלסה של תירס שרוף, עלי וואסבי, רוטב שומשום יפני ופרוסת עגבניית מגי לסחוט ממעל (26 ש"ח) שמתגלה כביס מהונדס היטב שמקפיץ את כל בלוטות הטעם, ובעיקר מזמין לטרוף עוד יחידה או שתיים.

לצד הטאקו'ס תמצאו נאצ'וס כמיטב המסורת, סלט קיסר כיאה למקסיקו, ובגזרת המשקאות – איך לא – מרגריטה קלאסית קפואה (38 ש"ח) וקרלסברג מהחבית. ובנוגע לתזמון המאתגר של זמן מלחמה, רן מנפנף את הדאגה מכך. "השגרה פה מורכבת מזמני מלחמה, וגם את בבר פתחנו לפני שנתיים בעיצומה של מלחמת השבעה באוקטובר", הוא מסביר. "נולדנו לתוך התקופה הזאת. אם יבואו ימים שקטים, והם יבואו יום אחד, אז תפסנו את המניה בזמן, יש לקוות", הוא מוסיף בחיוך, וכולנו מקווים ביחד איתו.
מל"ן 43, תל אביב. א'-ה' 12:00-23:00, ו' 11:00-17:00

• אוכלים שותים
• טאקו
• שוק הכרמל
• אוכל מקסיקני

היום בבוקר השתחרר לעולמות הסטרימינג "ראש מזכוכית", אלבום הבכורה של עולמי סיני – מלצרית, דוגמנית, שחקנית (ילדי בית העץ) ועכשיו גם זמרת. היא עוד לא בת 20, אבל עולם הבידור רץ בגנים שלה (היא הנכדה של האמרגן המיתולוגי אברהם דשא פשנל), ועם אלבום באווירת אינדי-פופ ועיסוק מוזיקלי בנושאים של זהות, אהבה, דימוי גוף וחוסן רגשי, היא מדברת תל אביביות כשפה ראשונה. שימו אוזן, ושימו לב.

>> קונדיטוריה כמעט מסוכנת וכיכר עם ברווז // העיר של זאב שצקי
>> מסעדה שהיא הצגה וספורט לפי רמת חמידות // העיר של תמר עמית יוסף
>> מדרגות מהפנטות וברים לבלות בהם כל החיים // העיר של עידו פטרושקה

1. רחוב לבונטין

רחוב קטן ופסטורלי שעברתי בו חוויות רבות – עשיתי בו את ההופעה הראשונות שלי, בלבונטין 7 בכיתה י"א, והגיעה (כמעט) כל הכיתה שלי. אחר כך עבדתי בלבונטין 6 בעבודה הראשונה שלי, כמלצרית במועדן דראג של אייל שני, שממנה פוטרתי אחרי שלושה ימים, ומרוב חיבתי לרחוב עברתי מיד למלצר בלבונטין 11, מסעדה אסייתית שבה בכיתי בשירותים מספר רב מאוד של פעמים. בקיצור, לבונטין הוא רחוב מקסים ותמיד אמצא שם פרצוף של הומלס מוכר וניחוחות מוכרים של סיגריות.

2. שביל האופניים של יצחק שדה

שביל האופניים הנעלה ביותר בתל אביב, ואטרקציה נפלאה למבוגרים, ילדים ופעוטות בפרט. אין כמו לנסוע, לרוץ או לזחול עליו בשתיים בלילה בדרך הביתה אחרי ערב ארוך. השביל מאופיין בכך שהוא לא בדיוק ירידה, עלייה או מישור – הוא מן שילוב של הכול, כמו החיים. השביל נמשך בין 10 דקות ל-4 שעות, תלוי כמה לאט נוסעים, ואני ממליצה מאוד לנסוע עליו בפעם הבאה שאתם שם.

