אין טעם להכחיש זאת או לייפות את המציאות: שוק הכרמל ידע ימים יפים יותר. משברי קורונה, כלכלה ומלחמות זה כסף קטן עבור שוק למוד קרבות, אבל היעלמותם של התיירים מהשוק היא מכה שעדיין מראה אותותיה, ומגדירה את אופיו המתעצב החדש של השוק – יותר מקומי, פחות הרפתקני וכזה שמיועד בעיקר לתושבי העיר. למזלנו, אנחנו חלק מהקבוצה הזו, כך שלמרות שראינו לא מעט עסקים נסגרים בשנים האלו, ראינו גם הרבה חדשים שמגיעים לכאן, כשרק לאחרונה זכינו במסעדת רחוב יפנית, קבב חדש משושלת עכואית מדופלמת והמבורגר שף כשר ומפתיע. כך שזה בעצם הזמן הכי טוב לחזור. בואו לשוק. יהיה טעים.

>>

אהן תאי

מסעדת שוק תאילנדית קטנה ולא מתיימרת היא בדיוק מה ששוק הכרמל צריך. החשודים המיידיים מוצלחים ומתובלים כהלכה וכדאי להקשיב להמלצות של בעלת המקום ולנסות מנות לא מוכרות, כי המחירים סבירים ואפשר לוותר פעם אחת על פאד תאי (שהוא מצוין כשלעצמו, שלא יובן אחרת).
ישכון 45, תל אביב,לפרטים נוספים

OSU

השפעות מיפן וארה"ב בסגנון חופשי נמצאות בדי.אן.איי של OSU, ספק מסעדת שוק ספק דוכן של אייל קיצ'ס (לא ההוא), לשעבר בעלי הדוכן "הכרמל". סמאשבורגר עם חמוצים יפניים וצ'יפס טוגראשי, אודון וסלט סובה מוגשים בנונשלנטיות חמודה שרק מדגישה את היצירתיות שמושקעת בכל קציצה ורוטב.
הלל הזקן 18 תל אביב,לפרטים נוספים

אוקאסן

את הקארי היפני ואת הראמן האותנטי של מנאמי אונו אנחנו זוכרים עוד מימי הפופ-אפים שלה בקפה שפירא, ובאיקארי, בית הקפה היפני הנהדר שהיא פתחה בשוק לפני שנתיים (ע"ע כמה מקומות למטה ברשימה), אפשר היה לאכול אותם בשעות הצהריים כשנחה עליה הרוח, אבל עכשיו יש לכל הטוב הזה ספוט משלו שטרם בדקנו. נדווח ונעדכן.
יחיא קאפח 27 תל אביב

איסאן

מחלוצות הגל התאילנדי בשוק, מסעדה קטנה ואותנטית שמנסה להתיישר עם החך הישראלי ובו זמנית מציעה אפשרות לבחירת דרגת החריפות, מפיקנטיות עוקצנית ועד אלוהים תשמור.
רבי עקיבא 22, תל אביב

איקארי

אז כמו שאמרנו, ארוחות יפניות שערכה בביתה ובקפה שפירא עודדו את מנאמי אונו לקפוץ למים התוססים של שוק הכרמל, בתחילה בפופ אפ ובהמשך בבית קפה יפני קטן וחמוד. התפריט מורכב ממנות נוסטלגיות אותנטיות, כולל ראמן פשוט אך מעולה, ואם מתעלמים לרגע מרעשי רקע אפשר לחשוב שהגעתם לסמטה קטנה בטוקיו.
מל"ן 39, תל אביב,לפרטים נוספים

אנג'לינו

יוני רפפורט, עולה די חדש מלוס אנג'לס, התגעגע לעגלות טאקו כל כך עד שהחליט לפתוח אחת. נגרו טאקו בעבודת יד, טורטיות מקמח תירס כחול וטאקו לשון עושים כבוד לז'אנר במקסימום אותנטיות ומינימום מחיר, יחסית לתל אביב כמובן.
רבי עקיבא, 20 תל אביב

מה שהתחיל כפופ אפ עם מנה אחת בלבד התרחב למסעדת שוק תאילנדית על כל המשתמע מכך. השף והבעלים מתי נקש מתאים את התפריט לעונת השנה, אך בכל זאת כדאי לבוא מוכנים להזיע מרוב חריפות גם בקיץ וגם בחורף.
סמטת הכרמל, 31 תל אביב

הבוריקה

השמש יצאה – בוריקה עם ביצה: הרבה לפני שאוכל רחוב היה ה־דבר, קובי בוריקה כבר עמד שם, הרעים בקולו סלוגנים קליטים והגיש ללקוחות מגרגרים עלה בצק מטוגן דקיק ולוהט ובתוכו ביצה ותפוח אדמה, מנה שגם כיום היא בין הטובות והמספקות בשוק.
הכרמל 42, תל אביב

