• Facebook
• Twitter
• Email

אמצעי טשטוש

אחרי שחווינו ערב בלתי נשכחעל הבר של הברמן הטוב בישראל, החליטה בוני (כתבת הלילה, נציגת דור העוד-מעט-Z) לקחת את רוזין (כתבת האוכל) לטריטוריה שלה, להלן: התדר. המטרה: קורס היפסטרים מזורז. האמצעי: פיצה ומשקאות ברד עם אלכוהול. כיאה למסורת המדור, כל אחת הגיעה שיכורה מהבית. רוזין חיסלה כוס ג'זמין ברוטשילד 12 ובוני שתתה את אותו קמפרימהמדור הקודם. הגענו שמחות ומלאות ציפייה לנשנש ולשתות.

מוזיקה

הגענו ביום שני, רגע אחרי שנציגים מערוץ הכיבוד תפסו את המיקרופון. הקו המוזיקלי, בין הפטפוטים שלהם שנשמעו כמו קקופוניה בתחנת רדיו בבית ספר, היה בעיקר היפ הופ רגוע שהתאים לצ'יל של תחילת הערב. חשוב לציין: זכינו לראות את Sugar Hill Gang (רוזין: מה, מי? בוני: הם כאילו הראפרים הראשונים בעולם!) יושבים כמו אחרוני שחקני השש-בש בים.

הימרחות

נתחיל מהסוף: לא נוח. כחלק מהוייב של "זרקנו פה כמה כסאות ושולחנות שיראה שלא אכפת לנו אבל יצא לנו סופר קול" הכסאות לא באמת נוחים אבל זה לא ממש משנה. כסאות עץ לצד כסאות פלסטיק ושולחנות מתקפלים לגמרי עושים את העבודה. מי שחפץ בהימרחות של ממש או משענת במקרה של סף אלכוהול נמוך, העמודים שמחזיקים את הפסאז' האימתני ישמשו לכם לעזר.

עוד ביקורות ברים שיכורות שאסור לפספס:
שלחנו את נועה בונה לטוטו קארה וזה נגמר בשירותים
בוני שברה כוס בספוטניק והכל היה בסדר
הרחבה של בר האוצר הפתיעה אותנו

שירות

כמי שלא הייתה בתדר מעולם, רוזין הגיעה עם אפס ציפיות פלוס סיוטים מהשירות בפורט סעיד. אך, הפתעה: השירות היה אדיב, מהיר, נעים וממש לא עילאי ומתנשא. האחמ"ש/מלצר שלנו, עומרי, שיחק אותה לגמרי עם הסבר מהיר על הקוקטיילים, התאמה מושלמת בין נועה לדרינק שלה ואפילו הצהיר מראש שהפיצה תיקח קצת זמן. אהבנו.

דרינקים

בוני שתתה את הברד מנגו (אבסולוט אפרסק, מנגו איילנד חמוציות, דובדבן, טריפל סק וקצת לימון)בעוד שרוזין הלכה על הג'ין היבסקוס (ג'ין,תה היבסקוס מעשי ידי התדר עם פלפל אנגלי, ג׳ינגר מיובש גרוס, קצת קינמון, מרכיב סודי וסירופ נענע). בוני, ילדה בחיים ובתחום האלכוהול, מצאה עצמה נשברת אחרי ברד וחצי. רוזין, נאלצה לדגום גם מהברד השני (אבסולוט אגס, קוקוס, אננס, ג'ינג'ר ולימון סחוט) אשר מרקמו סמיך יותר פלוס חיזוק כדי שמשהו יתחיל לזוז. אנחנו חייבות לשנות את המאזן, זה לא כיף שאחת שיכורה והשניה סחית. זה גם יקר.

אווירה

לא סתם דובר רבות על האווירה של התדר. המיקום הנוכחי רק מדגיש שמדובר בחבר'ה שיודעים מה הם עושים: זה מרגיש קצת כמו חו"ל, קצת לבנט, קצת חפיף והרבה מקצועי. אחרים שנים של החלפת לוקיישנים התדר פיצחו את הנוסחה ועשו נכון שבחרו בלוקיישן הזה כקבוע. המוזיקה, הרחבה, והחומר האנושי (היפסטרים לצד משפחות עם ילדים) הופכים את התדר למקום שמקבל את כולם, ולכולם נעים לשבת בו.

עישון

המקום תחת כיפת השמיים, אף אחד לא יעיר לכם אם אתם מעשנים או מה אתם מעשנים.

מדד הקיא

השירותים נקיים באופן מפתיע, הדרך אליהם רצופה גלריות, גרפיטי ואורות ניאון מעוררים חשד. יחד עם זאת, יש אספקה של נייר טואלט בשפע וניתן להכנס בזוגות.

מדד המאנצ'

וואלה, לא עפנו. הפיצה טעימה, אבל היא לחלוטין לא מצדיקה את ההייפ שנוצר סביבה. הפרופורציה ענקית (ראו תמונה) היא טעימה והייתה נמכרת ונאכלת בכיף גם אם לא היה שם של שף מאחוריה.