שביל האופניים ביצחק שדה. צילום: עיריית תל אביב

3. גן רוחלה

גן רוחלה הוא גן ילדים בתל אביב, לא יצא לי ללמוד שם אבל נראה לי כמו אחלה גן, אם אתם בגיל ממליצה לכם לנסות אותו ואשמח שתשתפו אותי בחוויה.
פנחס רוזן 45 א', תל אביב

4. סופר פארם מגדל שלום

הסופר פארם הכי טוב בעיר. יש בו את כל מה שאני צריכה ולא צריכה אם זה פדים או חטיף חלבון בטעם אגוזי לוז. אף פעם אין שם תור והוא נמצא במיקום מושלם, מרחק הליכה מהתדר. עשיתי שם סרטון ויראלי לטיקטוק עם השיר שלי מלחמה או שלא שבו שרתי את השיר על רקע של פלסטרים.

5. שוק הכרמל

אם יש משהו שכולם יודעים עליי, זה שאני אוהבת פירות. אני צורכת לפחות 20 קילו פירות ביום (חשוב לציין: אני לא מבינה במשקלים), לכן אני מחפשת את הפירות הטעימים ביותר והזולים ביותר שיש בעיר, ובשוק הכרמל יש את היחס הכי טוב בין מחיר לטעם. ממליצה מאוד לקנות שם את המכסה היומית הפירותית שלכם, רק תזהרו לא להגזים ולקבל הרעלת פירות – זה לא קל.

מקום לא אהוב בעיר:

חוף הים ביולי אוגוסט

כל החופים בתל אביב בקיץ מתמלאים באנשים, וכולם מזיעים ואי אפשר באמת להיכנס למים, כי הוא מלא בילדים קטנים. ממליצה ללכת לים באמצע ינואר כשאין שם אף אחד, או לטוס לאיסלנד. מה שיותר נוח לכם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של עירית רוז שרון בכולי עלמאהייתה אחת ההופעות הטובות שראיתי. שלושה נגנים מדהימים וזמרת מטורפת שמתופפת על שולחן. הכול היה כל כך מרגש, וכל שיר הכניס אותי לעולם חדש. למרות שזה היה במקום קטן, הרגשתי שאני ראה משהו ענק ויוצא דופן. זאת הייתה באמת הופעה כל כך מיוחדת שאני אזכור להמון זמן. יצאתי משם וחשבתי "ככה הייתי רוצה שאנשים ירגישו אחרי הופעות שלי".

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
Song for my friends של Allan Tune (איתמר שדות).שיר פשוט מדהים שמדבר בצורה כל כך רגישה ומדויקת על המצב של כולנו בארץ. הוא נותן זווית אופטימית מלאה בתקווה. המילים היפות בשילוב עם הפקה שגורמת לי להרגיש ביער מלא בפיות ודרקונים עושה לי חם בלב, ונותנת לי לרגע תחושה שהכל הולך להיות בסדר והחיים כל כך יפים. בלי קשר שהוא בן הזוג שלי, זה פשוט שיר ממשש טוב.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת שכן טוב. עמותה שהתנדבתי בה בחטיבה ובתיכון שאוספת תרומות מזון לתת למשפחות נזקקות, קשישים ומילואימניקים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זהר אהרונוב אלפר. הגיטריסטית שלי, היא רק בת 19 וכבר יותר מוכשרת מרוב האנשים שאני מכירה, עם טאץ' מיוחד משלה וכדאי להכיר אותה עכשיו לפני שהיא תהיה הנגנית של כל האומנים הכי גדולים בארץ.

מה יהיה?
ניכנס לשלולית שמשתקף בה ירח מלא ונעבור לעולם מקביל שכולו טוב.

• העיר שלי
• מוזיקאים ישראלים
• שוק הכרמל
• סופר פארם
• לבונטין

בשוק הכרמל אף פעם לא משעמם. אפילו אם ביקרתם בו לא מאוד מזמן, בהחלט יכול להיות מצב שבו דוכן שאהבתם החליף שם, בעלות או קונספט – או את כולם יחד. ועדיין, השוק הוא סוג של מסעדה ענקית שתמיד אפשר למצוא בה משהו טעים לאכול, ואם אפשר – רצוי בפיתה. כאן המקום לספר על ספוט קבב חדש, יחסית, שמביא לכרמל טעמים מהמטבח העכואי, תיבול סודי ויד שיודעת בדיוק מתי להניח את הבשר על האש כדי להוציא ממנו קציצה עסיסית וסקסית. ואז אפשר לשכוח שבכלל הגעתם כדי לזלול ראמן או נודלס.