הולי קאו

אחת לכמה זמן שף טום אביב ממציא את עצמו מחדש ומערבב את סצנת האוכל בשוק. הפעם הוא חוזר למקורות, אל שורשי ההמבורגר מימי פאט קאו, בגרסה כשרה, מוגזמת וממותגת עד לרמת צ'יפס חטאים ורוטב קדוש, רק הבייגלה מעל הראש חסר. בימים אלה נוספו לתפריט נאגטס, שיש האומרים שהם הכי טובים בעיר, שמגיעים גם כסוג של המבורגר/פרייד צ'יקן בלחמנייה רכה או בסלט – וזו כבר סיבה ממש טובה לגשת (או להזמין וולט).
הכרמל 11, תל אביב

הכרמל 40

הדוכן הנהדר עוד בגלגולו הקודם השתדרג ויזואלית וקולינרית רק כדי לשמור על מקומו בצמרת המזללות של שוק הכרמל. לכריך הדייגים האיקוני ולדגים ופירות הים המטוגנים והצלויים נוספו מנות חדשות ואויסטר ג'ילארדו+צ'ייסר, ביס (או שלוק?) שבעינינו הוא קינוח אולטימטיבי.
הכרמל 40, תל אביב

המלביה

עזבו אתכם מהמלבי המעולה כשלעצמו, כי המלביה היא לא רק מקום לאוכל. בפועל מדובר בסוג של מועדון פתוח לבני 20 ומטה, שמסוגלים לחפור שעות כשהמלבי הוא רק תירוץ.
גדרה 28, תל אביב

המנזר

קשה להפריז בחשיבות המנזר למרקם החיים הבלייני בעיר. היפסטרים ובורגנים, סאחים ומסטולים, לכולם יש מקום בבר המיתולוגי על כוס בירה במחיר הוגן ואוכל שלעיתים מתעלה לרמות גבוהות. באמצע השבוע בשעות הצהריים הדיל משתלם עוד יותר בזכות 20 אחוז הנחה על כל התפריט, כולל אלכוהול.
המנזר

חינאווי פיתה בשוק

שוק הכרמל וחינאווי הם כמו חורף ומטרייה או תל אביב וחפירות, שניים שהם כמעט אחד. ג'וני וכריסטיאן חינאווי, אב ובנו מענף אחר של השבט היפואי הקרניבורי, מביאים את הבשר הטוב ביותר – כי בכל זאת, השם מחייב – מניחים אותו על פלנצ'ה לוהטת, מוסיפים קצת רטבים וירקות בגריל ודוחסים הכול לתוך פיתה רכה ואוורירית, במחיר שמשתדל להיות ידידותי למשתמש.
רמב"ם 1, תל אביב

יעקב בכרם

שיתוף פעולה בין אנשי קפה בכרם ויעקב בנחלה מניב ספוט שוק שמח וקז'ואלי שבבוקר מתמקד בקפה ומאפה/כריכים, ובערב ביין ומנות ביסטרו. תפריט אוכל טוב ולא מתיימר ויין במגוון רחב של תוויות ומחירים סוללים דרך לערב נעים, שבהפי האואר הוא עוד יותר משתלם.
רמב"ם 5, תל אביב

שניצל לוהט וקראנצ'י שהרגע יצא מהמחבת, חצילים מטוגנים ומטבוחה ולימון כבוש מתוצרת בית בתוך לחמניית חלה – סנדוויץ' יום שישי מוגש בשוק כל השבוע, ואין שמחה גדולה מזו.
סמטת הכרמל 37, תל אביב

>>ככה עושים שכונה: 27 המסעדות והמזללות הכי טובות בפלורנטין
>>מהשוק האחר: מעדניות ומסעדות מומלצות בשוק לוינסקי

כרמליטה

עם כל כך הרבה מזללות אסיאתיות, טוב שנשאר בכרמל מקום לפיצה. בכרמליטה, שעברו דירה לא מזמן מרחק כמה בניינים ממשכנם הקודם, תוכלו לנשנש סלייס על הדרך או לשבת לפסטה ודרינק כשרים למהדרין. בשם הפלורליזם אנחנו בעד.
מל"ן 29, תל אביבלפרטים נוספים

לוסי

בימים שבהם נפתח בר יין חדש תחת כל עץ תל אביבי רענן, נחמד לגלות בר שמוקדש כל כולו לקוקטיילים. נו, אתם יודעים – בר קוקטיילים. לוסי, אחותו הצעירה-עוד-יותר של בר מימון הגם-כן-צעיר, מציג עיצוב חמים שמזכיר מטבח מהאייטיז, ניחן בתשומת לב לפרטים וכמובן בקוקטיילים שמשקפים מקוריות, יצירתיות ואפילו תעוזה.
רמב"ם 5, תל אביב