הגלידה אשר נחלבה מחלב שקדים שהושקה בשבוע שעבר הייתה מוצלחת מאוד: טעם וניל משובח ומרקם שמזכיר גלידת שמנת עם אווריריות של סורבה.

לחיים, ותנקי את היד יא מגעילה. הגלידה של התדר. צילום: דנה כספ לביא

ולסיכום

השיחוק הגדול של הערב לא הייתה הפיצה, הדרינקים או הוויב – אלא נפילת האסימון של רוזין. לתדר הודבקו במהלך השנים סטיגמות של שירות לא טוב, אוכל סביר ובעיקר מקום של היפסטרים צעירים שאם אתה לא מכיר את אותה להקת אינדי שהם מאזינים לה אין על מה לדבר איתם. וואלה, טעות: השירות היה מעולה, הוייב היה נעים והלוקיישן עטף את הכל בקולית חוצה גילאים והגדרות חברתיות. צאו לתדר, אהבנו לגמרי.

[tmwdfpad]

• אוכלים שותים
• שיכורה על הבר
• המדריך למתדלק
• נועה רוזין
• אייל שני
• פיצה
• צח בר
• חדשות האוכל
• תדר
• ביקורת ברים

• Facebook
• Twitter
• Email

כרם התימנים הוא מקום טעון רגשית עבורי. בחיפוש אחר דירתי הראשונה במרכז העיר ראיתי פנינת חמד מושלמת בכרם. דירה משופצת, זולה, מוארת, עם סלון ומרפסת, ושירותים שאינם חולקים כיור עם המטבח. כבר הייתי יכולה לדמיין את חיי הנינוחים בשכונה: יורדת לקנות ירקות בשוק, מכירה את כל מסעדות מרק הרגל ומתחילה לצאת עם גולש חתיך בשם אמיתי שהוא במקרה הייטקיסט וגם די.ג'יי. שותפי דאז (ארור תהיה לנצח נצחים אלון) הטיל וטו על הפנינה ומצאתי את עצמי בדיזנגוף, צעירה ובועטת בין המון בורגני. עכשיו אני חוזרת לאיפה שהכל התחיל.

עוד ביקורות ברים שיכורות:
שלחנו את נועה בונה לטוטו קארה וזה נגמר בשירותים
מה יש להיפסטרית, יפנית וסטודנטית לממשל לעשות בבר קוקטיילים?
הלכנו שיכורים לאוצר והיינו בהלם ממה שקרה על הרחבה

פתיחתו של בר החלל, המקום הבולט ביותר שהגיח לאחרונה בכרם, כבר הוזכרה כאן יותר מפעם אחת, מהתחלתו כקרטל תל אביבועד הדיג'יגדל שעשה לבר מוחיטו. כך או כך, עושה רושם שכעת התנאים הבשילו להגעת המבחן האמיתי – ביקורת ברים שיכורה.

אמצעי טשטוש:

לכבוד הערב הוצאתי את התותחים הכבדים: חברת ילדות שמכירה אותי מגיל שנתיים ולעולם לא תפסיק לאהוב אותי בשילוב וויד רפואי וקמפרי שיושב אצלי כמה חודשים טובים במקפיא. עשינו את טעות חיינו ולקחנו מונית שירות לחלל, מה שהביא אותי להיות האדם המעצבן הזה שמנסה להיות סחבק ולדעת את השמות של כולם במונית. אחרי שירדנו ועשינו את צעדת האיכס בתוך מיצי הקיבה של השוק – הגענו לחלל.

מוזיקה:

החלל שומר על הקו של מוזיקה "היפסטרית". טכנו לא יהיה פה אבל היפ הופ צ'יל/מרים, ביטים אוריינטליים, דיסקו אלקטרוני וכל מה שגורם לאנשים להזיז את הישבן ואת הראש באופן בלתי רצוני כן יהיה. הגענו ביום חמישי שהתחיל במוזיקה ערבית והתחלף בפיק של הערב להיפ הופ שגרם לי להגיד "דאאאאאאאאממממ" בסביבות השלושים פעם.

הימרחות:

בפתיחתו של המקום כקרטל תל אביב הייתה ממוקמת מחוץ לבר ספת פשפשים מדהימה שהייתה מוצצת לך את הדם ונותנת לך אופציה להימרח בסטייל. כיום, אופציית ההימרחות היחידה היא להישכב על הספסל המוצמד לקיר ולקוות שמישהו יזרוק לכם שמיכה. המקום מרושת בכסאות (עם משענת! חשוב!) אבל מקומות אמיתיים לרביצה – לא תמצאו.