בשוק בעכו קבב אל סולטאן הוא מוסד ידוע, מקום ששורשיו בשנת 1967 ומתמחה כבר עשרות שנים בבשר על האש. השף והיועץ הקולינרי אוסאמה גרבאוי, שאביו עבד עם אביו של הבעלים הנוכחי של אל סולטאן, גויס כדי לפתוח את הסניף בתל אביב והחליט שלשם כך מתבקש לרענן את התפריט, אבל ממש בקטנה. "לקחנו את הקבב לעולם החדש. כיום ניתן להכין קבב בצורות שונות, ואנחנו רוצים להוכיח שהוא יותר מאשר סתם בשר טחון", הוא אומר ומניח על האש שני שיפודים במשקל כולל של 150 גרם, שייכנסו אחר כך לפיתה או לאפה. "בעכו מכירים אותנו כמקום אותנטי וקטן, והלקוחות שלנו הם בעיקר תושבי העיר. ישראלים אוהבים את הטעם האמיתי. לכן פתחנו בשוק הכרמל כי כאן הלקוחות לא פלצנים. כשאני מדבר איתם הם יודעים מה זה קבב ומה ההבדל בין מנגל לפלנצ'ה".

אותו בשר עם אותו תיבול סודי בטעם של פעם מככב במנות מהדור החדש – עראייס ו"סוכריות", כלומר פרוסות טורטיה ממולאת בשר טחון על האש. במבחן הביס המרקם קפיצי ועסיסי, והטעם שולח רמזים ברורים למטבח הערבי־גלילי. ליד מוגשים סלטים שהופכים את הבשר לארוחה שלמה: סלט רענן מעגבניות, בצל ופטרוזיליה; סלט כרוב לבן; חומוס, טחינה ועמבה – כולם טריים וטובים ומתוצרת בית. למי שאינו יכול בלי, חופן צ'יפס זהוב ולוהט נדחס לתוך הפיתה על חשבון הבית. רוצים יותר? תשלמו בנפרד, אבל המחירים גם ככה סבירים: 40 ש"ח לפיתה, 45 ש"ח ללאפה, 50 ש"ח לסוכריות ו-10 ש"ח לצ'יפס. "אוכל עממי במחירים עממיים. שלא יחשבו שאנחנו באים לתל אביב ומקפיצים מחירים".

כמשתמע מהשם, קבב הוא הלב הפועם של אל סולטאן עוד מעכו. אבל מה לעשות שבתל אביב אי אפשר לבסס מקום על חומר גלם אחד בלבד, טוב ככל שיהיה. לכן תוכלו למצוא בדוכן גם סטייק פרגית (40 ש"ח) וסטייק אנטריקוט (90 ש"ח), באותה הכנה מוקפדת על גחלים והגשה אטרקטיבית על פלטת עץ. המקום פתוח גם בשבת, וזה פרט שכדאי לזכור בדרך חזרה מהים, ואם בא לכם לשחזר את הטעם בבית – בקצבייה ממול, שממנה מגיע הבשר לאל סולטאן, אפשר לקנות תערובת מוכנה ב-70 ש"ח לקילו, ולקבב לעצמכם בבית. בינינו, זהו פתרון מושלם למי שאוהב להצהיר שהוא מת לבשל יותר, אבל בסוף מוצא את עצמו עם האצבע על האפליקציה.
רחוב הכרמל פינת תרמ"ב, ראשון-שבת, 19:00-10:00 ובוולט

• אוכלים שותים
• קבב
• שוק הכרמל
• עכו