מוריס

ממשיכים באווירת הנו-בולשיט מבית היוצר של הבסטה, בר קטן ומהודק עם אווירת אולדסקול וברמנים שאשכרה יהיו מוכנים לשבת ולדבר איתם, תוך כדי שהם מוזגים מטעמים לכוס שלא מתחכמים. כבר חשבנו שנגמרו כאלו בעיר.
השומר 5, תל אביב

סאן מיי

עוד עולה חדש, הפעם מרוסיה, התמקם בשוק כבר לפני כמעט שנה עםדוכן גיוזות בעבודת יד, מלפפונים דפוקים בגרסה סצ'ואנית ומנות ביס קטנות שכיף לנשנש עם כוס קמבוצ'ה ביד. קלאסי לעצירה קצרה בין דוכני הירקות לבשר.
יום טוב 17, תל אביב

Smoked Kitchen

שניצל בחלה, שווארמה וקבב יש בשוק בשפע, אך סמוקד קיצ'ן מתרחק מכל אלה ועוסק במה שחסר באמת – כריכי בשר מעושן. בג'בטה, לחמנייה מתוקה או צלחת, הפה מתמלא בטעמים מעושנים-חריפים שתמיד עושים לנו את זה.
הכרמל 46, תל אביב

פנדה פיתה

מה עוד אפשר לומר על פנדה שטרם נאמר? הפיתות שאין שניות להן (יש לנו חור בלב בצורת פיתה חציל עננים), האווירה המחויכת ואפילו התור האינסופי שמאותת "כאן יש מוסד". ביס אחד ויותר מזה לא צריך כדי להשתכנע.
מל"ן 45, תל אביב

פרנה בשוק

לאחר שהבנו את הקסם שבשניצל בחלה אפשר להמשיך הלאה. השלב הבא הוא בשר בלחם כפי שמכינים בפרנה בשוק, לדוגמה פרנה במילוי אסאדו או עוף עם רטבים וממרחים מעניינים. שף דור זגורי מכין אוכל רחוב במובן הטוב של המילה, ומדי פעם מפתיע בספיישלים מעניינים במיוחד.
רמב"ם 2, תל אביב

קבב אל סולטן

ספוט קבב חדש, יחסית, שמביא לכרמל טעמים משושלת קבב בת למעלה מ-60 שנה מהמטבח העכואי, עם תיבול סודי ויד שיודעת בדיוק מתי להניח את הבשר על האש כדי להוציא ממנו קציצה עסיסית וסקסית. יש גם עראייס ואנטרקוט במחיר משתלם, שיהיה מה לנשנש.
הכרמל פינת תרמ"ב

שמואל

הקבבים של שמואל טוענים לכתר המנה הטובה ביותר בשוק ובצדק. הם רכים, קפיציים, מתובלים בלי להתבייש ומוגשים עם רטבים שנספגים בפיתה לביס מושלם. יותר מזה? ובכן כן, נסו את גרסת הקבב המפורק עם פלפלים חריפים על הפלנצ'ה.
הכרמל 21, תל אביב

תתרבות

בית הקפה של אנשי התרבות רון חכלילי ויוסי אוחיון אמנם יגיש לכם קפה וסלטים, ויש גם שלל ספיישלים מבושלים משתנים ואורחים שבאים לבשל את מאכליהם הביתיים, אבל מטרת העל שלו היא להפוך למקום שבו הבוהמה התרבותית של תל אביב נפגשת, מתווכחת ומחליפה רעיונות.
הכרמל 12, תל אביב

• אוכלים שותים
• שוק הכרמל
• שווקים
• שווקים בתל אביב
• ביר בזאר
• הקבבים של שמואל
• המלביה
• פיתה פנדה
• מפגש רמב"ם
• המנזר
• בוריקה
• גברת קוטייאו
• בסטה
• M25

>> יניב הופמן (כדאי שתעקבו) הוא כוריאוגרף, יוצר מחול חברתי ומייסד "להקת המחול יניב הופמן". הוא חי ופועל בתל אביב עם שלושת ילדיו ואשתו, דורית הופמן, עמה ייסד את ביתה הספר למחול "מחולה". בשבוע הבא (רביעי, 6.5) יעלה באולם אריסון בתל אביב, תחת חסותו של מרכז סוזן דלל, המופע המדובר שיצר הופמן, "Home",והכרטיסים מחכים לכם כאן.

>> מרחב שנושם אמנות ובר שכונתי מתוק ונוסטלגי // העיר של רמי אטר
>> מקום לסנובים של קפה ומקום לנשום בו // העיר של סבטה עזריאל
>> הבר שהתאהבתי בו ושדרה שיש לי בה הכל // העיר של דורון גוברמן

1. השווקים של העיר

הלב הפועם של האקלקטיות, הזרימה, המנעד, הקוסמופוליטיות, איפה שכל הריחות והטעמים נפגשים – לוינסקי, הכרמל, הפשפשים, ואפילו הגינות הציבוריות שחלקן כמו מרכולת שווקים.