שירות:

השירות בחלל הוא על טהרת הצ'יל. בצורה מפתיעה גם כשהמקום מלא עד אפס מקום המלצריות רגועות, חייכניות כמו סטלן שזה עתה התארגן לחודש. להוציא את אחד העובדים שהיה נראה כאילו הוא עוד שניה מתפוצץ ומעיף קונפטי של איברים פנימיים על כולנו.

דרינקים:

המוחיטו הרגיל (רום הוואנה 7, לימון כתוש וסחוט, נענע וסודה) די סטנדרטי מבחינת הטעם. הוא טעים אבל לא מעיף את הסכך. הדעה על מוחיטו הקוקוס הייתה חלוקה מכיוון שאני חושבת שקוקוס מקומו בסבון פלמוליב וחברתי משכבר הימים גרסה שהוא "פנומנאלי". השוס האמיתי בגזרת המוחיטו היה מוחיטו האננס. הזמנתי בסך הכל שלושה קוקטיילים בטעם אננס, שזה הישג מרשים בהתחשב בכך שלוקח לי בסביבות השעה לסיים קמפרי תפוזים.

שחקן מפתיע הוא קוקטייל האבטיח (חצי לימון וקצת אבטיח כתושים, מנה של ערק וחצי מנה ליקר אבטיח, נענע וסוגרים עם מים). ערק ודומיו בדרך כלל לא עובדים אצלי בתחום המשקאות אבל לטעמי הוא האפיל על קוקטייל האננס וגרר אמירה מצד אחד השותפים, לפיה "אם את כל כך אוהבת את זה תכיני בבית זה די פשוט".

אווירה:

האווירה בחלל מתחילה מהעיצוב המטורף. קשה להתעלם מציורי הברוקן פינגרז שנשארו מימי קרטל תל אביב על הקירות, ומעניקים למקום וייב אנדרגראונדי, חו"לי ופוטוגני לאללה. אם תרחיקו לכת לחלל האחורי תוכלו למצוא תערוכות מתחלפות של אמנים צעירים ומקומיים.

המקום חברותי לחיות ותוכלו לפגוש את החתול ששון והכלבה מוקה ששולטים בו ביד רמה. תושבי כרם התימנים אינם חוששים מלהביא את כלביהם והחלל תמיד שוקק בכלבים (ובני אדם).

מה שמוריד קצת הוא העובדה שהסאונד בחלל מקשה על יצירת שיחה אם לא מדובר באדם הצמוד אליכם. חוץ מזה, יש מוטיב חזק בחלל של "כולם מכירים את כולם" ו"כולם חברים של הבעלים", אך לא במידה שתפריע לבליין החפץ בביקור חד פעמי.

עישון:

מותר לעשן בפנים. המזגנים הפועלים בפול פאוור בשילוב מאווררים שבאים לעזרת חבר יוצרים את המצב סביל לחלוטין.

מדד הקיא:

הדרך לשירותים ארוכה ומפותלת. תכלס, יכול להיות שלא. יכול להיות שהדרך לשירותים ממש קצרה אבל והשילוב שהיה נראה לי כמו רעיון טוב בתחילת הערב נתן את אותותיו על שיקול הדעת. "לא למות, לא למות" שיננתי לעצמי. קיוויתי שאני הולכת ישר, קרצתי למלצרית כמו סחבקית אמיתית והלכתי לשירותים. השירותים בחלל מוארים בקטע לא ברור, ואם משום מה בא לכם להתפקס, הם לגמרי יעשו את העבודה. לנוחיותכם יש ברז מים בתא, שבמידת הצורך יחסוך לכם את הבקשה לכוס מים/שישטפו לכם את הפנים.

מדד המאנצ':

החלטתי בצעד חסר תקדים ללכת על הסנדוויץ' הטבעוני. מצב טריקי מאחר ואנחנו בבר. להפתעתי הסנדוויץ' היה פאקינג טעים. לא יודעת מה יש בו וגם לא אכפת לי. אולי קישואים. הוא לא הרגיש טבעוני, הוא הרגיש כאילו מלאכים גמרו לי בפה.

ולסיכום:

היה לי כיף להיות שיכורה בחלל כי לא נדרש ממני להפגין אוריינות תקשורתית. רוב הזמן שכבתי על הספסל הצמוד לקיר והרמתי ידיים באוויר כמו מטומטמת. עם זאת, השילוב בין הקהל המגניב, העיצוב, ששון החתול, הסנדוויץ' המוצלח והמוזיקה מייצרים מוצר מגניב ונדיר יחסית בעיר. הפיק-אפרים יתבאסו כתוצאה מהקושי לדבר (או שמא יהפכו זאת לטובתם ויגידו דברים כמו: "בואי נלך לדבר במקום שקט יותר"), ובאופן כללי המקום מיטיב עם הרוקדים, ופחות עם המשוחחים באינטימיות.

• המדריך למתדלק
• קבוצת לס
• איתמר אבן
• קרטל תל אביב
• ברוקן פינגאז
• כרם התימנים
• שיכורה על הבר
• חיי לילה
• ביקורת ברים
• חלל
• תרבות