2. מרכז סוזן דלל

הבית הפועם של המחול בישראל. מקום בו הגוף מדבר לפני המילים. מקום שגם מציף בי רגשות אמביוולנטיים ומזכיר את המראות שקיבלתי לאורך הקריירה, את הזמנים בהם רציתי לחתוך. מקום של שלווה וגם מתח אמנותי ועסקי עבורי.

3. חוף הים

לבוש מינימלי, גוף, שמש, זיעה, כל מה שאני אוהב… כי זה מקום שבו העיר והאנשים מורידים שכבות, מקדשים את החופש, לצד רחש גלים, מקום של בריחה ושל התמודדות, מקום של חברה וביחד וגם של הרבה לבד. מקום של מחשבות, של חופים משתנים, להתהלך שעות על קו החוף של תל אביב – צפונה, דרומה וחוזר חלילה.

4. כיכר רבין

לב העיר. מקום שמחזיק זיכרון עוצמתי, געגוע לתקופה, געגוע לאיש ואנשים, זיכרון למחדל ישראלי ויהודי נוראי, מקום שהיה לכיכר מלכי ישראל והפך לגלעד לאוזלת יד ופוליטיקה הרסנית. מקום שמזכיר לי את הסרט "לא שם זין" שגם הוא שייך חזק להוויה הישראלית. מקום של שמחה אחרי זכיות באירווזיון וספורט, ומנגד של הפגנות וימי זיכרון ומה לא. כיכר העיר.

5. סמלי האורבניות

מצד אחד שבילי האופניים המטרפים של העיר הזו, מרגשים, מרהיבים, מעצבנים, מלחיצים, ובסוף הם הדרך הכנה והמהירה להרגיש את העיר בלי פילטרים ועל אמת – על כל רבדיה. ומהצד השני קו הרקיע המטורף שנהיה לעיר הזו, שרבים לא אוהבים ואני מתרגש ממנו בכל נימי הגוף. יש נקודה אחת בירידה מרוקח ליד האונ' שבה נגלה קו הרקיע הזה של האיילון בצורה שמפעימה אותי ממש.

6. מוסדות חינוך ותרבות

איפה שנוצרות מחשבות, איפה שנוצרת אמנות, איפה שנרקמות תובנות, תוכניות ועשייה. קומפלקס המבנים של הקאמרי, הבימה, האופרה, מוזיאון תל אביב, בית אריאלה, הסינמטק. מקומות שמייצגים משהו בין סדר להפרת סדר. שני עולמות שמרכיבים אותי נפגשים שם.

מקום לא אהוב בעיר:

אני פחות מתחבר לאזורים שהפכו לעוד שכפול של עצמם. כאלו שהפכו להיות דומים לעוד אחרים, ויותר מדי מסחריים, ובעלי פחות יחוד ואופי. מקומות כמו שרונה, נמל תל אביב, או חלקים מרחוב רוטשילד ואיזורי הבילויים, מקומות שהיה בהם משהו יותר פרוע וחי וכיום הם מרגישים יותר סטריליים, אחידים ובלי חיכוך תל אביבי אופייני.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "ברנינג מן" עם שי אביבי. הסרט משקף את הסרקזם של התקופה הזו – דאגה אין קץ לילדים, והצורך להיות על המשמר כי מי אם לא אנחנו ההורים נשמור על הילדים שלנו במציאות שכזו, לצד הצורך והרצון לדאוג גם לעצמנו ולנפש הסוערת שלנו, לרצות להסיר מחסומים, להתנסות, להתיילד קצת, ולשמור על חיות ואטרקטיביות. להמשיך להרגיש. הסרט מביא חזק את הדיסוננס שבין המוטיבציה הגדולה לשרת את המדינה האהובה, לצד הקושי להרגיש שמקריבים את הילדים שלנו לטובת הדבר הזה. ההתנגשות הבלתי נפסקת בין להיות הורה לבין לחפש ולרצות אסקפיזם וחוסר דאגות. הסרט הנגיש אהבה ודאגה לילדים, הפעם מנקודת מבט גברית, של האבא, וזה נכנס לי ישר ללב כאבא לבן בצבא בתקופה הזו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה החדשה של אדיר מילר, "ריסט". הגיעה לי כל כך מדוייק לזמן הזה – בדיוק חגגתי יומולדת חמישים!!! והסדרה, איך לא, עוסקת בגבר שחוגג חמישים על כל מה שזה מביא איתו – ילדים, הורים, מיניות, שינוי עבודה, התנסויות, סמים, שמירה על בריאות וגוף, יחסים. מי לא שואלים את עצמנו – האם אני חי את החיים שאני באמת רוצה? מי לא היה רוצה לקבל הזדמנות מסויימת לעשות ריסט? הסדרה לא מדברת על הפחד מלמות, אלא על הרצון לחיות בצורה מיטבית, בצורה שלא תתחרט עליה. חזק מאוד לימים האלו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קודם כל אני מקנא במי שיכולים לתרום הרבה ובלי לחשוב פעמיים. איזו זכות ואיזה כיף. מבחינתי, היה נכון ומקסים לחלק את היכולת לעזור ולתרום בין הרבה קטנים שייהנו מזה ולא רק גופים גדולים. אולי לתרום למי שלא יודעים לבקש. לארגונים קטנים, לאנשים שקופים, לאמנים שנשארו בלי במה. לפעמים לאדם הבודד שמבחינתו זה עולם ומלואו. וכמובן איך לא – לתמוך בתרבות. כי תרבות זה מה שמחזיק אותנו אנשים ואנושיים בתוך כל הכאוס.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הייתי מרים לתל אביבי האנונימי שממשיך ליצור, לפתוח עסק קטן, למי שמצליח להחזיק שגרה בתוך כל הטירוף. אלה שלא בכותרות – אלה הם מי שבאמת מחזיקים את הנשמה והלב הפועם של העיר.

מה יהיה?
יהיה קשה יותר, לפני שיהיה קל. יש כאן במקום הזה עומס רגשי, פוליטי וכלכלי שרק מתגבר ומתגבר. החברה הישראלית עוברת שחיקה וגם קיטוב. אז נכון שיש לנו אויבים מרים מבחוץ, אבל המבחן האמיתי הוא מה קורה בינינו. דווקא בגלל זה, יש צורך בתרבות שמצליחה להכיל מורכבות ולא רק לברוח ממנה. מי שיידע להישאר רלוונטי ולא יתנתק מהמציאות – ישרוד ואפילו יתחזק. ובסוף, דווקא מתוך חוסר שלמות – נוצרים דברים הכי מעניינים.

• העיר שלי
• מחול
• שוק הכרמל
• סוזן דלל
• כיכר רבין
• שבילי אופניים

>>דודי זבה (כדאי שתעקבו) הוא מנצח הבית של סימפונט רעננה, תושב הדר יוסף בצפון העיר וזוכה פרס רוזנבלום לאומנויות הבמה לשנת 2020 ופרס אנגל בתחום היצירה לשנת 2023, שניהם מוענקים על ידי עיריית תל אביב-יפו. את סימפונט רעננהאתם יכולים ואף צריכים לראות כבר מחר(רביעי 14.4) בתיאטרון גבעתיים במסגרת המופע ג'יפסימאניה.

>> נקודת ייחוס מושלמת ואשליה קצרה של הודו. העיר של אלה ליטביץ
>> המקום שבו קורה הקסם ורחובות לטייל בהם // העיר של מגי אוצרי
>> קפה על גלגוליו ומחילת ארנב ליקום קסום // העיר של סנונית ליס

1. שכונת הדר יוסף

השכונה בה אני גר. בצפון תל אביב, מסביבה אפקה, צהלה ושיכון דן, שכונת הדר יוסף נראית לי לפעמים כמו השכונה האחרונה של הצפון. שכונה שיש בה ירקנים, מתקני אופניים, שווארמיות, שיכונים וגינות. אני מסתובב המון בשכונה ומשתדל למצות כל בית קטן וישן לפני שיתפורר ויהפוך למגדל.

2. מגדל שלום מאיר

ואם מגדל אז זה. אבא שלי חי בחיפה כבר 63 שנים והוא עדיין קורא לעצמו תל אביבי. הוא תמיד אומר על חיפה המפותלת וההררית שאם תיסע כל הזמן ישר – תגיע למקום שיצאת ממנו. אבא שלי תמיד גאה בתל אביב המסודרת, ההגיונית והריבועית הזו וכשהייתי ילד חיפאי קטן, היה לוקח אותי אבא למגדל מאיר שעל הגג שלו היה לונה פארק, שנראה לי אז כמו ארץ הפלאות. מאז זה אחד המקומות האהובים עלי בעיר.

3. שכונת פלורנטין

שכונה שבמשך שלושים שנה הפכה ממקבץ רחובות אפורים לרובע חי ותוסס, מלא בתי קפה ומסעדות עם שמות מקוריים ותפריטים מפתיעים, מסעדות פועלים שהפכו לגורמה, וחנויות כלי בית, תבלינים ותחפושות. אני תמיד חוזר הביתה מסיבוב בפלורנטין עם מאה שקיות עמוסות בדברים שאני לא צריך אבל טוב שיהיה.

4. השווקים

בכל ביקור שלי בכל עיר אני תמיד הולך לשוק. לפני כמה חודשים ביליתי שעות בשוק נרנטול בבירת מונגוליה, וגם משם חזרתי עמוס בחפצים שאני לא באמת צריך. בתל אביב אני אוהב להסתובב בשוק הכרמל ובשוק של שכונת התקווה. אני תמיד מחפש שם דברים שקשה למצוא בצפון העיר, ממטחנות דגים ועד פומפיות, סירי פלא ועוד דרישות שלום מהעבר. לא רוצה להישמע קלישאתי אבל יש שם קסם שכבר לא קיים במקומות אחרים.

5. צוותא

לאנשים בקהל אין מקום לרגליים, הגב כואב מהכיסאות הקשים, חדרי ההלבשה הם צינוק תת קרקעי ועדיין, המקום הזה הוא מוסד שאני לא אוותר עליו. הוא הרבה יותר מסכום חלקיו. רוחו של שלונסקי מרחפת שם עדיין לצד שיריו הראשונים של שלמה ארצי. צוותא הוא סוג של לה סקאלה במילאנו – בית האופרה המיתולוגי, הקשוח, עם האקוסטיקה הגרועה, שקירותיו שואגים מסורת מפוארת. מוסד שכל הזמרים סובלים כשהם מופיעים בו אבל הולכים מכות כדי לקבל את הזכות לעשות זאת. ככה גם צוותא.
אבן גבירול 30 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תעלת בלאומילך.אני אוהב מאוד את תל אביב, אני נהנה לגור ב "חדר השינה" של העיר בצפון ולבלות במרכזה ובדרומה. אין אזור בעיר שאני שונא, אבל תל אביב הופכת לאחרונה לתעלת בלאומילך. אין כמעט רחוב שלא חופרים, מזיזים, מסיטים, הופכים את כיוון התנועה ומצרים את הנתיבים. אני יודע שכל זה לטובה כי (באיחור של מאה שנים) תל אביב הולכת להתחדש ברשת של רכבות קלות, אבל עד שהנס הזה יקרה – היא לפעמים פקק תנועה עצבני אחד גדול. לפעמים אני מעדיף לנסוע למסעדה בהרצליה רק כי אני לא מוכן לנהוג חמישה קילומטרים במשך שעה וחצי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
תוך כדי המלחמה האחרונה נתקלתי בסדרת הרצאות בזום של בית ביאליק, הצטרפתי לאחת מהן ושמעתי את עמוס אורן הנפלא קורא ומסביר על הנסיך הקטן. זו היתה בריחה מהמציאות, מלמדת ומענגת וכמעט נטולת אזעקות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לקורין אלאל יש שיר גאוני בשם מעיין. את המילים כתבה חנה גולדברג, זה קצת "שיר הנושא" שלי והוא כמו ויטמין נדיר, במיוחד בווליום גבוה תוך כדי נסיעה בכביש בין-עירוני:
כשהרוח בנשמתך פורעת, כשבחושך אתה יושב לבד, כשהפחד אוחז בך לאט – כשצורח עורב על החלון
מתקרבת, והיא חדה כתער, מתגנבת איזו תחושת אסון
אז מתוכך פורץ מעיין, הוא מתגבר ומתגבר, ואז אתה חזק… יותר חזק…

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
סבתא שלי תמיד קראה לי "אלטע נשומה" (נשמה זקנה) כי אני תמיד מתרפק על העבר. נסעתי כמה פעמים לערי הולדתם של אבותיי באוקראינה ובפינלנד, אני מעריץ את היוצרים הוותיקים של ראשית הזמר העברי, אני אוהב לשמוע סיפורים מאנשים מבוגרים, רבי חובלים, מוזיקאים, ואני תמיד ממליץ לתלמידים שלי לא להסתפק בחדרי אימון אלא ללכת לבתי אבות ולהופיע בהתנדבות מול קשישים. זה הקהל הכי נפלא ואסיר תודה, ולפעמים אני מרגיש שכולנו צריכים לבקש מהם סליחה. דור של לוחמים אמיצים שעזב חיים נוחים ומפנקים, הגיע לפה לייבש ביצות, להקים, להילחם, ולתת, ואנחנו עכשיו הורסים, משחיתים ומקלקלים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שבא לי לפרגן לו הוא לא תל אביבי בתעודת הזהות שלו אבל הוא תל אביבי בנשמתו ובמעשיו. זמר האופרה האמריקאי הנפלא, חבר קרוב בשם אהרון בלייק, שמככב בעשרות הפקות של האופרה הישראלית בשנים האחרונות. הוא מצא את עצמו בחודש האחרון תקוע בתל אביב, כשההפקה בה הוא היה אמור לשיר תפקיד ראשי התרסקה, ובמקום לחפש טיסת מילוט הביתה – הוא נשאר פה, ובין הריצות למקלטים הוא הציע את שירותיו כמורה לזמרי האופרה הצעירים. ידיד אמיתי של האופרה הישראלית, ושל האומנים הישראלים, איש מקסים ויפה מכל בחינה!

מה יהיה?
אני אופטימיסט אינפנטיל, חייב להיות טוב. חייב… או כמו שסבתא שלי היתה אומרת: פשוט אין לנו אופציה אחרת.

• העיר שלי
• מוזיקה קלאסית
• הדר יוסף
• מגדל שלום
• פלורנטין
• שוק הכרמל
• שוק התקווה
• צוותא

טיימינג זה הכל בחיים, אבל גם אם אין לכם טיימינג מוצלח, יש איך להתגבר על כך. לי-און קרקובר וחן פליסקין, בעלי בר האוכל "בר מימון", מבינים זאת טוב מאוד – את הבר ההוא הם פתחו רק חודשיים אחרי השבעה באוקטובר, ואת המקום החדש שלהם Rami הם פתחו רק כשבועיים לתוך מלחמת איראן הנוכחית. וכיאה לתקופה, זה מקום להגיע אליו כדי לשתות טוב, לאכול טוב, ולשכוח לרגע מהצרות, החששות מהפסקת אש שבריריות או מה שלא מטריד אתכם. איפה שיש זיתים מטוגנים בפירורי לחם, היאוש בהחלט נעשה יותר נוח.
>>

את "רמי" פתחו קרקובר ופליסקין בסמוך ל"בר מימון" וגם ליד בר הקוקטיילים המתוק שלהם "לוסי", ובניגוד לאפיון הספרדי של המימון, רמי ניחן ברוח איטלקית שמשווה להיות אוסטריה – בית אוכל פשוט יחסית. אז נכון, פה לא יהיה לכם את המחירים והאופי של אוסטריה קלאסית כמו באיטליה, אבל כן תמצאו כאן בר יינות מצוינים שמגיש מאכלי בר איטלקיים עם טוויסט מקומי, לצד פסטות טריות מעולות. "האוכל האיטלקי פונה למכנה המשותף הרחב ביותר, אין מי שלא אוהב אוכל איטלקי ומוצא אותו מנחם", מסבר לי-און, "אז לא התלבטנו אם לפתוח למרות המלחמה, כי האוכל שאנחנו מגישים פה, בשילוב עם ניסיון העבר, שכנע אותנו שזה הדבר הנכון לעשות".

קשה להתווכח עם הצהרתו על כך שכולם אוהבים אוכל איטלקי, לכן שמחנו לגלות שהתפריט, שנוצר ע"י הבעלים יחד עם מאור בוגין, מצליח לשבור את ההרגל השגרתי של פסטה עגבניות ופיצה לטובת אוכל מגוון ומעניין יותר. "עשינו רשימה של מנות מכל רחבי איטליה שמקובל לאכול בברים, ומתוכה ליקטנו כמה שאהבנו והתחלנו טסטים", מספר פליסקין. "תוך כדי התהליך עלו לי כל מיני רעיונות לטייק אוף על המנות, והתאמנו אותן לחיך ולחומרי הגלם המקומיים".

אחת מאותן מנות, ממנה הזמנו לא פחות משתי צלחות שונות, היתה מנת זיתים מטוגנים בפירורי לחם שמוגשים לצד איולי – מנה שקשה להסביר בכלל מה כל כך טעים בה, אבל אנחנו צופים שתהפוך למרענן הרשמי של הפסקת האש. עוד בתפריט תמצאוארנצ׳יני בציר יין לבן, חמאה, פרמזן ומוצרלה (45 ש״ח), מפלטי תרד – מעיין קציצת תרד ממכרת וערבה לחיך שמכינים עם ריקוטה, פרמזן, פנגריטטה (פירורי לחם, המכונים באיטליה הפרמזן של העניים) ומוגשים עם פלפל אדום ורוטב רוזה (47 ש״ח לשתי יחידות), וגםסלט ענבים צלויים רענן עם נענע וסטראטצ׳לה (47 ש״ח).

כאמור, גם פסטות טריות מצוינות מוגשות למקום, כאשר תמצאו בפניכם שתי אופציות: האחת היא רביולי במילוי ארטישוק ירושלמי בעבודת יד עם חמאה, פלפל שחור, זעתר ושמנת או אנילוטי מסקרפונה בציר עגבניות, חמאה ופרמזן (61 ש"ח לפסטה), וגם ניוקי עננים רך עם ריקוטה, פרמזן, צנובר קונפי ועירית (57 ש"ח) משלים את חגיגת הפחמימות. כי ששמתם לב, המנות לא מתומחרות גבוה, בין היתר כי הן אינן גדולות במיוחד – אבל אפשר להזמין כמה מהן, ופעמיים זיתים עבורנו בבקשה.

לצד האוכל ישנם כמובן את יינות המעולים שליקט קרקובר, עם טווח מחירים כוסות שנע בין 43 ל-47 ש"ח, ובקבוקים בין 159 ל-219 ש"ח. יש גם קוקטיילים קלאסיים, בירות ושפריצים כנהוג באיטליה, כדי ליצור מקום שמדבר את רוח התקופה – הוא נעים, קז'ואלי במידה ולא יומרני כלל – אך עם זאת מוקפד ומדויק. בדיוק הפסקת האש שהיינו צריכים.
רמב״ם 7 א', תל אבי. א'-ה' 18:00-00:00, ו' 12:00-18:00

• אוכלים שותים
• ברים בתל אביב
• שוק הכרמל
• אוכל איטלקי

האחים שיר ורן תמיר, בעלי מסעדת בבר שבפאתי שוק הכרמל, בכלל לא תכננו לפתוח מקום של טאקו, וודאי שלא חלמו על כך. מסעדת בבר, שחיה, פועלת ובועטת כבר שנתיים, סיפקה להם מספיק תעסוקה. אלא שלחיים – מי כמונו יודע – יש לפעמים תוכניות אחרות. באחד מסופי החודש שיר, שאמונה על הניהול והפלור של בבר, עברה על החשבוניות וגילתה שמנת הטאקו בטן טלה של המסעדה היתה כל כך פופולרית עד שנמכרה כמעט בכל הזמנה. כשסיפרה זאת לאחיה רן, הוא הגיב "אחלה, אני הולך לשוק לחפש לפתוח מקום של טאקו'ס".

לאחר שרן מצא חלל יעודי, השניים ניגשו למשימה ושיפצו בנונשלנט את המקום – וכך נולד "טאקו דה לוליטה", ואחרי שזללנו אותו בעצמנו אנחנו יכולים להבטיח לכם שהלוליטה כאן כדי להישאר. "זו בעצם היתה התפתחות טבעית של בבר", מסביר רן. "לא משהו שתכננתי, אלא משהו שנולד מתוך המציאות. המנה דיברה בשם עצמה". המקום החדש ממוקם בסמטת מל"ן, בצד הצפוני יותר של שוק הכרמל ובהפוך מהלוקיישן של בבר. "כשרן מצא את המקום זה הרגיש מנט-טו-בי", מספרת שיר. "חוץ מזה, רציתי להכיר אזור נוסף של השוק, שיש בו תנועה אחרת ויומיומית יותר, גם בשעות היום".

"טאקו דה לוליטה" מעוצב כטאקרייה טיפוסית, עם בר, שולחנות וכיסאות נירוסטה מסתובבים, וגם כאן שיר אחראית על ניהול המקום, בעוד שרן הרכיב תפריט קצר ומהודק שמציע בדרך קבע שלוש מנות טאקו שונות, עם עוד ספיישל או שניים משתנים. הטאקו מבוסס על טורטיית תירס איכותית, שמחזיקה היטב את הרכיבים שעל גביה, אשר לרוב מהווים הרכב לא שגרתי שניכר כי יד של שף מיומן עומד מאחוריהם.

כך, למשל, אותו ממזר שהחל את הכל – הטאקו בטן טלה – מוגש בציר עוף וענבים מתקתק, עם איולי ריבת בצל פיקנטי, גרמלוטה הדרים, פרוסת פסיפלורה ועלי טימין (28 ש"ח), או טאקו דג נא שמוגש עם קוביות טונה בלו פין, איולי יוגורט יווני, פרוסות קיווי, טבסקו, זעתר, מלפפון ופרוסת ליים – תערובת בהחלט לא שגרתית, אז כזו שכל מרכיביה משתלבים בהרמוניה (36 ש"ח). ישנו גם טאקו אבוקדו שמוגש עם מיונז יפני, סלסה של תירס שרוף, עלי וואסבי, רוטב שומשום יפני ופרוסת עגבניית מגי לסחוט ממעל (26 ש"ח) שמתגלה כביס מהונדס היטב שמקפיץ את כל בלוטות הטעם, ובעיקר מזמין לטרוף עוד יחידה או שתיים.

לצד הטאקו'ס תמצאו נאצ'וס כמיטב המסורת, סלט קיסר כיאה למקסיקו, ובגזרת המשקאות – איך לא – מרגריטה קלאסית קפואה (38 ש"ח) וקרלסברג מהחבית. ובנוגע לתזמון המאתגר של זמן מלחמה, רן מנפנף את הדאגה מכך. "השגרה פה מורכבת מזמני מלחמה, וגם את בבר פתחנו לפני שנתיים בעיצומה של מלחמת השבעה באוקטובר", הוא מסביר. "נולדנו לתוך התקופה הזאת. אם יבואו ימים שקטים, והם יבואו יום אחד, אז תפסנו את המניה בזמן, יש לקוות", הוא מוסיף בחיוך, וכולנו מקווים ביחד איתו.
מל"ן 43, תל אביב. א'-ה' 12:00-23:00, ו' 11:00-17:00

• אוכלים שותים
• טאקו
• שוק הכרמל
• אוכל מקסיקני